חסידים מרגישים קשר נפשי עמוק ביותר אל רבם. רבי, צדיק, נתפס לא רק כמדריך וכמורה-דרך, אלא הרבה למעלה מזה. בעיני החסיד, הרבי הוא הכול. "הרבי אמר" - זה צו מחייב, מניע ומדרבן.
התמסרות מוחלטת זו מצד חסידים כלפי רבם מעוררת לעיתים תמיהה מצד מי שאינם מודעים לעומקו של קשר זה. השאלות מוכרות: איך אנשים משכילים, ביקורתיים, יכולים להתבטל כל-כך לפני רבם, עד שדבר הרבי הוא להם צו-חיים? איך אפשר לאבד עד כדי כך את האישיות העצמית ולשעבדה לגמרי למישהו אחר?
התשובה טמונה בעצם ההתייחסות של החסיד למושג 'רבי'. לו מהותו של הרבי הייתה מתמצה בכך שהוא למדן, פיקח, איש-חזון, טוב-לב ותכונות דומות - אכן לא היה מקום להתבטלות זו. גם החסיד עשוי להיות למדן ופיקח וכו', ואין שום סיבה שיתבטל לחלוטין לפני הרבי. אלא שרבי הוא עניין אחר לגמרי.
כל האיברים קשורים
בפרק השני של ספר התניא, מיד לאחר ציון העובדה שלכל יהודי יש נשמה, שהיא "חלק א-לוה ממעל ממש", עומד המחבר בהרחבה על המבנה הנשמתי הכולל של עם-ישראל. הוא מסביר, שאין זה אוסף אקראי של נשמות ושל אנשים, אלא יש כאן מבנה מסודר ומדורג, כעין מארג של מיליוני תאים היוצר יחד אורגניזם שלם. הוא ממשיל זאת לאיברים בגוף האדם. לכל איבר מהות עצמאית ותכונות ייחודיות, אך יש זיקה עמוקה בין כל האיברים, וכולם יחד מרכיבים מהות של אדם שלם.
הקשר העמוק שבין האיברים הוא שנותן גם לציפורן הקטנה שברגל את ערכה כציפורן של אדם. אפשר היה לטעון, שה'אדם' הוא המוח, הלב וכדומה, ואילו שאר האיברים הם כמו איברים של בעלי-חיים. לא-כן. מאחר שכל האיברים קשורים יחדיו וכולם מחוברים לראש ולמוח - נחשבים כולם חלק מהמהות הכוללת של האדם, וכולם איברים של גוף אדם.
נמצא אפוא, שעל-אף ההבדלים הערכיים העצומים בין המוח לבין היד ולבין הציפורן הקטנה שברגל, נחשבים כל האיברים מהות אחת שלמה, וכל זה - בזכות הקשר שלהם אל המוח שבראש. כל עוד קשורים האיברים אל המוח, מקבלים ממנו את חיותם ופועלים על-פי הוראותיו - נהנים כולם מהמעמד הרם של איברי אדם, חלק ממהות אנושית.
קשרים נשמתיים
מצב דומה שורר בנמשל, בקשר שבין נשמות-ישראל. בנשמות יש, כידוע, רמות אין-ספור. יש נשמות עליונות וזכות ביותר ויש נשמות ירודות ופשוטות ביותר. ובכל-זאת, כל נשמה היא "חלק א-לוה ממעל ממש" וקשורה קשר אמיץ עם מקורה האלוקי. איך ייתכן שנשמה פשוטה של עם-הארץ תהיה קשורה עם אותו מקור כמו נשמה גבוהה? - הדבר נעשה על-ידי ההתקשרות של הנשמה הפשוטה עם ה'ראש' - עם אותה נשמה העומדת במעמד של 'ראש' ו'מוח'.
ה'ראש', אומרים חז"ל, אלו תלמידי-חכמים. על ציווי התורה "ולדבקה בו" שואלת הגמרא "וכי אפשר להידבק בשכינה?", והיא משיבה, שעל האדם לדבוק בתלמידי-החכמים, ועל-ידם יהיה דבוק בשכינה עצמה. נשמת הצדיק היא אפוא בחינת 'ראש' לעומת נשמות ההמון, ועל-ידי הקשר עמה, מתקשרות כולן עם השורש העליון של כל הנשמות - עם השכינה.
בכל דור ודור יש "ראשי אלפי ישראל שנשמותיהם הם בחינת ראש ומוח לגבי נשמות ההמון" (כלשון התניא). אלו הצדיקים הגדולים שבכל דור, ובמיוחד צדיק הדור, נשיא הדור. הם המקשרים את כולנו עם השורש הנשמתי שלנו. מכאן ההתבטלות המוחלטת של חסיד לרבו. הוא הרבי (רב"י - ראש בני-ישראל), הוא הראש, וככל שהאדם מתבטל אליו ומציית להוראותיו, כן תפקודו כאיבר בודד יהיה טוב יותר ושלם יותר. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
