נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת אחרי-קדושים
	אחדות לכל
	עבודה שלא על פי הסדר
	לחבר בין ערים רחוקות
	כלב נחייה בבית הכנסת
	הגאולה בחזיון והגלות איננה אלא "חלום"
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

כמו דרך מפותלת החוצה את המדבר, המצוות סוללות נתיב בין רצון העליון לעולם הזה הגשמי • איך עובדים את ה' בכל הלב?

"בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ, אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְו‍ֹתֶיךָ". (תהילים קיט, י)

נאמר "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך, בשני יצריך", וכן אומר דוד המלך: "בכל ליבי דרשתיך". מהי העבודה של "בכל ליבי דרשתיך", "בכל לבבך"?

לכל אדם רמות שונות של התפעלות. יש עניין שגורם לאדם התפעלות מועטה, מאחר והדבר אינו נוגע לו כל-כך, לכן הוא לא נסחף אחריו בכל לבו אלא באופן חלקי בלבד, שמאפשר לו לעסוק בדברים אחרים בו זמנית.

וישנם דברים שמעוררים באדם התפעלות גדולה, עד כדי כך שהם לוכדים את מלוא תשומת-הלב, ולא נשאר בו מקום פנוי לדבר אחר זולת רגש ההתפעלות. כל ליבו מלא וגדוש ברגש, וזה חודר עד פנימיות נבכי ליבו.

כך הוא בעבודה שבלב, ה'יחידה' שבנפש. לנפש חמש דרגות – נפש, רוח, נשמה, חיה, ולמעלה מהן – יחידה. ה'יחידה' היא נקודת פנימיות הלב, כפי שהיא למעלה מהדעת. זהו בכל לבבך – שלא נשאר שום חלק בלב שאינו מתפעל מעבודת ה'.

מה שאין כן בדרגות האחרות של הלב: נפש, רוח, נשמה, חיה, לחלקים הללו הרגש לא מגיע, מאחר והוא קיים רק ברמה הגבוהה ביותר, למעלה מחלוקה לבחינות הנפש.

כשאדם עובד את ה' בדרגת ה'יחידה', הוא ממשיך עליו בחינת אור אין סוף ברוך הוא כמו שהוא למעלה מהתחלקות של חשבון ומספר.

מי זוכה לזה?

בעלי התשובה, שעבודתם נוגעת בדרגה שלמעלה מהתחלקות. נפשם הייתה ב"ארץ ציה ועייף", בריחוק מאלוקות, ומשם צעקו אל ה' בצר להם, ואז הוא מתגלה אליהם אהבה רבה ועצומה.

(מעובד על-פי אור התורה במדבר ח"ג ע' תתקנ)

"בְּפִקּוּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ". (תהילים קיט, טו)

הלכות התורה מגלות את רצונו של ה' יתברך. הן מורות ליהודי מה 'כשר' ומה 'פסול' עבורו. זהו עניינה של כל התורה כולה – גילוי רצונו של הקב"ה בעולם.

מדוע נקראות ה'הלכות' בשם זה? נאמר "הליכות עולם לו, אל תקרי הליכות אלא הלכות". הקב"ה 'הולך' ומגלה את אור העצמות, גילוי רצונו, באמצעות ההלכות שבתורה הנגלות לנו.

על כך אומר דוד המלך "בפיקודיך אשיחה ואביטה אורחותיך". הלכות התורה נקראו 'דרך' ו'אורח', ככתוב: "ארחות הוי' חסד". מדוע?

שתי ערים המרוחקות זו מזו מרחק רב, והנה נסללת דרך שחוצה את המדבר המפריד ביניהן, והן מתחברות. אומנם הדרך רחוקה ומפותלת, המרחק בין שתי הנקודות משמעותי, אך הדרך איננה עומדת כהפסק בין הערים אלא כחיבור. באמצעותה הערים מתחברות זו לזו, ותושביהן יכולים ללכת ולהיפגש זה עם זה. הדרך איננה ממוצע המפסיק, כי אם ממוצע המחבֵּר.

כך גם הלכות התורה. אף שנקראו 'אורחות ה'' ו'דרכי ה'', הדרך – ההלכות – אינן מפסיקות ומפרידות, אלא אדרבה: בקיום ההלכות מתגלה אור העצמוּת שהולך בדרך ההלכות, ומתגלה לכנסת ישראל ביחוד גמור ללא הפסק כלל.

(מעובד על-פי מאמרי אדמוה"ז תקס"ז ע' תרפא. 

שערי תשובה חינוך ע' נט [קלד], ב)

"בפיקודיך אשיחה"

בשעה שהיה דוד המלך לומד דין בתורה שעסק בפשט ההלכה הגשמית, כגון: איך לעשות סוכה וציצית, הרי זה כמו שיחה בעלמא בעניינים גשמיים שההלכה מלובשת בהם. לכך כיוונו דבריו: "בפיקודיך אשיחה" – בשיחה גשמית.

במקביל ללימוד הפשט אמר: "ואביטה אורחותיך" – אביט ואתבונן בהלכות כמו שהן נמצאות למעלה, בשורש החכמה בתורה כפי שהיא במקורהּ. בשורש המצווה כמו שהיא למעלה, שהן אורח-דרך ושביל לגילוי עצמות אור אין סוף.

על-ידי-זה המצווה מוארת באור הרוחני הייחודי שלה. יש מצווה ששייכת לספירת החסד או הגבורה וכיוצא בזה. הלומד מתמקד, אפוא, לא רק בפשט ההלכה בלבד, אלא מתבונן כיצד ההלכה הזו היא "אורח דרך" לאור אין-סוף המאיר דרכה לעולם.

(על-פי ביאורי הזהר פ' בשלח ע' מט)