מדורים נוספים
	התקשרות 582 - כל המדורים ברצף
	גם החשבון-נפש והמרירות של חודש אלול צריכים להיעשות מתוך שמחה
	לבטל את הדין ולזכות את ישראל בגאולה האמיתית והשלמה!
	טנק המבצעים
	פרשת כי-תצא
	מורא שמים עליכם
	הכריכות על האצבע * משניות יארצייט לנשים * תמונות נשים בפרסומים להפצת יהדות
	הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

הכריכות על האצבע

בסיום הנחת תפילין כורכים את הרצועה של-יד סביב האצבע האמצעית של כף-יד שמאל. בשו"ע אדמו"ר הזקן (סי' כז סי"ב) כתב: "ויש לכרוך בפרק התחתון של האצבע האמצעי ב' כריכות, ו[ב]פרק העליון כריכה אחת". ובסידורו (נדפס בסוף השו"ע ח"א, בהוצאה הישנה עמ' 312 ובחדשה עמ' תרי"ט) כתב: "אחר שהניח תפילין של ראש יכרוך ג' כריכות על אצבע האמצעי. בתחילה כריכה אחת על [ה]פרק האמצעי ואחר-כך שתי כריכות על הפרק התחתון...".

אבל בהגהות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע על הסידור (בסידור תורה-אור, ברוקלין תשמ"ז, נדפסו בעמ' 485. קטע זה נעתק גם בספר-המנהגים עמ' 4): "ובעניין כריכות אלו איך לעשות, אינני זוכר בבירור. אך כמדומה לי ברור שראיתי שכרך [אביו, כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע, הנזכר לעיל בהגהה זו] תחילה כריכה אחת על הפרק התחתון הסמוך לכף היד, ואחר-כך כריכה אחת על הפרק השני, ואחר-כך עוד כריכה אחת על הפרק התחתון [ובהגהת המו"ל שם (ועד"ז בספר-המנהגים): "ודלא כמו שכתוב בסידור הל' תפילין ד"ה אחר שהניח"]...".

ובהמשך מובא בספר-המנהגים שם מרשימות הרה"ח ר' אליהו סימפסון ז"ל אודות הנהגת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב:"ראיתי כמה פעמים שדייק בזה, וגם כמה פעמים במשך התפילה היה מעיין ומתקן שהכרך השלישי שהיה על פרק התחתון - שלא יהיה מונח על הכרך הראשון, רק שיהיה אצלו באותו הפרק אשר לצד פרק האמצעי נאחז בהרצועה של הכרך הראשון". (וראה בספר תפילה-למשה פ"ח הע' סט שכתב ע"ז, שכיוון שלאדמו"ר הזקן לא היה הכרע בדבר, לכן נהג לעשות בזה כעין פשרה. אבל אינו, כי הסידור הוא כמשנה אחרונה שלו לגבי השו"ע, ובפרט שבשו"ע עצמו לא פירט ולא הכריע לצד כלשהו. ובכל זאת תיתכן משנה אחרונה יותר גם לאחר הסידור).

ולכאורה, כיוון שהובאו פרטים אלו בספר-המנהגים שהרבי כתב עליו (צילום כי"ק נדפס לאחרונה בספר מאוצר המלך ח"א עמ' 362) "בדפוס לרבים ולדורות" (ובפרט על-פי הידוע שחלקים שונים מרשימותיו של הרב סימפסון שנכנסו שם - נשמטו בהוראת הרבי, כמו מרשימתו בקשר לאחיזת הציציות בקריאת-שמע שנדפסה שם בעמ' 10, ונדפסה במלואה ב'כפר חב"ד' גיליון 555), אף שאינם אלא סיפור-דברים מהנהגת אדמו"ר מהורש"ב, לא הובאו אלא כהוראה לרבים. וכמו המובא מרשימתו להלן עמ' 13 "בעת אמירת הש"צ ברכת כוהנים, היו האדמו"רים... נוטים פניהם אל הש"צ" (ראה 'התקשרות' סוף גיליון תקס"ט).

מאידך, בספר שבח-יקר (עמ' 24 הע' 32. וראה גם מנהגי-מלך עמ' 15 ס"ט) הביא ששמע מהרה"ח רי"ל שיחי' גרונר ש"הרבי לא דייק בזה, והכריכות היו מונחות אחת על השנייה", וגם אחרים זוכרים זאת. אבל כאמור ההוראה לרבים היא - לדייק בזה.

משניות יארצייט לנשים

לפי דברי הרבי הידועים (ראה ספר-השיחות תש"נ ח"ב עמ' 455 (='שערי הלכה ומנהג' יו"ד סי' סג) ועמ' 482, 'בצל החכמה' עמ' 120, ובכ"מ) אודות חובת לימוד תורה בימינו לנשים, יש לברר לעניין המנהגים בקשר ללימוד משניות לימי יארצייט וכדומה, האם הן שייכות לזה, מכיוון שסוף-סוף גם לאחר פסיקה זו - אין מצוותן בתלמוד-תורה ממש, אלא זו הדרך להביאן לידי יראת-שמים וקיום המצוות, וללמד את בניהן, ולסייע (גם בעצם הלימוד) לבעליהן וכו'.

כמו-כן יש לברר אם יש עניין שילמדו משניות בעל-פה (ולהעיר מהסיפור ב'אוצר סיפורי חב"ד' כרך יז עמ' 322 אודות הרבנית דבורה-לאה בת כ"ק אדמו"ר מהר"ש, שבילדותה היה סבה אדמו"ר ה'צמח-צדק' משלם לנכדים ולה עבור לימוד פרקי תנ"ך בעל-פה, על כל פרק 5 קופיקות, אך כשלמדה גם משניות, כמו הנכדים, שהיה משלם להם 10 קופיקות לכל פרק משניות, אמר לה שאינו משלם לה עבור זה, וכשאמרה לו שאם כן לא תלמד משניות, ענה לה: אכן, זוהי באמת כוונתי. ועיי"ש, שידעה ללמוד גם גמרא. מאידך מסופר על הרבנית רחל, סבתו של אדמו"ר הזקן, שלמדה הכול: עברי, חומש, נ"ך, משניות, גמרא, רמב"ם ושו"ע - ספר-הזיכרונות ח"ב פרק צג, עמ' 169). ואולי גם, ויתרה מזו, בקשר לתניא בעל-פה, כמו שכתב הרבי בקשר לחיוב הנשים בלימוד החסידות בספר-המנהגים עמ' 84. אף שאין עליהן מצוות תלמוד-תורה, בלימוד -  שלא לבטל רגע, ובידיעה - לזכור הכול, כמו אצל האנשים, אך מאידך אולי כמו שיש עניין ללמד אותן, כך יש עניין גם שילמדו ויחזרו בעל-פה כהארה לנשמה, וגם להוסיף קדושה וטהרה בכל מקום.

יש לקחת בחשבון, שהרבי עורר ועודד שילמדו הנשים תורה בכלל וחסידות בפרט וכן שיעורי רמב"ם, אך מאידך לא מצינו חיובן בשיעורי חת"ת, אף שהלשון הוא שהשיעורים הללו "שווים לכל נפש", ואפילו כשהיתה האשה זקוקה לרפואה, יעץ הרבי (רק) לבעלה להקפיד באמירת שיעורים אלו, במכתב הנדפס בליקוטי-שיחות, כרך לו, עמ' 313 (לעת-עתה נמצא רק אזכור עקיף בודד של המנהג הרווח זה שנים רבות בין נשי חב"ד להקפיד לומר זאת, במכתב הנדפס בליקוטי-שיחות, כרך לד עמ' 285). כמו-כן יש לבדוק את הנאמר בקשר להל' בית הבחירה ולסיומי-מסכתות בט' הימים ועוד.

תמונות נשים בפרסומים להפצת יהדות

בציבור החרדי בארה"ק מקובל שלא לפרסם בעיתונים, בעלונים ובספרים תמונות של נשים ובנות. זהירות זו בצניעות - תבורך, ואין לפרוץ גדר בכל הפירסומים והאתרים המיועדים לכל המשפחה (כולל "נספחים למשפחה". להוציא פירסומים פנימיים, תמונות מחזור וכו' של מוסדות ואירגונים של נשים ובנות).

ולכאורה, יש למנוע דבר חמור מזה, והוא מה שמראים לציבור הגברים ווידאו שבו הרבי אומר שיחה לכינוס נשים, כי שם יש הסתכלות ממש ולא רק ראייה באקראי.

זאת אשר מצאתי לעת-עתה בקשר להוראות הרבי בנושא (ונודה לכל מי שיש בידו הוראות נוספות בכתב ובע"פ שימסרם למערכת, וזכות הרבים תלוי בו):

א. במענה מיום י"א אדר תשמ"ח, אודות פרסום תמונת הרבנית בספר 'אמנו המלכה', שכתב על כך הרהמ"ח ס' 'נטעי גבריאל' לרבי, והעיר: "...ואף דאמרו חז"ל סנהדרין מ"ה גמירי אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות וגם קיי"ל באה"ע סי' כא ס"א דאסור להסתכל אף בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה... ועכ"פ מידת חסידות להחמיר", והגיב על כך הרבי:

* על התיבות "במה שעיניו רואות" - ושולל בנוגע לאחרנייתא.

* על המובא משו"ע אה"ע - 1) להסתכל 2) צבעונים 3) שהוא מכירה - ומכלל הן אתה שומע שלילת האיסור כאשר אין ג' הנ"ל, ובפרט - כל הג'.

* על מש"כ "מידת חסידות להחמיר" - אלא שעל-ידי זה יתמעט ב'והחי יתן אל לבו' כנראה במוחש (ואולי זו סברת המוסיפים הנ"ל).

ב. כן קראנו בשעתו (ב'כפר חב"ד' גיליון 925 עמ' 26) על הנחיות הרבי החוזרות ונשנות לעיתון צבאות ה', "משיח טיימס", להכניס גם ציור של ילדה בשער של כל גיליון. הכותב שם הסביר זאת, מפני שהגיליון מיועד לילדים שאינם מבתים דתיים, ואם לא יהיה ציור של ילדה, יחשבו שהגיליון מיועד רק לבנים. כיו"ב בקשר לפירסומים 'מבצעיים', לא רק דפי (וכרזות) נש"ק ופירסומי נשי חב"ד, אלא גם עלוני החגים של צא"ח, שהרבי ראה אותם והגיה בהם רבות עובר להדפסתם, שהיו בהם תמונות של בנות, מהסיבה האמורה או דומות לה, וכמובן כל זה באופן הכי צנוע (למשל תמונת בן בקצה אחד ובת בקצה השני של הציור, כדי להראות שמירת מרחק, כדברי הרבי בשיחת ש"פ תרומה תשמ"א בקשר לצורת הכרובים - שיחות קודש ח"ב עמ' 397).

ג. צריך ביאור בקשר ל 'ספר השלוחים', שנעשה לפי הוראות הרבי, והרבי חיבב אותו ביותר, והשאירו בין הספרים הבודדים על שולחנו הק' לקראת כ"ז אדר-א' תשנ"ב, ושם כידוע מופיעות תמונות צבעוניות של השלוחים יחד עם כל בני ביתם שיחיו. וכך נהגו גם בתמונות צבעוניות וזיהוי השמות באלבום 'מקדש ישראל' (סידורי-קידושין של הרבי, ברוקלין תש"ס). קשה לומר הטעם משום שזה "אלבום משפחתי" (של משפחת השלוחים, או חסידי חב"ד, ולמה לא של כל בית ישראל), ולכאורה גבהו דרכיו מדרכינו, ו"הבו דלא להוסיף עלה".

כל האמור מוגש לרבני ומשפיעי אנ"ש, כדי שיקבעו את הדרך הנכונה בנושא זה, וינחו את כל עורכי הפירסומים והאתרים למיניהם לנהוג כהלכה ובאופן שהורה לנו הרבי.