הגמרא (ברכות סב,ב) מספרת שדוד המלך נענש והקב"ה אמר לו: "הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו", והוא הציווי "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ", שאסור לספור את בני ישראל ישירות, אלא על-ידי מטבע או חפץ. ואכן, מייד "וַיַּעֲמֹד שָׂטָן עַל יִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִיד לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל". דוד נענש אפוא בכך שנכשל וספר את בני ישראל בדרך אסורה.
אך במסכת יומא (כב,ב) מובאים מקורות אחרים לאיסור על ספירה ישירה של בני ישראל: "אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצווה, דכתיב 'וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק' (שברי חרסים. נטל כל אחד ואחד חרס והשליך לפניו, ומנו החרסים)". רב אשי מציע מקור אחר: "וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם, וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים" (שמואל-א טו,ד). הרי שכל אדם יוצג במפקד על-ידי טלה.
רשות ומצווה
מדוע הגמרא ביומא לומדת את האיסור משאול המלך, ולא מהפסוק בתורה "כי תישא... ונתנו איש כופר נפשו"? הלוא זה איסור מן התורה, וכפי שהגמרא אומרת במפורש: "דבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו"! זאת ועוד: צורת הספירה שהנהיג שאול אינה מחייבת בית דין אחר, בעוד הציווי בתורה חל על הכול!
מפרשים מתרצים שהגמרא ביומא באה להחמיר את האיסור שמן התורה. איסור זה נאמר על ספירת רשות, ואילו כאן מחילים אותו גם על ספירת מצווה, כלשון הגמרא: "אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצווה", כדוגמת מלחמה. לכן אין הגמרא ביומא מביאה ראיה מ'כי תישא', ששם מדובר בספירת רשות, בעוד הגמרא בברכות עוסקת בספירה לצורך רשות, ולכן האסמכתא שם היא מ'כי תישא'.
שקלים ככופר נפש
אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך (סימן קנו) עוסק אף הוא באיסור הספירה, גם לצורך מצווה, ומציין לכמה מקורות ולא לגמרא במסכת ברכות, שמבססת את האיסור על 'כי תישא'. לכאורה היה לו להוסיף, שספירה לצורך רשות חמורה יותר, ונאסרת מן התורה!
עלינו לומר שלדעתו הציווי על נתינת מחצית השקל לא בא מפני האיסור לספור את ישראל, אלא ככופר נפש על חטא העגל, ולכן אין ממנו ראיה שאסור למנות את ישראל.
אין ראיה
ועדיין יש לשאול מהכתוב בתחילת פרשת במדבר, שהקב"ה ציווה את משה למנות את בני ישראל "לדבר מצווה", והמניין היה על-ידי 'בקע לגולגולת' (כפירוש רש"י). הרי לנו מקור בתורה, שאסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצווה, ומדוע אין אדמו"ר הזקן מביא ראיה משם?
אלא שבפרשת במדבר אין הוכחה מפורשת מהתורה שהמניין היה על-ידי שקלים, וכפי שיש דעות הסוברות שהספירה שם נערכה בלי שקלים. ולכן, ההוכחה היחידה היא משאול המלך, שכפי הגמרא מביאה במסכת יומא.
(תורת מנחם, כרך מב, עמ' 284) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
