הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס' 955, ערב שבת פרשת אחרי / שבת הגדול, י"ג בניסן ה'תשס"ה (15.4.2005)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

עמדה שבועית

הלילה שמעביר את הלפיד

הילדים ישאלו את הוריהם ארבע קושיות, האם יזכו לקבל תשובות? האם אנחנו משיבים לילדים, או מסתפקים במחיאות-כפיים על ששרו יפה את 'מה נשתנה'?

בימי המאורעות הקשים בין יהודים לערבים, בשנת תש"ז (1947), שיגר האו"ם לארץ-ישראל ועדת חקירה, לעמוד מקרוב על הרקע לעימות-הדמים. מר דוד בן-גוריון נשא נאום לפני ועדת החקירה, ובין הדברים אמר:

"לפני כשלוש-מאות שנה הפליגה לעולם החדש אנייה ושמה 'מייפלאואר' (=אנייה שהביאה מאנגליה לאמריקה פליטים שהניחו את התשתית לערכיה של ארה"ב). היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת, אם יש אנגלי אחד, היודע בדיוק אימתי הפליגה אנייה זאת, וכמה אמריקאים יודעים זאת. היודעים הם כמה אנשים היו באותה אנייה, ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם?

"והנה, כשלושת-אלפים שנה לפני הפלגת 'מייפלאואר' יצאו היהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה הסובייטית, יודע בדיוק באיזה יום יצאו – בחמישה-עשר בניסן. וכולם יודעים בדיוק איזה לחם אכלו בצאתם - מצות.

"עד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו, בחמישה-עשר בניסן - באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה. והם מסיימים בשני מאמרים: השתא הכא, לשנה הבאה בארעא דישראל. השתא עבדי, לשנה הבאה בני-חורין".

הגיבורים האמיתיים

תשובה ניצחת זו יכלה להינתן בזכות הלילה הגדול שאנו עומדים בפתחו – ליל הסדר. לילה זה מקפל בצורה היפה ביותר את העברת המורשת היהודית מאב לבן, מדור לדור. דברים רבים נעשים בלילה זה רק כדי לעורר את תשומת-ליבם של הילדים ולגרום להם להתעניין ולשאול.

ואכן, בלילה זה תופסים הילדים מקום מרכזי. הם שואלים את ארבע הקושיות, הם 'מככבים' בהגדה בדמות ארבע הבנים, וההגדה היא, למעשה, תשובה לשאלותיהם. וכל זה מושתת על הציווי הנצחי: "והגדת לבנך" - לספר לילדי הדור הבא את סיפור לידתו של עם-ישראל ולהעביר לו את המסורת והמורשת.

כאשר נשב בליל פסח אל שולחן-הסדר, יהיה מרגש לחשוב, שאנו ממשיכים - בפעם ה-3317 - את המסורת המופלאה של מאות דורות. כך בדיוק ישבו אבותינו לפני מאות ואלפי שנים. כך בדיוק חגגו את ליל-הסדר יהודים במרוקו ובפרס, ברוסיה ובצרפת, בטורקיה ובתימן, בהולנד ובאוסטרליה, באמריקה ובספרד. זה החוט שמקשר את מיליוני התאים של העם היהודי עם מעיין-החיים של המסורת.

"והגדת לבנך"

חשוב לזכור זאת ולא להניח לעניינים אחרים, חשובים ככל שיהיו, להסיט אותנו מעיקר מהותו של הלילה הזה. אנחנו מגיעים לליל הסדר אחרי הכנות רבות – קניות, בישולים, עריכת השולחן החגיגי, אבל אסור לשכוח שהגיבורים האמיתיים הם הילדים.

הם ישאלו את הוריהם ארבע קושיות - האם יזכו לקבל תשובות? תחשבו על זה: האם אנחנו באמת משיבים לילדים על השאלות ששאלו, או מסתפקים במחיאות-כפיים על ששרו יפה את 'מה נשתנה'? ואולי, בשקט-בשקט, נתהה אם אנו-עצמנו יודעים את התשובות (למה, למשל, "בכל הלילות אין אנו מטבילים אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים"?).

שולחן הסדר הוא תפאורה בלבד של האירוע האמיתי – "והגדת לבנך". עלינו להתכונן לכך ברצינות הראויה, כדי שבאמת נצליח להעביר לילדינו את החוויה המיוחדת הזאת ואת המסורת היהודית. אנו נדרשים לדבר אל כל ילד בשפתו וברמתו. לתת ל'חכם' את התשובה החכמה הראויה לו, ולגרות את סקרנותו של מי 'שאינו יודע לשאול'.

בזכות הלילה הזה זוכר ויודע העם היהודי - שנדד בכל קצווי תבל, וסבל השפלות, רדיפות ושחיטות - כיצד קם והיה לעם. הלילה הזה מעביר את הלפיד מדור לדור, ובזכותו נזכה לגאולה השלמה.

בציפייה לגאולה

"אמר הקב"ה, הסימן הזה יהא בידכם - ביום שעשיתי לכם תשועה ובאותו הלילה, היו יודעים שאני גואלכם... וכשם שהפכתי את מצרים, כך אני הופך ממלכות" (שמות-רבה יח,ט)

יש חדש

עושים סדרים בעולם

כמיטב המסורת של השנים האחרונות, גם השנה עורכים שליחי חב"ד סדרים ציבוריים לתרמילאים הישראלים. סדרים רבי-משתתפים יהיו בנפאל, בתאילנד, לרגלי ההימליה, בסין, ביפן, בהונג-קונג, בסינגפור, בפיליפינים, בקפריסין, בפרו, באוסטרליה, בטורקיה ועוד.

ערוכים לחג

בתי-חב"ד ברחבי הארץ חילקו לקראת חג-הפסח יותר ממאה-אלף חבילות מזון - מצות, יין ומצרכי מזון בסיסיים – למשפחות נזקקות. זה למעשה מפעל 'קמחא דפסחא' הגדול בארץ. עדיין לא מאוחר לתרום ולהשתתף במפעל חיוני זה.

בפסח שמחים בחברון

המוני בית-ישראל יעלו אי"ה לחברון בימי חול-המועד פסח. בימים שני ושלישי תהיה מערת המכפלה כולה פתוחה כל היום, ויתקיימו אירועים עם מיטב אמני הזמר החסידי. ביום שלישי אחה"צ תהיה חנוכת בניין-הקבע הראשון בתל-חברון, בית מנחם, על שם הרבי מליובאוויטש. את כל האירועים, הדרכים והסיורים מאבטחים כוחות הביטחון. טל' 1-800-400-456.

תרופות כשרות

מי שנזקק לתרופות בימי הפסח, יכול להיעזר בחוברת התרופות הכשרות לפסח שיצאה-לאור מטעם המחלקה לדת ולכשרות של שירותי בריאות כללית. רשימת התרופות אושרה על-ידי ועדת רבנים מיוחדת ונציגי גופי הכשרות. רצוי להציגה לפני הרופאים כדי שיבחרו תרופות כשרות לפסח.

שלחן שבת

קרבן פסח כאן ועכשיו

חג-הפסח נקרא על שם הקרבן המיוחד שנצטוו בני-ישראל להקריב בו. בימינו נבצר מאיתנו לקיים מצווה גדולה זו במובנה המעשי, אולם תוכנה הרוחני קיים גם עכשיו, ועלינו 'להקריב' את ה'קרבן' בעבודת ה' הרוחנית של כל אחד ואחת מאיתנו.

הציווי על קרבן הפסח נאמר בלשון מיוחדת: "משכו וקחו לכם (צאן)". מפרשים חז"ל: "משכו ידיכם מעבודה זרה, וקחו לכם צאן של מצווה". משמעות הדבר: "משכו" - על היהודי למשוך את עצמו, לסגת ולהתנער מכל דבר שהוא בבחינת 'עבודה זרה', דבר זר לתורה ולענייני היהדות. "וקחו" – עליו לקחת את ענייני התורה והמצוות בריבוי יותר ובעומק יותר.

עלייה בקפיצה

על "ושחטו" אומרים חז"ל: "ושחטו – לאלוהיהם של מצרים". כלומר, יהודי נדרש לבטל ולסלק את כל ה'אלילים' של העולם הגשמי, הנקרא 'מצרים', על שם היותו מדוד ומוגבל, בבחינת מצרים המגבילים. עליו לשעבד את ליבו לקב"ה לבדו, ולא לייחס חשיבות כלשהי למושגי הכוח והגדולה הנחשבים בעולם.

ואז מגיע השלב של "ושחטו הפסח". פסח הוא מלשון דילוג ("ופסח ה' על הפתח"). יש עלייה שהיא מדורגת, צעד אחר צעד, ויש עלייה שבאה בקפיצה ובדילוג – זו עלייה בבת-אחת לדרגה גבוהה לאין-ערוך.

מהראש ועד הרגל

סדר ההקרבה הוא – "צלי אש, ראשו על כרעיו ועל קרבו".  הראש מסמל את השכל. הכרעיים, הרגליים, מסמלים את המעשה. אומרת התורה, שאש הקרבן, אש ההתקרבות לה',  צריכה להקיף את כל כוחותיו של האדם, מהכוחות העליונים ביותר ועד הכוחות הנמוכים ביותר, הכוחות המעשיים. אש האהבה לה' צריכה לחדור לתוך כל מציאותו של האדם.

ועד שיהודים מכריזים לעין-כול, גם לעיני אומות-העולם, שהם מצידם כבר מוכנים להקריב את קרבן הפסח בפועל ממש, בבית-המקדש השלישי, מכיוון שתיכף ומיד ממש יוצאים מהגלות, אל הגאולה האמיתית והשלמה.

מצרים מסייעת

כאשר עם-ישראל ממלא את העבודה הרוחנית של קרבן הפסח, פועל הדבר שיהיה "למכה מצרים בבכוריהם". לא זו בלבד שמציאות העולם אינה עומדת כנגד הגאולה, אלא להפך, מציאות העולם עצמה, ובכלל זה ה'בכורים', המסמלים את התוקף והעוצמה של 'מצרים' - דורשים ותובעים את גאולתם של ישראל.

בזכות עבודה זו באה הגאולה האמיתית והשלמה בדרך של דילוג וקפיצה, "קול דודי הנה זה בא, מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות" – שהקב"ה מדלג מעל כל החשבונות והקיצים, ובפרט שכבר "כלו כל הקיצים".

(ספר השיחות תשמ"ח, עמ' 364. אגרות-קודש כרך יח, עמ' ש)

מן המעיין

חג-הפסח

עונים מן השמים

אחת הסיבות שהמצה נקראת "לחמא עניא" היא על שם היותה "לחם שעונין עליו דברים הרבה" (פסחים טז,א). יש לפרש זאת: בזכות אכילת מצה בפסח עונים מן השמים בכל מיני השפעות טובות לפי בקשת האדם. על-ידי הלחם הזה נענים - "כל דכפין ייתי וייכול".

(רבי יעקב מביאלה)

סימן לגלות ולגאולה

מצה זו, שהיא "לחם עוני", מהווה סימן לגלות ולגאולה גם יחד. אי-אפשר לזכות לגאולה ללא הגלות. לכן באמרנו "הא לחמא עניא" אנו מזכירים ונותנים שבח על שתיהן.

(שפת אמת)

צאינה וראינה

קרבן פסח, שהיה הכנה לגאולת מצרים, בא דווקא מן הצאן. המילה 'צאן' רומזת ליציאת מצרים, שהרי 'צאן' הוא גם מלשון 'צאינה וראינה'.

(אור התורה)

לאן קופצים

"ופסח ה'" (שמות יד,כג). מפרש רש"י: "ופסח – ודילג". מאחר ש'פסח' פירושו קפיצה, מה ראה רש"י להוסיף עוד 'ודילג'? אלא בשעה שאדם קופץ, עליו לדעת מאין הוא קופץ ולאן הוא קופץ. רק לאחר הקפיצה הוא יכול לדעת אם קפיצתו הייתה למקום הראוי. לאחר 'ופסח' עדיין צריך להיות 'ודילג'.

(הרבי הרש"ב מליובאוויטש)

השולט בטבע

התרבות המצרית דגלה בפולחן כוחות הטבע. חודש האביב הוא שיא פריחת הטבע, בכל הדרו ויופיו. לכן בחר הקב"ה להוציא את בני-ישראל דווקא בחודש האביב, כדי להראות לעין-כול שהטבע הוא כגרזן ביד החוצב בו בלבד, ואין לו שום כוח משל עצמו.

(הרבי מליובאוויטש)

על המשמר

"יצאו כל צבאות ה'" (שמות יב,מא). 'צבא' הוא שם התואר לכל מי שעומד על המשמר בעניין מסויים. כאשר יצאו בני-ישראל ממצרים נקראו "צבאות ה'", כי בהיותם במצרים עמדו על משמרת היהדות במסירות-נפש, לא שינו את שמם, את לשונם ואת לבושם.

(ספר המאמרים תש"א)

היודע שאינו יודע

"ושאינו יודע לשאול, את פתח לו" (מתוך ההגדה). היודע שאינו יודע, נפתחים לפניו כל השערים, מא' עד ת'. דבר זה רמוז ב"שאינו יודע לשאול, את פתח לו" - נפתחים לו השערים של 'את', מא' ועד ת'.

(רבי חיים מצאנז)

חיים בימים

"ימי חייך הימים, כל ימי חייך להביא הלילות" (מתוך ההגדה). "להביא" - פירושו להכניס. יש להכניס חיים בימים וגם בלילות. וחכמים מוסיפים: "ימי חייך העולם הזה" - יש להכניס חיים אף בכל ענייני העולם הזה, שיהיה עולם כפי שהתורה דורשת.

(הרבי הריי"ץ מליובאוויטש)

אמרת השבוע

היסח-הדעת

רבי אברהם מצ'כנוב היה נוהג לצאת עם בניו וחסידיו לקצור את החיטה בעבור המצה השמורה. לאחר שהטעינו את החיטה על העגלה, היה הולך אחריה ומחזיק בה ביד אחת, כדי שלא להסיח את הדעת משמירת החיטים. שנה אחת עברה העגלה בשלולית. נאלץ הצדיק לעזוב את העגלה ולעקוף את השלולית.

לקראת חג הפסח הורה הצדיק לבנו לבקש מיהודי בעיר פולטוסק לשלוח לו חיטים למצה שמורה, והסביר שאינו רוצה להשתמש בחיטים שקצרו הוא וחסידיו, משום שבאותו רגע שהרפה מן העגלה, הסיח את דעתו משמירת המצות.

תמה הבן: "ומניין לנו שהיהודי מפולטוסק לא הסיח את דעתו לרגע אחד?".

השיב הצדיק: "כשיהודי אומר שמצה שמורה בידו, הרי הוא בחזקת כשרות; אבל אני יודע שהסחתי את דעתי".

מעשה שהיה

פסח בצינוק

ליל-הסדר הראשון בכלא הסובייטי עבר עלינו ב'חגיגיות'. זה היה ליל-שימורים אמיתי... דפיקות לב ורעדה מהולות בצער.

מיד אחרי שחילקו הסוהרים את ארוחת הערב הזעומה, ישבנו, קצת יותר מעשרים יהודים, על הרצפה, בחצי גורן עגולה, לחוג את הסדר. מים ממותקים שימשו ל'ארבע הכוסות' - קופסות פח שדאגנו לנקות היטב ו'להכשיר' לפסח.

כאשר נתרוקנה הכוס הראשונה מילאנו אותה בדמעותינו והמשכנו בקריאת ההגדה ובסיפור יציאת מצרים. מעולם לא קלטנו בבהירות כזאת את המשמעות של שעבוד ויציאת מצרים, כפי שקלטנו הפעם, בליל-הסדר הזה.

אחד האסירים, שנתברך בקול ערב, הנחה את קריאת ההגדה, ואנו החרינו-החזקנו אחריו בקול מאופק, כדי שלא יגונב לאוזני הסוהרים הסובייטים מה מתחולל בין חומות הכלא, בתוככי הטריטוריה המקודשת של סטאלין.

כך היה גם למחרת, בליל-הסדר השני. מזוננו היה קמצוץ סוכר שליקטנו ממנותינו הזעומות, בתוספת קצת מים.

ביום הרביעי של פסח, כאשר כל יושבי החדר עסקו בלגימת המרק של ארוחת-הצהריים, נפתחה לפתע הדלת. אל החדר התפרצו בבהלה כמה סוהרים במדים, כאילו באו לכבות שריפה.

"מי הם המתמרדים העומדים בראש שביתת-הרעב?!", צעקו בקול פרוע. "מי סירב לקבל את מנת המזון היומית?!", צרח בעל הדרגה הבכירה ביותר, והחל למנות את האסירים שאינם אוכלים.

שלחנו זה אל זה מבטים מבוהלים. אחד-אחד התרוממנו והסברנו כי לא מדובר בפעולת-מחאה כלשהי, אלא בהימנעות מאכילת חמץ, מטעמים דתיים, וכי מיד לאחר הפסח נחזור לאכול כרגיל.

מפקד חוליית הסוהרים, שידע עוד קודם-לכן כי אני ושניים מחבריי הם ראשי ה'קונטרבולוציונרים' (=מתנגדי המהפכה), קרא בשמותינו והזהירנו מפני התוצאות. הבינונו כי אנו צפויים לעונש חמור. עודדתי את שני חבריי באמרי ש'שלוחי-מצווה אינם ניזוקים' ובפרט כאשר הם עומדים בניסיון.

אחרי כשעה הופיע שוב רב-הסוהרים, וקרא לשלושתנו לבוא אחריו "עם החפצים". זה היה הנוסח הקבוע של הסוהרים כאשר הודיעו לאסיר שהוא נקרא לחקירה או שנגזר עליו להישלח למקום לא-ידוע.

הובילו אותנו דרך מסדרונות ודלתות. לבסוף נעמדנו לפני קצין, בכיר, על-פי כותפותיו וחדרו הממורק. כשעתיים רצופות חקר אותנו. "שלושה ימים בצינוק, בלי אוכל, רק מים חמים!", פסק לבסוף. מיד צלצל בפעמון שעמד על שולחנו. לשמע הצלצול נכנס לחדר שוטר רזה וגבוה, במדי נ-ק-וו-ד, והתייצב מתוח בעמידת דום.

שוב הובלנו במסדרונות אפלים למחצה, ירדנו קומות, עד שהגענו לצינוק קטן, שלו אשנב זעיר, הסמוך לתקרה, ובו מיטה אחת. ביטחוננו לא אבד לנו. ניחמנו איש את רעהו ואמרנו שכדאי לסבול למען האמונה, ובמיוחד בשביל מצווה של אי-אכילת חמץ בפסח. אמרנו לעצמנו שלעיתים הרעב עשוי להיות "טעים".

בחצי הלילה, קרוב לחצות, בשכבנו על המיטה שנועדה לאסיר אחד, נפתחה לפתע הדלת ובפתח עמד קצין הסוהרים הבכיר שחקר אותנו וגזר עלינו להיות במקום זה. כשנכנס, נסגרה מאחוריו הדלת בתנועה שבאה מבחוץ. "אוי לכם אם תעזו להתמרד פעם נוספת!", קרא בקול רם ותקיף, שהדיו התגלגלו ונשמעו יפה באוזני הזקיף שבפרוזדור.

קומתו התמירה של הקצין הסתירה את האשנב הקטן שבדלת. צמרמורת עברה בגופנו. היינו בטוחים שעוד רגע קט ישלוף את אקדחו ויירה בנו. הקצין הכניס את ידו השמאלית אל מתחת למעילו הצבאי והוציא משם - וברגע זה כמעט פרחה נשמתנו מרוב תדהמה - חבילה עטופה בעיתון רוסי ישן. הקצין שלח אלינו קריצת-עין ידידותית ומתוך קריאה קולנית, "מנוולים!", הלם בחזקה בדלת, שנפתחה במהרה, ויצא כשהוא שולח לעברנו מבטים מזרי-אימה.

נשארנו המומים ומבוהלים. פחדנו לנגוע בחבילה. מי יודע איזו עלילה מתכוון הקצין לטפול עלינו. אט-אט נרגענו. בידיים רועדות פתחנו את החבילה. הסתרנו את מעשינו כדי שהזקיף לא יבחין בהם, מבעד לאשנב שבדלת. לתדהמתנו העצומה מצאנו בחבילה ...שלוש מצות קטנות ועגולות, אפיית יד!

מגרונותינו היבשים כמו ביקשה להתפרץ הצעקה - "אליהו הנביא!". הדמעות ניגרו מעינינו. פחדנו אפילו ללחוש מפה לאוזן. שפת אנוש דלה מלהביע את הרגשות שהסעירו אותנו בשעת אכילת המצות הללו.

בבוקר התאמצנו לגלות את הסוד המסתתר מאחורי התנהגותו של קצין הסוהרים. הגענו למסקנה כי בכוונה תחילה הושיב אותנו בתנאי צינוק, "בלי אוכל, רק מים חמים" - כדי לסייע בידנו להישמר מאכילת חמץ.

ההשתאות התעצמה עוד יותר בשני הלילות הבאים. מדי לילה, בשעת חצות בדיוק, נפתחה דלת הצינוק והקצין הופיע שוב – מצעק ומגדף – והושיט לנו חבילת מצות קטנה.

למחרת הפסח הוחזרנו לחדרנו. חברינו לא יכלו להבין את פשר התרוממות-הנפש שאפפה אותנו. לא יכולנו להסביר להם דבר. נאלצנו לנצור את הסוד הלא-ייאמן בליבנו.

(סיפורו של הד"ר לייב שצ'קץ. 'שערים', ערב חג-הפסח תשכ"ט)

דרכי החסידות

מירוק הנפש

כ"ק אדמו"ר הריי"צ מספר באחת משיחותיו (לקוטי דיבורים חלק א, עמ' 244) כיצד חוללו העבודות של ההכנות לחג-הפסח שינוי בנפשו של תלמיד שהגיע לישיבה:

בישיבת 'תומכי-תמימים' בליובאוויטש, הופקדה כל העבודה בהכנת המצה השמורה בידי תלמידי הישיבה. בראש-חודש אדר החלה ההתעסקות בטחינת החיטים. תחילה היו החיטים נבררות שלוש פעמים, ואחר-כך הייתה מתבצעת הטחינה, בסדריה הקבועים ובהידוריה המיוחדים.

סדר מיוחד ועבודה מיוחדת היו בשאיבת 'מים שלנו', בערב שלפני אפיית מצת-המצווה, ובהכנות לאפיית השמורה של ערב פסח. בעבודה זו עסקו קשישי תלמידי הישיבה, שקיבלו אזהרות והוראות מיוחדות בכל דבר: בשאיבת המים, בהכשרת התנור ובסדרי הלישה והאפייה.

עבודה מזככת

פעם אחת הגיע לישיבה תלמיד למדן ובעל כישרון, והנהלת הישיבה קיבלה אותו ברצון רב. לאחר שסיימו את קבלת התלמידים, היו מכניסים רשימה מפורטת לרבי הרש"ב (מייסד הישיבה), בצירוף חוות-דעת מפורטת של חברי ועד הבחינה הגלוי ושל חברי הוועד החשאי על כל תלמיד בנפרד. הרבי היה מתעניין בכל תלמיד. כשהגיע לתלמיד האמור, התעניין בו במיוחד, שכן הבחור היה בעל כישרונות טובים, ואולם הוועד המבקר החשאי ציין שהוא בעל מידות גסות וגם פניו אינן עדינות ביותר. הרבי חשב רבות והתעמק בעניין, עבר על חוות-הדעת כמה פעמים, ולאחר מכן אמר שיש לקבלו כתלמיד אלא שיהיה צורך להקפיד עליו הקפדה יתרה.

באמצע חודש מרחשוון בערך נקבע בעבור תלמיד זה סדר חמור, והמשגיחים על סדרי הנגלה והחסידות קיבלו הוראה להשגיח עליו במיוחד. כך נמשך הדבר במשך כל החורף. בראש-חודש טבת נסע אדמו"ר הרש"ב לחו"ל. כשהיו צריכים להתחיל בבירור החיטים לאפיית המצה השמורה, כתב הרבי לבנו, הריי"צ, להטיל על אותו תלמיד את כל העבודה הקשה, ולכתוב לו כיצד הוא מבצע את העבודה.

הוראת הרבי קוימה בהידור. כל העבודות הקשות בבירור החיטים, העמדת הריחיים של-יד והטחינה עצמה, הועמסו על התלמיד האמור, עד שבמשך שבועיים לא היה לו רגע של מנוחה. גם כשהיו צריכים לאפות מצה בעבור כל אנשי הבית, הוטלו כל העבודות הקשות על שכם אותו תלמיד. הדברים נעשו בדרך שלא ירגיש שמתבצעת כאן הוראה מיוחדת.

סמוך לערב פסח הוטלה על הבחור גם בדיקת חמץ בבית-הכנסת ובמשרד הישיבה, עבודה שנמשכה עד לשעה שתיים-שלוש אחרי חצות הלילה. זאת, כאשר בשבע בבוקר היה עליו להיות במאפייה כדי להכשירה.

פנים אחרות לגמרי

כשסיימו את כל העבודות, לקראת התקדש החג, קרא הריי"צ לאותו בחור וציווה עליו ללמוד היטב מאמר חסידות מסויים, ולמחרת - בחג הראשון של פסח - לבוא אליו בשבע בבוקר והוא ילמד עמו את המאמר.

הריי"צ ידע שהוא אחד הממונים על השולחנות באולם שבו סעדו התלמידים, ושעד לאחר ה'סדר', שבוודאי יימשך עד שתיים אחרי חצות, לא תהיה לו אפילו רבע שעה פנויה ללימוד. בשבע בבוקר הופיע הבחור כשהוא יודע את המאמר...

כשנכנס הריי"צ לאחר מכן אל אביו וסיפר לו על כך, הביע הרבי את שביעות-רצונו: "נטענו בעזרת השם יתברך אילן עושה פרי. הריני מקווה שהוא יהיה טופח על-מנת להטפיח, ויהיו ענפיו מרובים עם פרות רבים וגידולי-גידולים".

באחרון-של-פסח, בעת סעודת החג אצל תלמידי הישיבה, אמר הרבי לבנו, בהצביעו על הבחור האמור בלי שיבחינו בכך: "יוסף-יצחק! ראה פעולת זיעה של מצווה - הלוא הבחור קיבל פנים אחרות לגמרי; הגסות הוסרה ונראים פני אדם!".

חיים יהודיים

הרב משה דייטש. שבוע של קמחא דפסחא

חמש-מאות טונות של חסד

קשה לתאר איך נראה היה ליל-הסדר בבתיהן של רבבות משפחות בישראל בלעדי עשרות מפעלי החסד הפועלים ברחבי הארץ. איזו חירות כבר אפשר לחוש כשהמקרר ריק והשולחן דל ועלוב? ומה יאמרו הורים דלי-אמצעים לילדיהם הנשואים, המבקשים לבוא עם הנכדים לליל-הסדר - "אל תבואו, אין אוכל"?

ארגון החסד הירושלמי 'חסדי יוסף' מקיים זה כשלושים שנה מפעל חסד של שבוע אחד. כשבוע לפני חג הפסח מתמלאת רחבה ענקית בקצה רחוב שמואל-הנביא בכחמש-מאות טונות מוצרי מזון בסיסיים, ארוזים בכבוד. חלוקת המוצרים מתבצעת כמה ימים לפני החג - בלי תורים, בלי דחיפות ובלי התבזות של הנצרכים. במשך כשלושים ושש שעות רצופות יוצאות ובאות משאיות עם צוותי חלוקה, הפועלים על-פי רשימת כתובות שנאגרה במשך השנים.

עשרים אלף משפחות

קרוב לעשרים אלף משפחות גילו על מפתן ביתן כחמישים קילוגרמים של מוצרי מזון בסיסיים – ירקות, פירות, שמן, סוכר, יין, ביצים בשר-בקר ומצות. מפת החלוקה, שלפנים כללה את ירושלים בלבד, משתרעת כיום על ערים ויישובים נוספים, חלק ניכר מהם ברחבי יש"ע.

מאחורי 'חסדי יוסף' עומד יהודי ירושלמי בעל לב ענק – ר' משה דייטש שמו. לכל אורך השיחה עמו נראה דייטש כמעט סובל. "האיש אינו 'בנוי' לדבר על עצמו ועל העשייה שלו", מסביר לנו עוזרו ויד-ימינו, ר' יוסי קרישבסקי. רק כשמדברים על הרקע להקמת מפעל החסד, ובהקשר זה עולים שמם של האב והאח ז"ל, נפתח דייטש והוא מדבר ברצון.

בית פתוח לרווחה

עד לפני עשר שנים היה לר' משה שותף נאמן במפעל ה'קמחא דפסחא' - אחיו ר' שלמה, שנפטר ממחלה קשה באמצע חג הפסח תשנ"ה. כשר' משה מזכיר את אחיו עולה בעיניו לחלוחית. "היינו כמו תאומים. אני משוכנע שגם היום הוא מוסיף להיות שותף ולסייע להצלחת המפעל, אחרת לא היינו מגיעים לאן שהגענו", הוא אומר.

הכול החל בבית ההורים. אבי המשפחה, הרב יוסף-אליהו, היה דמות מוכרת בירושלים ואיש-חסד בכל רמ"ח איבריו. הוא עמד בראש מוסדות 'אנשי מעמד', וביתו היה פתוח לרווחה לכל נדכאי העיר. על שולחן השבת שלו סעדו דרך-קבע חולים בגופם ובנפשם, לצד חסרי-בית. היה שם גם האיש שתמיד לאחר שעזב את הבית מיהרו הילדים להגיף את התריסים, בידעם שעוד-מעט ייזרקו אבנים אל החלונות. והיו גם מי שבסוף הסעודה נשארו בבית ללון בו.

עזרה בכבוד

כשזה החינוך בבית, אין פלא שהילדים גדלים לחסד ולנתינה. מפעל ה'קמחא דפסחא' החל עוד על-ידי האב, אך בהיקף מצומצם - כמאה וחמישים משפחות. האחים הצמיחו אותו לממדים שאפשרו לו לסייע לכארבעת-אלפים משפחות. כיום, כאמור, מדובר באימפריה של חסד.

לצד חלוקת המצרכים יש משפחות רבות שר' משה יודע, בחושיו החדים, כי יתקשו לעכל את תחושת ההזדקקות המתחדדת לנוכח חבילת המצרכים המונחת ליד הדלת. למשפחות האלה הוא שולח בדואר מעטפה סגורה, עם תלושי קנייה של מאות ואלפי שקלים. "השאיפה שלנו היא להקטין ככל האפשר את מניין המשפחות הנמצאות בקטגוריה של 'כל דצריך'", אומר ר' משה. אומר ועושה.

פינת ההלכה ומנהג

ערב פסח שחל בשבת

שאלה: כיצד מתנהגים בשבת ערב פסח?

תשובה: משכימים להתפלל שחרית ואין מאריכים בתפילה. מסיימים את סעודת השבת לפני 10:24, שאז מתחיל איסור אכילת חמץ. שוטפים את הפה ואת הידיים משרידי החמץ. מנערים את הבגדים והכיסים ומטאטאים את מקום אכילת החמץ. מומלץ לאכול בכלים חד-פעמיים ועל מפה חד-פעמית, שאותם אפשר להשליך לאשפה. אם משתמשים בברכונים ובספרוני זמירות שבת של כל השנה - יש להצניעם אחר-כך בתוך הדברים הנמכרים כחמץ.

את פירורי החמץ שנותרו על השולחן או על הארץ יש להשליך לאסלה, לפני השעה 11:30. חתיכות גדולות של חמץ יש להשחית, על-ידי שפיכת סבון נוזלי עליהן. לאחר מכן מבטלים שוב את החמץ באמירת 'כל חמירא' השני. משעה זו החמץ הוא 'מוקצה'.

יש המתפללים היום 'מנחה גדולה', החל מהשעה  1:12 אחה"צ. אחרי מנחה אומרים את 'סדר קרבן פסח'. נוהגים לקרוא אז את ההגדה, מ"עבדים היינו" עד "לכפר על כל עוונותינו".

בסעודה שלישית אוכלים בשר ודגים, פירות או ירקות, אך אין מרבים בהם. ויש שכתבו על-פי הזוהר, שבשבת זו אין עניין כלל לסעודה שלישית.

אסור להכין את שולחן הסדר בשבת אלא לאחר צאת השבת (7:53) ואמירת 'ברוך המבדיל בין קודש לקודש'. אך מותר לסדר את הבית לנוי, לצורך היום.

בתפילת ערבית מוסיפים 'ותודיענו'. סדר הקידוש הוא 'יקנה"ז': יין (הגפן), (ברכת) קידוש, נר (מאורי האש), הבדלה, זמן (שהחיינו). אין מברכים על הבשמים. בברכת 'בורא מאורי האש' אין מקרבים את הנרות זה לזה, ולמנהג חב"ד גם אין מביטים בציפורניים. בהגדה, בברכת 'אשר גאלנו', אומרים השנה 'מן הפסחים ומן הזבחים'.

מי ששכח לצלות את ה'זרוע' ולגרר את החזרת מערב שבת - ישאל רב כיצד לנהוג (על-פי שולחן-ערוך הרב אסור לגרר את החזרת במגררת אפילו בשינוי).