חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:45 זריחה: 6:26 ט"ז באלול התשע"ט, 16/9/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

כאשר הוא מתנהג כ"יהודי" - הוא נעשה "בעל-הבית" על העולם
דבר מלכות

מדורים נוספים
התקשרות 557 - כל המדורים ברצף
כאשר הוא מתנהג כ"יהודי" - הוא נעשה "בעל-הבית" על העולם
הקב"ה מבטל מיד את כל המדידות וההגבלות דזמן הגלות
ליהודים הייתה אורה
פרשת צו
סעודת פורים שחל בערב-שבת * יארצייט שחל בשבת בתוך שנת אבילות
הלכות ומנהגי חב"ד

לשם מה תיאור המשתה הארוך שעשה אחשוורוש - "שמונים ומאת יום" - ומה זה נוגע לסיפור המגילה? * מדוע חשוב לנו לדעת, לאחר שכבר התרחש הנס, שהמלך אחשוורוש הטיל "מס על הארץ ואיי הים"? * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בנוגע למגילת אסתר - שעניינה הוא סיפורו של נס פורים, כפי שביקשה אסתר "כתבוני לדורות"1 - צריך להבין הן בנוגע להתחלת המגילה והן בנוגע לסוף המגילה:

בהתחלת המגילה מסופר אודות מלכות אחשוורוש, ש"בשנת שלוש למולכו עשה משתה וגו'"2 כמסופר בארוכה כל פרטי המשתה והסדרים שבו.

ועל-דרך זה בסוף המגילה, שלאחרי שמסופר לא רק נס פורים, אלא גם אודות ההנהגות דימי הפורים עד סוף כל הדורות, נאמר "וישם המלך אחשוורוש מס על הארץ ואיי הים וגו'"3.

ולכאורה אינו מובן: מהי השייכות של התחלת המגילה וסוף המגילה לנס פורים?

וכדמוכח גם מדברי הגמרא4 בנוגע לחילוקי הדעות "מהיכן קורא אדם את המגילה", ש"תוקפו של נס" הוא מ"בלילה ההוא נדדה שנת המלך"5, ועל-אחת-כמה-וכמה בנוגע לכל העניינים שאירעו קודם שאסתר נתמנתה למלכה - אריכות הדברים בנוגע לסדרי פרס ומדי, כמו ה"משתה גדול" שערך אחשוורוש לכל שרי המדינות שמלך עליהם, שכל זה אינו שייך לנס פורים?

לכאורה אפשר לומר, שכיוון שסיפור המגילה נכתב תחילה בספרי פרס6, או שחשבו שייכתב אחר-כך בספרי פרס (וכמבואר במפרשים7 שמטעם זה לא נזכר שמו של הקב"ה במגילה, כדי שבהעתקה לספרי פרס לא יכתבו במקומו שם עבודה-זרה), לכן נכתבו גם דברי הימים של מלכות אחשוורוש, כמנהג המלכות.

אבל אין זה תירוץ מספיק, שהרי בסיום המגילה נאמר "וכל מעשה תוקפו וגבורתו גו' הלא הם כתובים בספר דברי הימים למלכי מדי ופרס", והיינו, שלא נכתבו במגילה כל ענייני אחשוורוש כפי שצריכים להכתב בספרי מלכי מדי ופרס, אלא רק העניינים הנוגעים לאלו שנתחייבו במקרא מגילה.

ובפרט על-פי מאמר הזהר8 שמביא הרמ"א בהקדמה לפירושו על המגילה, "ווי להאי בר נש דאמר הני מילי אורייתא אתיין לאתחזאה סיפורין בעלמא", אלא "ספורי אורייתא לבושא אורייתא הוי", והרי גם ה"לבוש" הוא חלק מהתורה, ובהכרח לומר שגם זה נוגע ליהודי.

ב. ויובן בהקדים ביאור וענין נוסף גם מסיום המגילה:

בסיום המגילה9 נאמר "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן", ואין מקרא יוצא מידי פשוטו - שאחשוורוש, שהיה מולך בכיפה10, נתן למרדכי את כל היקר והגדולה, ולא זו בלבד שניתנו לו ענייני הרשות, אלא שהיה גם העניין ד"ונהפוך הוא"11, ש"נתן המלך אחשוורוש... את בית המן"12, שניתן לתכלית הקדושה (נוסף על פשטות הדברים).

ועניין זה נוגע ליהודי בעבודתו - ככל ענייני התורה, מלשון הוראה13 - שצריך ללמוד מזה הוראה:

כאשר יהודי עומד בתוקף, כפי שהיה בימים ההם, וכדברי רבינו הזקן14 ש"לא עלה להם מחשבת חוץ חס ושלום" לסור מהמסירות-נפש עבור יהדות, אף-על-פי שבדרך הטבע לא היה מקום להינצל מהגזירה אם לא ימירו דתם חס ושלום, כיוון שאחשוורוש היה מולך בכיפה, ולא היה לאן לברוח - הנה לא זו בלבד שנשארים מקושרים עם תכלית הטוב ו"מחיה חיים"15 שזהו הקב"ה, אלא זוהי הדרך היחידה שגם למטה מטה בעניינים כפשוטם יהיה מעמד ומצב ד"יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן".

ובפרטיות יותר:

מרדכי היה אז היהודי היחידי "בשער המלך", בשעה שהמדינה כולה היתה נגד יהודים ויהדות, וגם לו לא היתה אפשרות להיכנס אל המלך, כי לא היו מניחים אותו, לפי שהמן בן המדתא האגגי היה ה"משנה למלך" לאחרי שגידלו המלך ונישאו מעל כל השרים.

ויתירה מזה, שגדלותו והתנשאותו של המן היתה בבחינת "מלכותא בלא תאגא"16 (כנ"ל בהמאמר17), באופן שלמעלה מדרך הטבע - כי מצד דרך הטבע, הרי בתחילה היה המן עבד אצל מרדכי, כמסופר במדרש18 "בא המן אצל מרדכי אמר לו הלויני ממון זה שבידך, אמר לו אין אני מלוך אלא אם-כן תמכור נפשך לעבד לי, קיבל על נפשו והלווהו, וכתב לו הרי המן עבדו של מרדכי". וגם לאחרי שנעשה שר, "ממוכן זה המן"19, היה הקטן מכל השרים;  ולאחרי כן התהפך המצב באופן הנהגת המדינה מן הקצה אל הקצה - שלא לטוב - ש"גידל המלך אחשוורוש את המן... וינשאהו וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו", ומרדכי בתוכם, שלכן, מצד דבר המלך הנה הנהגתו של מרדכי ש"לא יכרע ולא ישתחווה" להמן היתה היפך דבר המלך, כפשטות הסיפור במגילה20.

ואף-על-פי-כן העמיד מרדכי את עצמו בסכנה - אף שראה שלא זו בלבד שהטבע הוא נגדו, אלא אפילו מצד למעלה מהטבע יש עזר וסיוע להרשע, "שהשעה משחקת לו"21 - ואמר ש"לא יכרע ולא ישתחווה", עם כל הפרטים ופרטי-פרטים המסתעפים מזה.

ומה היה בסופו של דבר? - מספרת המגילה שדווקא בדרך כזו הרגו חמשה ושבעים אלף מבני עמלק, ואת המן ובניו תלו על העץ, ואילו מרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגו', שלא בדרך הטבע לגמרי.

ג. אמנם, יכולים לחשוב שסדר כזה יכול להיות רק לאחרי ביאת משיח, שאז ישתנה כל סדר העולם, כמו שכתוב "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ"; אבל כל זמן שעולם כמנהגו נוהג (כמנהגו עתה), במעמד ומצב ש"אכתי עבדי אחשוורוש אנן"22, לא יכול להיות סדר כזה.

וכדי לשלול זאת - בא המשך הסיפור בסיום המגילה:

גם לאחרי ש"נתן המלך... לאסתר המלכה את בית המן", "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגו'", "ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תוקף גו'"23 - מספרת המגילה שהמלך אחשוורוש נשאר בכל תוקפו: "ויישם המלך אחשוורוש מס על הארץ ואיי הים", והמגילה ממשיכה: "וכל מעשה תוקפו וגבורתו גו' הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס", היינו, שהמגילה מודיעה שישנו "כל מעשה תוקפו וגבורתו" שלא נתפרשו כאן, אבל יודעים שנכתבה אריכות בזה ב"ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס".

ובסדר ומשטר כזה, שעולם כמנהגו נוהג, ו"אכתי עבדי אחשוורוש אנן" - יכול יהודי, על-ידי מסירת נפשו, לפעול ש"יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן", בגשמיות כפשוטו; צריך רק ליתן למלך את כבוד המלכות, וכמו שכתוב24 "ודרשו את שלום העיר גו' והתפללו בעדה גו' כי בשלומה יהיה לכם שלום", אבל לולי זאת, מתנהלים כל העניינים על-ידי בני-ישראל, שהם המושלים והשולטים בטבע אפילו בזמן הגלות, אם הם רק מתנהגים כדבעי למהוי. וכפי שהיה בימים ההם, שגם כאשר "וישם המלך אחשוורוש מס על הארץ ואיי הים", היה מרדכי היהודי משנה למלך, ורק בגלל שעדיין לא הגיע הזמן לגאולה האמיתית והשלימה, היו בני-ישראל עדיין בגלות מדי ופרס, אבל, מלבד העובדה שאחשוורוש הוא המלך, מתנהלים כל העניינים כפי שפוסק יהודי בסנהדרין על-פי תורה, שזה היה עניינו של מרדכי.

וזהו הלימוד מסיום המגילה בהנוגע לכל הדורות, אפילו בדורות שבזמן הגלות, במעמד ומצב ש"אכתי עבדי אחשוורוש אנן".

ד. ועל-פי זה יובן גם בנוגע להתחלת המגילה:

לולי כל הסיפור שבהתחלת המגילה - לא היינו יודעים מהותו של העולם שעליו יכול יהודי למשול ולשלוט, שהרי יכול להיות עולם קטן ביותר, עם מדידות והגבלות, מיצרים וגבולים כו'.

ולכן מסופר בהתחלת המגילה גודל מלכותו של אחשוורוש - שהיה מושל בכיפה10, בכל העולם כולו, והיה לו תוקף לעצור את סדר הנהגת העולם ולערוך משתה גדול במשך "שמונים ומאת יום", חצי שנה!

אף שלכאורה הרי זה היפך הציווי "לא ישבותו"25 (ממלאכה), שלכן "עכו"ם ששבת חייב מיתה"26, ואף-על-פי-כן, כיוון ש"אמר מלכא", אפילו במלכותא דארעא שהיא כעין מלכותא דרקיע27, אזי יכול להיות "עקר טורי"28.

ובאופן של פיזור הכי גדול, לגלות ולבזבז את האוצרות בתכלית, ועד לכיסא שלמה29, שנקרא בתנ"ך "כיסא ה'"30.

וגם "לעשות כרצון איש ואיש"31 "ומרדכי והמן, מרדכי דכתיב32 איש יהודי, המן, איש33 צר ואויב"34, והיינו, שנתנו רשות והמתינו לראות מי יקבל את השליטה: המן או מרדכי.

ועל-דרך זה בנוגע לכל הפרטים בתיאור גדלות ההנהגה של אחשוורוש, ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו", אלא ש"לבושא אורייתא הוי", והלבוש" של התורה הוא גם עניין של הוראה, להורות לנו אופן ההנהגה בעולם-הזה - שגם כאשר העולם הוא בקיומו ובתוקפו עם כל ההתפשטות המתוארת בתחילת המגילה, הנה ה"איש" שמתנהג על-פי ההוראות של "הוי' איש מלחמה"35, יכול להיות ה"משנה למלך", אפילו כאשר נמצא בגלות, תחת שלטונו של מלך מדי ופרס.

וכן הוא בכל דור, עד לדרא דעקבתא דמשיחא - שאם רק נעשים מציאות תורנית ("א מציאות פון תורה"), אזי ישנו הכוח שהתורה משנה את מציאות העולם להיות כפי התורה (שהרי "אסתכל באורייתא וברא עלמא"36), שהיא תכלית העולם - "בראשית, בשביל התורה שנקראת ראשית".

ה. וזוהי ההוראה מימי הפורים על כל השנה, בחיי היום-יום:

שלא כדעת הדואגים, מה יהיה עם הגשמיות, אם תהיה ההנהגה שלא כרצון המדינה, וכיצד יתאימו הדברים עם חוקי הטבע - שהרי גדולה מזו מצינו, שאפילו כאשר רואים שלא רק הטבע הוא נגדו, אלא נדמה לו שיש עניין שבדרך הטבע היה צריך לסייע לו, וגם הוא מנגד לקיום התורה ומצוות, אזי צריך לידע ש"מנסה הוי' אלוקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים גו'"37 - האם ישנה אהבת השם, כפי שאומרים בכל יום "ואהבת את הוי' אלוקיך"38, וכמו שכתוב בהקדמת ספר החינוך39 שזוהי מצווה שחיובה תמיד בכל רגע.

וכאשר יהודי עומד בניסיון ד"הישכם אוהבים", אזי בו הדבר תלוי: אם זוכה - אזי נעשה "משנה למלך", ואם לא זוכה - אזי חסר הדבר, אבל, החיסרון אינו מצד התוקף של הלעומת-זה, אלא משום שחסר אצלו, שלכן מצינו שאפילו רשע שהשעה משחקת לו (שאז צריכים להיזהר ממנו, שלכן היתה התאוננות על מרדכי למה התגרה בהמן40, כיוון שהשעה היתה משחקת לו), הנה אם הנהגתו היא כדבעי, שאז נקרא "צדיק גמור", אזי מותר להתגרות בו41.

וזוהי ההוראה שנמסרה לכל הדורות באריכות הביאור דסיפור מגילת אסתר - שלא תיבטל, כשם שימי הפורים לא ייבטלו - שכאשר יש מדינה שעומדת בתוקף, אין זה באופן שהיא מנגדת ליהדות חס ושלום, אלא זהו עניין של ניסיון בלבד;

וכאשר יהודי מגרש מעצמו את ה"מחשבת חוץ" ומתנהג כ"יהודי" - שבשם זה נקראים בני-ישראל במגילה - כדאיתא בגמרא 42 ש"כל בכופר בעבודה-זרה (שהוא כמודה בכל התורה כולה43) נקרא יהודי", שפירושו, שכופר בכל העניינים שהם זרים ליהודים וליהדות - אזי זוכה ונעשה "משנה למלך", והיינו, שמלבד העובדה שנמצאים עדיין בגלות תחת המלך של המדינה, כיוון שעדיין לא הגיע זמן הגאולה האמיתית, הרי הוא בעל-הבית על כל המדינה וכל ענייניה, ועומד בשלימות לא רק עם העצם, אלא גם עם כל ההתפשטות (כמו שכתוב באיגרת-הקודש הידועה44), ועד ל"עטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן".

וכל זה אמור הן בנוגע לחיים הכלליים של קבוצה, והן בנוגע לחיים הפרטיים של כל אחד ואחד - שיש אמנם עניינים שמצד הגלות אינו יכול לבטלם, אבל, זהו רק בנוגע לעניין אחד כללי, והגבלה אחת ויחידה - העובדה שנמצאים תחת שר המדינה, ומלבד זה, הרי הוא בעל-הבית על כל העניינים שתחת שר זה, שבזה נכללת כל המדינה.

וכל עניינים אלו - באופן של "אורה ושמחה וששון ויקר" כפשוטם (שהרי "אין מקרא יוצא מידי פשוטו"), מתוך מנוחה, שמחה וטוב לבב.

(קטעים מהתוועדות פורים ה'תשכ"א - יצא-לאור על-ידי ועד הנחות בלה"ק)

----------

1) מגילה ז,א.

2) אסתר א,ג.

3) שם, י,א.

4) מגילה יט,א.

5) אסתר ו,א.

6) ראה לקו"ש ח"ו עמ' 19 הערה 9.

7) פתיחת הראב"ע למג"א.

8) ח"ג קנב,א.

9) אסתר ח,טו.

10) מגילה יא, סע"א.

11) אסתר ט,א.

12) שם ח,א.

13) ראה רד"ק לתהילים יט,ח. גו"א ר"פ בראשית. ועוד.

14) תו"א מג"א צז,א.

15) יומא עא,א. וראה סה"מ תש"י עמ' 44. ועוד.

16) סנהדרין קה, סע"א.

17) פ"ו (לעיל עמ' י ואילך).

18) יל"ש אסתר רמז תתרנו. וראה מגילה טו, סע"א ובפרש"י. טז, א ובגליון הש"ס.

19) שם יב,ב.

20) אסתר ג,א ואילך.

21) מגילה ו,ב. וש"נ.

22) שם יד,א. וש"נ.

23) אסתר ט,כט.

24) ירמיהו כט,ז.

25) נח ח, כב.

26) סנהדרין נח,ב.

27) ברכות נח,א.

28) ב"ב ג,ב.

29) יל"ש אסתר רמז תתרמו.

30) דברי הימים-א כט,כג.

31) אסתר א,ח.

32) שם ב,ה.

33) שם ז,ו.

34) מגילה יב, סע"א. וראה יל"ש שם רמז תתרמח (בסופו).

35) בשלח טו,ג.

36) זח"ב קסא, רע"ב.

37) פ' ראה יג,ד.

38) ואתחנן ו,ה.

39) באיגרת המחבר (בסופה).

40) ראה מגילה יג, רע"א ובפרש"י וחדא"ג מהרש"א. וראה גם אור חדש (למהר"ל מפראג) על מג"א ג,ב. ד,י (עמ' קכח. עמ' קנ). יערות-דבש (לר"י אייבשיץ) ח"ב דרוש ט (עמ' קמט ואילך).

41) ראה בהמאמר שנאמר בהתוועדות (לעיל עמ' ד ואילך).

42) מגילה שם.

43) קידושין מ,א. וש"נ.

44) אג"ק אדמו"ר מהורש"ב ח"א עמ' רס. וש"נ (נעתק ב"היום יום" בתחילתו). וראה גם סה"ש תורת-שלום עמ' 246 ואילך.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)