כהן: "שמחת פורים תש"ט הייתה גדולה במיוחד"
כששאלנו לגילו, חייך ר' יעקב כהן חיוך שובב: "זה חשוב? נו טוב, בן שמונים וחמש". ר' יעקב, איש ספר ואוצר סיפורים מהלך, נולד במאה-שערים וחי כל ימיו בירושלים. הוא זוכר דברים בבהירות מרשימה ומבטא את עצמו ברהיטות. רוב ימיו עסק בעבודות בנייה, וגם עכשיו הוא תורם מניסיונו ומסייע בפיקוח על תוספת בנייה בבית-האבות הירושלמי שבו הוא מתגורר.
הזיכרון החזק ביותר שלו קשור למאורע המחזיר אותו לפורים תש"ט. כאמור, הוא נולד במאה-שערים. אביו, ר' מנחם-מאניש כהן, היה חסיד חב"ד, יליד חרסון, שעוד זכה לראות את אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום-דובער, האדמו"ר החמישי) מליובאוויטש. הוא עצמו זוכר היטב את ביקור אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף-יצחק), בארץ, בשנת תרפ"ט.
המלחמה על ירושלים
בילדותו למד ב'עץ-חיים' ולאחר מכן אולץ, בשל העוני הנורא בבית, להפסיק את לימודיו ולסייע בפרנסת המשפחה. אביו עבד בייצור דברי חלב, והוא סבב בין הבתים למכור את התוצרת. לאחר שנשא אישה עבר להתגורר בשכונת מחנה-יהודה.
כשפרצה מלחמת השחרור כבר היה אב לילד בן שנה ולילדה בת שש. הוא ואביו השתתפו במאמץ ההגנתי. האב לחם ליד בית-החולים האיטלקי, והוא סופח למחלקה של הפלמ"ח, שלחמה בעיר העתיקה.
שיעורי תורה בשבי
בעיצומה של הלחימה נפצע מרימון וספג רסיסים רבים ברגלו. מקצתם הוצאו ב'משגב לדך' והשאר נותרו ברגלו עד עצם היום הזה. "ברוך ה', אני הולך בסדר", אומר ר' יעקב ומדגים הליכה יציבה. זמן קצר לאחר מכן נפל הרובע בידי הלגיונרים, והוא וחבריו נלקחו בשבי. תחילה הוסע לקבלת טיפול בעמאן, ומשם הועבר לאום-אל-ג'מאל - מחנה אוהלים במדבר, על גבול ירדן-עיראק.
כעשרה חודשים שהה במחנה. הם היו כשמונה-מאות שבויים, רובם לוחמים ומיעוטם אזרחים. "היו בינינו שומרי-מצוות רבים, וניהלנו חיים יהודיים", מספר כהן. "אני נצמדתי לרב שאר-ישוב הכהן (רבה הראשי של חיפה), שמסר שיעורי תורה. חייהם של מי שהיו מסוגלים להשתתף בשיעורי התורה היו קלים בהרבה משל מי שהסתובבו במחנה בחוסר-מעש ובתחושת תסכול גוברת והולכת".
קבלת-פנים המונית
בשלב כלשהו הכינו השבויים תכנית בריחה נועזת. על-פיה היו אמורים לחסל את השומרים החמושים, להשתלט על כמה כלי-רכב ולנסוע לגבול ירדן-ישראל, שם היו אמורים לחבור אליהם כוחות ישראליים ולשחררם. פרטי התכנית נשלחו אל משה דיין, שדחה אותה בגלל הסיכון הרב הכרוך בה, והמליץ לשבויים להמתין לשחרורם במסגרת חילופי-השבויים.
בערב פורים תש"ט שוחרר יעקב עם קבוצה גדולה של שבויים (קבוצות נוספות שוחררו כעבור זמן). "ערכו לנו קבלת-פנים המונית. אני הייתי נרגש ונסער מאוד, עד שהתקשיתי לזהות חלק ממכריי שניגשו ללחוץ את ידי. לקח לי זמן להתאושש, אבל ההרגשה להיות שוב בירושלים ובחיק המשפחה הייתה נפלאה. בפורים אותה שנה הייתה השמחה גדולה במיוחד. היינו מלאי תחושת הודיה לה' וידענו כי בחסדי ה' נעשה גם לנו נס הצלה מידי הקמים עלינו לכלותנו". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
