מדורים נוספים
	התקשרות 579 - כל המדורים ברצף
	קיום מצוות בתכלית הביטול, ובאופן שחודר בכל מציאותו
	הקב"ה בעצמו מנחם את ישראל
	"אדוני אבי מורי ורבי"
	פרשת עקב
	והווי שפל-רוח בפני כל אדם
	י"ב הפסוקים בעצרת של 'העדה החרדית', בהוראת הגאב"ד

השכר שעתיד הקב"ה לשלם לעתיד-לבוא בעבור מעשה המצוות טמון בתוך המצוות שמקיימים עתה * במיוחד כאשר מקיימים מצוות "קלות" - אזי הקבלת-עול שבקיום המצווה מגדילה את ה"שכר מצווה מצווה" * הסבר שני הפירושים ב"עקב" וביאור מקיף ועמוק בסוגיית "שכרן של מצוות" * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בתחילת פרשת עקב נאמר "והיה עקב תשמעון גו' ושמר ה' אלוקיך לך את הברית גו', ואהבך וברכך וגו'" - השכר על קיום התורה והמצוות, כמפורט בהמשך הפרשה.

עניין זה (שכר המצוות) מרומז גם במילה "עקב" (שם כל הפרשה), שאחד הפירושים הוא - דקאי על שכר מצוות שמקבלים באחרית ("עקב") הימים¹ דימות המשיח, לאחרי סיום העבודה ב"היום לעשותם"², כדאיתא במדרש³ "אמר להם הקב"ה כו' שכרו (שכר המצוות) בעקב (בסוף לעתיד לבוא⁴) אני נותן לכם כו' שנאמר והיה עקב תשמעון"⁵.

בתיבת "עקב" ישנו פירוש נוסף, דקאי על מצוות - ה"מצוות קלות שאדם דש בעקביו"⁶. ולפי זה "והיה עקב תשמעון", היינו "אם המצוות קלות כו' תשמעון", אזי יבוא השכר - "ושמר ה' וגו'" (ישמור לך הבטחתו).

והנה, מכיוון ששני הפירושים הם באותו פסוק, ויתירה מזה - "באותה תיבה, מובן שיש שייכות ביניהם (כמדובר כמה פעמים⁷). ועל-פי זה אינו מובן בנוגע לשני הפירושים ב"עקב": לא זו בלבד שאין ביניהם שייכות, אלא שהם פירושים הפכיים: לפי הפירוש השני "עקב" משמעו - מצוות [ובהן גופא - הסוג ד"מצוות קלות שאדם דש בעקביו", היינו שהאדם עומד בדרגה נמוכה וצריך להיזהר שלא יהיה "דש בעקביו"], מה-שאין-כן לפי הפירוש הראשון הרי זה קאי על שכר מצוות באחרית הימים.

יתר על כן: בפסוק אחד לפני זה (בסוף פרשת ואתחנן) כתיב "היום לעשותם"², ורש"י מפרש "למחר לעולם הבא, ליטול שכרם". כלומר, שעשיית המצוות (היום) ושכר מצוות (למחר) הם עניינים הקשורים בשני זמנים שונים; ואילו בפסוק הבא מיד לאחרי זה - באים שני הפירושים והעניינים - היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם - באותה תיבה "עקב"⁸, שמבטאת הן את עניין המצוות (כפירוש הראשון) והן את עניין המצוות (כפירוש השני)?

ב. ויובן זה בהקדים שאלה בנוגע לכללות העניין דשכר מצוות (אודותיו מדובר בארוכה ובפרטיות בפרשת עקב):

שכר אמיתי צריך להיות לו ערך לעבודה שבעבורה משלמים את השכר ועד שהשכר צריך להיות יותר מאשר ערך השתדלות ועבודת הפועל עצמו.

ועל-פי זה מתעוררת שאלה: כל עניין של שכר - גשמי או רוחני [כולל הייעודים שבפרשתנו ובפרשיות אחרות בתורה] - הוא שלא בערך לקיום התורה ומצוותיה (חכמתו ורצונו של הקב"ה⁹), וה"נחת-רוח לפני"¹⁰ שזה מביא, וכמאמר חז"ל (במשנה שבפרק דשבת זו¹¹) "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא", היינו שאפילו רק שעה אחת של תשובה ומעשים טובים "יפה" יותר מ"כל חיי העולם הבא", על-אחת-וכמה-וכמה ריבוי שעות וריבוי תשובה ומעשים טובים. ונמצא, לכאורה, שעל-ידי השכר שהקב"ה נותן לבני ישראל, אפילו השכר ד"עולם הבא"¹², "שכרו בעקב אני נותן לכם" (למחר לקבל שכרם) ועל-אחת-כמה-וכמה השכר דיעודים גשמיים בעולם הזה - אינם משלמים את השכר (המלא) בעד קיום המצוות, שהרי השכר אינו מגיע למעלה הנפלאה והעצומה של קיום מצוותיו של הקב"ה - מהו השכר שיכול להוות תשלום בעד מצווה?!

ג. בכמה מקומות מבואר¹³ (על-פי מאמר המשנה (בפרק דשבת זו¹⁴) "שכר מצווה מצווה"), שלעתיד לבוא יתגלה ה"נחת-רוח לפני", הרצון והתענוג של השם במצוות שאותו פועלים על-ידי קיום המצוות, ולכן¹⁵, זה שכר אמיתי על קיום המצוות. אבל ביאור זה לגמרי אינו מספיק (בנידון דידן) - כי:

(א) גילוי הנחת-רוח למקיים המצווה אינו תוקף ועצם הנחת-רוח שנפעל על-ידי קיום המצווה בפועל בעולם הזה (ועד כדי כך ש"יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא"). (ב) (רוב) הייעודים בפרשתנו, ועל-דרך זה במקומות אחרים בתורה, אינם מדברים (ואפילו לא ברמז) אודות גילוי הנחת-רוח של הקב"ה, אלא על ברכות והמשכות לבני ישראל בענייניהם הגשמיים: "ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד גו', ובירכך והרבך ובירך פרי בטנך ופרי אדמתך גו' ברוך תהיה מכל העמים, לא יהיה בך עקר ועקרה גו', והסיר ה' ממך כל חולי וגו'" ועל-דרך זה בפסוקים הבאים.

ד. ויש לומר הביאור בזה על-פי המשנה (הנ"ל) - "שכר מצווה מצווה":

השכר האמיתי עבור מצווה הוא המצווה עצמה (כי דברים אחרים הם שלא בערך ובמילא - אינם שלימות השכר על קיום המצווה, כנ"ל), שמקשרת אותו עם הקב"ה (מצווה מלשון צוותא וחיבור). ובפרט לפירוש נוסף בזה¹⁶: שכר מצווה - מצווה, היינו שכר המצווה הוא שהיא מביאה את האדם (מקיים המצווה) לקיים עוד מצווה, ועד לריבוי מצוות. נוסף על זה שעל-ידי זה מקיים את המצווה עצמה באופן נעלה ומושלם יותר (בתוספת הידור, בתוספת שמחה וכו').

ועל-דרך מה ש"מצווה גוררת מצווה" (כמאמר המשנה בסמוך לפני זה), היינו שתכונת המצווה מצד עצמה היא שהיא מביאה את האדם לקיים עוד מצווה, עד לריבוי מצוות "עד סוף כל המצוות"¹⁷.

על-אחת-כמה-וכמה "שכר מצווה" - שהקב"ה נותן בעד מצווה¹⁸ - שמביא עוד מצווה, עוד ריבוי מצוות - כולל גם עילוי בעניין המצווה עצמה (קיום רצון ה') הן בכמות (יותר מצוות) והן באיכות - אופן נעלה יותר בהמצווה¹⁹, כולל גם שהמצווה הראשונה (שבעבורה מקבלים את השכר) תהיה נעשית בתוספת שלימות (כנ"ל).

ויש לומר שזהו גם התוכן של שכר המצווה כפי שהוא בייעודים גשמיים שבתורה (כולל - בפרשתנו) - "שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה (קיום התורה ומצוותיה) כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה כגון שלום ושובע וריבוי כסף וזהב כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצווה כו'", (כמו שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה²⁰), זאת אומרת, ששכר המצוות של הייעודים הגשמיים הוא (לא בשביל הטובה הגשמית שבזה, שהרי אין לזה ערך ביחס למצווה, אלא) - האפשרות שהמנוחה, מנוחת הגוף ומנוחת הנפש (שבאה כתוצאה מהייעודים הגשמיים) נותנת ללמוד תורה ולקיים מצוות²¹, "ללמוד בחכמה ולעשות המצווה", ובהוספה ביתר שאת וביתר עוז - בכמות ובאיכות.

על-אחת-כמה-וכמה בנוגע לשכר דימות המשיח ועולם הבא - שזה "סוף מתן שכרן של מצוות"²², השכר שהקב"ה נותן "בעקב" (באחרית הימים) - כאשר תהיה שלימות המנוחה בישראל ("לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין בעפר"²³), ואשר "מפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן כו'"²⁴, "לא כדי לאכול לשתות ולשמוח אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה כו'"²⁵.

ה. על-פי זה יש לומר בביאור השייכות שבין שני הפירושים ב"עקב", שכר מצוות "בעקב" (אחרית הימים) והמצוות עצמן: שלימות שכר המצוות הוא - המצוות עצמן. וזהו הפירוש ב"והיה עקב תשמעון", היינו (דנוסף  על זה שעל-ידי קיום המצוות מקבלים שכר, הרי) השכר "בעקב" עצמו ("ושמר ה' אלוקיך לך את הברית וגו'" וכל הייעודים שבפרשה) מתבטא בהוספה בקיום המצוות - "עקב" בפירושו מצוות - יותר המשפטים האלה - ושמרתם ועשיתם אותם.

אמנם, על-פי זה צריך להבין מהי השייכות של השכר והשלימות במצוות ("בעקב") עם עניין זה ד"עקב" קאי על "מצוות קלות שאדם דש בעקביו", שמורה, לכאורה, על דרגה קלה במצוות ועל-אחת-כמה-וכמה - לא על שלימות המצוות כפי שתהיה באחרית הימים ("בעקב")?

ו. ויובן בהקדים ביאור הדמיון שבין המשנה הנ"ל "שכר מצווה מצווה" והפסוק "והיה עקב תשמעון": לשון המשנה שם¹⁴ הוא "הוי רץ למצווה קלה כו' שמצווה גוררת מצווה כו' ששכר מצווה מצווה". וגם כאן רואים כיצד "רץ למצווה קלה" דווקא קשור בעניין "שכר מצווה מצווה" - בדוגמת פירוש הנ"ל ב"והיה עקב תשמעון", ש"שכר מצווה מצווה" מתבטא בעניין "מצוות קלות כו'". ויש לומר הטעם, כי השלימות ד"שכר מצווה" מתבטאת בקיום דמצוות קלות, וכדלקמן.

והביאור בזה:

בעניין "המצוות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון" ישנה סתירה לכאורה: מצד אחד אומרים שאלו הן "מצוות קלות", ולאידך - צריך להיות בזה "תשמעון" ובלשון חז"ל²⁶ (בהמשך לדרשה הנ"ל על "והיה עקב תשמעון") - "לא תהא יושב ושוקל במצוותיה של תורה" "הוי²⁷ - זהיר במצווה קלה כבחמורה"²⁸ - היינו שמדובר במי שרואה את החילוק שבין סוגי המצוות, שיש מצווה קלה ויש מצווה חמורה וביחד עם זה "לא תהא יושב ושוקל" ו"הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה".

ונשאלת השאלה: כיוון ש(על-פי תורת אמת) ישנו חילוק ונפקא מינה בין מצווה קלה ומצווה חמורה, והתורה אומרת שבני ישראל הם "עם חכם ונבון", ומובן שעליהם לנצל את חכמתם ובינתם להבנת התורה ועבודת השי"ת - איך אפשר לתבוע "לא תהא יושב ושוקל מצוותיה של תורה", שלא לנצל את החכמה שהקב"ה נתן כדי לברר ולחלק בין קלה וחמורה?!

והביאור בזה הוא שגם העניין ד"לא תהא יושב ושוקל כו'", "הווי זהיר במצווה קלה כבחמורה" יש לו מקום בשכל דנפש האלוקית ואפילו גם בשכל דנפש הבהמית: מכיוון שכל המצוות הן רצונו של הקב"ה, האחד ורצונו אחד, הרי מבחינה זו אין הבדל בין מצווה אחת לשנייה, "קלה" ו"חמורה"²⁹; כיוון שהשכל מבין את המעלה דקבלת עול - לכן הוא מבין שמצד קבלת עול, עליו להיות זהיר במצווה קלה כבחמורה. ואדרבה - דווקא על-ידי המצווה הקלה מתבטאת הקבלת עול בגלוי.

על-פי זה מתעוררת השאלה לאידך גיסא: מכיוון שיהודי מבין שבקיום מצווה קלה ישנה המעלה דקבלת עול, נמצא, שגם על-פי שכל אין הבדל בין "קלות" ו"חמורות" ואם כן, לשם מה צריך להגיע לציווי ד"לא תהא יושב ושוקל"?

והביאור בזה: שלימות העבודה דקבלת עול היא שהקבלת עול איננה מצד המעלה דקבלת עול (שזוהי "ראשית העבודה ועיקרה ושרשה"³⁰ וכיוצא בזה) - שהרי אם כן אין זה עול, אלא דבר המובן בשכל; קבלת עול אמיתית היא ללא כל חשבונות, עול מלכות שמים. ועל דרך הפתגם "אני מתפלל לדעת זה התינוק"³¹, שבעת התפילה "לדעת זה התינוק" איננו חושב על דבר המעלות של תפילת התינוק (מעלת הפשטות), אלא "לדעת זה התינוק" ממש, בלי חשבונות.

שלימות הקבלת עול היא דווקא כאשר יהודי ("עם חכם ונכון") מבין בשכלו את ההבדל שבין מצווה קלה ומצווה חמורה ומבין שעל-פי התורה מצווה זו היא קלה ביחס לחמורה, ונפקא מינה לפועל - שעל-פי שכל דקדושה יכול למצוא טעמים לדחות לפי שעה את קיום המצווה הקלה (אם איננה מצווה שהזמן גרמא, מצווה עוברת) ועד שיכולה להיות קא סלקא דעתך ד"אדם דש בעקביו".

ולמרות כל זה - מקיים את המצווה הקלה מתוך קבלת עול (אל תהא שוקל) באופן ד"הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה", כולל הזהירות ד"אין מעבירין על המצוות"³² אפילו מצווה קלה [וכמובן מהלשון "אין מעבירין", שאין המדובר אודות מצווה עוברת שאם אינו מקיים אותה, הרי הוא מבטל את המצווה ולא רק מעביר עליה, אלא מדובר במצווה שעל-פי דין מותר להניחה לאחר כך ואף-על-פי כן "אין מעבירין"] לא מפני טעם וחשבון המובן בשכל, אלא משום שזוהי מצוותו של הקב"ה.

וזוהי מסירות-נפש אמיתית - מסירת הנפש והרצון שלו (וגם הטעם והשכל שלו) להקב"ה, כך שביחד עם זה (ואדרבא - דווקא על-ידי זה) שמנצל את שכלו ומבין את ההבדל שבין סוגי המצוות ומבין שמצווה זו היא רק מצווה קלה (ואינה דומה למצווה החמורה), בכל זאת הוא זהיר בה כבחמורה, לא מפני טעם וחשבון, אלא באופן דקבלת עול.

ועל-ידי זה נעשית כל מציאותו קשורה בהקב"ה (מסירת נפש) - כי דווקא על-ידי זה שמבין ומכיר בשכלו שמצווה זו היא מצווה קלה - ביכולתו להגיע לאופן הכי נעלה בקיום המצוות - קבלת עול ומסירת נפש!

ז. על-פי זה מובנת השייכות שבין "שכר מצווה מצווה" (שלימות קיום המצוות "בעקב", באחרית הימים) והעניין ד"עקב" בפירושו "מצוות קלות שאדם דש בעקביו":

על-ידי קיום מצוות קלות ("המצוות קלות כו' תשמעון") - זוכים לשלימות ד"שכר מצווה מצווה" (על דרך מה שיהיה לעתיד לבוא), היינו שמקיימים את המצווה לא רק מצד החשבון בשכל, אלא מתוך קבלת עול, ויתירה מזה (קיום המצוות באופן נעלה יותר) - וביחד עם זה, ואדרבה - על-ידי זה - שמנצל שכלו ומבין מהי מצווה קלה, הרי הוא מקיים אותה מתוך קבלת עול עם כל הזהירות שבמצווה חמורה, ועל-ידי זה נהיה גם שכלו (וכל מציאותו³³) קשור ומחובר - מצווה מלשון צוותא וחיבור - עם הקב"ה.

באופן אחר קצת: השלימות ד"שכר מצווה מצווה" לעתיד לבוא ("והיה עקב תשמעון") תתבטא (יותר) בקיום מצוות קלות שאדם דש בעקביו, מצוות אלו מבטאות את תכלית השלימות דקיום המצוות - בתכלית הביטול להקב"ה, וביחד עם זה - באופן שחודר בכל מציאותו (השכל והרגש שלו).

ועל-פי זה יומתק הפירוש במשנה "הוי רץ למצווה קלה" על-ידי זה ש"מצווה גוררת מצווה כו' שכר מצווה מצווה": דווקא על-ידי רץ למצווה קלה (שעל-פי שכל דקדושה אינה חמורה כל כך) מגיעים לשלימות בקיום המצוות - "מצווה גוררת מצווה"³⁴, ויתירה מזו - "שכר מצווה מצווה", עד לשלימות בשכר מצווה - בקיום המצוות דלעתיד לבוא.

(קטעים משיחת שבת פרשת עקב, ח"י מנחם-אב ה'תשמ"ט.
'התוועדויות' תשמ"ט, כרך ד, עמודים 168-162 - תרגום מאידיש)

----------

1) ראב"ע ורמב"ן ריש פרשתנו (ושם, "יקראו אחרית כל דבר עקב כי הלשון יתפסו דמיונו באדם והראש תחלה והעקב בו אחרית וסוף"). וראה גו"א שם: לשון עקב הוא שכר.

2) ראה בעה"ט ריש פרשתנו: והיה עקב - לעיל מיניה כתיב היום לעשותם וסמיך ליה עקב, כלומר היום לעשותם אבל שכרם פירוש בסוף. וראה גם בחיי שם.

3) דב"ר ריש פרשתנו (פ"ג, א. שם, ג). וראה מדרש תהלים צב. יל"ש תהלים רמז תתמה. וראה אוה"ת פרשתנו עמ' קג. עמ' קו ואילך.

4) מת"כ לדב"ר שם.

5) וראה דב"ר שם, ד, שהשכר (בהמשך הכתוב) "ושמר ה' אלקיך לך גו'" קאי על "לעתיד לבוא". וראה בעה"ט שם: ושמר בגימטריא לעתיד לבוא.

6) פרש"י ריש פרשתנו. ובתנחומא כאן: מצוות קלות שאין בני אדם משגיחין בהן אלא שמשליכין אותן תחת עקביהן. ביאור השינוי לשון בין פרש"י ותנחומא - ראה לקו"ש חי"ט עמ' 89 ואילך.

7) ראה לקו"ש ח"ג עמ' 782. וראה לקו"ש ח"ט עמ' 71 ואילך בביאור השייכות בין הפירוש ש"עקב" קאי על "מצוות קלות שאדם דש בעקביו" והפירוש שזה קאי על הזמן דעקבתא דמשיחא.

8) ולהעיר מבחיי ריש פרשתנו, ש"כל יעודי הפרשה הזאת יעודים גופניים בתועלת הגוף בעוה"ז שהם הכנה לחיי העוה"ב", ועפ"ז מפרש שתיבת "עקב" (שקאי על יעודים גופניים) הוא "השכר הקל והשפל שיש לאדם, כי כן העקב שפל הגוף, אבל השכר הגדול והעצום שהוא זיו השכינה נכל במלת והיה וכו'".

אבל ע"פ פירוש המדרש ש"עקב" קאי על השכר לע"ל (כנ"ל בפנים), צריך ביאור איך זה מתאים עם הפירוש ש"עקב" קאי על המצוות קלות שהאדם מקיים בהיום לעשותם, כבפנים.

9) תניא פ"ד ואילך.

10) תו"כ ופרש"י ויקרא א,ט. ספרי ופרש"י פינחס כח,ח. ועוד.

11) פ"ד מי"ז.

12) ואף שנאמר (אבות שם) ש"יפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז" (כי הקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה) - הרי "זהו בחי' טפל לגבי שעשוע המלך בעצמותו" מקיום התורה והמצוות, ו"אין ערוך גילוי התענוג ושכר מצווה הנמשך ומתגלה לנשמות לגבי עצם תענוג העליון שהיא עצם המצווה" (לקו"ת ראה כט, רע"א. וראה לקו"ש ח"ה עמ' 243-244).

13) ראה המשך וככה תרל"ז ספ"י ואילך. המשך תרס"ו עמ' לה ואילך. ס"ע עו ואילך. ועוד.

14) פ"ד מ"ב.

15) ראה לקו"ש ח"ה עמ' 245.

16) ראה מפרשי המשנה שם - רש"י, רבינו יונה, מדרש שמואל, ועוד.

17) ראה מדרש שמואל כאן.

18) ראה במפרשי המשנה (רע"ב, מדרש שמואל, ועוד), שמצווה גוררת מצווה קאי על קיום המצווה על-ידי האדם, ושכר מצווה מצווה - שמן השמים מסייעין ומזמינים ביד מי שעשה מצווה אחת שיעשה אחרת.

19) ראה מפרשי המשנה (רש"י, ועוד), שקיום מצווה קלה (כתחלת המשנה - הוי רץ למצווה קלה) תביא לידי קיום מצווה חמורה. וראה לקמן ס"ז.

20) פ"ט ה"א.

21) ראה לקו"ש חי"ט עמ' 204 ואילך, שיעודים הגשמיים הם (לא עניין צדדי, אלא) חלק מעצם הציווי על תומ"צ. וראה גם לקו"ש ח"כ עמ' 51 ואילך, שגם עצם עניין השכר  הוא חלק מעבודת ה', כי עי"ז נתרבה בכבוד שמים כו', עיי"ש.

22) לשון הרמב"ם הל' תשובה שם. אלא זהו לשיטת הרמב"ם שעוה"ב היינו - ג"ע. וכ"ה לשיטת הרמב"ן (וכהכרעת תורת הקבלה והחסידות) שעוה"ב היינו עולם התחי'.

23) הל' מלכים ספי"ב.

24) הל' תשובה שם ה"ב.

25) הל' מלכים שם ה"ד.

26) תנחומא פרשתנו ב. וראה דב"ר פ"ו, ב.

27) אבות רפ"ב. הובא בתנחומא שם א.

28) ולהעיר מהגירסא במשנה הנ"ל "הוי רץ למצווה כבחמורה" (כ"ה בהמשנה בש"ס בדפוסים שלפנינו. אבל ראה תויו"ט שם).

29) ראה גם לקו"ש ח"ד עמ' 1191 ואילך. קונטרס משיחות ש"פ מטו"מ תשמ"ז ס"א.

30) ראה תניא רפמ"א.

31) שו"ת הריב"ש סקנ"ז. הובא ונת' בסהמ"צ להצ"צ שרש מצוות התפילה פ"ח.

32) יומא לג, סע"א. וש"נ.

33) היינו, שדווקא על-ידי השלימות השכל והמציאות שלו (שמבין שהיא מצווה קלה) - מגיע לשלימות הקבלת עול.

34) ועפ"ז יומתק הלשון "מצווה גוררת מצווה", ש"גוררת" מורה על יחס של היפך הכבוד מצ"ע (ע"ד מצוות דאדם דש בעקביו), מפני שהיא מצווה קלה (ראה גם מדרש שמואל כאן); וי"ל שגם מצווה הנגררת "גוררת מצווה" (וגם מצווה חמורה), והמצווה אחרת גוררת עוד מצווה, וכן עד סוף כל המצוות (מדרש שמואל שם) - והכל בכוח מצווה (קלה) הראשונה.