וידבר אלוקים אל משה ויאמר אליו אני ה' (ו,ב)
מבואר בחסידות, שיש כאן תשובה לשאלת משה "למה הרעותה לעם הזה": הקב"ה הודיע למשה, שהמטרה והתכלית של גלות מצרים היא התגלות שם הוי', וכדי לזכות לגילוי נעלה זה צריכה להיות תחילה גלות קשה ביותר.
כשם שהדבר בגאולת מצרים, כן גם בגאולה העתידה, שאינה גאולה גשמית בלבד, ואף לא גאולה רוחנית סתם (גאולה מיצר-הרע), אלא גילוי שם הוי'.
זה גם עומק כוונת הרמב"ם בסיום ספר היד ו "שלא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד". בתחילת ספרו, לגבי המצווה דידיעת ה', לא הזכיר הרמב"ם את שם הוי' במפורש (אלא רק בראשי-תיבות ו "יסוד היסודות ועמוד החכמות"), וכתב "לידע שיש שם מצוי ראשון". אבל כאן ו כשעוסק בגאולה העתידה ו מדגיש הרמב"ם וכותב במפורש, "לדעת את ה'" ו גילוי שם הוי'.
(ליקוטי-שיחות כרך לא עמ' 26)
וארא אל אברהם (ו,ג)
"וארא" הוא לשון עבר וגם לשון הווה. זאת אומרת, שהתגלות זו שהיתה אל האבות, קיימת גם עתה בנשמות ישראל. שהרי בנשמתו של כל אחד ואחד מישראל יש בחינת "אברהם" שבה (מידת האהבה לה'), בחינת "יצחק" שבה (מידת היראה), ובחינת "יעקב" שבה (מידת הרחמים). כשמתגלות מידות אלה, הרי זה בדוגמת ההתגלות האלוקית אל האבות.
(אור-התורה שמות כרך ז עמ' ב תקפט)
וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב (ו,ג)
וארא: אל האבות (רש"י)
מה מוסיף רש"י בפירושו על לשון הכתוב?
אלא רצונו של רש"י לומר לנו שההתגלות האלוקית אל אברהם, יצחק ויעקב לא היתה בגלל מעלתם הפרטית של כל אחד מהם, אלא משום שהם היו אבות האומה. הם, האבות, מסרו כל מה שקיבלו לבניהם אחריהם.
(ליקוטי-שיחות כרך ג עמ' 860)
ושמי ה' לא נודעתי להם (ו,ג)
מבואר בחסידות, שהאבות אשר קדמו למתן-תורה, לא זכו לגילוי שם הוי', ואילו בני-ישראל זכו במתן-תורה לגילוי שם הוי' [כפי שנאמר בהמשך הכתוב ,"לכן אמור לבני ישראל אני הוי'... וידעתם כי אני הוי'"].
ויש לשאול, מכיוון שכבר עברו אלפי שנים מאז שנתגלה שם הוי' במתן-תורה, מה שייך אלינו העניין ד"שמי הוי' לא נודעתי להם" (והרי התורה היא נצחית)?
ויש לומר, דאף-על-פי שבמתן-תורה נתגלה שם הוי', מכל-מקום כיוון שלעתיד-לבוא יתגלה שם הוי' באופן נעלה לאין-ערוך, כמבואר בחסידות, נמצא, שגם המעמד ומצב שלאחרי מתן-תורה הוא באופן ד"שמי הוי' לא נודעתי" לעומת אותו גילוי שיהיה לעתיד-לבוא.
(ספר-השיחות תשנ"ב, כרך א, עמ' 262)
ובני קורח אסיר ואלקנה ואביאסף (ו,כד)
"אסיר (271) אלקנה (186) אביאסף" (154) = בגימטרייה "תורה" (611).
ללמדך, שבני קורח עשו תשובה והאמינו במשה ובתורתו, לא כקורח אביהם שכפר בתורת משה.
(ליקוטי לוי-יצחק לזוהר חלק ב דף רפז)
הוא אהרון ומשה... הוא משה ואהרון (ו,כו-כז)
"משה" ו עניינו לימוד התורה. "אהרון" עניינו ו עבודת התפילה (שהרי תפילה באה במקום קורבנות, שהקריבו הכהנים).
לפעמים יש להקדים את "משה" ל"אהרון" ו על האדם לעסוק בתורה ובמצות כדי שיוכל אחר-כך להתפלל מאהבה.
ולפעמים יש להקדים את "אהרון" ל"משה", דהיינו שהאדם יעורר אהבת ה' בליבו בתפילה, כדי שיוכל אחר-כך לעסוק בתורה ומצוות כדבעי.
(ליקוטי-תורה במדבר פרשת מסעי, דף פג עמוד ג)
* * *
"משה" מסמל דרך עבודה שהיא על-שכלית ואילו "אהרון" ו עבודה שכלית.
ישראל ו מסמלים את הנפש האלוקית, ופרעה ו את הנפש הבהמית.
בפסוק הראשון (כו), כשמדובר על בני-ישראל ("הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים"), הקדים הכתוב את אהרון למשה, ואילו בפסוק שלאחריו, כשמדובר על פרעה ("הם המדברים אל פרעה מלך מצרים") הקדים הכתוב משה לאהרן.
מדוע? משום שכדי להשפיע על הנפש האלוקית ולעוררה באהבת ה' דיי בבחינת אהרון. לכן, כשמדובר על "ישראל" הקדים הכתוב אהרון למשה. אבל כדי לעורר גם את הנפש הבהמית לאהבת ה', הדבר צריך לבוא מדרגה נעלית יותר ו בחינת משה. לכן כשמדובר על "פרעה" הקדים הכתוב משה לאהרון.
(אור-התורה שמות כרך א עמ' רכד ועמ' רל)
אתה תדבר (ז,ב)
"תדבר" הוא לשון הכנעה (כנאמר בתהילים מז: "ידבר עמים תחתינו"). הקב"ה ציווה את משה להכניע ולהשפיל את גאוותו של פרעה, כדי שיהיה בטל לרצון הקב"ה.
"אתה תדבר" ו הכנעה זו צריכה להתבצע על-ידי משה דווקא. פרעה היה בתכלית ההתנשאות והגאווה, כדכתיב (יחזקאל כט), "לי יאורי ואני עשיתיני". לכן שבירתו נעשתה על-ידי משה דווקא, שהיה בתכלית הביטול והענווה ובניגוד גמור לפרעה, כעדותה של התורה, "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם" (במדבר יב).
(תורת-חיים ח"ג שמות עמ' קכ-קכא)
| 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
