הצדיק רבי ברוך ממז'יבוז' ישב בבית-מדרשו וסביבו כמה מחסידיו. לאחר שהשמיע באוזניהם פירוש נאה למאמר חז"ל מסויים, פנה אליהם לפתע: "האם מישהו מכם יכול לספר לי דבר רע על רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב?".
החסידים התקשו לרדת לסוף דעתו. הם סברו שבכוונתו להפליא במעלת רבי לוי-יצחק ולומר כי אין איש בעולם המסוגל לדבר בגנותו, אולם רבי ברוך לא הרפה, ודבריו לבשו נימה של הפצרה. "נו, אדרבה", דחק בחסידיו, "ספרו-נא דבר רע על רבי לוי-יצחק... מצפה אני לזה".
תמהו החסידים תמיהה רבה והתקשו מאוד לדלות ממוחם דברים שליליים שידעו או ששמעו על צדיק זה, אוהבם וסנגורם של ישראל. אך מכיוון שהרבי ביקש, התאמצו להשביע את רצונו. ניסו את כוחם, זה בכה וזה בכה, ועדיין לא הצליחו לומר דבר-גנות ממשי על הצדיק מברדיצ'ב.
כעבור שעה קלה הסביר רבי ברוך את בקשתו המוזרה. "דעו", אמר לחסידיו, "כי מלאכי-מעלה מתקנאים ברבי לוי-יצחק, אשר נתקיים בו 'מצא חן בעיני אלוקים ואדם'. כל-כך שלם הוא ביראת-שמים, בלימוד תורה, בחיבוב מצוות ובאהבת הבריות, עד שכביכול מתקשים הם המלאכים לעמוד כנגדו. כתוצאה מכך נוצר עליו קטרוג וסכנה נשקפת לחייו. על-כן מתאמץ אני למצוא בו חיסרון כלשהו, כדי לצנן את להט הקנאה של המלאכים בו ולהסיר מעליו את הקטרוג".
הסברו של רבי ברוך הניח את דעתם של החסידים. שוב נפנו לחפש ולהעלות חסרונות ודברי ביקורת על הצדיק רבי לוי-יצחק ודרכו.
בתוך כך נכנס לבית-המדרש תושב העיר, סוחר בעל ממון, שנהג לבלות את רוב זמנו במסעות-עסקים בין הערים והעיירות. כששמע הסוחר את נושא השיחה, ניצת אור בעיניו. הוא המתין לרגע של שקט ואז פתח ואמר: "אני יכול לספר בגנותו של הרבי מברדיצ'ב". הכול הפנו עיניים משתאות לעבר הסוחר, שהצהרתו נאמרה בחדווה מוגזמת.
הביט בו גם הצדיק רבי ברוך במבט משתאה וחודר. בקול שקט אמר לו: "ספר". בארשת חשיבות סקר הסוחר את פני החסידים והחל לספר: "לפני כמה שבועות נזדמנתי, במסגרת עסקיי, לברדיצ'ב. התעוררתי משנתי מאוחר, והגעתי לבית-הכנסת בשעה מאוחרת למדיי. נכנסתי פנימה, ובעמדי על המפתן סקרתי את הנעשה. כל המניינים לשחרית כבר נסתיימו. בפינת בית-הכנסת עדיין עמד רבי לוי-יצחק, שקוע בתפילתו. כדרכו, התפלל בהתלהבות גדולה, ושמעתי בבירור כי עומד הוא בברכת 'יוצר אור'.
"בעודי עומד על המפתן, מתכונן להיכנס פנימה ולהתפלל ביחידות, פנה לעברי הצדיק. הופתעתי מאוד כשניגש אליי בפסיעות מהירות וקרא לעברי – כשהוא, כאמור, עומד באמצע ברכת 'יוצר אור' – 'מה יאמר המלאך מיכאל! מה יאמר המלאך גבריאל!'. מיד לאחר מכן נפנה לאחור וחזר למקומו".
הסוחר עשה אתנחתה קצרה בדבריו וסקר את פני הנוכחים ורבי ברוך בראשם. "נו, מה תאמרו על כך – יש הסבר להתנהגותו המוזרה של רבי לוי-יצחק?! מה למיכאל ולגבריאל באמצע התפילה ומה למלאכים אלה ולי?! והחמור מכול, האם לרבי מותר להפסיק בדיבור באמצע ברכת יוצר-אור?!"... חיוך של בוז נמתח על שפתי הסוחר ששעה שהטיל לחלל את משפטו האחרון.
משתאים למדי הביטו החסידים חליפות בסוחר וברבם. לא היה צריך עין חדה כדי להבחין במבטו הנוקשה של רבי ברוך. בהביטו אל החסידים, בתוך מה שנראה כהתעלמות מכוונת מהסוחר המספר, פתח ואמר: "כאשר מתפללים ברכת 'יוצא אור' ומגיעים למילים 'יוצר משרתים', עומדים המלאכים, ובראשם מיכאל וגבריאל, להמליץ טוב על עם-ישראל. באותה שעה ממש מצטרף רבי לוי-יצחק, סנגורם של ישראל, אל המלאכים ואף הוא מלמד זכות על עם-ישראל".
בשלב זה הטה רבי ברוך את ראשו ומיקד את עיניו החודרות בסוחר. "כשאתה הגעת לבית-הכנסת ורבי לוי-יצחק ראה אותך עומד שם, בידך שקית התפילין ובכיס מעילך כף-הכסף שגנבת באותו בוקר מהמלון שבו התאכסנת – חיפש ולא מצא עליך שום לימוד-זכות, שהרי עשיר אתה ואינך חסר מאומה, ומדוע אפוא גנבת?!".
סומק עז הציף את פני הסוחר. רבי ברוך לא הסיר ממנו את עיניו. "משום כך ניגש אליך וצעק – 'מה יאמר המלאך מיכאל! מה יאמר המלאך גבריאל!'. הרי אפילו הם לא ימצאו עליך לימוד זכות!"...
הסומק על פני הסוחר התחלף בחיוורון עמוק. הוא השפיל את עיניו, והחסידים סביב השולחן היו עדים למעמד מופלא שבו התגלתה לעיניהם רוח-הקודש של שני הצדיקים גם יחד – רבי ברוך ורבי לוי-יצחק.
כעבור רגע נמסכה התרככות-מה בקולו התקיף של רבי ברוך. "אם חפץ אתה בכפרה, עליך לשוב לברדיצ'ב, להחזיר את הגנבה לבעליה, לבקש סליחה מהצדיק על הזלזול בכבודו, ולהתחנן לקב"ה שיעזור לך לעלות על דרך הישר".
חדרו דברי רבי ברוך ללב הסוחר. בלי אומר ודברים קם ויצא מבית-המדרש, פניו לעבר ברדיצ'ב, מתוך רצון כן להיטיב את מעשיו ולתקן את דרכו. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
