חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:46 זריחה: 6:25 ט"ו באלול התשע"ט, 15/9/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1003 - כל המדורים ברצף

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1003 - כל המדורים ברצף
למנוע עכשיו את הגזֵרה
יש חדש
הקשר הגלוי והקשר הנסתר
בית-המקדש
הכנה לדרשה
עגלה תמורת סחורה
בחירה של הקב"ה
בציפייה לגאולה
"מי שאינו מציל – שותף לפשע"
כוהל בפסח

 

הגיליון השבועי לכל יהודי
מס' 1003, ערב שבת פרשת ויקהל-פקודי / החודש, כ"ד באדר ה'תשס"ו (24.3.2006)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

עמדה שבועית

למנוע עכשיו את הגזֵרה

בתוך האדישות המנומנמת של מערכת הבחירות הרדומה ביותר שהייתה אי-פעם בישראל, עלול להינתן אישור לגזרת החורבן הנוראה ביותר שאפשר להעלות על הדעת

מערכת בחירות איננה משאל-עם על סוגיה מוגדרת. גם אם במרכז מערכת הבחירות עומדת שאלה עקרונית, שיקולי הבוחרים אינם נקבעים על-פי דעתם בשאלה זו כשהיא לעצמה. בני-אדם בוחרים רשימה בקלפי בגלל מערך רחב של שיקולים, ובכלל זה העדפות הקשורות באישים ובמפלגות, ולאו-דווקא על-פי עמדתם העקרונית בשאלה אחת.

ובכל-זאת, כאשר מפלגת שלטון מצהירה ערב הבחירות על תכניותיה ועל מדיניותה, וזוכה בבחירות לאמון הציבור, קשה יהיה לטעון כנגדה שלא קיבלה מנדט מהעם לביצוע מדיניות זו. אילו הייתה המפלגה הזאת שומרת על עמימות ואיננה מדברת במפורש על תכניותיה, אפשר היה לטעון שהייתה כאן הטעיה של הציבור; אבל ברגע שראשיה הציגו בבירור את מדיניותם, התמיכה ברשימה הזאת היא גם תמיכה בדרכה ובמדיניותה.

גירוש כפול שמונה

קשה אפוא להבין את האדישות שפוקדת חלקים נרחבים בציבור במערכת הבחירות הנוכחית. על הפרק עומדת עכשיו תכנית מסוכנת ונוראה פי כמה וכמה מגירוש תושבי חבל עזה. בעוד אלה מלקקים את פצעיהם, וזרוקים בקרוונים ובבתי-מלון, בלי פרנסה ובלי כבוד, מרחפת בחלל האוויר גזֵרה חמורה לאין-ערוך.

מאחורי מילים מכובסות כמו 'התנתקות נוספת', 'התכנסות לגושי יישובים', 'קביעת גבולות-הקבע', עומדת כוונה לגרש מבתיהם כשמונים אלף יהודים, להרוס את בתיהם ולהחריב את יישוביהם. אתם זוכרים את המראות המצמררים של חורבן גוש קטיף? עדיין טריים בליבכם רגשות הזעזוע נוכח חילול בתי-הכנסת? עכשיו הכפילו זאת פי עשרה.

זאת התכנית שעליה הצהירו ממלא-מקום ראש-הממשלה וראשי מפלגתו. אם חלילה יקבלו מהעם את הכוח, הם עלולים לבצעה היו-לא-תהיה. וכך, בתוך האדישות המנומנמת של מערכת הבחירות הרדומה ביותר שהייתה אי-פעם בישראל, עלול להינתן אישור לגזרת החורבן הנוראה ביותר שאפשר להעלות על הדעת.

כמובן, הדאגה איננה רק לגורלם של שמונים אלף התושבים שעלולים להיזרק מבתיהם. מהלכים אלה מהווים סכנה חמורה ביותר לכל העם בישראל. הבריחה מחבל עזה הפכה את חיי הנגב המערבי כולו לגיהינום, ופוטנציאל האיום יגבר וילך עם התגברות יכולות השיגור והירי של המחבלים. הכול מודים שנסיגה זו הייתה בין הגורמים העיקריים לעלייתו של החמאס. עכשיו שוו בנפשכם את גודל הסכנה אם יוענקו למרצחים שטחים אסטרטגיים ביהודה ובשומרון.

לפעול ולהפעיל

סקרי דעת-הקהל מורים שרוב הציבור מתנגד לתכנית זו, כי הוא מבין את סכנותיה. ובכל-זאת, הציבור עלול להצביע למפלגה שזו מדיניותה, בגלל שיקולים אחרים. זה הזמן להתעורר, להתריע, להזהיר ולהזעיק. מי שתומך בדרך זו, יהי לו אשר לו, אבל מי שמתנגד למהלכים כאלה – חייב לצאת משאננותו.

אם ליבכם התפלץ לנוכח חורבן גוש קטיף – אל תשבו עכשיו בבית בשקט. אם אינכם רוצה לראות בעתיד הקרוב עוד מראות נוראים כאלה – אל תהיו אדישים. אם הלכתם להפגנות ולעצרות-מחאה – צאו עכשיו ופעלו. דברו עם כל שכניכם, קרוביכם, מכריכם (ואפילו טרמפיסטים שתיקחו במכוניתכם) על ההכרח להצביע לרשימות המתנגדות לגירוש נוסף. דחפו כל מי שמתנגד לגירוש כזה לבוא לקלפי ביום הבחירות ולהצביע.

עם כל הסלידה מפוליטיקה, כאן מדובר בחיי-אדם, בגורלם של שמונים אלף יהודים, בביטחון כולנו. השיקול הזה צריך לגבור מעל כל שיקול אישי, ואפילו מעל אכזבה אמיתית מאישים פוליטיים כאלה ואחרים. הציווי "לא תעמוד על דם רעך" מחייב כל אחד ואחת מאיתנו לפעול בכל כוחם, בימים שנותרו עד הבחירות, כדי להדוף את הסכנה הנוראה. וה' יהיה בעזרנו.

יש חדש

נפתח היריד

ביום שני הקרוב ייפתח בע"ה בכפר-חב"ד יריד 'חוויות הפסח' של צעירי-חב"ד. מדי יום יגיעו ליריד אלפי תלמידי גני-ילדים ובתי-ספר יסודיים, כדי לחוות שלל חוויות הקשורות בחג, ובכלל זה התנסות אישית בלישת הבצק ובאפיית מצה, לצד סיור במאפיית המצות שבכפר-חב"ד, הגדולה בעולם. כמו-כן ייהנו הילדים ממופע אינטראקטיבי עם שלומי לניאדו ויהושע שגיא ('סתם'), שיקנו להם את ערכי החג ומנהגיו בהפעלה, בשיר ובהומור. היריד יהיה פתוח עד ו' בניסן (4.4). הביקור בתשלום, וכל ילד מקבל שי - מצה באריזה אישית מהודרת, הגדה של פסח וחוברת תצלומי חג מרהיבה. חובה להירשם מראש. טל' 03-9607588.

למען פולארד

הגופים הפועלים למען שחרורו של יהונתן פולארד מארגנים בחופשת הפסח את ישיבת מתיר אסורים. הישיבה תפעל בישיבת נחלת יצחק (רח' בנימיני 11) בתל-אביב, בימים ד'-ט' בניסן. סדר-היום יתחלק בין לימוד בישיבה לבין פעילות הסברה ושילוט במרכז תל אביב. לפרטים טל' 054-5228506.

הגדה עם מדריך

הרב נפתלי ועקנין, רב שכונות בלוד, מגיש לקראת הפסח הגדה עם מדריך הלכתי. לצד נוסח ההגדה (בכמה נוסחים) יש כאן עיקרי ההלכות לחודש ניסן וחג-הפסח, ופנינים, אמרות וסיפורים הקשורים לחג. טל' 050-8751725.

שלחן שבת

הקשר הגלוי והקשר הנסתר

כאשר ציווה הקב"ה את משה על הקמת המשכן (בפרשת תרומה), הזכיר תחילה את כלי המשכן (הארון, השולחן, המנורה) ורק אחר-כך את המשכן עצמו. לעומת זה, בפרשתנו, שבה מצווה משה את בני-ישראל על עשית המשכן וכליו בפועל, הוא מזכיר תחילה את המשכן ורק אחר-כך את כליו.

הרמב"ן מסביר זאת כך: עיקר עניינו של המשכן הוא להיות "מקום מנוחת השכינה", ועניין זה הוא למעלה מהעבודה במשכן בפועל. לכן הקדים משה את הציווי על הקמת המשכן (שיהיה "מקום מנוחת השכינה") לציווי על עשיית הכלים.

גלוי ונסתר במשכן

נאמר בזוהר כי שלושה קשרים מתקשרים זה בזה – ישראל, התורה והקב"ה. בכל אחד מהם יש 'סתים' ו'גליא' – הרובד הנסתר והרובד הגלוי. החלק הגלוי שבישראל מתקשר עם החלק הגלוי שבקב"ה, והחלק הנסתר שבישראל מתקשר עם החלק הנסתר בקב"ה.

גם במשכן קיימים שני הרבדים הללו, הרובד הגלוי והרובד הנסתר. הרובד הגלוי בא לידי ביטוי על-ידי העבודה במשכן – כאשר עובדים בו לשם ה' מתגלה שזה מקדש לקב"ה. אולם נוסף על כך קיים רובד נסתר, שאינו תלוי בעבודה במשכן, אלא בעצם קיומו. לכן גם אם יהודי לא בא למקדש כדי להקריב קרבנות, ולא עלה לרגל, בכל-זאת, על-ידי עצם קיומו של המשכן נעשה "ושכנתי בתוכם", בתוך בני-ישראל.

ההשראה בבית השני

דבר זה מסביר שאלה שאפשר לשאול על הבית השני. כידוע, בבית-המקדש השני היו חסרים חמישה דברים חשובים, ובראשם ארון הברית. אם-כן, לכאורה היה העיקר חסר – אין ארון שבו נעשית מנוחת השכינה?

אלא הארון משקף את הרובד הגלוי של השראת השכינה בבית-המקדש, ואולם עיקר "מנוחת השכינה" קשור לרובד הנסתר, שאינו תלוי בקיומו הגלוי של הארון. לכן בבית השני, שהארון לא היה גלוי, אלא באופן של 'גניזה' בקודש-הקודשים (כפי שמפרט הרמב"ם, שהארון נגנז עם חורבן הבית הראשון "במטמוניות עמוקות ועקלקלות" בהר הבית) – התקיימה בכל-זאת השראת השכינה, ברובד הנסתר.

מעלת ההסתר

נמצא אפוא, שבבית השני לא זו בלבד שלא היה חסר ב"ושכנתי בתוכם", אלא להפך – העובדה שהארון היה שם באופן של 'גניזה' בקודש-הקודשים, מורה על דרגה עליונה ונסתרת יותר בהשראת השכינה, וממילא על קשר עמוק ופנימי יותר בין ישראל לקב"ה.

דבר זה קשור למצבם של בני-ישראל בזמן הבית השני: מכיוון שבגלוי היו אז בני-ישראל בדרגה תחתונה יותר, בקיום התורה והמצוות ובעבודת ה' בכלל (וכמו-כן לא היו כל ישראל על אדמתם), נדרש להביא לידי ביטוי את הקשר העמוק והחבוי שבין ישראל לקב"ה. לכן הארון היה חבוי ונסתר, כדי לבטא את הקשר העמוק והפנימי שבין ישראל לקב"ה, שאינו תלוי ברובד החיצוני.

(לקוטי שיחות כרך לו, עמ' 192)

מן המעיין

בית-המקדש

עדות ליושר

"אלה פקודי המשכן משכן העדות" (שמות לח,כא). המשכן עצמו היה עדות שהחשבון והמניין של החומרים ששימשו לבניינו היו נכונים, שכן אילו היה חלילה שמץ של גנֵבה, זה לא היה משכן, והשכינה לא הייתה שורה בו.

(המלבי"ם)

משכן בלב

כשאמר הקב"ה לבני-ישראל "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", נבנה בית-מקדש קטן בליבו של כל יהודי שהיה שם, ובליבו של כל יהודי שעתיד להיוולד עד ביאת המשיח. כאשר יהודי היה נכנס לבית-המקדש, היה משתקף ומתגלה אותו בית קדוש וגדול בתוך בית-המקדש הקטן שלו.

(אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש)

ראייה והרגשה

בבית-המקדש הייתה הכרה והרגשה באלוקות, בבחינת ראייה ממש. לכן היה המקדש כעולם אחר ממש. מי שנכנס לתוכו תפס והרגיש אלוקות כדבר הפשוט והטבעי ביותר, ולא כדבר חידוש, ולא היה בו הרגש עצמו כלל.

(אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש)

סוף והתחלה

בתרומת המשכן היו זהב כסף ונחושת, ולא היה דבר מבריק חוץ מהמראות הצובאות, שמהן נעשו הכיור וכנו. הכיור וכנו באו האחרונים מכל כלי המשכן, אולם שימושם הוא בראש כל עבודות המשכן, כי "נעוץ תחילתן בסופן".

(אדמו"ר הזקן)

כישרון מיוחד

"וכל הנשים אשר נשא ליבן אותנה בחכמה טוו את העיזים" (שמות לה,כו). הנשים לא נצטוו לטוות על העיזים, אלא התעוררו בעצמן לעשות זאת. הן הבינו כי כישרון מיוחד זה, שחוננו בו מאת ה', נועד שינצלו אותו לבניין המשכן. ללמדנו, שבשעה שהקב"ה מעניק לאדם חושים וכישרונות מיוחדים, עליו לנצלם לעבודת ה', לעשות את העולם משכן ודירה לה'.

 (לקוטי שיחות)

חיבה יתרה

מדוע חזרה התורה בפרשיות ויקהל-פקודי על כל פרטי עשיית המשכן וכליו, ולא הסתפקה באמירה שישראל עשו את כל אשר ציווה ה'? אלא כשהתורה כופלת עניין מסויים הדבר מורה על חביבותו. המשכן, מקום השראת השכינה, היה יקר וחביב עד מאוד, ובגלל חביבותו נכפלו כל פרטיו.

(לקוטי שיחות)

להעלות את הזהב

"ויהי זהב התנופה" (שמות לה,כד). בגלל המטרה הקדושה שלשמה ניתן הזהב, הוא קיבל תנופה ונתעלה. לצערנו, פעמים רבות אין יודעים איך לנהוג בכסף ובזהב, והוא גורר את האדם לירידה. אך כשמביאים אותו לבית-המקדש, מעלים ומרוממים אותו.

(המגיד ממזריטש)

נעשו חכמי-לב

"ויעשו כל חכם-לב בעושי המלאכה את המשכן" (שמות לו,ח). עשיית המלאכה הזאת, עצם ההתעסקות במלאכת הקודש, השפיעה עליהם שנעשו חכמי-לב.

(אור החיים)

אמרת השבוע

הכנה לדרשה

רבה של אמסטרדם, רבי שמואל ברנשטיין, נהג לפרסם בראש-חודש ניסן את מראי-המקומות של הדרשה שיישא בשבת הגדול, כדי שהקהל יוכל להתכונן לקראתה. היה בעיר רב נוסף, שנהג לפרסם את מראי-המקומות בשבת הגדול עצמו.

אמר על כך אחד הגדולים: זה מה שנאמר בהגדה "יכול מראש חודש, תלמוד לומר ביום ההוא". אם הרב 'יכול', כי-אז הוא מודיע 'מראש חודש', ואין הוא חושש שמא יהיה הקהל בקי בסוגיה; אבל אם הרב הוא עדיין בגדר 'תלמיד' ובכל-זאת הוא רוצה 'לומר', הוא מודיע 'ביום ההוא', כדי שהקהל לא יספיק ללמוד את הסוגיה ולהפריכו"...

מעשה שהיה

עגלה תמורת סחורה

העגלה התקרבה והלכה ללודז'. יוסל, בעל חנות הבדים הקטנה, התבונן ממקום מושבו, בין גלילי הבדים שמילאו את העגלה, על הנוף הנשקף מולו. הוא לא העלה על דעתו איזו מזימה זומם כנגדו, באותם רגעים ממש, העגלון הגוי.

העגלה נכנסה ובאה בשערי לודז' כשהעגלון פנה לפתע ליוסל. "יודע אני בדיוק מה טיבה של סחורתך", אמר לו. "האזנתי לשיחתך עם הסיטונאי וממנה למדתי על כל התחכמויותיך נגד החוק. דבר לא יועיל לך – אנחנו נוסעים כעת היישר אל תחנת המשטרה".

יוסל ההמום הופתע ממפגן היושר הפתאומי של העגלון. ברגע הראשון עוד קיווה כי העגלון רק מתלוצץ עמו, אך עד מהרה הבין כי הלה רציני בכוונותיו. "אנא, חוס ורחם עליי ועל אשתי וילדיי!", התחנן לפניו יוסל, ביודעו כי כשתתחיל המשטרה לפשפש בציציותיו, תימצא כבר העבֵרה.

העגלון לא היה מוכן לפשרות. "מעשי הרמייה שלכם, היהודים, פוגעים בכלכלת המדינה, וסוף כולנו, האזרחים הישרים והנאמנים, לשלם על כך את המחיר", אמר בצדקנות. יוסל הוסיף להפציר בעגלון כי יניח לו לנפשו.

תחנת המשטרה נראתה כבר ממרחק. רק אז 'התרכך' העגלון והסכים 'לוותר' ליוסל על הסגרתו למשטרה, תמורת ...שלוש-מאות רובל. יוסל לא ידע אם לצחוק או לבכות. בארנקו נמצאו באותה שעה רובלים אחדים בלבד.

"אסכים לקבל ממך גם סחורה בשווי הזה", נהג העגלון נדיבות-לב מרשימה.

"ערכם של כל הבדים שבעגלה מגיע לסכום הזה בערך", ביטא יוסל את תסכולו, וניסה להקטין את תאבונו של העגלון. אך זה נותר בשלו.

יוסל ערך חשבון מהיר בראשו. הוא הבין כי אם יגיעו למשטרה, תוחרם ממנו הסחורה וקרוב לוודאי יועמד לדין פלילי, בהאשמה כזאת או אחרת. הוא ידע כי ברגע הזה עדיף לו להשאיר את הסחורה בידי העגלון הנוכל ולמלט את נפשו. כך אמנם עשה.

במפח-נפש ירד יוסל מהעגלה, אך בכל-זאת זכר לרשום את מספרה. בפסעו לאִטו, אובד עצות, נצנץ לפתע רעיון במוחו. כעבור שעה קלה התייצב לפני רבה של לודז', רבי אליהו-חיים מייזל, שנודע בחכמתו ובחריפותו.

רבי אליהו-חיים, שעסק באותה שעה בליבון סוגיה הלכתית סבוכה, התפנה לסייע ליוסל המסכן. הוא שלח את שמשו אל השוק, לאתר את העגלון הגנב ולהזמינו בדחיפות לביתו, לצורך נסיעה כביכול.

השמש מיהר אל השוק, עבר מעגלה לעגלה, ולא מצא את זו שביקש. רק לאחר זמן-מה הופיעה העגלה שמספרה תאם את המספר שבידו. השמש פנה אל העגלון והזמינו לבית הרב, ל"נסיעה דחופה".

בהגיעם אל בית הרב הזמינו השמש להיכנס פנימה. רבי אליהו-חיים יצא לקראת העגלון וקידמו בחיוך רחב. "שב וסעד את ליבך בינתיים, עד אשר אשלים את הכנותיי", אמר לו. "אל תחשוש מביטול זמנך; אף אני יודע להעריך ערכו של זמן", הוסיף.

העגלון הוכנס פנימה ולפי הוראת הרב הוגשה לו ארוחה. בינתיים הורה רבי אליהו-חיים לשמש להכניס את העגלה עם הסוס אל החצר האחורית של ביתו ולנעול את השער היטב.

העגלון סיים את ארוחתו ויצא החוצה לבדוק את שלום סוסו ועגלתו. לתדהמתו גילה כי אלה נעלמו. פנה לכאן, פנה לשם, אך עגלה וסוס אַיִן, כאילו בלעתם האדמה.

"גנבו לי את הסוס והעגלה!", החל לצרוח בקולי-קולות. למשמע הצעקות יצא אליו רבי אליהו-חיים. "מה קרה?", שאל הרב בנימת דאגה. "הארוחה שאכלתי אצלך עלתה לי ביוקר!", השיב העגלון הנסער.

העגלון התהלך אנה ואנה, כחיה בסוגר. לפתע פרץ בבכי. "אנא, תן לי עצה כיצד למצוא את סוסי ועגלתי שהם מקור פרנסתי!", פנה אל רבי אליהו-חיים, שגם הגויים הכירו בחכמתו הרבה.

רבי אליהו-חיים נתן בו מבט חודר ואמר: "עצה אתה מבקש? ובכן יש לי כזאת בשבילך... מכור את הבדים שגנבת הבוקר מיוסל וקנה בתמורה סוס ועגלה חדשים!".

דברי הרב נפלו על העגלון כרעם ביום בהיר. מאוד לא נעם לו לפשוט את בגדי הנרדף המסכן ולעטות עליו בגדים של רודף אכזר ורע-לב. פניו האדימו והחווירו חליפות. רבי אליהו-חיים לא הניח לו להתעשת.

"נבל שכמוך!", הרים עליו את קולו, "כיצד אתה מבקש לעורר את רחמיי עליך בשעה שאתה-עצמך לא חסת ולא ריחמת על יוסל המסכן, כאשר התחנן אליך שלא תשבור את מטה-לחמו?!".

העגלון נוכח כי הרב מכיר היטב את כל פרטי העושק והבין שאין עוד טעם לנסות להתווכח או להצטדק. "רבי, טרם נגעתי בסחורתו של יוסל. היא מונחת בביתי ואני מוכן להחזירה לו בזה הרגע!".

סימני התרצות נראו על פני רבי אליהו-חיים. "גש לשוק", הורה לו, "שכור עגלה וסוס, והבא לכאן את הבדים שגזלת. בינתיים אנסה גם אני לברר מה עלה בגורל סוסך ועגלתך".

כעבור שעה, כשהגיע העגלון בעגלה עמוסה בסחורתו של יוסל, כבר ציפו לו סוסו ועגלתו במקום שבו הניחם בתחילה.

קירוב לבבות

בחירה של הקב"ה

סיפר יהודי חסידי מירושלים: פעם אחת התפרסם בעיתונות שהרבי מליובאוויטש קיבל יהודי שעסק בעיסוק הרחוק מאוד מענייני תורה וקדושה. הדבר עורר ביקורת בבית-המדרש שבו אני מתפלל. אף-על-פי שאיני חסיד חב"ד, הרגשתי צורך להתייצב נגד הביקורת. ניצלתי רגע של רגיעה בוויכוח ואמרתי שהיהודי הזה הוא בעל 'ייחוס', שכן הוא צאצא של צדיק פלוני וקדוש פלמוני. באותו רגע הנהנו הנוכחים ואמרו: נו, כנראה הרבי מליובאוויטש ראה שיש לו נשמה גבוהה וניסה להחזירו למוטב. חייכתי ואמרתי, שבאמת איני יודע על פרטי 'ייחוסו' של האיש, אבל הוא אכן בעל 'ייחוס' מיוחד – הוא בן אברהם, יצחק ויעקב...

ואכן, באלפי שיחותיו ואיגרותיו מלמד הרבי איך להסתכל על יהודי. גם אם בעיני הבשר שלנו הוא נראה נחות ביותר, כל יהודי הוא בן אברהם, יצחק ויעקב, בנו-יחידו של מלך מלכי המלכים הקב"ה. כשם שהיינו עושים כל אשר לאל ידנו להחזיר הביתה בן יחיד שסר מן הדרך, כך יש לפעול למען כל יהודי באשר הוא, כי גם הוא בן יחיד – בנו-יחידו של הקב"ה.

הקב"ה בחר ביהודי הזה

בהתוועדות שבת פרשת ויקהל-פקודי תשמ"ג ביאר הרבי בהרחבה את עניינה של פרשת 'החודש', על בסיס מאמר המדרש (שמות רבה פרשה טו,יא): "משבחר הקב"ה בעולמו, קבע בו ראשי חודשים ושנים, וכשבחר ביעקב ובניו, קבע בו ראש-חודש של גאולה". ממאמר זה עולה, כי כל עניין הגאולה הוא תוצאה ממה ש"בחר ביעקב ובניו".

אמר הרבי (התוועדויות תשמ"ג כרך ב, עמ' 1115): "על-פי זה מובן עד כמה יש להתפעל מגודל מעלתם של בני-ישראל. כאשר יהודי חושב לרגע על הגאולה ממצרים, הוא בא לידי התפעלות גדולה ביותר, ואומר את ההגדה בקול רם ובשמחה וכו'. על-אחת-כמה-וכמה כשהוא חושב על הגאולה העתידה, שהיא באופן נעלה יותר, לאין-ערוך, מגאולת מצרים, הרי בוודאי שבא לידי התפעלות גדולה ביותר.

"אם-כן, כאשר מסבירים לו שכללות עניין הגאולה (הן גאולת מצרים והן הגאולה העתידה) נפעל כתוצאה מזה שהקב"ה 'בחר ביעקב ובניו' – הרי זה מעורר אצלו התפעלות עצומה מגודל מעלתם של בני-ישראל (שבהם בחר הקב"ה)".

לא יספיק לשלם

ומכאן ההוראה לפועל: "כאשר מגיע הזמן של קריאת פרשת החודש, ומתבוננים במאמר הזה של המדרש, הרי זה מעורר תוספת חיות והתלהבות בקיום הציווי 'ואהבת לרעך כמוך', כי כאשר פוגשים יהודי ברחוב (איזה שיהיה), הנה מבלי הבט על מעמדו ומצבו – יודעים שיהודי זה בחר בו הקב"ה בכבודו ובעצמו!

"[ומה שייתכן לפעמים שתהיה הנהגה שאינה מתאימה, הרי זה רק מפני ש'יצרו תקפו', וכאשר מבטלים את הכפייה של יצר הרע, מתגלה רצונו האמיתי של היהודי].

"ומובן שכל מה שיעשו עבור יהודי זה – לא יספיק כדי לשלם לו על גמולו, ועד שאין זה בערך כלל לעומת מה שיהודי זה נתן לו, כי יהודי זה נתן לו עניין של 'גאולה' (על-ידי זה שבו בחר הקב"ה).

"ומובן בפשטות גודל החיוּת וההתלהבות בעשיית טובה עם הזולת ('ואהבת לרעך כמוך'), כאשר עושים זאת מתוך ידיעה והכרה שיהודי זה פעל עניין של גאולה.

"וזוהי ההוראה הנלמדת מתוך העניין של פרשת החודש – שצריכים להוסיף בכל הפעולות הקשורות עם הציווי 'ואהבת לרעך כמוך', ובמיוחד בפעולות של הפצת היהדות, דהיינו לדאוג לטובתו הרוחנית של כל אחד ואחת מישראל".

בציפייה לגאולה

"יבוא הקב"ה שנקרא ראשון ויבנה בית-המקדש שנקרא ראשון, וייפרע מעשיו שנקרא ראשון, ויבוא משיח שנקרא ראשון, בחודש הראשון, שנאמר החודש הזה לכם ראש חודשים" (שמות רבה פרשה טו)

חיים יהודיים

 

הרב פליקס: "הלוקסוס לחפש שלמות לא קיים" (צילום: מאיר תורג'מן, 'בשבע')

"מי שאינו מציל – שותף לפשע"

היישוב אלון-מורה בשומרון הוזכר כאחד היישובים המיועדים לחורבן, אם חס-ושלום תמומש המזימה להרוס עוד יישובים בשומרון. אחד ממייסדי היישוב הוא הרב מנחם פליקס, שמרבית שנות חייו עברו עליו במאבק נחוש למען ארץ-ישראל, והוא אף שילם על כך את המחיר היקר ביותר שאדם יכול לשלם.

אבל בימים האלה הוא נסער דווקא לנוכח ההצהרות על אי-הצבעה בבחירות הקרובות, מטעמי אדישות או ייאוש. "אני פוגש כל מיני יהודים טובים שאומרים לי, 'המערכת אכזבה אותנו; הפעם אין למי להצביע'. האנשים הללו מקוממים אותי. מה האלטרנטיבה, אני שואל אותם, להפקיר את הזירה בידי כל המבקשים להחריב את בתינו ולפגוע בכל הקדוש והיקר לעם-ישראל?! הלוא זה פשע! יש מי שפושע אקטיבית, ויש מי שבהעדר העשייה שלו אח הוא לחבר משחית!".

ירי בדרך

את הרב פליקס (60) איש לא ילמד אידאולוגיה והקרבה אישית מה הן. אותו אי-אפשר להאשים בהתפשרות על עקרונות ובוויתור על האמת הפנימית. את דרכו התחיל עם קומץ המשפחות שהתנחל במלון פארק בחברון, הועבר לאחר מכן לבניין הממשל הצבאי בלב חברון, והיה הבסיס להקמת קריית-ארבע. אחר-כך הקים, עם חברו בני קצובר ואחרים, את ההתיישבות היהודית בשומרון. תחילה בתחנת הרכבת סבסטיה ולאחר מכן בקדומים ובאלון-מורה.

לאחת מבנותיהם העניקו הרב פליקס ורעייתו את השם עפרה, על-שם היישוב היהודי הראשון שהוקם בהרי בנימין, זמן קצר קודם שנולדה. עפרה הי"ד הייתה כבת עשרים כאשר נרצחה (לפני כאחת-עשרה שנים), מירי מחבל על הכביש שבו נסעה, בשובה מבית אחותה המתגוררת בבית-אל.

שמונים אלף פליטים?

"הלוקסוס הזה, לבחור במפלגה שתענה בכל מאת האחוזים על משאלות-ליבנו, פשוט לא קיים", הוא אומר בכאב. הוא מבקש מכל המתבצרים באדישותם או בייאושם להקשיב להצהרותיהם של אולמרט ודיכטר, ולחשוב על אחיהם המתיישבים. "אני כבר לא מדבר על 'ארץ-ישראל' ועל אידאולוגיה. אני מדבר על אהבת-ישראל. ראו מה קרה למגורשי גוש קטיף, שבבת-אחת איבדו את ביתם, את פרנסתם, את כבודם ואת הלכידות המשפחתית והחברתית. הם שמונת-אלפים נפש בלבד. כאן מדובר בשמונים אלף נפש, שעומדים ליהפך לפליטים, היו-לא-תהיה".

הרב פליקס מסכים שאי-אפשר לבטוח בפוליטיקאים. ובכל-זאת הוא סבור שמצד 'חובת ההשתדלות', עלינו לעשות את כל התלוי בנו, כדי לחזק את הכוחות החיוביים ולמזער ככל האפשר את הנזק. "משל למה הדבר דומה? למי שבנו חלה והוא אינו מסוגל להשיג בעבורו את הרופא הטוב ביותר בעולם, או שהרופא המטפל אינו מוכן להתחייב שהטיפול יצליח. וכי משום כך יֵשב בביתו בחוסר מעש ולא יתאמץ להעניק לבנו את הטיפול הטוב ביותר שבהישג-ידו?!".

לעשות מה שתלוי בנו

חג הפסח בפתח, והרב פליקס מקווה שאת ליל-הסדר הקרוב יוכלו הוא וחבריו בהתיישבות, בתוך כלל ישראל, לעשות בלב דואג פחות. "נצח ישראל לא ישקר, וה' לא ייטוש את עמו ונחלתו. בכך אנחנו בטוחים", הוא אומר. "מצד שני, עם-ישראל עבר הרבה צרות ומצבים לא-פשוטים. אנחנו מתפללים שהדרך עד לרגע שבו נראה בעינינו שהכול לטובה לא תהיה ארוכה מדיי. אך בינתיים עלינו לעשות לפחות את מה שתלוי בנו".

פינת ההלכה

כוהל בפסח

שאלה: מה דינם של משקאות חריפים בפסח?

תשובה: אדים היוצאים מהחמץ דינם כחמץ עצמו. לכן כוהל המיוצר ממיני דגן (חיטה, שעורה, שיבולת-שועל), כמו ויסקי, דינו כחמץ גמור לכל דבר.

אולם כוהל אין מייצרים מחמץ בלבד, אלא גם מקטניות ואף מתפוחי-אדמה. בתעשייה משתמשים גם בכוהל שמקורו מינרלי (פרופילן-גליקול). לכן בעיקרון אפשר לייצר משקאות חריפים כשרים לפסח.

בייצור כזה, מלבד הזהירות הדרושה בבחירת חומרי-הגלם, יש להשתמש בכלים חדשים לגמרי ולא להכשיר לפסח את הכלים וקווי-הייצור הרגילים, שיש בהם חמץ או תערובת-חמץ. לכן יש חשיבות מיוחדת שיהיה על המשקה הכשר מוסמך לפסח.

היו מגדולי ישראל בדורות האחרונים, כמו רבי עקיבא אייגר וה'חפץ-חיים', שהחמירו בזה מאוד. אף חסידי חב"ד קיבלו מהאדמו"ר בעל 'צמח-צדק' להחמיר שלא להשתמש כלל למאכל-אדם בפסח אפילו ביין-שרף שאדם ייצר בעצמו לפסח, וכך נוהגים.

בימינו הכוהל מגיע למוצרים 'בלתי-צפויים', כגון תבלינים, בושם נוזלי, סבון למדיחי כלים, ואף גחלים (בחו"ל משווקים גחלים ששימשו לסינון ויסקי) ועוד. אפילו בתהליך ליטוש אורז משתמשים בכוהל. לכן בני עדות שמנהגן לאכול אורז בפסח, צריכים לדאוג שהאורז יהיה בהכשר מוסמך מיוחד לפסח.

חשש חמץ עלול להיות במוצרים נוספים: מזון תינוקות תעשייתי, תמציות טעם וריח, ומוצרים המכילים אותן, סירופים רפואיים ואחרים, ויטמינים, תה צמחים, חומץ תפוחים. לכן חשוב כל-כך ההכשר המוסמך לפסח. מזון חיות, עופות ודגי-נוי הוא, על-פי-רוב, חמץ גמור, ויש תחליפים כשרים.

מקורות: שו"ע אדמו"ר הזקן סי' תמב ס"ט ואילך. כרם חב"ד, גיליון ב, עמ' 55, וש"נ.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)