שאלה: מה עניינה של אמירת "ברוך הוא וברוך שמו" כששומעים את שם ה'?
תשובה: בשירת האזינו (דברים לב,ג) נאמר: "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלוקינו". 'ספר חרדים' הביא בשם מדרש, ש"אמר להם משה לישראל, בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה, אתם הבו גודל לאלוקינו" - מכאן שעונין "ברוך הוא וברוך שמו" על הזכרת השם.
עוד נאמר בגמרא, שאף כשמזכירים צדיק בשר-ודם צריך לברכו, שנאמר (משלי י,ז) "זכר צדיק לברכה", קל-וחומר "בשעה שאני מזכיר צדיק עולמים - אתם תנו ברכה". בעל 'ספר חרדים' ועוד גדולים ראו זאת כמצוות-עשה מדרבנן, אבל ברוב הפוסקים ובשולחן-ערוך מוזכר הדבר רק כמנהג, שהחל לנהוג בו הרא"ש (לפני כשבע-מאות שנה) בשם אביו.
למעשה עונים זאת בתחילת ברכה ובסופה, חוץ מבמקום שאסור להפסיק בדיבור, כגון בברכות קריאת-שמע ואפילו בפסוקי-דזמרה (ויש דיון אם מותר לומר זאת בין 'ישתבח' ל'יוצר אור'), וכן אין אומרים זאת כששומעים ברכה שיוצאים בה ידי-חובה (כמו קידוש, ברכת שופר ומגילה), שאז "שומע - כעונה", ואסור להפסיק באמצע הברכה. אם הפסיק וענה, ה'משנה ברורה' וה'יחווה דעת' מקילים בדיעבד; לדעת אדמו"ר הזקן יש ספק בדבר; וה'אגרות משה' פוסק שלא יצא גם בדיעבד.
אם הש"ץ ממהר, ועל-ידי הענייה בקול לא יהיה אפשר לשמוע חלק מהברכה, יש לענות זאת בשקט.
כשהכוהנים נושאים כפיהם ומזכירים שם ה', למנהג חב"ד והאשכנזים אין עונים "ברוך הוא וברוך שמו" כלל, והספרדים אומרים זאת, ועדיף בלחש.
מקורות: יומא לז,א. לח,ב (וראה אוצר המדרשים [אייזנשטיין] עמ' 111). ספר חרדים פל"ח אות יז. טושו"ע סי' קכד ס"ה ונו"כ. שו"ע אדמו"ר הזקן שם ס"ב וס"ח, ומשנ"ב ס"ק כא. פסקי תשובות קכח,מא. קצות השלחן סי' כב בבדה"ש יא. שו"ת: אגרות משה ח"ב חאו"ח סי' צח. יחוה דעת ח"ד סי' ט וש"נ. אנציקלופדיה תלמודית, ערך 'ברוך הוא וברוך שמו' (כרך ד טור קצח). ספר המנהגים-חב"ד עמ' 42. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
