נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	אני ה' רופאיך | חודש אייר
	היה 'קנה'
	"תפארת שבתפארת" בכל ימות השנה
	לידת והתגלות משיח צדקנו
	"האיש שלי" בערד
	המסכת שמגדירה את הש"ס כולו
	גל עיני
	פרשת תזריע
	עת לדעת
	תשמ"ב
	הלכות ומנהגי חב"ד

חיוך מיוחד של שביעות רצון ניכר על פני קודשו של הרבי, בהגיעה הבשורה כי הרב בן-ציון ליפסקר נבחר לרבה של העיר ערד * הקשרים ההדוקים עם חסידות גור, שלה נציגות מכובדת בעיר, ותמיכתו של האדמו"ר בעל ה'לב שמחה' ברב החב"די * חלק שני

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

בגיליון הקודם נסקרה מערכת הקשרים המסועפת בין הרבי ובין מר משה סוקניק, ששימש כסגן יושב-ראש המועצה הדתית בערד, ופורסמה חלופת מכתבים מרתקת. להלן המשכה:

בשנת תשמ"ב מר סוקניק זכה לקבל מכתב נוסף מהרבי, הניתן בזה בשלימותו:

זכות הסיוע "אשרי חלקם"

ב"ה, ראש חודש אדר, ה'תשמ"ב

            ברוקלין, נ.י.

          מר משה שי' סוקניק

          סגן יו"ר המועצה הדתית

 ערד

שלום וברכה:

בנועם מאשר אני קבלת מכתבו (בלי הוראת זמן הכתיבה) שכבר התחילו לבנות את בנין התלמוד תורה פאר ישראל במחנו וכבר גמרו את המקלטים והיסודות וגם כבר התחילו לבנות את הקירות של הקומה הראשונה.

ויהי רצון שההתקדמות תלך בקצב הכי מהיר וזריז, שאם בכל עניני טוב וקדושה נצטוינו על הזריזות על אחת כמה וכמה בענינים הקשורים בחינוך בני ובנות ישראל ברוח התורה והמצוה, אשר כל רגע יקר וחשוב, כמובן ופשוט.

ואשרי חלקם של כל המשתתפים במפעל האמור להביאו לגמר טוב ועוד ועיקר, אשר תיכף אחרי גמר הבנין יימלא תלמידים ויישמע הקול קול יעקב, קול תורתנו הק', ובמיוחד שהמדובר הוא בתלמוד תורה בארצנו הק', ארץ אשר תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה  ועד אחרית שנה.

בכבוד ובברכה (חי"ק).

ומכתב נוסף מהרבי (נדפס לראשונה ב'התקשרות' גליון תס עמ' 12-13):

ב"ה, ו' טבת ה'תשמ"ב

            ברוקלין, נ.י.

          הנכבד והנעלה אי"א

          עוסק בצרכי צבור

          מר אברהם שי' שוחט

          ראש עיריית ערד

שלום וברכה:

בנועם נתקבל מכתבו על ידי ידידנו המשותף הרב בן ציון שי' ליפסקר. והשי"ת ימלא משאלות לבבו לטובה בכל הענינים שמזכיר במכתבו.

מנצל אני הזדמנות זו להביע הכרת הטוב למר בעד עזרתו לעניני יהדות בכלל, ובפרט לפעילי חב"ד העושים ברוחו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, שעל הציון שלו ייזכרו מר וכל תושבי עירו.

בכבוד ובברכה להצלחה בתפקידו האחראי ולבשורות טובות בכל האמור

(חי"ק)

תשמ"ג: נבחר לרב העיר

בי"א ניסן תשמ"ג שיגר הרבי מכתב כללי-פרטי להרב בן ציון ליפסקר (ז"ל) ובתחילתו נאמר:

מאשר הנני קבלת הידיעות הטלפוניות, ות"ח.

בסיום המכתב סיים הרבי (אחרי "בברכת החג") בכתב-יד-קדשו:

ולהצלחה רבה ברבנות ובעבוה"ק [=ובעבודת הקודש] בכלל (חי"ק)

כמה ימים קודם, בט' ניסן תשמ"ג, התקיימו הבחירות בהן נבחר הרב ליפסקר לרב העיר – "חיוך נפלא של שביעות-רצון מיוחדת במינה" היה נראה על פני קדשו של הרבי – כך סיפר המזכיר הריל"ג (ז"ל) לרב ליפסקר, על מה שהיה עם מסירת ההודעה.

רבע שעה קודם לכן הודיע הרב ליפסקר על קיומן של הבחירות.

בשנים הבאות שימש הרב ליפסקר כ"איש קשר" להעברת פ"ש עם האדמו"ר בעל "לב שמחה" מגור, מי שייסד את הקהילה החרדית והחסידית בערד.

למן הרגע הראשון עודד ה"לב שמחה" את הרב ליפסקר תמך בו בפומבי, והיה לו לעזר בעניינים רבים.

בשנת תשל"ז נפטר הרה"צ האדמו"ר בעל 'בית ישראל' מגור, ועל מקומו נתמנה אחיו הרה"צ ר' שמחה בונים בעל 'לב שמח' מגור.

יחסי כבוד והערצה מיוחדים שררו בין הרבי וה'לב שמחה', שביקר אצל הרבי כבר בשנת תשל"א (ראה התקשרות גליון תקמו עמודים 12-9; מבוא ל'אגרות-קודש' כרך ז"ך עמ' 18). כבר בשושן-פורים תשל"ז השמיע שיחה מיוחדת אודות האירועים בחצר גור (השווה: 'אגרות-קודש' כרך לב עמודים 9-8) ואף הביע הערכה להנהגתו (בין השיחות במהלך התוועדות י"ב תמוז תשל"ז – עם הרה"ח ר' אברהם פרשן ז"ל).

ה"לב שמחה" עודד מאוד את הרב ליפסקר כפי שמסופר בחוברת 'האיש של הרבי בערד' עמ' 104 ואילך:

"האדמו"ר מגור הגיע לערד פעמים רבות עוד בטרם נהיה לאדמו"ר, לצרכי רפואה. בתקופה הראשונה היינו למעשה החרדים היחידים בערד. הוא החל להגיע לנפוש כאן עוד שנים רבות לפני שנהיה לרבי.

"בשנת תשל"ז הוא החל למלא את מקומו של אחיו ה'בית ישראל', אך המשיך להגיע לכאן לנפוש חמש-שש פעמים בשנה. הוא אהב את העיר והחזיק ממנה מאוד. הוא טען שמבחינה רוחנית ערד יש לה חשיבות, וכי זה מקום בו הסתובבו האבות. הוא הביא לכך ראיות מהתנ"ך וממקומות שונים, כמו מהתרגום ירושלמי, שמלך גרר זה מלכא דערד וכו'.

"בשנת תש"מ הקים את קריית גור בעיר, ועודד מאוד את האברכים לגור כאן, באומרו כי בעיר זו יש סגולה ללדת ילדים...

"בינו לביני היתה מערכת יחסים אישית וקרובה, עוד הרבה לפני שקמה הקריה החסידית בעיר. הוא היה מתפלל אז בבית הכנסת 'פאר ישראל' ו'ירמק', ובכל ליל שבת הקפיד שאשא דברי תורה בפני ציבור, כשהוא עצמו היה מקשיב בתשומת לב. במשך השנים שהיה בעיר, הוא ערך במקום רק פעמיים או שלוש טיש [=שולחן] לחסידיו, וגם אז הורה לי לדבר דברי תורה בטרם הוא עצמו התחיל באמירת תורה. הוא פשוט לא הסכים להתחיל לדבר עד שאני אומר כמה מילים...

"מובן שדיווחתי על כך לרבי, ופעם אחת גם קיבלתי פתק מהרבי 'האם ממשיך הקשר אתו?', ובפעם אחרת הרבי שאל אותי ביחידות 'מה נשמע אצל האדמו"ר מגור?'. כשעברתי בחלוקת הדולרים פעם, שאל אותי הרבי: 'האם ראית לאחרונה את האדמו"ר מגור? מה שלומו?'

"האדמו"ר מגור היה עד לקשיים העצומים שהערימו עליי בשנים הראשונות, ועם זאת הוא ראה את הפעילות הגדולה שעשיתי כבר בראשית דרכי בעיר.

"באחד החודשים הראשונים שלי בעיר נפגשנו, ואז אמר לי: 'הם פשוט רוצים להעיף אותך מכאן', ואז שאל אותי: 'מי שלח אותך לכאן?'. אמרתי שהרבי מליובאוויטש, והוא השיב לי על אתר: 'אם הליובאוויטשער רבי שלח אותך לכאן, לא יעזור להם שום דבר. אתה תישאר כאן'.

"עד כדי כך, שבתקופה מסוימת הוא גם עזר לי בקבלת כסף עבור שיעורים ובתמיכה, מאחר שבאותה תקופה פשוט לא היה לי ממה לחיות. הוא נתן לי גיבוי חזק ונדיר מסוגו, בכל התקופות הקשות ביותר שהיו לי בעיר.

"פעם הגיע לכאן רב ליטאי ואמר לי שהעירוב בעיר פסול. עשיתי אתו סיבוב מסביב לעירוב, והוא הצביע לי על מה שנראה לו כלא טוב. יחד עמנו היה גם הרב אברהם רובין מרחובות, ולאחר בדיקה נוספת אמרתי שלדעתי העירוב כשר. כדי להכריע בעניין, נסענו יחד לרב וואזנר והוא שמע אותי ואותו, ופסק שהעירוב כשר.

"בהזדמנות קרובה סיפרתי לאדמו"ר מגור את המעשה הזה, והוא שאל אותי: 'אבער וואס זאגסטו?' ['אבל מה אתה אומר?']. אמרתי שלדעתי העירוב כשר. 'אם לדעתך זה כשר, אז זה בסדר', פסק. ולאור קירוב נתן לי מאנדלאך [=שקדים], באומרו 'בני, אם חכם לבך ישמח לבי גם אני'.

"בשבת הקרובה הוא לקח את טליתו בידו, ואמר: 'חוצפה! יש פה אברך שמוסר את נפשו כדי לעשות כאן אידישקייט, ומגיע מישהו מבחוץ ואומר לו מה לעשות'. וכך יצא האדמו"ר מביתו כשטליתו בידו בפרהסיה והגיע לשטיבל של חסידי גור – דבר שחולל רעש גדול...

"בעקבות המקרה הזה, אף התבטא באוזני אחד ממקורביו: 'מה זה כאן? יושב יהודי במסירות נפש בערד, ופתאום בא אחד מבחוץ ומחווה דעות'...

"אם לא די בכך, הרי ששני המעשים הבאים היו מרטיטי לב. היה כאן יהודי אחד שהפריע לי מאוד בעבודה. סיפרתי על כך לאדמו"ר מגור, והוא אמר על משקל הפתגם הידוע 'אם הוא לא מבין באידיש, אני אדבר אתו בצרפתית'. זמן קצר לאחר מכן החלו האיש לסבול וירד ממעמדו הציבורי.

"בפעם אחרת העירייה גרמה לי צרות רבות. הוא קרא לאחד החסידים וביקש ממנו שינסה להסדיר את העניין כמו שצריך, ואם בכל זאת העירייה לא תסכים, אזי הוא מורה לכל החסידים שלו הנמצאים בעיר שלא ישלמו ארנונה..."

במשך השנים הבאות היו מספר פעמים שהרבי העביר דרך הרב ליפסקר מסרים אל ה"לב שמחה", ואף דרש בקביעות בשלומו. הרבי כיוון במפורש את הרב ליפסקר לחזק את הקשר שלו עם האדמו"ר מגור.

גם האדמו"ר מגור, מצדו, היה מתעניין אצל הרב ליפסקר בקביעות מה נשמע אצל הרבי. סיפר הרב ליפסקר: "כמעט בכל פעם שהייתי נוסע אל הרבי, האדמו"ר מגור היה שולח באמצעותי עבור הרבי בקבוק יין ופירות. בתקופה שהתקיימה 'יחידות' קבוצתית בחדרו של הרבי, הייתי פעם ב'יחידות' כזאת ובסיומה מסרתי לרבי מה שהרבי מגור שלח אתי ואמרתי שזה מהרבי מגור. הרבי שאל אותי בקול רם, לעיני כל הציבור: 'האסט אים געזען אין ערד?' ['ראית אותו בערד?']".

תמיכתו החזקה של ה"לב שמחה" ברב ליפסקר התבטאה גם בעידודים גלויים לעיני חסידי גור, בתקופה שה"לב שמחה" כבר התחיל לשלוח משפחות מחסידיו להתגורר בערד. באותו זמן אמר לו ה"לב שמחה": "מעתה תיעשה רב של עיר גדולה...".

אחרי הסתלקותו של ה"לב שמחה" זצ"ל, הרבי המשיך לשלוח לרב ליפסקר מסרים מעודדים דרך חסידי גור. פעם עברה אצל הרבי משלחת של חסידי גור במעמד חלוקת הדולרים לשליחות מצווה, ומישהו מהם התחיל לדבר בתור נציג העיר ערד. הרבי הגיב מיד: "נו, בערד הרי נמצא האיש שלי, הרב ליפסקר". וכשהתחילו לספר על מה שנעשה אצלם בערד, אמר הרבי שוב: "הרב ליפסקר כותב לי כל מה שקורה שם...".

"אין לי ספק שהכבוד הזה שהוא נתן לי לא היה בזכותי, אלא בזכות היותי שלוחו של הרבי...", חתם הרב ליפסקר את מסכת הקשרים המרטיטה והמיוחדת הזאת עם האדמו"ר מגור, אשר אלפים רבים נשאו עיניים אליו מתוך רטט של קדושה.

'ערד' לעיני אלפי חסידים

מאות חסידים שמעו את שם העיר ערד לפחות פעמיים בחורף תשנ"ב. הדבר היה במהלך שבתות-קודש בחורף תשנ"ב, בזמן התוועדות הרבי, עם סיום אמירת השיחות כשהמזכיר הרב יהודה לייב גרונר העמיד בקבוקים לאירועי שמחה של הפצת היהדות והמעיינות (אותם הכניסו המקבלים בערב-שבת-קודש) – בין הנוטלים בשבת קודש פרשת וישב, כ"ג כסלו - היה ר' אליעזר שי' בקשי "עבור התוועדות בערד".

ושוב, בשבת קודש פרשת בשלח, שבת שירה י"ג שבט – ר' אילן שי' מאור "עבור ההתוועדות בערד, ארץ-הקודש".

בחודש מרחשון תשמ"ו הגיעו הרה"ח ר' לוי יצחק רסקין ומשפחתו לסייע להרב ליפסקר בעבודת השליחות.

טרם נסיעתו קיבל מהרבי את ההוראה הבאה:

בודאי יחי' בשלום ובשלוה עם אנשי גור דשם ערד. אזכיר עה"צ.

הרב רסקין קצר הצלחות רבות בעבודתו ובאמתחתו סיפורים רבים על התייחסויות הוראות ו"מופתים" של הרבי, נציין אפיזודות אחדות:

"בשלב מסויים כתבה רעייתי תחי' על הקשיים בעבודת השליחות ובתגובה זכתה להוראה מהרבי שתוכנה: תמסור שיעור בטהרת-המשפחה והרבי צירף 50 לירות. ואכן נפתח שיעור שהיו משתתפות בו בין 30 ל-40 נשים. 'מופת של תחיית המתים' אירע עם ילדה שקפצה מביתה (בבנין גבוה) ולא היה סיכוי שתחזור להכרה.

הרבי כתב: "רפואה קרובה ושלימה אזכיר על-הציון", והילדה קמה שלימה ובריאה.

כשהרבנים רסקין-ליפסקר השפיעו על בעל תחנת דלק (ר' חיים ג'מיל) בערד לסגור התחנה בשבת נתקבלו בשלבים שונים התשובות הבאות מהרבי:

מהיר עוד בשבת זו, אזכיר עה"צ.

יעמוד איתן בהחלטתו וה' יצליחו אזכיר עה"צ.

לזה שמפרסם אודות קדושת השבת א) נכון מאד ב) שם אמו ג) אזכיר עה"צ.

לפלא גדול מהי השאלה – והרי המדובר בדין סקילה! אזכיר עה"צ.

נסיים רשימה זו בהתבטאות נדירה של הרבי ביום א' כ"ב סיון תשמ"ו.

באותו בוקר, כשהגיע הרבי מביתו, חילק דולרים במשך כשעה. לסגן ראש עירית ערד הר"ר אברהם מרדכי קמינר (מחסידי גור) שנלווה להרב בן ציון ליפסקר אמר הרבי, בין השאר, כי "ביציאת מלך ערד נהייתה ערד (עיר) יהודית" (בלשונו הקדוש: "אויס מלך ערד וועט זיין אידישע ערד") [הדברים עפ"י זכרון הרב ליפסקר (ז"ל) שנהג לצטטם פעמים רבות – השווה: יומן הרה"ת ר' מאיר הרשקוביץ – 'תשורה' כ"ט מנחם אב תשס"ט עמ' 96].