הבעש"ט וצדיקים נוספים נהגו לפתוח ספר קודש, ובהתאם למה שהופיע מול עיניהם היו משיבים ומורים כיצד לנהוג * איזה ספר פתח הרבי הקודם בזמן מאסרו, וכיצד ידע רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב על גאולתו הצפויה של אדמו"ר הזקן? * רשימה ראשונה
מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר
"כשרואים עניין בעולם (ועל-אחת-כמה-וכמה עניין הקשור עם תורה ומצוות הדורש תיקון – יש להתבונן בהעניין כפי שהוא בתורה, ועל-ידי זה מוצאים את הדרך והאופן לתקן את העניין כפי שהוא בעולם-הזה הגשמי" – דברים אלו, שנאמרו בהתוועדות י"ט בכסלו תשט"ו ('התוועדויות' כרך יג, עמ' 146) היו הקדמה לדברים דלהלן:
וזהו שמצינו בהסיפורים אודות הבעל-שם-טוב, ועל-דרך-זה בצדיקים בדורות שלאחריו, שכאשר היו שואלים אצלם שאלה בענייני העולם (בנוגע להאדם עצמו, בענייני מסחרו, וכיוצא-בזה), היו פותחים ספר של תורה, מעיינים בו, ובהתאם לכך היו משיבים ומורים מה לעשות.
וכמו כן בנוגע להמנהג לשאול לינוקא (שאינו יודע דבר) "פסוק לי פסוקך", ולהפיק הוראה מפסוק זה בנוגע לענייני העולם-הזה הגשמי (וכבר נתבאר [=בפוסקים] ההיתר שבדבר, שאין בזה משום "לא תנחשו" (ראה במקומות שנסמנו בליקוטי-שיחות, כרך כא, עמ' 206 בהערות)).
והעניין בזה – שאין לך עניין בעולם שאינו נמצא בתורה, ולכן ניתן למצוא בתורה הוראה בנוגע לכל עניין ועניין...
רמז לגאולת הרבי בספר שמואל
בספר-השיחות תרפ"ז (משיחת שבת פרשת פנחס תרפ"ז), עמ' 174, נאמר:
"כ"ק אדמו"ר [=מהוריי"צ] סיפר: כשהייתי שם (כלומר בג.פ.או.) לא היה לי שום ספר והספר הראשון שהביאו לי היה תנ"ך שמואל וכשפתח[תיו] נזדמן לי הפסוק 'לא תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל', וכשראיתי שזה נזדמן לי, שמחתי שמחה גדולה, וציינתי זה אצלי".
היכן רשם כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ את הדברים? הנה דברים שסיפר כ"ק אדמו"ר נשיא-דורנו במלאת ארבעים שנה למאורע (שבת-קודש פרשת פנחס תשכ"ז – שיחות-קודש תשכ"ז, כרך ב, עמ' 298):
וכידוע שכ"ק מו"ח אדמו"ר רשם פסוק זה – "אז נשבעו אנשי דוד לו לאמור לא תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל" (שמואל – ב כא, יז) – בעפרון או בעט, בספר התהילים שלו (הכוונה לא בגוף ספר התהילים, אלא בעמוד שאחרי הכריכה. וכל זה בקשר ובשייכות להמאסר והגאולה שלו).
גאולת רבנו הזקן מן התורה, מנין?
גם בקשר למאסרו של כ"ק אדמו"ר הזקן מסופר בספר 'בית רבי' ש"על שולחן הרה"ק – ר' לוי יצחק מברדיצ'ב – היה מונח חומש, ופתחו הרב, ונפתח לו בפרשת מקץ (מב,א) בפסוק 'וירא יעקב כי יש שבר במצרים'. ויאמר הרב: 'יש שבר – ראשי תיבות שניאור בן רבקה'".
לא כל הרוצה ליטול...
בשיחת י"ט בכסלו תשט"ו ('תורת-מנחם התוועדויות' כרך יג, עמ' 146) סייג הרבי את הדברים והוסיף:
אלא שבשביל זה [=למצוא בתורה הוראה בנוגע לכל עניין ועניין] צריכים יהודי כזה שכל ענייניו מתנהגים בהתאם להנהגה מלמעלה, שאז בטוח הוא שהפסוק שנזדמן לו הוא הוראה מלמעלה מה עליו לעשות בשעה זו, וכיצד צריך להתנהג בעניין פלוני.
פסוק לי פסוקיך
אך בהזדמנויות נוספות אנו מוצאים את הרבי מציין את המנהג גם של אנשים פשוטים, ואף של נשים (ולא רק של גדולי ישראל). הנה הדברים במילואם, שנאמרו אגב עניין חשוב אחר (שבת-קודש פרשת נח, ד' במרחשוון תשמ"ט –'תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ט, כרך א, עמ' 310-309). זה היה כשהרבי ביקש להסביר את הנהגתו-הוא לקשר כל דבר עם שיעורי התורה היומיים, "נהוג גם לבאר עניין, לימוד והוראה וכו', בשיעור היומי". כאן עשה הרבי אתנחתא ברצף הדברים ואמר:
ובהקדים – בנוגע להשתדלות למצוא לימוד והוראה בשיעור היומי ברמב"ם (וכיו"ב), שמובן וגם פשוט שאין הכוונה להראות "קונצן"... שיכולים למצוא קשר ושייכות לעניינא דיומא כו', אלא, מפני שלאמיתתו של דבר על-פי תורה, יש לימוד והוראה בשיעורי התורה השייכים ליום זה, ולכן, יש צורך לחפש ולמצוא הלימוד וההוראה, והעיקר – שתבוא בהנהגה בפועל ממש.
וכמוזכר כמה-פעמים הפתגם של רבנו הזקן ש"צריכים לחיות עם הזמן", היינו, לחיות עם ענייני התורה – "חיינו ואורך ימינו" – שלומדים באותו זמן, ולכל לראש – פרשת השבוע, ועל-דרך זה בנוגע לשאר השיעורים בתורה שלומדים בהשגחה פרטית – בזמן הזה, אפילו שיעורי התורה של כל יחיד ויחיד בפני עצמו, ועל-אחת-כמה-וכמה שיעורי התורה השווים לכל נפש, שיעורים שנקבעו על ידי נשיא הדור, ונתפשטו בתפוצות ישראל ונעשו שיעור קבוע אצל כל אחד ואחד מישראל, שאז, ישנם ב' המעלות ד"זה א-לי" (שיעור שלו) ו"אלוקי אבי" (ציווי והוראת נשיא הדור) גם יחד.
ומזה מובן גם שכאשר רב או דרשן כו' צריך לדרוש בבית-הכנסת, בהתוועדות וכו', ומחפש מה לדרוש – הרי, נוסף על הדרשה מענייני דיומא, צריך לחפש ולמצוא גם בשיעורי התורה השייכים ליום זה, מכיוון שיש בהם הוראה ולימוד השייכים במיוחד לזמן זה.
הרבי הטעים ואמר:
ויש להוסיף שמצינו מקור להנהגה זו – לחפש בתורה הוראה לידע איך להתנהג בפועל – בסיפורי חז"ל אודות תנאים ואמוראים שפגשו תינוק (ינוקא) ואמרו לו "פסוק לי פסוקך" (מה למד היום ב"חדר"), ועל-פי-זה החליטו כיצד להתנהג בפועל. היינו, ששמיעת הפסוק שלמד תינוק שפגשו ביום זה, היתה עבורם לימוד והוראה – בהשגחה פרטית [ולכן שאלו לתינוק דווקא, שמכיוון שאינו מערב שכלו כו', ניכר אצלו העניין דהשגחה פרטית בגילוי יותר] בנוגע להנהגה בפועל.
וכידוע המנהג דכמה וכמה מישראל, הן גדולי ישראל, והן אנשים פשוטים, וכן נשים – שלפני עשיית פעולה מסויימת, פותחים ספר קדוש, ומסתכלים במקום שנפתח הספר ונפל מבט-העין לראשונה (שלא במכוון, שהרי רצו לראות היכן ייפתח על-פי ההשגחה העליונה), ועל-פי זה החליטו בנוגע לפועל, ולדוגמה: כשנפתח שתהיה הצלחה רבה בדבר שעומדים לעשות, או שהבינו על-פי הסימן שיש להימנע מעשיית הדבר, או לדחותו לאחר זמן וכיוצא בזה.
ולהעיר גם מהסיפורים בתנ"ך אודות עשיית סימנים וכו' ולדוגמה: אליעזר עבד אברהם שעשה סימנים בנוגע לשידוך של יצחק ורבקה, הסימנים דיונתן וכיוצא בזה. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
