כיצד יכול יהודי במדריגת "ראשיכם" להתאחד עם "חוטב עציך ושואב מימיך", ועד לאחדות שהיא באופן ד"לאחדים כאחד"? * כיוון שבראש-השנה מתעורר הקשר העצמי של הקב"ה עם ישראל, שאינו תלוי בדבר, מדוע נחוצה הקדמת העבודה דחודש אלול, "אני לדודי"? * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. "אתם ניצבים היום כולכם"¹, "לאחדים (ויתירה מזה) כאחד"², שעל-ידי-זה "קיימים ועומדים³, והיינו שזוכים בדין"⁴.

ויש להוסיף בביאור עניין אחדותם של ישראל⁵ - דלכאורה אינו מובן:

כיוון שישנם כאלו שהם במדריגת "ראשיכם שבטיכם", וישנם כאלו שהם במדריגת "חוטב עציך ושואב מימיך",

- שהם למטה אפילו מגרים (שהרי סדר הכתוב הוא מלמעלה למטה: "גרך אשר בקרב מחניך", ואחר-כך מוסיף "מחוטב עציך עד שואב מימיך", וכפירוש רש"י "שבאו כנענים להתגייר בימי משה כדרך שבאו גבעונים בימי יהושע... ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי מים"), ואסורים לבוא בקהל⁶ -

כיצד יכול יהודי שבמדריגת "ראשיכם" לפעול על עצמו להתאחד עם "חוטב עציך ושואב מימיך", ועד לאחדות שהיא באופן ד"לאחדים כאחד"?

ב. ויובן בהקדמת סיפור אודות הבעש"ט, שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר⁷ בשם אדמו"ר הצמח-צדק, ששמע מזקנו אדמו"ר הזקן, ששמע במעזריטש:

הבעש"ט, קודם התגלותו וגם בשנים הראשונות שלאחר התגלותו, היה נוסע ממקום למקום  בעיירות ישראל, והיה אוסף סביבו באמצע השוק את היהודים הפשוטים, אנשים, נשים וטף, ומספר להם סיפורים מאגדות חז"ל, או סיפורים אחרים, שתוכנם היה אודות העניין דאהבת-ישראל.

פעם אחת, בהיותו בא' הישובים, התאספו סביבו המון רב של אנשים, נשים וטף, והבעש"ט דיבר לפניהם בעניין אהבת-ישראל, עד כמה צריך להיות גודל האהבה של איש ישראל לרעהו, כמובן מגודל אהבת הקב"ה לבני-ישראל.

וביאור דבריו על-פי משל - וכדרכו תמיד סיפר את המשל באריכות ההסבר ובפרטיות, כדי שכל הנאספים יוכלו להבין - מאחד מתושבי אותה עיירה בשם ר' יעקב:

ר' יעקב היה בקי בש"ס עם פירושי רש"י ותוספות בעל-פה, והיה נוהג ללמוד בעל-פה, שאז, צריכים להתאמץ יותר מאשר בלימוד מתוך הספר, כי, כאשר לומדים מתוך הספר, אזי האותיות שבספר שומרות על ריכוזו של הלומד, מה-שאין-כן כשלומדים בעל-פה בהכרח להתאמץ יותר כדי להתרכז בדברים.

פעם אחת כשעסק ר' יעקב בלימוד תוספות "עב כרס" ("א בויכיגן תוספות"),

- כך היה לשון הסיפור. וביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר, שכך קראו לתוספות ארוכים ביותר שהם בולטים עד שתופסים כמעט את כל הדף -

ניגש אליו בנו הילד, ואמר לו איזה דבר חכמה, ונתפעל ר' יעקב מאוד מדבר החכמה, והפסיק מלימודו בשביל שמיעת החכמה.

חכמה זו, שהיתה לפי ערך הילד, כמובן, לא היתה בערך לגבי ר' יעקב בכלל, ובפרט בשעה שהיה עסוק בלימודו, ואף-על-פי-כן פעל ועורר אצלו הילד שבשביל חכמה זו יפסיק מלימודו, כדי לשמוע את החכמה ולקולטה בפנימיות.

והמשיך הבעש"ט:

גם ה' יתברך הוא עסוק, כביכול, כמאמר רז"ל⁸ ,שלוש [שעות] הראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה, שניות יושב ודן כו'"; אבל כאשר איש ישראל עושה דבר טוב, אזי מפסיק הקב"ה מעסקיו כדי להתבונן בחכמת בנו הילד.

כאשר אמר ה' יתברך להמלאכים שרצונו לברוא אדם, וצייר בפניהם כיצד ייראה האדם - טענו המלאכים "מה אנוש כי תזכרנו"⁹. אמנם, כאשר יהודי קם בבוקר ורץ להתפלל בציבור, ולאחרי זה במשך כל היום הוא טרוד ומוטרד, ואף-על-פי-כן מניח הוא את כל עסקיו ורץ להתפלל מנחה בבית-הכנסת, שומע בין מנחה למעריב שיעור ב"עין יעקב", ולוקח עמו לביתו את העניין שלמד ב"עין יעקב" כדי לספר בביתו - אזי אומר הקב"ה להמלאכים: אתם, מלאכים, אין לכם שום טרדות כו', ואילו האדם "ריחיים על צווארו"¹⁰ - לא בגלל שרצונו בכך, אלא בגלל שאני ציוויתיו לעשות כן - ואף-על-פי-כן, ראו נא כיצד מתנהג הוא! וכך מתפאר הקב"ה לפני המלאכים בהנהגתו של יהודי.

עד כאן סיפור דברי הרב.

ג. ובפרטיות - יש בזה כמה עניינים:

חכמת הבן תופסת מקום אצל האב, עד שהאב מפסיק מענייניו, כביכול, כדי לשומעה ולקולטה בפנימיות.

יתירה מזו - האב מתפעל מחכמת בנו, שעניינה של תנועת ההתפעלות הוא יציאה מכל הגדרים.

ויתירה מזו - לא זו בלבד שהאב מתפעל בעצמו מחכמת בנו, אלא הוא גם מתפאר בזה כביכול בפני הזולת.

ומובן, שמצד ההתפעלות כשלעצמה צריך הקב"ה ליתן לישראל שנה טובה ומתוקה, מבלי הבט על העניינים שהיו בשנה שעברה - שכן, מה נוגע המסקנא על-פי חשבון, כאשר ישנה ההתפעלות, שכל עניינה הוא היציאה מכל הגדרים והחשבונות!

ד. ובנוגע לענייננו:

היוקר של יהודי אצל הקב"ה הוא אפילו למי שנמצא במדריגת "חוטב עציך" ו"שואב מימיך", שכן, מבלי הבט על שפלות מדריגתו, הרי כיוון שסוף-סוף התגייר וקיבל עליו עול תורה ומצוות, הנה עצם היותו מחוייב במצוות מורה על כך שהוא מיוחד עם העצמות, שזהו עניינה של "מצווה" - מלשון צוותא וחיבור¹¹.

וכאשר יתבונן בזה - לא יזדקק לקבלת-עול, ואפילו לא לשכל דנפש האלוקית, אלא יתקבל אצלו גם בשכל דנפש הבהמית שעליו להתאחד עם יהודי זה, "לאחדים כאחד" ממש.

* * *

ה. לאחרי העניין ד"אתם ניצבים היום כולכם", כפירוש אדמו"ר הזקן "לאחדים כאחד" - ממשיך הכתוב¹² "לעברך בברית גו'", והיינו, שעניין זה הוא למעלה (לא רק מהעניין ד"לאחדים", אלא גם) מהעניין ד"כאחד".

וביאור העניין:

עניינה של כריתת ברית הוא "כמו שכתוב¹³ אשר כרתו את העגל ויעברו בין בתריו, כלומר להיות שניהם עוברים בתוך גוף אחד להיות לאחדים"¹⁴. והיינו, שכשם שהבתרים אינם שני עניינים נפרדים המתייחדים זה עם זה, אלא הם גוף אחד ממש - כך התאחדותם של כורתי הברית העוברים בין הבתרים היא באופן ששניהם דבר אחד ממש.

והתאחדות זו היא למעלה גם מההתאחדות ד"כאחד":

"כאחד" פירושו, שאף שהעניינים המתאחדים נעשים מציאות אחת, אין זה אלא לגבי עניין מסויים, אבל בעצם מציאותם הם עדיין דברים נפרדים. וכמו בדוגמה דלעיל¹⁵ ממצוות ד' מינים, שגם לאחר שמתאחדים נשאר כל אחד מהם מין בפני עצמו, אלא שלעניין המצווה הם דבר אחד.

מה-שאין-כן העניין ד"לעברך בברית" הוא באופן שהעניינים המתאחדים אין להם מציאות פרטית כלל, וכמשל הבתרים, שאינם דברים נבדלים לשום עניין בעולם, אלא הם דבר אחד ממש בכל הפרטים.

וכשם שהדברים אמורים בעניין האחדות שבישראל בינם לבין עצמם - כן הוא גם בעניין האחדות דישראל עם הקב"ה, שהם דבר אחד ממש.

וזהו שאומרים בראש-השנה "יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה"¹⁶:

אמיתית עניין הבחירה אינו מצד הטעם (שאז אין זו בחירה אמיתית), אלא באופן של בחירה חופשית לגמרי, והיינו, שגם במדריגה ש"אח עשו ליעקב", היינו, ששניהם שווים, כיוון שמעלת יעקב אינה ניכרת, מכל-מקום, "ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי"¹⁷ - לא מצד הטעם, אלא בבחירה חופשית, לפי שהקב"ה וישראל הם דבר אחד בעצם.

וזוהי הבקשה "יבחר לנו את נחלתנו גו'" - לעורר את הבחירה החופשית של העצמות, שבבחינה זו אינו נוגע מעשי האדם בשנה העברה, כיוון שהבחירה אינה מצד חשבונות, אלא מפני שהקב"ה וישראל הם דבר אחד ממש.

ו. אך צריך להבין:

ידוע שהעבודה דראש-השנה באה לאחרי העבודה דחודש אלול, וזהו ש"אלול" ראשי-תיבות "אני לדודי ודודי לי"¹⁸, היינו, שתחילה צריך להיות העבודה ד"אני לדודי", ורק לאחרי זה נעשה "ודודי לי". אמנם, על-פי האמור שבהעבודה דראש-השנה ("ודודי לי") אינו נוגע עניין החשבונות - לשם מה זקוקים להקדמת העבודה ד"אני לדודי"?

וביאור העניין - על-דרך המבואר¹⁹ בעניין התעוררות האהבה שמצד בחינות חיה יחידה שבנפש, שאף שעניינן הוא למעלה מהשכל, מכל-מקום, הנה התעוררות האהבה היא על-ידי ההתבוננות, אלא, שאין זה באופן שההתבוננות פועלת את האהבה (כמו באהבה שעל-פי טעם ודעת, שהאהבה נפעלת על-ידי ההתבוננות), שהרי האהבה שמצד בחינות חיה יחידה היא אהבה שלמעלה מטעם ודעת, כי אם, שלפעמים האהבה היא בהעלם, ועל-ידי ההתבוננות מסתלק ההעלם ומתגלית האהבה.

ועל-דרך זה בענייננו - שהעבודה ד"אני לדודי" אינה כדי לפעול את הבחירה, אלא רק כדי להסיר את הדברים המעלימים, ולעורר ולגלות את העניין ד"יבחר לנו גו'".

ועל-פי זה יובן הטעם שקודם ראש-השנה "לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחין שערן... לפי שיודעים שהקב"ה עושה להם ניסים"²⁰ - דכיוון שבאמת ישנה האהבה עצמית דהקב"ה לישראל שאין נוגע בה שום חשבונות כלל, ואין צורך לפעול עניין חדש אלא לגלות את ההעלם בלבד, לכן בטוחים בני-ישראל שיזכו לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, בבני, חיי ומזוני רוויחי.

* * *

ז. נתבאר בהמאמר²¹, שהעבודה דראש-השנה היא לא רק לתקן את העניינים הבלתי-רצויים, אלא ישנה גם העבודה דראש-השנה כמו שהיא מצד עצמה.

ומכיוון שנשאר עוד זמן עד ראש-השנה - יתן ה' יתברך שתיקון העניינים הבלתי-רצויים יהיה עוד קודם ראש-השנה,

שהרי התשובה יכולה להיות "בשעתא חדא וברגעא חדא"²², כדאיתא בגמרא²³ שהמקדש "על מנת שאני צדיק (גמור²⁴) אפילו רשע גמור מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו". ואף שאינה מקודשת אלא מספק²⁵, הרי אין זה ספק אלא לגבי הזולת, דכיוון ש"אין אדם יודע מה בליבו של חבירו"²⁶, אינו יודע אם עשה הלה תשובה, אבל לגבי האדם עצמו - ודאי שבידו הדבר (ובמילא צריך להיות כן) לעשות תשובה באמת "בשעתא חדא וברגעא חדא", ולהתהפך מן הקצה אל הקצה, מרשע גמור לצדיק גמור²⁷,

ואז, כשיגיע ראש-השנה, יוכלו להתעסק בהעבודה דראש-השנה כפי שהיא מצד עצמה (כפי שנתבאר בהמאמר).

 (משיחת שבת-קודש פרשת נצבים, כ"ח אלול ה'תשח"י - תורת- מנחם התוועדויות כרך כג עמ' 294-288 - בלתי מוגה)

----------

1) ריש פרשתנו.

2) לקו"ת ריש פרשתנו.

3) ראה תנחומא ריש פרשתנו.

4) ראה כתר-שם-טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סמ"א. וש"נ (נעתק ב"היום יום" כה אלול).

5) בראשית ההתוועדות דובר באריכות בנושא אחדותם של ישראל והדברים הוגהו לאחר מכן על-ידי כ"ק אדמו"ר ונדפסו (בשילוב עם שיחת ש"פ נצו"י תשי"ט) בלקו"ש ח"ד עמ' 1139 ואילך.

6) ראה יבמות עט, סע"א ובפרש"י (ד"ה מחוטב עציך). וראה גם לקו"ש חי"ד עמ' 114 ואילך. וש"נ.

7) סה"ש תרצ"ט עמ' 317 ואילך. וראה גם מכתב ערב ראש-השנה תשי"ט (למחרת התוועדות זו) לנשי ובנות חב"ד (אג"ק חי"ח בתחילתו).

8) ע"ז ג,ב.

9) תהילים ח,ה. וראה סנהדרין לח,ב.

10) ראה הל' ת"ת לאדה"ז רפ"ג. וש"נ.

11) ראה לקו"ת בחוקותי מה,ג. מז,ב. ובכ"מ.

12) פרשתנו כט,יא.

13) ירמיה לד,יח. הובא בפרש"י עה"פ.

14) לקו"ת פרשתנו מד,ב.

15) לקו"ש ח"ד הנ"ל ושם הערה 13.

16) תהילים מז,ה. וראה לקו"ש חי"ט עמ' 232. וש"נ.

17) מלאכי א,ב-ג.

18) שה"ש ו,ג. וראה שעה"פ עה"פ. ועוד.

19) ראה סה"מ עת"ר עמ' קנב ואילך. קונטרס העבודה פ"ה (עמ' 30 ואילך).

20) יל"ש ואתחנן רמז תתכה. וראה ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג (הובא בטואו"ח סו"ס תקפא).

21) פ"ב (תו"מ חכ"ג עמ' 281).

22) זח"א קכט, סע"א.

23) קידושין מט,ב.

24) גירסת האו"ז סקי"ב. וכ"ה בלקו"ת ר"פ דברים (א,ב).

25) רמב"ם הל' אישות פ"ח ה"ה. טושו"ע אה"ע סל"ח סל"א.

26) פסחים נד, ריש ע"ב.

27) ראה גם תו"מ חכ"ב עמ' 254. וש"נ.