מדוןרים נוספים
	התקשרות 576 - כל המדורים ברצף
	כל הזמן ב"מסעי"
	רק לישראל הכוח לנחם את ה"אב"
	"לידיד נפשי הנכבד ונעלה"
	פרשת מסעי
	"הוו זהירין ברשות"
	הלכות ומנהגי חב"ד

הרבי מרבה לדרוש בשלומו ומעוררו לנצל את כוחו להפצת חסידות ובמיוחד בקרב בני הישיבות הרבות בעירו * הרבי מברר אצלו מנהגים שונים של רבותינו נשיאינו ובמיוחד בבית-הכנסת של הרבי הרש"ב * רשימה שנייה מתוך שלוש על הרב יעקב לנדא ז"ל, רבה הדגול של עיר התורה והחסידות

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

באגרת ברכה (אגרות-קודש, כרך כא, עמ' ו), שאותה שיגר לקראת ראש-השנה תרפ"ט (עוד לפני חתונתו), למי שעתיד לימים לכהן כרבה הראשי של עיר התורה והחסידות, בני-ברק - הגאון החסיד הרב יעקב לנדא ז"ל, כתב הרבי:

ער"ה תרפ"ט

ריגא

לידי"נ [=לידיד נפשי] הנכבד ונעלה הרב אי"א [איש ירא אלוקים] וחרד על דברו, מופלג ומפורסם לשם הרה"ג מהרר"י נ"י

ברכה ורוב שלום

לקראת השנה הבע"ל [=הבאה עלינו לטובה], אביע לו ברכותי שיכתב ויחתם לשנה טובה ומתוקה, שנת אושר וכבוד, שנת חיים שלום והצלחה מרובה בכל אשר יפנה. יתן ד' וימים הבאים יביאו עמהם שפע טוב וחסד, ובתוך כ"י [כלל ישראל] נזכה כולנו לגאולה שלמה אמיתית.

כברכת ואוו"נ ידידו ומוקירו.

מנחם שניאורסון

מכתבי ברכות ואיחולים של הרבי לרב לנדא - ולהפך - נשלחו לאורך רבות בשנים, בערבי חגים ובמועדים אחרים.

לאיתנו - כפשוטו וכמשמעו

לאורך כל השנים התעניין הרבי במצבו האישי של הרב לנדא ובבני משפחתו (כפי שיובא להלן). הנה שתי התייחסויות בנושאי בריאות. כותב לו הרבי בד' במנחם-אב תשט"ז (שם, כרך יג, עמ' שלח):

הגיעתני ידיעה, אשר לא היה בקו הבריאות, ויהי-רצון שיחזור לאיתנו, ובלשון המורגל במ"א - לאיתנו כפשוטו ולאיתנו כמשמעו, כפירוש רבנו הזקן בד"ה משכיל לאיתן האזרחי (נדפס בקונטרס לימוד החסידות).

וכעבור כעשר שנים (ל' בכסלו תשכ"ז - אגרות-קודש, כרך כד, עמ' רסה-ו):

על-פי הידיעות אודות כבודו ובפרט במכתבי-עת, כנראה שהוטב מצב בריאותו, בכל זאת על יסוד התחלת שולחן-ערוך יורה-דעה, במקום שאפשר צריך לברר גם במקום חזקה.

מכתבים כללים-פרטיים רבים ששיגר לו הרבי נחתמים באיחולים לבביים כדוגמת "בכבוד ובברכת החג ולאורך ימים ושנים טובות" ('מקדש מלך', כרך ב, עמ' 256).

הרב לנדא שואל, הרבי משיב

בי' בטבת תשכ"א (אגרות-קודש, כרך כ, עמ' קסג) פנה הרב לנדא אל הרבי בשאלה, כיצד לנסח את הכיתוב במצבה של "המנוח מו"ה ברוך דוכמן". הרבי מיהר לענות בו ביום ("וכבקשתו בא המענה ביום קבלת המכתב, בהנוגע לנוסח מצבה"):

בכלל בכגון דא לדעתי מהנכון ביותר שיהיה בערך המצבות שבאותו בית-החיים ועל-דרך המבואר בכמה-מקומות, ומהם גם לדינא, שהנהגה באחד הנטמן בבית-החיים הרי זה נוגע (רירט אן) ושייך לכל השאר.

במסגרת זו עצמה - כדאי שאותם שהכירו את הר"ב ע"ה יערכו הנוסחה על-פי ידיעותיהם.

וכיוון ששואל דעתי בזה, עלי להוסיף מה שהוריתי לכמה בכגון דא, להזכיר בהנוסח, שהיה מחסידיו של כ"ק אדמו"ר בפירוט השם (של האדמו"ר), ובהנוגע להנ"ל יש להזכיר את השנים.

יסוד הצעתי בכגון דא - בא על יסוד מה שראיתי בנוסח המצבה שערך כ"ק מו"ח אדמו"ר בשביל אמו הרבנית זצ"ל, והזכיר צדיקי יסודי עולם והאדמו"רים בשמותיהם.

ואם תמצי לומר הרי רמוז זה גם במשנה בסיפור נוסח השאלה עד לחברון (תמיד פרק ג') והרי כל עניין המצבה הוא לזכות ועליית הנשמה.

בכבוד ובברכה לבשורות טובות וגם בהנוגע לבריאותו כפשוטה.

כשרות של תרופה

בז"ך בסיוון תש"כ פנה הרב לנדא אל הרבי בשאלה אודות תרופות בדמות קפסולות וכתב: "כימאי ירא-שמים אחד כותב לי שהקלציום לקטט עובר הרבה שינויים, אם אמנם מקורו הוא מחלב" (ח' צרויה).

הרבי מיהר להשיבו  (בג' בתמוז - אגרות-קודש, כרך יט, עמ' שנד):

במענה למכתבו מז"ך סיון, במה שכתב אודות עניין הטבלאות, לא כתבתי בזה עד עתה כיוון שהיה באמצע הבירור, וזה-עתה נתקבלה ידיעה וכנראה הכי מבוררה, והיא, שכיסוי הטבלאות שונה הוא מבית חרושת אחד לשני, יש מהם כשרים ויש בהיפך, שמזה שני מסקנות, א) שבכל מקום ומקום צריך לחקור בהנוגע לתוצרת בית-החרושת שמשתמשים שם בו, ב) כיוון שהכיסוי אפשר להיות כשר, הרי תמיד יש מקום לפנות לבית חרושת בבקשה הגיונית שייצרו האמור באופן שיהיה שווה לכל נפש.

חיזוק אנ"ש בכפר-חב"ד

בחודש אייר תשט"ז אירע בכפר-חב"ד פיגוע הרצח המזעזע שבו נספו מדריך וחמישה תלמידים. הרבי פונה אל הרב לנדא באגרת מח' באייר (אגרות-קודש, כרך יג, עמ' מא), בבקשה לחזק את אנ"ש:

בוודאי מותר לעורר את כל אחד ואחד מאנ"ש אשר המאורע העבר ל"ע ול"ע צריך לגלות בהם כוחות הנעלמים אשר בהם גדולה ההתקשרות עם רבותינו נשיאינו הקדושים ובמילא יוסיפו כל אחד ואחת, ככל יכולתו בהתפתחות מוסדות חב"ד אשר באה"ק ת"ו ודווקא במקומם עתה, כמובן ממאמרי רבנו הזקן, רבנו האמצעי, והצמח-צדק הידועים ומוסגר פה העתק ממה שכתבתי לאחד כו' אשר אפשר יעניין גם את כבוד תורתו, ומובן שלא לדרשא קאתינא, אלא שתקוותי שגם הוא ינצל כל השפעתו בכיוון האמור.

בברכה לבשר טוב בכל הנ"ל.

כמאן דעביד, לא אמרינן

עוד לפני קבלת הנשיאות עלה מדי פעם נושא הפצת לימוד החסידות ודרכיה בחילופי המכתבים בין הרבי לרב לנדא. בה' בניסן תש"ט (אגרות-קודש, כרך ג, עמ' צד) כותב לו הרבי:

את מכתבו לכ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א ראיתי אבל לא מצאתי בו מה שלפי-עניות-דעתי הוא העיקר, היינו שמות האנשים באה"ק ת"ו שהם יוציאו מן הכוח אל הפועל מה שיחליטו לעשות בשינוי מצב החסידות שם, כי כמה וכמה החלטות נתקבלו, נבחרו ועדים וכו' ומפני מניעות שעל האתר, אשר טבען ידוע לו בטח עוד בעומק יותר מאשר לי, לא באו לפועל עד עתה והאריכות לדכוותיה הנמצא שם בוודאי אך למותר.

ובמכתב אחר מאותה שנה, מעוררו הרבי ליתר ניצול של כוח השפעתו:

ואפילו אונס דרחמנא פטריה אונס כמאן דעביד לא אמרינן, ואפילו אם תמצי לומר דאמרינן - הרי זה לגביה [=המשפיע], אבל אותו שהיה יכול לקבל ממנו הרי אין אצלו כלום.

ועוד כתב לו:

והאומנם מסתפק בנטירת כרמי אחרים, ובטח גם הוא מודה שכרמנו אינו גרוע כלל וכלל מכרמים שלהם ואדרבה ואדרבה... והרי מובטחים אנו שסוף-סוף יהיה דידן נצח ויפוצו המעיינות חוצה, וכל-זה ייעשה על ידי בני-אדם דווקא ומעבודתינו אלו דימי הגלות דווקא.

ניצול ההשפעה על בני הישיבות

בי"ד במרחשוון תשי"ב (אגרות-קודש, כרך ה, עמ' יז-יח) כותב לו הרבי:

היות שבעירו יש, ת"ל, הרבה בני ישיבות ובחורי חמד כן-ירבו, בטח ישתמש בהשפעתו הכבירה עליהם לקרבם לרעיון החסידות ולהפיץ המעיינות החוצה. ותשואת-חן מראש אם יבשר בשורות-טובות בזה.

ובר"ח כסלו תש"כ (אגרות-קודש, כרך יט, עמ' סט):

תקוותי אשר מנצלים ימי חודש זה, הוא חודש הניסים והגאולה, ובו ראש-השנה לתורת החסידות ודרכי החסידות, והרי  נכלל זה גם בראש החודש (שלכן נקרא ראש ולא התחלה, וכהביאור בהשם ראש-השנה), ובפרט שהרי במחנם הט' מקום מרכזי לכמה וכמה ישיבות, ועל-פי השמועה מורגש מפנה בין בני הישיבות לשמוע (דערהערן) בהנוגע לפנימיות התורה שבדורנו נתגלתה בתורת החסידות.

מאתיים להסתלקות הבעש"ט

באותה שנה מלאו מאתיים שנים להסתלקות הבעש"ט, והרבי ניצל זאת לפעילות רבה ונמרצת בהפצת תורת הבעש"ט. בג' בתמוז תובע הרבי מהרב לנדא - כמו גם מזקני אנ"ש נוספים - להירתם לעניין (שם עמ' שנד-ה). בין השאר כותב לו הרבי:

אין מזכיר כבוד תורתו בהנוגע לפעולות בהפצת המעיינות ובפרט בקשר לשנת המאתיים להסתלקות מורנו הבעש"ט ז"ל ואיני יודע הסיבה.

בהמשך מגיב הרבי לטענה שהועלתה על-ידי אחד העיתונים כאילו "אין דעת חסידים נוחה מהסיסמה של שנת המאתיים וכו'". הרבי שולל ההסתייגות ואומר שכל פעולה ופעולה יש למדוד על-פי תוצאותיה המעשיות. ולכן, מכיוון ש"ברור שבפרסום סיסמא האמורה ודאי שיתוספו מבני-ישראל מי שהוא שיעיינו בספרי הבעש"ט ותלמידיו ותלמידי תלמידיו שגם זה עניין הוא, ובפרט שלימוד תורם עלול להביא גם לידי מעשה" - יש להמשיך ולחזק פעולה זו, כותב הרבי.

עריכת ספרי קה"ת

באופן טבעי, חלק מחילופי האגרות בין הרבי לרב לנדא בשנים שלפני קבלת הנשיאות היו במסגרת תפקידו של הרבי כעורך ראשי של ספריית 'אוצר החסידים ליובאוויטש' ועמידתו בראש הוצאת ספרי קה"ת. כך למשל כותב לו הרבי בה' בניסן תש"ט (אגרות-קודש, כרך ג, עמ' צד):

מכין אני עתה לדפוס מפתח מאמרי כ"ק אדנ"ע, והנה באותן הפעמים שלא היה מאמר חדש כי-אם חזרת אותו שכבר נאמר פעם-אחת, כמובן אין כתב המאמר בגוף כתב-יד-קודשו ומחפשו אני בביכלעך והנחות אנ"ש והתמימים, ואולי ישנם מאמרים ששמע או יודע אודתם ואינם בקארעקטן המוסג"פ [=בעלי ההגהה המוסגרים-פה]?

כשהופיע המפתח כותב הרבי לרב לנדא (בכ"א בכסלו תש"י - אגרות-קודש, כרך ג, עמ' רכז):

המפתח בטח נתקבל כבר, ותשואת-חן אם יודיעני מה שיש להעיר בו, ולהוסיף וכו'.

תחילת ההתכתבות בנושא זה החלה כבר בו' באייר תש"ו (אגרות-קודש, כרך ב, עמ' קכח). אגרת הנפתחת בנימה אישית (כנראה אחרי הפסק מסויים של ההתכתבות ביניהם):

מזמן לזמן הייתי שואל ודורש אודותיו ועל כל הנעשה אתו, ובפרט בשנים רבות המאורעות הללו. ושמחתי, אשר כפי שסיפרו לי, נסתדר בקהילת בני-ברק באופן שהוא שבע רצון במידה ידועה.

בטח נודע לו מאשר נדפס פה במשך זמן האחרון, ובפרט בספריית אוצר החסידים. והנה זה איזה זמן אשר הנני מקבץ שיחות ומכתבים מכ"ק אדמו"ר נ"ע (כי לא הכל נשמר מגוף כתב-יד קודש אדמו"ר נ"ע ממכתביו. והנני נזהר מלדבר על זה ולשאול בפרטיות אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א, מפני העגמת-נפש שבדבר).

ובזה הנני פונה אליו, באשר בטח יש תחת ידו העתק מכמה מכתבי כ"ק אדמו"ר נ"ע, ואולי גם שיחות שלא נכנסו בקובץ שיחות שהדפסנו, אולי יואיל בטובו לשלח לי העתק מהם...

כתבי הרבי הרש"ב ואביו של הרבי

בה' בניסן תש"ט (אגרות-קודש, כרך ג, עמ' צד) מודה הרבי לרב לנדא על מילוי בקשתו:

בתודה רבה הנני לאשר בזה קבלת שני מכתביו בצירוף העתק סיום מכ' כ"ק אדנ"ע על-דבר לשון-הקודש, העתק מכתב הנ"ל מימי כ"ט תמוז, ד' מנ"א, ו' מנ"א משנת עזר"ת וראשי-דברים מר"ח ניסן (בלי הוראת שנה)  וי"ח שבט עטר"ת. תשואות חן על העבר ובקשה רבה על העתיד להמשיך בכגון דא, בהעתק הני מילי מעלייתא. ופשיטא אשר כל ההוצאות הכרוכות בזה (שכירות מעתיק וכיוצא בזה) עלי לסלקם כפי הוראתו.

תודה פרטית מקרב ולב עמוק בעד העתק המכתב מיום כ"ט תמוז הנ"ל שכנראה הוא היה כתוב לאאמו"ר נ"ע, ובפרט אשר לא עלתה בידי אמי מורתי שליט"א להביא איתה לכאן מאומה מכתב-יד-קודש וספרי אאמו"ר נ"ע.

בנושא זה וכיוצא-בו כותב לו הרבי גם בי"ג בטבת תש"ז (אגרות-קודש, כרך ב, עמ' קצא), בראשית שנת תש"ח (שם עמ' רמ), בט"ז טבת תש"ח (שם עמ' רפב) ובכ"ו במרחשוון תש"ט (אגרות-קודש, כרך ג).

הזמן קצר והעבודה מרובה

וכך כתב לו הרבי בתחילת שנת תש"ח (שם עמ' רמ):

לקראת השנה הבע"ל הנני לשלוח ברכות כתיבה וחתימה טובה, לו ולכל בני ביתו שי', לכל מילי דמיטב.

נסתיים זמן מכירה הראשית של הצמח-צדק שמסרנו לאחר וציוויתי לשלוח לו כבקשתו הששה כרכים כי אין נמכרים לחלקים.

בטח נודע לו אשר משך איזה חודשים הייתי באירופא, וכמובן נתרבה עוד העבודה, נוסף על עבודת ההכנה לדפוס מה שהוצא-לאור בקיץ העבר.

אבל עתה הנני חוזר עוד הפעם למה ששקו"ט זה מזמן רב, העתק וסקירה על העבודה בשנים האלו שכת"ר השתתף בה ולכן יכול להעיד עליה ולתארה... ובעגלא דידן.

בירור מנהגי חב"ד

גם נושא בירור מנהגי חב"ד תפס מקום חשוב בהתכתבויות אלה. לימים יצטט הרבי לא פעם "והרב לנדא שי' דבני ברק, כמדומה שמע בזה הוראה מפורשת מכ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע" (סיוון תש"כ - אגרות-קודש, כרך יט, עמ' שכו) וכן, "על-פי הרי"ל שי' לנדא" (קיץ תשי"ח - אגרות-קודש, כרך יז, עמ' שיב).

כלל חשוב בנוגע למנהגי חב"ד שבדורנו - כותב הרבי לרב לנדא "בדרך-אגב", באגרת מד' במנחם-אב תשט"ז (אגרות-קודש, כרך יג, עמ' שלח):

כל אותם מנהגים שפורסמו בהקונטרסים והחוברות כו' - אותם שהוצאו-לאור בחיי כ"ק מו"ח אדמו"ר בעלמה דין, פשוט שעבר על כל המנהגים, ואלו שהוצאו-לאור לאחרי זה, ציינתי - באם זה מסברא דילי ואז כתבתי גם טעמי בזה. ובאם לאו - הרי זה ממה ששמעתי או ראיתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר.

מעשה רב

ולפני כן כבר בחיי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בשנת תש"ו (אגרות-קודש, כרך ב, עמ' קמו-ז):

מה שהעיר בנוגע לאמירת היהי-רצון שאחר פרשת הנשיא ולהשמטת תיבה "על" ביהללוך הא'.

הנה כל ההנהגות שהדפסתי ב"היום יום" הכנסתים על-פי הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א. וקודם ההדפסה היו עוד-הפעם נגד עיניו (ויש מהם שציוות להשמיט באומרו שאינם הוראה לרבים) - בשתי הנ"ל ראינו גם-כן, זה כמה פעמים, את כ"ק מו"ח אד"ש אומר את היהי-רצון ומשמיט תיבה "על" ואולי היו בזה שינויים, או שמילתא דלא רמייה עליה דאינש כו'.

שאלה ותשובה ושוב שאלה

בחודש תשרי תשכ"א שהה בנו של הרב לנדא ז"ל - יבלחט"א - הרב חיים-אברהם-אליהו שיחי' לנדא בחצר הרבי. בסעודת יום ב' דראש-השנה בבית כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, אליה הוזמן עם עוד מנכבדי החסידים, התעוררו שאלות במנהגי תקיעת שופר ('המלך במסיבו', כרך א, עמ' נו-נז). הרש"ג ז"ל אמר: הרב לנדא היה ממקורבי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע וכאן יושב בנו. הרבי פנה להרב אליהו לנדא והתעניין איך נוהגים בבית-הכנסת של אביו וכמובן אם זוכר אביו איך היו תוקעים השברים בליובאוויטש.

הרב יעקב לנדא במכתב מיום א' פרשת לך תשכ"א השיב: "אני שמעתי בחצרות קדשו נבג"מ תקיעות רק מכ"ק קדה"ק בעצמו והיו כמה דברים, שאפילו היו מוקשים לבן אדם פשוט. ואני דיברתי פעם עם הגאון החסיד ר' יעקב רש"ל מריגא והוא ענה לי, מה אכפת לי "ער בלאזט דאך" (=הוא הרי התוקע), און נאכטאן (=ולחקות) הלא לא נהוג אצלנו. חשבתי שגם עניין השברים הוא דבר השייך רק לרבי, ועליי לעשות כפי שכתוב בשולחן-ערוך".

בתגובה על כך כתב הרבי  (אגרות-קודש, כרך כ, עמ' לט):

אף שכן הוא בהנהגות שלעצמו - צריך עיון גדול אם כן הוא במה שעושה להוציא אחרים (על-כל-פנים - גם אחרים) ובמצוות-עשה מהתורה, ובפרהסיא. ועל-אחת-כמה-וכמה - בתקיעת-שופר (ולא בהברכה) שכל אחד ואחד מקיים המצווה, והרי שומע השברים באופן כו', וק"ל.

סוף-סוף - איך נהגו בבית-הכנסת דחב"ד בכל מקום, בהנוגע לשברים?

מתשובת הרבי נראה כי אינו תמים-דעים עם גישת הרב לנדא וכי לדעתו, מהתקיעות שתקע הרבי הרש"ב כדי להוציא אחרים ידי חובה, יכולים כן ללמד הוראה לרבים. על שאלת הרבי לגבי המנהג בבתי-כנסת חב"ד בעניין השברים, משיב לו הרב לנדא במכתב נוסף.

"הרב לנדא כותב לי"...

בהתוועדות שבת-קודש פרשת שופטים, ד' באלול תשט"ז, סיפר הרבי ('תורת-מנחם - התוועדויות' תשט"ז, כרך יז, עמ' 190):

הרב לנדא כותב לי במכתב אודות סדר קביעות המזוזה אצל כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, ופעם אמר: אצלי לא תישאר קורה אחת (מהרצפה) שאינה חדורה בענין המזוזה ("ניט מזוזה' דיק").

וסיים הרבי: "מזוזה - הוא עניין אורות מקיפים, וצריכים להמשיכה עד הרצפה, היינו, להמשיך מהשורש הראשון עד למטה-מטה".

ענין זה התברר תוך כדי בירור נושא הלכתי חשוב - 'היכר ציר' בקביעת מזוזה, בהתכתבות שקיים הרבי עם הרב לנדא, שתחילתה באגרת של הרבי מיום כ"ד בניסן תשט"ז (אגרות-קודש, כרך יג, עמ' תלו):

הרה"ג הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ מו"ה יעקב שי'

שלום וברכה!

איקלע לידי עניין הנוגע בדין מזוזה, כשיש סתירה בין היכר ציר ורוב תשמישם, שמהלכת שמועה בין זקני החסידים על-דבר הוראת נשיאינו הק' בזה (ויש אומרים מהאדמו"ר הזקן), וכיוון שנוסחאות שונות שמעתי כאן, א"ת [=אסיר תודה] אהיה לכבודו אם יודיעני, השמע בזה ופרטי הנוסחא וכו' וכל המפרט הרי זה משובח.

בברכה.

על כך השיב הרב לנדא תשובה מפורטת שבעקבותיה באו חילופי מכתבים נוספים מהרבי אל הרב לנדא וחוזר חלילה.