העגלה התקרבה והלכה ללודז'. יוסל, בעל חנות הבדים הקטנה, התבונן ממקום מושבו, בין גלילי הבדים שמילאו את העגלה, על הנוף הנשקף מולו. הוא לא העלה על דעתו איזו מזימה זומם כנגדו, באותם רגעים ממש, העגלון הגוי.
העגלה נכנסה ובאה בשערי לודז' כשהעגלון פנה לפתע ליוסל. "יודע אני בדיוק מה טיבה של סחורתך", אמר לו. "האזנתי לשיחתך עם הסיטונאי וממנה למדתי על כל התחכמויותיך נגד החוק. דבר לא יועיל לך – אנחנו נוסעים כעת היישר אל תחנת המשטרה".
יוסל ההמום הופתע ממפגן היושר הפתאומי של העגלון. ברגע הראשון עוד קיווה כי העגלון רק מתלוצץ עמו, אך עד מהרה הבין כי הלה רציני בכוונותיו. "אנא, חוס ורחם עליי ועל אשתי וילדיי!", התחנן לפניו יוסל, ביודעו כי כשתתחיל המשטרה לפשפש בציציותיו, תימצא כבר העבֵרה.
העגלון לא היה מוכן לפשרות. "מעשי הרמייה שלכם, היהודים, פוגעים בכלכלת המדינה, וסוף כולנו, האזרחים הישרים והנאמנים, לשלם על כך את המחיר", אמר בצדקנות. יוסל הוסיף להפציר בעגלון כי יניח לו לנפשו.
תחנת המשטרה נראתה כבר ממרחק. רק אז 'התרכך' העגלון והסכים 'לוותר' ליוסל על הסגרתו למשטרה, תמורת ...שלוש-מאות רובל. יוסל לא ידע אם לצחוק או לבכות. בארנקו נמצאו באותה שעה רובלים אחדים בלבד.
"אסכים לקבל ממך גם סחורה בשווי הזה", נהג העגלון נדיבות-לב מרשימה.
"ערכם של כל הבדים שבעגלה מגיע לסכום הזה בערך", ביטא יוסל את תסכולו, וניסה להקטין את תאבונו של העגלון. אך זה נותר בשלו.
יוסל ערך חשבון מהיר בראשו. הוא הבין כי אם יגיעו למשטרה, תוחרם ממנו הסחורה וקרוב לוודאי יועמד לדין פלילי, בהאשמה כזאת או אחרת. הוא ידע כי ברגע הזה עדיף לו להשאיר את הסחורה בידי העגלון הנוכל ולמלט את נפשו. כך אמנם עשה.
במפח-נפש ירד יוסל מהעגלה, אך בכל-זאת זכר לרשום את מספרה. בפסעו לאִטו, אובד עצות, נצנץ לפתע רעיון במוחו. כעבור שעה קלה התייצב לפני רבה של לודז', רבי אליהו-חיים מייזל, שנודע בחכמתו ובחריפותו.
רבי אליהו-חיים, שעסק באותה שעה בליבון סוגיה הלכתית סבוכה, התפנה לסייע ליוסל המסכן. הוא שלח את שמשו אל השוק, לאתר את העגלון הגנב ולהזמינו בדחיפות לביתו, לצורך נסיעה כביכול.
השמש מיהר אל השוק, עבר מעגלה לעגלה, ולא מצא את זו שביקש. רק לאחר זמן-מה הופיעה העגלה שמספרה תאם את המספר שבידו. השמש פנה אל העגלון והזמינו לבית הרב, ל"נסיעה דחופה".
בהגיעם אל בית הרב הזמינו השמש להיכנס פנימה. רבי אליהו-חיים יצא לקראת העגלון וקידמו בחיוך רחב. "שב וסעד את ליבך בינתיים, עד אשר אשלים את הכנותיי", אמר לו. "אל תחשוש מביטול זמנך; אף אני יודע להעריך ערכו של זמן", הוסיף.
העגלון הוכנס פנימה ולפי הוראת הרב הוגשה לו ארוחה. בינתיים הורה רבי אליהו-חיים לשמש להכניס את העגלה עם הסוס אל החצר האחורית של ביתו ולנעול את השער היטב.
העגלון סיים את ארוחתו ויצא החוצה לבדוק את שלום סוסו ועגלתו. לתדהמתו גילה כי אלה נעלמו. פנה לכאן, פנה לשם, אך עגלה וסוס אַיִן, כאילו בלעתם האדמה.
"גנבו לי את הסוס והעגלה!", החל לצרוח בקולי-קולות. למשמע הצעקות יצא אליו רבי אליהו-חיים. "מה קרה?", שאל הרב בנימת דאגה. "הארוחה שאכלתי אצלך עלתה לי ביוקר!", השיב העגלון הנסער.
העגלון התהלך אנה ואנה, כחיה בסוגר. לפתע פרץ בבכי. "אנא, תן לי עצה כיצד למצוא את סוסי ועגלתי שהם מקור פרנסתי!", פנה אל רבי אליהו-חיים, שגם הגויים הכירו בחכמתו הרבה.
רבי אליהו-חיים נתן בו מבט חודר ואמר: "עצה אתה מבקש? ובכן יש לי כזאת בשבילך... מכור את הבדים שגנבת הבוקר מיוסל וקנה בתמורה סוס ועגלה חדשים!".
דברי הרב נפלו על העגלון כרעם ביום בהיר. מאוד לא נעם לו לפשוט את בגדי הנרדף המסכן ולעטות עליו בגדים של רודף אכזר ורע-לב. פניו האדימו והחווירו חליפות. רבי אליהו-חיים לא הניח לו להתעשת.
"נבל שכמוך!", הרים עליו את קולו, "כיצד אתה מבקש לעורר את רחמיי עליך בשעה שאתה-עצמך לא חסת ולא ריחמת על יוסל המסכן, כאשר התחנן אליך שלא תשבור את מטה-לחמו?!".
העגלון נוכח כי הרב מכיר היטב את כל פרטי העושק והבין שאין עוד טעם לנסות להתווכח או להצטדק. "רבי, טרם נגעתי בסחורתו של יוסל. היא מונחת בביתי ואני מוכן להחזירה לו בזה הרגע!".
סימני התרצות נראו על פני רבי אליהו-חיים. "גש לשוק", הורה לו, "שכור עגלה וסוס, והבא לכאן את הבדים שגזלת. בינתיים אנסה גם אני לברר מה עלה בגורל סוסך ועגלתך".
כעבור שעה, כשהגיע העגלון בעגלה עמוסה בסחורתו של יוסל, כבר ציפו לו סוסו ועגלתו במקום שבו הניחם בתחילה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
