מדורים נוספים
	התקשרות 581 - כל המדורים ברצף
	כותרות השבוע
	קבלת פני המלך - בשדה
	בכוח התורה פוסקים בני-ישראל שהגאולה צריכה להיות תיכף ומיד
	כוחו של פסק-הלכה
	פרשת שופטים
	"נתקיימו ברבי ובבניו"
	תחנון שלא בזמנו * הכנסת ספר-תורה בימי הספירה * ברכת כוהנים שאומר הש"ץ * דילוג בענייני צניעות

התגלות המלך בשדה איננה הכשרה ונתינת-כוח בלבד לעבודה דחודש אלול, אלא היא תמצית וסיכום של עיקר העבודה בכל השנה כולה * מכיוון שנתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים, הרי עיקר עבודת היהודי היא בהיותו בשדה דווקא * במקום זה עליו לגלות את מציאות המלך - הקב"ה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. ידוע ביאורו של רבנו הזקן בלקוטי-תורה¹ ד"ה "אני לדודי ודודי לי" ראשי-תיבות אלול - שעניינו של חודש אלול "יובן על-פי משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה, ואז רשאין (ויכולים²) כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו, והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם... וכך העניין על דרך משל בחודש אלול יוצאין להקביל אור פניו יתברך בשדה... שהוא עניין הארת י"ג מידות (כמו שכתוב לפני זה³ ש"באלול הוא זמן התגלות י"ג מידות הרחמים"⁴) שיהיה פנים בפנים... כמו שכתוב⁵ אל ה' ויאר לנו".

וצריך ביאור - דלכאורה, המשל דמלך בשדה הוא היפך סדר העבודה דחודש אלול המרומז בראשי תיבות ד"אני לדודי ודודי לי":

ידוע⁶ שיש ב' אופנים כלליים בעבודת האדם המרומזים בשני הפסוקים בשיר-השירים (שתוכנו על-דבר האהבה וההתקשרות וההתאחדות דהקב"ה וכנסת-ישראל בדוגמת חתן וכלה): (א) "דודי לי ואני לו"⁷ - שההתחלה היא על-ידי ההתעוררות מהקב"ה (אתערותא דלעילא), "דודי לי", ולאחרי זה באה עבודת האדם, "ואני לו", (ב) "אני לדודי ודודי לי"⁸ - שההתחלה היא על-ידי עבודת האדם (אתערותא דלתתא), "אני לדודי", ולאחרי זה באה ההמשכה מלמעלה, "ודודי לי".

וסדר העבודה דחודש אלול מרומז בפסוק "אני לדודי ודודי לי", ראשי תיבות אלול⁹ - שההתחלה היא על-ידי עבודת האדם, "אני לדודי" (ועל-ידי זה נעשה הגילוי וההמשכה ד"ודודי לי", שעיקרו בעשרת ימי תשובה).

ואילו בהמשל דמלך בשדה (ודוגמתו בנמשל, התגלות י"ג מידות הרחמים) ההתחלה היא שהמלך ("דודי") יוצא ממקומו ובא למקומו של האדם ("לי") הנמצא בשדה - על-דרך ובדוגמת סדר העבודה ד"דודי לי"¹⁰?!

ב. ויתירה מזה - במשל דמלך בשדה מודגש החידוש בהמשכה מלמעלה למטה (היפך הסדר ד"אני לדודי") עוד יותר מאשר ב"דודי לי":

התואר "דודי" מדגיש השייכות והקירוב דהקב"ה להאדם (גם לפני ההתגלות ד"דודי לי"), עד כדי כך, שהקב"ה נקרא בשם שמתייחס להאדם - "דודי", דודי שלי (של האדם), ומתאר אופן היחס להאדם - "דודי", מלשון ידידות ואהבה¹¹, יחס של קירוב ואהבה, ובמילא, ההמשכה וההתגלות ד"דודי לי" אינה חידוש (כל כך).

ואילו התואר "מלך" מדגיש הרוממות וההתנשאות דהקב"ה מהאדם - בדוגמת מלך שמרומם ומנושא מכל בני המדינה (עד שאפילו "משכמו ומעלה גבוה מכל העם"¹²), ועל-אחת-כמה-וכמה שרחוק ומובדל מאנשי השדה, שהם למטה מאנשי עיר (סתם), ועל-אחת-כמה-וכמה למטה מאנשי עיר גדולה וחשובה, ובפרט עיר מוקפת חומה¹³, ועד לעיר הבירה, במכל-שכן וקל-וחומר מההבדלה של המלך גם מאנשי עיר הבירה, שהרי מקומו של המלך (בעיר הבירה עצמה) הוא בהיכל מלכותו, בחדר לפנים מחדר כו'.

ומזה מובן גודל החידוש בגילוי וההמשכה מלמעלה למטה במשל דמלך בשדה (שלא בערך לגבי "דודי לי") - להיותו מן הקצה אל הקצה, שהמלך יוצא ממקומו, מחדר-לפנים-מחדר בהיכל מלכותו שבעיר הבירה, מקום עליון ביותר, ומשם יורד ובא ועד לשדה, מקום תחתון ביותר, ולא עוד אלא שבבואו לשדה אינו יושב על כסא מלכותו בכתר מלכות, ומוקף על-ידי שריו ועבדיו כו' כמו בהיכל מלכותו¹⁴, אלא באופן ש"רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו כו'"¹⁵.

ועל-פי זה מתחזקת עוד יותר תמיהה הנ"ל - שהעניין דמלך בשדה הוא משל המבאר עניינו של חודש אלול, שבו מודגש סדר העבודה באופן ד"אני לדודי" (ואחר כך "ודודי לי").

ג. והנה, התירוץ הפשוט שעל השאלה הנ"ל, הוא, שהתגלות המלך בשדה (גילוי י"ג מידות הרחמים שבחודש אלול) היא רק נתינת-כוח לעבודה דחודש אלול באופן ד"אני לדודי"¹⁶, כי, כדי שתוכל להיות עבודת האדם באופן דאתערותא דלתתא ("אני לדודי"), יש צורך בנתינת-כוח מלמעלה, ובפרט בנוגע לאנשי השדה, שלהיותם בדרגא נמוכה ביותר זקוקים יותר לנתינת-כוח מלמעלה לעבודה ד"אני לדודי"¹⁷.

אבל, מדיוק לשונו של רבינו הזקן "יוצאין אנשי העיר... בשדה" (שגם אנשי העיר יוצאים לשדה), משמע, שהדגשת העניין דמלך בשדה היא (לא רק נתינת-כוח לעבודה ד"אני לדודי" גם להנמצאים בשדה, אלא) גם ביחס לעבודה דחודש אלול, היינו, שהעבודה דחודש אלול (כשהמלך בשדה) היא בשדה, ויתירה מזה, שיציאת המלך לשדה (גילוי מלמעלה למטה) היא בשביל העבודה בשדה (עבודת המטה), כדלקמן.

ד. ומזה באה שאלה נוספת בנוגע לתוכן העבודה דחודש אלול - כשהמלך בשדה:

חודש אלול הוא חודש הרחמים, שבו מוסיפים ביתר שאת וביתר עוז בעבודת התפילה שעניינה רחמים¹⁸, וכן בלימוד התורה, כידוע¹⁹ שי"ג מידות הרחמים (המאירים בחודש אלול) הם כנגד י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן, וכמרומז גם בהמשך הפסוק "אני לדודי ודודי לי" (ראשי-תיבות אלול) הרועה בשושנים", "אל תקרי שושנים אלא ששונים בתורה"²⁰. וכידוע שבראש חודש אלול מתחילים ארבעים יום שעלה משה רבינו להר לקבל לוחות אחרונות²¹.

ועל-פי זה אינו מובן: מהי שייכותה של העבודה דחודש אלול (הוספה בתפילה ובלימוד התורה) ל"שדה"?!

ה. ויובן בהקדם ביאור העניין ד"שדה" בעבודת האדם:

"שדה" (כפשוטה) - היא "ארץ ממנה יצא לחם"²², המקום שבו נעשית העבודה הקשורה עם "סידורא דפת"²³ - "הזורע והחורש וכו'"²⁴, ובכללות יותר - העבודה בענייני העולם ("שדה"), עובדין דחול, שנכללים ב"אבות מלאכות ארבעים חסר אחת"²⁴ (האסורות בשבת).

וביאור העניין בעבודת האדם לקונו - בהקדם הדיוק בלשון המשנה "אבות מלאכות ארבעים חסר אחת", דלכאורה אינו מובן²⁵: (א) כיוון ש"אבות מלאכות... כנגד מלאכה, מלאכתו ומלאכת שבתורה"²⁶, ובתורה נאמר ארבעים פעמים מלאכה - למה נאסרו בשבת רק ל"ט מלאכות, "ארבעים חסר אחת"? (ב) למה מאריך התנא לכתוב "ארבעים חסר אחת", ואינו כותב בקיצור (כלשון המשנה בכלל דקצרה היא) "שלושים ותשע"²⁷?!

והביאור בזה:

בשבת נאסרו רק ל"ט מלאכות, מלאכות דעובדין דחול ("מלאכתך"), אבל יש מלאכה אחת (המלאכה הארבעים) שמותרת בשבת - "מלאכת שמים"²⁸.

וזהו גם הדיוק ד"ארבעים מלאכות חסר אחת" - שתכלית הכוונה דהתעסקות בל"ט המלאכות דעובדין דחול, היא, להמשיך ולגלות בהם ה"(חסר) אחת", המלאכה הארבעים, מלאכת שמים, על דרך "כל מעשיך יהיו לשם שמים"²⁹, ועד שמתגלה בהם ש"כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו"³⁰, היינו, שכל עניינם אינו אלא כבוד-שמים.

וכמרומז גם בזה ש"אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן²⁶" ועד שגם מספר המלאכות הוא בהתאם למספר המלאכות שבמשכן, "אבות²⁶ מלאכות ארבעים חסר אחת... כנגד עבודות המשכן"³¹ - שמזה מובן שתוכנן של המלאכות דעובדין דחול, הוא, מעין ודוגמת המלאכות שבמשכן שעל-ידן נתקיים הציווי³² "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", היינו, שהעבודה בענייני העולם (בל"ט מלאכות דעובדין דחול) היא לעשות לו יתברך דירה בתחתונים על-דרך ובדוגמת השראת השכינה במשכן ומקדש³³.

ו. ויש להוסיף בהדגשת גודל המעלה והחשיבות דהעבודה בשדה - שרוב ועיקר העבודה היא בשדה (בענייני העולם) דווקא³⁴:

כתיב³⁵ "כי תבואו אל הארץ גו' שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה ובשנה השביעית גו' שבת לה'", היינו, שרוב הזמן (שש שנים מתוך שבע שנים) עסוקים בעבודת השדה³⁶.

ועל-דרך זה בכל שבוע - "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה'"³⁷, שרוב הזמן עסוקים בעובדין דחול ("מלאכתך"), כל צרכי האדם, הכלולים ב"סידורא דפת".

והביאור בזה - על-פי הידוע שתכלית בריאת העולם (שנברא "בשביל התורה ובשביל ישראל"³⁸, היינו, בשביל עבודתם של ישראל על-פי התורה) הוא שנתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים³⁹, עד בתחתון שאין תחתון למטה ממנו⁴⁰, ולכן, עיקר ורוב העבודה היא (לא בענייני קדושה כשלעצמם, על דרך ובדוגמת עבודת הנשמה לפני ולאחרי ירידתה למטה להתלבש בגוף, אלא) בענייני העולם דווקא, "שש שנים תזרע שדך  וגו'", שגם ב"שדה" (תחתון ביותר⁴¹) תהיה המשכת קדושה ואלוקות, דירה לו יתברך בתחתונים.

ז. על-פי זה יובן גם הביאור בעניינו של חודש אלול על-פי המשל דמלך בשדה:

חודש אלול - להיותו החודש האחרון בשנה, חודש החשבון⁴², והתיקון והשלימות לעבודה דהשנה החולפת, וגם (ובעיקר) חודש ההכנה לעבודה דהשנה הבאה - הרי הוא כולל כל ענייני העבודה, כמודגש גם בשמו של החודש, שבו מרומזים חמשה ראשי-תיבות והם: "אנה לידו ושמתי לך", "אני לדודי ודודי לי", "איש לרעהו ומתנות לאביונים", "את לבבך ואת לבב", "אשירה לה' ויאמרו לאמר" -

ראשי התיבות הכוללים העבודה בג' הקווין - תורה, עבודה וגמילות-חסדים⁴³, עניין התשובה (כהפירוש בלשון חז"ל⁴⁴ "תשובה ומעשים טובים", שעל-ידי התשובה המעשים הם טובים ומאירים⁴⁵) ועניין הגאולה (שבאה על-ידי גמר ושלימות כללות העבודה), כמבואר בארוכה במקום אחר⁴⁶.

ועל-פי האמור לעיל שתכלית הכוונה דכללות העבודה (להיות לו יתברך דירה בתחתונים) נעשית ונשלמת על-ידי העבודה בשדה דווקא, מובן, שגם מעלת השדה (שבה נשלמת הכוונה דכללות העבודה) מודגשת בחודש אלול (הכולל כל ענייני העבודה, ועל-אחת-כמה-וכמה התכלית והכוונה דכללות העבודה).

וזהו הביאור בהמשל דמלך בשדה - שבעניין זה מודגש (לא רק נתינת-כוח לעבודה, אלא גם ובעיקר) התוכן והסך-הכל דכללות העבודה, שעניינה לפעול הגילוי וההמשכה דמלך בשדה, היינו, שגם השדה (תחתון שאין תחתון למטה ממנו) תהיה מקומו (דירתו) של המלך, נוסף על כמו שנמצא בהיכל מלכותו, ועד לאופן נעלה ביותר וביותר, כי, ההתגלות בהיכל מלכותו בלבושי מלכות וכתר מלכות היא מצד בחינת הגילויים, ואילו ההתגלות בשדה היא התגלות עצמותו של המלך (שלמעלה מהציור דלבוש מלכות וכתר מלכות), מהותו ועצמותו יתברך⁴⁷.

ועל-פי זה מובן שביאור עניינו של חודש אלול על-פי המשל דמלך בשדה הוא בהתאם לעבודה דחודש אלול באופן ד"אני לדודי" - כי, התגלות המלך בשדה היא בשביל עבודת השדה המטה, העבודה דאנשי השדה בענייני השדה, ל"ט מלאכות דעובדין דחול, שעל-ידי זה עושים בשדה - דירה לו יתברך.

ועל דרך מה שכתוב⁴⁸ "ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד", "יתרון עבודת הארץ בכל דבר הוא, אפילו המלך שאין למעלה ממנו נעבד לשדה בעבור צרכו, כי ממנו (מהשדה) מחייתו⁴⁹" - שמעלת "עבודת הארץ" (ועד בתחתון שאין תחתון למטה ממנו) גדולה כל כך עד שאפילו המלך משועבד (כביכול) להשדה ולאנשי השדה, כיוון שעל-ידי עבודתם של אנשי השדה בענייני השדה נעשית מחייתו (כביכול) של המלך, שנתאווה להיות לו דירה בתחתונים, ותאווה (כביכול) זו נתמלאה ונשלמת על-ידי עבודתם של התחתונים בשדה דווקא.

ח. ליתר ביאור:

בעניין ד"מלך בשדה" מודגשים ב' קצוות: א) מעלת השדה, שהמלך נמצא ומתגלה בשדה, לאנשי השדה ובענייני השדה, תחתון שאין תחתון למטה ממנו. ב) התגלות המלך, ש(גם) בשדה מתגלה המלך בכל עצמותו.

והמעלה דחודש אלול (שהמלך בשדה) לגבי כל השנה כולה - שבעבודה דכל השנה כולה עיקר ההדגשה היא על העבודה בשדה (אלא שיודעים שתכליתה וכוונתה כדי שתהיה התגלות המלך), אבל בחודש אלול, להיותו סיום וגמר העבודה דכל השנה כולה והכנה לעבודה דשנה הבאה, מודגשת בו התכלית והכוונה דכללות העבודה בשדה - שיהיה מקומו והתגלות המלך בשדה.

ובעבודה בפועל:

העבודה בשדה היא העבודה בענייני הרשות, "מלאכתך", אלא שנעשית לצורך המלך ("מלך לשדה נעבד"), באופן ש"כל מעשיך יהיו לשם שמים", ו"בכל דרכיך דעהו"⁵⁰.

ועבודה זו אף שהיא לצורך המלך, אינה פועלת (כל כך) התגלות המלך עצמו⁵¹ [ובסגנון תורת החסידות - שהעבודה בענייני הרשות פועלת התגלות דרגת האלוקות שבערך העולם⁵²], ואילו התגלות המלך עצמו [דרגת האלוקות שלמעלה מהעולם] נעשית (בעיקר) על-ידי לימוד התורה (כידוע שהתורה נקראת מלך⁵³), חכמתו ורצונו של הקב"ה, אורייתא וקוב"ה כולא חד⁵⁴.

ולאידך, כיוון שהכוונה היא שהתגלות המלך תהיה בשדה - הרי זה מודגש בעיקר על-ידי קביעת עתים לתורה דאנשי השדה, שאף שרוב הזמן עוסקים הם בענייני השדה, יש להם זמן קבוע (קביעות בזמן - נוסף על הקביעות בנפש⁵⁵) ללימוד התורה, ועד שלימוד התורה "חודר" בכל היום, ובעבודה שבמשך רובו ככולו דהיום בענייני השדה, שעל-ידי זה ממשיכים התגלות המלך עצמו (על-ידי התורה) בהשדה⁵⁶.

ומזה מובן גם בנוגע לאופן העבודה דחודש אלול כשהמלך בשדה - שביחד עם ההדגשה על מעלת העבודה דכל השנה בשדה, בענייני הרשות (לעשות לו יתברך דירה בתחתונים), ישנה הדגשה מיוחדת ועיקרית של התגלות המלך עצמו, על-ידי זה שאנשי השדה מוסיפים בקביעת עתים לתורה (אף שגם אז לא נעשים יושבי-אוהל, אלא נשארים אנשי שדה, שעוסקים רוב היום במלאכת השדה, עובדין דחול), כמו במשל, שכאשר המלך בא לשדה, מפסיקים אנשי השדה באמצע עבודתם בשדה לקבל פני המלך (אף שנשארים אנשי שדה, ועד שמקבלים פני המלך בלבושי השדה), ודוגמתו בנמשל, שגם בחודש אלול עוסקים בל"ט מלאכות דעובדין דחול⁵⁷ (שהרי ימי חודש אלול "הם³ ימות החול ואינם יום-טוב"⁵⁸), אלא שמוסיפים יותר בלימוד התורה, שזהו עניין קבלת פני המלך בשדה⁵⁹.

(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת שופטים, ד' באלול ה'תש"נ.
'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'תש"נ, כרך ד, עמ' 198-192)

----------

1) פ' ראה לב,ב.

2) הוספת (ביאור) כ"ק מו"ח אדמו"ר בסד"ה לך אמר לבי ה'ש"ת (סה"מ ה'ש"ת עמ' 167. ה'שי"ת עמ' 285).

3) לקו"ת שם,א.

4) ראה פע"ח שער ר"ה בתחילתו. משנת חסידים מסכת אלול פ"א, ג.

5) תהילים קיח,כז.

6) ראה אוה"ת פ' ראה עמ' תשצא. שה"ש ח"ב עמ' תקמג. סה"מ תרכ"ז עמ' קצו. תרנ"ד עמ' שכו. עטר"ת עמ' תרנט. ה'ש"ת עמ' 151. ספר-השיחות תש"ג עמ' 177. וראה בכ"ז גם לקו"ש ח"י אלול תשד"מ ס"ד.

7) שה"ש ב,טז.

8) שה"ש ו,ג.

9) אבודרהם סדר ר"ה ופירושה פ"א. ראשית חכמה שער התשובה פ"ד (קטו,ב). פע"ח שער ר"ה פ"א. ב"ח לטור או"ח סתקפ"א (ד"ה והעבירו). ועוד.

10) ולהעיר מאוה"ת ראה עמ' תתב: וצ"ל אלול המשכת י"ג מדה"ר מלמעלה, א"כ מהו אני לדודי, ומתחילה דודי לי מבעיה.

11) ראה גם ב"ח שם. ועוד.

12) שמואל א ט,ב. נת' באוה"ת בראשית ח"ד תשסד, ב. שה"ש ח"ב עמ' תיד-תטו. ועוד.

13) להעיר מהחילוקים בהלכה בין עיר מוקפת חומה לעיר סתם (ראה לדוגמא: מגילה ב, א ואילך, כלים פ"א מ"ו-ז).

14) שלכן "אין נכנסים כי אם ברשות, ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחידי סגולה" (לקו"ת שם).

15) ודוגמתו בנמשל - שהגילוי די"ג מדה"ר שלמעלה ממדידה והגבלה, שלכן, "אינן חוזרות ריקן" (ר"ה יז, ב), נמשך ומתגלה גם בשדה.

16) ראה לקו"ת פ' ראה כה,ב-ג. שם לג,ג.

17) ראה גם ד"ה אני לדודי תשכ"ו (קונטרס ר"ח אלול תש"נ) ס"ב-ג.

18) ראה ברכות כ,ב: "תפלה... רחמי נינהו".

19) פע"ח שער עולם העשייה פ"ו. לקו"ת פ' ראה לג, ד. אוה"ת פ' ראה עמ' תשפה. ועוד.

20) ראה שבת ל,ב. זהר ח"ב כ,ב. עדר,א. לקו"ת שם לב,ד. לג,ד.

21) פרש"י תשא לג,יא. י"א בא' דר"ח אלול עלה משה להר (פרקי דר"א פמ"ו. הובא בטור או"ח ר"ס תקפא), וי"א בשני דר"ח (הובא בסדר הדורות ד"א תמ"ח). וראה מג"א או"ח סתקפ"א סק"ב. הוספות לשו"ע אדה"ז להר"נ מדובראוונא סתקפ"א בקונטרס אחרון.

22) איוב כח,ה.

23) שבת עד,ב.

24) משנה שם עג,א.

25) בהבא לקמן - ראה ד"ה אבות מלאכות תר"ל (סה"מ תר"ל עמ' רמב ואילך. רמט ואילך). ד"ה ויקח ה"א תרל"א, ד"ה הנ"ל בסה"מ עטר"ת עמ' לח ואילך. תרח"ץ עמ' עז ואילך.

26) שבת מט,ב.

27) כפי שמצינו בגמרא (שבת ע,א. צז,ב) "דברים הדברים אלה הדברים, אלו שלושים ותשע מלאכות שנאמרו למשה מסיני".

28) ובפרטיות יותר - המלאכה דתורה, שנקראת מלאכה, כמ"ש (משלי כד,כז) "הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך", ודרשו חז"ל (סוטה מד,א) "הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא, ועתדה בשדה לך זה משנה, אחר ובנית ביתך זה גמרא". - ולהעיר שהתורה נקראת לחם, כמ"ש (משלי ט,ה) "לכו לחמו בלחמי", ויש בה כל פרטי המלאכות ד"סידורא דפת", כמבואר בלקו"ת (בהר מ,ב ואילך).

29) אבות פ"ב מי"ב.

30) אבות ספ"ו.

31) ועפ"ז יומתק שבגמרא בנוגע למלאכה הארבעים שאינה נימנית ("ארבעים חסר אחת") הוא "משום דכתיב והמלאכה היתם דים", שבפסוק זה מודגשת השלימות דמלאכת (נדבת) המשכן.

32) תרומה כה,ח.

33) ועד"ז להדעה ש"ארבעים מלאכות... כנגד מלאכה מלאכתו ומלאכת שבתורה ארבעים חסר אחת" - שהמלאכות דעובדין דחול הם כנגד המלאכות שבתורה, שעל ידה נמשך גילוי אלקות בעולם כמו ע"י המשכן ומקדש, כמארז"ל (ברכות ח,א) משחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה (ראה מאמרים שבהערה 25. ובסה"מ תר"ל עמ' רמג: תורה נק' מקדש).

34) כמארז"ל "הרבה עשו כר' ישמעאל ("הנהג בהם מנהג דרך ארץ") ועלתה בידן, כרשב"י (ש"תורתו אומנותו", באמרו "אפשר אדם חורש... וזורע... תורה מה תהא עלי'...  אלא... מלאכתן נעשית ע"י אחרים") ולא עלתה בידן" (ברכות לה, ב).

35) בהר כה,ב-ד.

36) אלא שהכוונה בזה היא כדי ש"ושבתה הארץ שבת לה'", שלכן נאמר "כי תבואו אל הארץ גו' ושבתה הארץ שבת לה'", אע"פ שהסדר הוא (כהמשך הכתוב) שתחילה צ"ל "שש שנים תזרע שדך גו'" ואח"כ "ובשנה השביעית גו' שבת לה'" (ראה לקו"ת בהר מ,ד. ובכ"מ).

37) יתרו כ,ט-י.

38) פרש"י ר"פ בראשית.

39) תנחומא נשא טז. ועוד. תניא פל"ו.

40) תניא שם.

41) שלכן יש אפשרות ש"ימצא חלל... נופל בשדה", כמ"ש בסוף פרשתנו (כא, א).

42) ראה סה"מ תרצ"ו ס"ע 141 ואילך. וש"נ.

43) אבות פ"א מ"ב - שלומדים בשבת זו.

44) אבות פ"ד מי"ז.

45) לקו"ת מטות פב, א. שמע"צ פה,א. שה"ש יז,ג. ועוד.

46) לקו"ש ח"ט עמ' 297 ואילך. חכ"ד עמ' 177. שם עמ' 313 ואילך. ועוד.

47) ראה גם לקו"ש ח"ד עמ' 1344.

48) קוהלת ה,ח.

49) ראב"ע עה"פ. וראה ביאוה"ז קכט, סע"ג ואילך.

50) משלי ג,ו. וראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג. טושו"ע או"ח סרל"א. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב.

51) כמו במשל, שעבודת אנשי השדה בהכנת מחיית המלך אינה שייכת להתגלות וראיית המלך, שיכולים לעבוד כל ימיהם בהכנת מחיית המלך, ואעפ"כ, לא יראו את המלך.

52) ראה סה"מ תרס"ב עמ' שלח ואילך. תש"ה עמ' 78.

53) ראב"ע עה"פ - ברכה לג,ה. וראה ב"ר פ"ט, א. וראה הערה 56.

54) מובא בתניא רפכ"ג בשם הזהר. וראה זהר ח"א כד, א. ח"ב ס, א. לקו"ת ניצבים מו,א.

55) ראה אוה"ת ויגש שנ,ב. נ"ך ח"א עמ' לז. סה"מ תרס"ב עמ' שנד. תרפ"ט עמ' 99. וש"נ.

56) ועפ"ז יש לתווך הפירוש הפשוט ד"מלך לשדה נעבד", שדה כפשוטו, עם פי' חז"ל שקאי על התורה (ויק"ר פכ"ב, א) - כיוון שהשעבוד דהמלך הוא לעבודת אנשי השדה בגילוי והמשכת התורה בשדה.

57) להעיר מהמבואר במאמרים שבהערה 25. של"ט ימים שמר"ח אלול עד יוהכ"פ הם ע"ד ל"ט מלאכות, ויוהכ"פ, יום הארבעים, הוא ע"ד המלאכה הארבעים שמותרת בשבת (המלאכה דתורה), ובר"ח אלול מתחילין לבקש את הבחינה האחת ("ארבעים חסר אחת"), שזהו מה שמתחילין לומר מר"ח אלול "אחת שאלתי גו'", עד שביוהכ"פ מתגלה בחי' האחת*.

*) וע"פ האמור שהמלאכה האחת המותרת בשבת היא המלאכה דתורה - יש לומר, שגילוי בחינה האחת ביוהכ"פ הו"ע מתן-תורה דלוחות שניות, כמארז"ל "ביום חתונתו זה מתן תורה", יוהכ"פ שניתנו בו לוחות שניות (תענית כו,ב ובפרש"י).

58) להעיר מלקוטי לוי"צ אג"ק עמ' תו: "ימי רצון מחודש אלול והלאה הם ימי בריאות ג"כ, להבראות הנפש וגם הגוף יחד, שעליו כתיב אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים... שע"י המרעה דהשושנים נעשה בריאות הנפש והגוף".

59) משא"כ הכתרת המלך - בראש השנה, שמצות היום בשופר (ר"ה כו,ב), כמבואר ברס"ג (הובא באבודרהם בטעמי התקיעות) שא' הטעמים העיקריים ("העניין הראשון") לתק"ש בר"ה הוא, כמו ש"עושין המלכים בתחילת מלכותם שתוקעין לפניהם כו'" - ע"י הביטול דהעם, דאז הם במעמד ומצב שאינם שייכים למלאכה (ועד שגם התקיעה בשופר "חכמה היא ואינה מלאכה" (שבת קיז,ב) - לא מלאכה הקשורה עם מציאות האדם, אלא חכמה, עניין הביטול).