בסוף הפרשה מספרת התורה על חטאו של זמרי בן-סלוא: "ויקרב אל אחיו את המדיינית, לעיני משה". חז"ל מספרים, שהוא הביא את האישה המדיינית לפני משה רבנו, והתריס: "זו אסורה או מותרת? ואם תאמר אסורה - בת יתרו, מי התירה לך?!". זמרי טען אפוא כלפי משה, שאף הוא, משה, נשא אישה נכרייה, ציפורה, ואל לו לאסור עליו לשאת את המדיינית.
טענה זו נשמעת תמוהה. הלוא משה נשא את ציפורה קודם מתן התורה. שניהם היו אז במעמד של 'בן נח' ויכלו להתחתן. במעמד הר-סיני התגייר כל עם-ישראל וגם ציפורה בכללו, ומובן שהייתה מותרת למשה. איך זמרי, נשיא שבט שמעון, לא הבין את ההבדל הזה?
הטענה כלפי משה
אלא בפי זמרי הייתה טענה אחרת: יש איסור מהתורה שכוהן יישא גיורת. משה היה בבחינת כוהן בשבעת ימי המילואים, ויש דעה, ש"כל ימיו כוהן היה". על כך טען זמרי: "בת יתרו (שהיא גיורת) מי התירה לך (שאתה כוהן)?".
זמרי טען כלפי משה, שאף הוא נשא אישה שאסורה לו, שכן בהיותו כוהן אסור לו לשאת גיורת. אם למשה מותר לשאת אישה האסורה לו, מדוע לא יוכל זמרי לשאת את המדיינית?
נשא בהיתר
למעשה, טענתו של זמרי הייתה מופרכת. משה נושא את ציפורה עוד קודם שנעשה כוהן, ולכן גם כשנעשה כוהן מותר היה לו להישאר עמה. הדבר עולה בקל-וחומר מהמשנה: "אירס את האלמנה ונתמנה להיות כוהן גדול - יכנוס". כלומר, אם כוהן הדיוט אירס אלמנה (שאסורה לכוהן גדול) ובתוך כך נתמנה לכוהן גדול - מותר לו לשאתה לאישה.
מכאן אפשר ללמוד קל-וחומר בעניינו של משה, שלא רק האירוסין אלא גם הנישואין נעשו בהיתר. ברור אפוא שגם כשנתמנה לכוהן היה מותר לו להוסיף לחיות עם אשתו, אף שהייתה גיורת.
מתי להשיב
אולם לא מצאנו שמשה השיב תשובה כלשהי על טענתו של זמרי, שכן מאחר שהטענה הייתה כלפיו, היה בבחינת 'נוגע בדבר'. ההלכה היא, שתלמיד-חכם המורה הלכה בשעה שהוא עצמו 'נוגע בדבר', אינו נאמן לומר "כך קיבלתי". לכן לא השיב משה על טענתו של זמרי.
מכאן אפשר ללמוד הוראה: לא תמיד צריך להשיב על טענותיו של הזולת. לפעמים כל כוונתו היא להתיר את המדיינית. אם כוונתו לשם שמים, על זה נאמר "ענה (אפילו) כסיל כאיוולתו", אבל אם כל כוונתו להתיר איסורים, על כך נאמר "אל תען כסיל כאיוולתו". הדרך לנצח טיפוס זה אינה על-ידי התדיינות עמו, אלא בעמידה תקיפה, שלמעלה מטעם ודעת.
(לקוטי שיחות כרך חי, עמ' 285) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
