"לקחתי אחד הביתה ונשביתי בקסמו"
יצחק אסקפה (48), מכונאי רכב, אור-יהודה:
נולדתי וגדלתי באור-יהודה, במשפחה מסורתית. נרות שבת, קידוש, בית-כנסת בערב שבת – לא הרבה יותר מזה. כזה גם היה דפוס חיי לאחר שהתבגרתי ועמדתי על רגליי.
לפרנסתי עבדתי כמכונאי-רכב. חייתי על קו התפר שבין חילוניות לשמירת מסורת, והוספתי לפקוד את בית-הכנסת השכונתי בלילות-שבת.
ליל-שבת אחד החלו להופיע בבית-הכנסת עלוני 'שיחת השבוע'. לקחתי עמי אחד הביתה, ומיד נשביתי בקסמו. מאז נעשיתי קורא מושבע של העלון.
שאבתי ממנו רעיונות נאים מהתורה, סיפורים מאלפים ועוד. אך יותר מכול, מבין שורותיו עלתה ונחשפה לפניי דמותו של הרבי מליובאוויטש, שישב בניו-יורק ודאג ליהודים וליהדות בכל העולם כולו.
מצאתי את עצמי מתוודע אליו, באמצעות העלון, וקולט אט-אט את עוצמת גדולתו. בכל מאודי נסחפתי אחר דמות-פלאים זו ובעקבותיה צעדתי לחיי תורה ומצוות.
כיום אני נשוי באושר לרעייתי, רחל, שהתקרבה אף היא ליהדות על-ידי חסידי חב"ד בקנדה. ביתנו מתנהל כבית חסידי לכל דבר.
'שיחת השבוע' מעשיר את חייהם ואת אווירת השבת של רבים-רבים, אך ככל שהדברים נוגעים לי, גיליון זה לא רק מעשיר את חיי, אלא אף האיר אותם באור התורה והחסידות, והציב אותם על המסלול הנכון.
המחשבה שסיפורי יופיע ב'שיחת השבוע', הגיליון שחולל מהפך בחיי, מרגשת אותי עד כדי צמרמורת, ומעניקה לי תחושה מופלאה של סגירת מעגל.
"הזדעזעתי מהסיפור והחלטתי להצדיק את קיומי"
הרב חיים-שלמה דיסקין, מנהל בית-חב"ד ורב קהילת חב"ד בקריית-אתא:
לפני כשנתיים, במוצאי שבת פרשת וישלח תשס"ד, התייצב בביתי אחד ממכריי, יהודי חובש כיפה סרוגה. האיש הוא בעל עסק מצליח, ונמנה עד אז עם מעגל התומכים הבינוניים בפעילותנו. אני מכיר אותו כבר שנים רבות כאדם שלו ורגוע. הפעם הוא נראה כמי שסערת-נפש עזה מתחוללת בקרבו.
הזמנתי אותו פנימה. "מה הריץ אותך אליי מיד בצאת השבת", ניסיתי להבין, "לא יכולת להמתין עד מחר בבוקר?!".
לאחר שנכנס והתיישב, החל לספר: "נולדתי בבית עני מאוד. כשנעליי נעשו קטנות למידת רגליי, הייתה אימי גוזרת את קצות הנעליים, כדי שהאצבעות יוכלו לבצבץ החוצה ובכך תיחסך קניית נעליים חדשות. והנה, בעזרת ה', גדלתי וזכיתי להגיע לאן שהגעתי. כידוע לך, לא זו בלבד שאני-עצמי מתפרנס יפה, אני אף מספק עבודה ופרנסה ליהודים רבים אחרים".
הוא נשם נשימה עמוקה והמשיך: "אני קורא נאמן של 'שיחת השבוע'. השבוע קראתי שם סיפור על חסיד עשיר של רבי שניאור-זלמן מלאדי שירד מנכסיו, ובא אל רבו לבַכות את מצבו.
"בין השאר טען כי 'אם הקב"ה חפץ ליטול ממני את רכושי – לא אהרהר אחריו, חלילה. ואולם תחילה עליי לסלק את חובותיי ולמלא את התחייבויותיי. צריך אני להשיב את הכסף לכל מי שהפקידו בידי את ממונם כדי שאסחר בו; צריך אני לעמוד בהתחייבות שנתתי לכל גבאי הצדקה; צריך אני לכסות את הוצאות החתונה של היתומים והיתומות שהבטחתי להשיאם'...
"בתגובה לטענותיו הישיר אליו הרבי מבט חודר ואמר: 'אינך חדל מלחשוב ולדבר על מה שאתה צריך, אולם על שאלה אחת דומה כי לא נתת את דעתך כלל – מה צורך יש בך!'.
"בסוף הסיפור נאמר כי דברי הרבי פילחו את ליבו של החסיד וחוללו מהפך בכל השקפת-עולמו".
בשלב הזה, הבחנתי כי אורחי מתרגש מאוד. הוא אמר: "מהרגע שקראתי את הסיפור הזה, איני מוצא מנוח לנפשי. שוב ושוב צפים ועולים בי זיכרונות הילדות הקשים, ומולם תחושת התודה לקב"ה על מצבי בהווה, בעוד שאלתו של רבי שניאור-זלמן מהדהדת במוחי בלי הרף – 'מה צורך יש בך!'.
"הסיפור הזה זעזע אותי עמוקות", סיים האיש. "החלטתי אפוא לעשות מעשה שיצדיק את קיומי".
בעודי תוהה למה מכוּונים דבריו, המשיך היהודי ואמר: "אני מעוניין להפוך את סכום תרומתי השנתית לתרומה חודשית קבועה".
הופתעתי, מפני שמשמעות הדברים הייתה הוראת-קבע לתרומה של אלפי שקלים מדי חודש. אך האיש מילא את הטופס, והוא מוסיף לעמוד בהתחייבותו עד היום.
(התורם סירב להיחשף ועל-כן לא הוזכר שמו)
"מפגש עם החסידות שהעניק מימד חדש של עומק"
הרב צבי שפיגל (48), טייס קרב (במילואים) וראש ישיבת 'קול מבשר' במבשרת-ציון:
נולדתי וגדלתי בנתניה. התגייסתי לחיל-האוויר ושירתי כטייס-קרב. במהלך תקופת שירותי הפעיל, בשנים תשל"ו-תשמ"ג, נפל באחד הקרבות בלבנון אחי הצעיר, חנן, שהיה קצין קשר בגדוד הצנחנים. אף-על-פי-כן הוספתי להשתתף בטיסות מבצעיות. אחת המפורסמות בהן הייתה השמדת סוללות הטילים הסוריות.
התעניינותי ביהדות החלה עוד במהלך שירותי הצבאי. הייתי במסע של בירור עצמי, שגבר לקראת סוף השירות. אחת מאבני-הדרך בהחלטתי לשמור מצוות הייתה כשנסעתי בימי הצבא לחו"ל, והגעתי למחנה ההשמדה דכאו.
השואה בכלל מלווה אותי מאז ילדותי, משום שסבי ואבי עברו אותה ונותרו שרידים יחידים מכל משפחתם. בביקור בדכאו הייתי לבד עם עצמי ופתאום חשתי מחוייבות עמוקה לנספים ולערכים שעליהם מסרו את נפשם. בו-במקום קיבלתי החלטה להקפיד על כשרות.
מסע הבירור הביא אותי ל'כולל מר"צ' במבשרת-ציון ליד ירושלים. לאחר תקופה של כמה שנים ב'כולל', למדתי ב'מרכז הרב', ולאחר מכן באו עוד חמש שנים של לימודי דיינות.
כבר במהלך צעדיי הראשונים אל התורה, נחשפתי לעולמה המיוחד של תורת החסידות. לצד כתביהם של אדמו"רי חב"ד, אני זוכר במיוחד את הטור הפנימי ב'שיחת השבוע', המגיש את עיקרי החסידות בשפה פשוטה ובהירה, שאינה פוגמת בעומקם הרעיוני. נהגתי לקרוא זאת בשקיקה ובקביעות.
המפגש הזה עם תורת החסידות, ש'שיחת השבוע' תפס חלק ניכר ממנו, נתן לחיי מימד חדש של עומק והוסיף קומה לבנייני הרוחני. עד היום מוסיפים אותם הרעיונות של תורת חב"ד להאיר את עיניי.
"פתאום קיבלתי כוח; הבנתי שיש לי 'סולם'!"
אליעזר חצרוני (50), בעל עסק לייצור סוככים ופרגולות מרעננה:
.JPG)
הוריי עלו מתימן כשש שנים לפני קום המדינה. הם, כמובן, היו שומרי מצוות, אך באווירת הימים ההם ובסביבה החילונית שבה חיינו, ברעננה, היה קשה מאוד לגדל ילדים שומרי מצוות.
היינו שמונה אחים, ואני בן-הזקונים. אחד מאחיי, משה, נפל במלחמת ששת-הימים בעזה.
כשגדלנו, התפזרו האחים לכל מיני מקומות. כמה מהם פנו לקיבוצים. אני נשארתי בסביבת הוריי, ברעננה.
לפני כמה שנים הכרתי תיירת מגרמניה, שבאה לראות את 'ארץ-הקודש'. ההיכרות הולידה קשר, ואני לתומי סברתי כי היא תתגייר ולא תהיה לי שום בעיה. בתחילה היא אכן קיבלה עליה להתגייר, אך ככל שהזמן נקף התברר כי קשה לה לקום ולעשות את המעשה ולהתגייר באמת.
לא ידעתי את נפשי. מצד אחד היה ברור לי שזה קשר אסור. מצד שני, הדבר התרחש בדיוק בתקופה שבה הייתי בודד מאוד, והקשר הזה היה, מבחינתי, כמו קרן אור באפלה.
זה היה כמה ימים לפני חג-הפסח תשס"ב. לידיי התגלגל גיליון של 'שיחת השבוע'. בחזיתו התנוססה תמונת הרבי מליובאווישט, שבאותו שבוע מלאו מאה שנים להולדתו. בפנים, במדור 'אמרת השבוע', הופיע סיפור קצר על איש מחשבים אירופי, שהחל להתקרב ליהדות על-ידי שליח חב"ד באנטוורפן, בלגיה, ובתוך כך הבין כי עליו לנתק את קשריו עם צעירה לא-יהודייה. מאחר שהתקשה לעשות זאת, יעץ לו השליח לנסוע אל הרבי ולבקש את עצתו.
האיש טס לניו-יורק ופגש את הרבי. "אני מקנא בך!", הדהימו הרבי, ומיד הסביר: "הניסיונות שמוצבים לפני האדם הם בבחינת סולמות, שבאמצעותם אפשר לעלות למעלה. לי מעולם לא ניתן סולם כזה, שנתן לך הקב"ה. על-ידי העמידה בניסיון, אתה יכול להגיע לגבהים עצומים".
קראתי את הדברים וחשתי כי הם חודרים היישר אליי. פרצתי בבכי. לפתע הרגשתי שאני מתמלא כוח ותעצומות-נפש. הבנתי שהקב"ה הציב לי 'סולם' שעל-ידו אוכל לעלות מעלה-מעלה!
את ליל-הסדר של אותה שנה עשיתי בבית שליח חב"ד ברעננה, הרב אליהו שדמי. זו הייתה נקודת המפנה בחיי. ניתקתי, כמובן, את הקשר הפסול, ומאז אני מתקדם עוד ועוד במעלות הסולם הרוחני.
חשבו על מה שסיפרתי, והביטו בתמונתי כיום – נדמה לי שזה אומר הכול. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
