תובעים מיהודי שתהיה לו מסירות-נפש בעבור הזולת. כשם שמי שרואה את חברו טובע בנהר נדרש לסכן את עצמו (על-פי ההגדרות שקובעת ההלכה) כדי להצילו, כך מי שרואה את אחיו טובעים ברוחניות, מתנתקים מחיי יהדות, הוא נדרש לוותר על טובתו שלו ואף על דרגתו הרוחנית כדי להצילם ולקרבם לקיום התורה והמצוות. מצד שני יש קווים אדומים שאסור לחצותם, ובאופן כללי קבעו חז"ל (שבת ד,א) כי "אין אומרים לאדם חטא, כדי שיזכה חברך".
הכלל בעניין זה הוא, שחייבים להיות צמודים להוראות התורה ולא לעשות דברים על דעת עצמנו. לפעמים נדמה לאדם שכדאי לעשות פעולות מסויימות, והוא סומך בזה על דעת עצמו, אך אין הוא יודע שתוצאות מעשיו עלולות לגרום את ההפך הגמור.
לא לוותר
דוגמה מופלאה לכך מביא הרבי מליובאוויטש (תורת מנחם כרך יא, עמ' 187) מכתבי האריז"ל (פרי-עץ-חיים שער חג המצות פרק ז) על יוסף הצדיק. הוא אמר למצרים "הא לכם זרע", ובפסוק זה נרמז שהורה להם למול את עצמם. היו לו כוונות נעלות, לפעול במצרים קירוב לקדושה, אבל התוצאה הייתה שבכך הוסיף חיות בקליפות והאריך את גלות מצרים ("ועד כדי כך, שגם אחרי גלות מצרים, עד ביאת המשיח – עדיין סובלים בני-ישראל מההשפעה שהשפיע יוסף לקליפות").
כמו-כן מצאנו עניין דומה אצל משה רבנו, שהחליט על דעת עצמו להעלות את ה'ערב רב' ממצרים. גם למשה רבנו היו כוונות נעלות, אך בפועל הביא הדבר לחטא העגל, כפי שאמר לו הקב"ה "שיחת עמך אשר העלית" – ה'ערב רב' שאתה העלית ממצרים הוא שהביא את ההשחתה של ישראל בחטא העגל (ראה שמות רבה פרשה מב).
מכאן עלינו ללמוד הוראה (שם עמ' 189): "דורשים תמיד, שיש לקרב את כולם, מבלי להתחשב במי מדובר. אבל יש לזכור תמיד שלא 'לסגת' בעצמו, והקירוב שמקרבים את הזולת צריך להיות בלי שום פשרות חס ושלום בתורה ומצוות (מובן, שאין המדובר באותם עניינים שמפורש בשולחן-ערוך גופא שמותר לוותר עליהם למשך זמן בשביל תועלת. אבל באותם ענינים האסורים על-פי שולחן-ערוך - אסור לוותר אפילו על שערה אחת, גם בשביל התועלת הגדולה ביותר בקירוב יהודים לקב"ה).
"וכפתגם הידוע, שכאשר אדם טובע רחמנא לצלן, חייבים להצילו, אבל צריך ליזהר שלא לטבוע בעצמו ח"ו (והיינו שיש להיזהר שעל-ידי הושטת ה'אצבע' ל'טובע' - לא יתפוס ה'טובע' את כולו ויטביע גם אותו, כי על-ידי שמוותרים על 'אצבע אחת' בשביל קירוב הזולת, אפשר ללכת לאיבוד לגמרי)".
קנאות שלא במקומה
בשנת תשט"ו כתב חסיד לרבי על בעיה שנתקל בה: בבוקר שבת-קודש עבר ליד בית-כנסת, ופנו אליו כמה יהודים וביקשוהו שיהיה שליח-ציבור במניין המוקדם. הוא ראה שרוב הנוכחים אינם שומרי שבת ואפילו עובדים בשבת, אבל בכל-זאת רצו להתפלל במניין. הם ביקשוהו להיות שליח-ציבור, מכיוון שהם-עצמם הרגישו כי לא ראוי שמחללי שבת יתפללו לפני התיבה. החסיד ציין, כי אם לא ייענה לבקשה, עלול המניין להתבטל, וקרוב לוודאי שחלק גדול מהציבור הזה לא יתפללו כלל.
הרבי השיב לו (איגרות-קודש כרך יא, עמ' רנה): "אין דעתי נוחה מדין קנאות שלא במקום המתאים לגמרי, ואומרים לאדם שיחטא חטא קל בשביל להציל חברו מחטא חמור. ואף שיש אומרים שהוא דווקא במקום שלא יש חלק בחטא חברו, אינו כן במידת חסידות". הרבי מוסיף עוד, ש"אם לא היה ממלא בקשות הנ"ל, נחשב היה בעיניהם לדחייה בשתי ידיים וכו' ומעין חילול השם". |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
