נושאים נוספים
	התקשרות 623 - כל המדורים ברצף
	קבלת-עול – בחיות, מסירות-נפש – בשמחה!
	"עמדו הכן כולכם!"
	"למעלה מעשרה טפחים"
	פרשת חוקת
	"עשרה ניסים נעשו לאבותינו"
	עוד בעניין נשיאת-כפיים בארץ-ישראל, הנחת הידיים ב'מודה אני'

כשיהודי יודע ש"חוקה חקקתי גזירה גזרתי", חוקה וגזירה של הקב"ה, אין הוא מהרהר כלל, שהרי לא שייך שיבין את שכלו של הקב"ה * ממילא גם אין כל סתירה לכך שיעבוד את עבודתו מתוך שמחה וטוב לבב * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בכל דבר שבעולם ישנם כמה וכמה עניינים: לכל לראש – כללות העניין, ונוסף לזה – פרטי העניין.

וטעם הדבר – מכיוון שכך הוא בתורה, כפי שמפרש רש"י בפירושו על התורה1 [פשוטו של מקרא, המובן גם ל"בן חמש למקרא"², מבלי שיצטרך לחפש ולעיין במפרשי רש"י, שכן, מפרשי רש"י עניינם לבאר ולהתאים את פירוש רש"י (בדרך הפשט) עם שאר דרכי הלימוד, על-דרך ההלכה, רמז דרוש כו', מה-שאין-כן בנוגע לפשוטו של מקרא – כותב רש"י³: "אני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא"] – שדברי תורה הם "כפטיש יפוצץ סלע⁴ מתחלק לכמה ניצוצות"⁵ ("מה הסלע הזה מתפוצץ לכמה ניצוצות, כך דברי תורה מתחלקין לכמה ניצוצות"⁶), ומזה נשתלשל גם בעולם – כמאמר⁷ "אסתכל באורייתא וברא עלמא" – שבכל דבר שבעולם ישנם כמה וכמה עניינים, בדוגמת הסלע שמתחלקת לכמה ניצוצות.

ובפרט – כאשר מדובר בנוגע לעניין ששייכותו עם התורה היא באופן גלוי, כדלקמן.

כלומר: עצם השייכות עם התורה היא – בכל ענייני העולם, ולא רק שייכות בלבד, כי אם שכל מציאותם אינה אלא על-ידי התורה, שהרי התהוותם היא על-ידי זה ש"אסתכל באורייתא", ולדוגמה: בריאת האור – כאשר אסתכל הקב"ה באורייתא וראה שכתוב בה "ויאמר אלוקים יהי אור", אזי נעשה כן, ועל-ידי זה – "ויהי אור"⁸, וכיוצא בזה בנוגע לכל שאר הנבראים, שהתהוותם היא על-ידי זה ש"אסתכל באורייתא".

ומכיוון שכן, הרי בהכרח שבכל דבר שבעולם יהיו כמה וכמה עניינים – בדוגמת דברי תורה שהם "כפטיש יפוצץ סלע, מתחלק לכמה ניצוצות". ועניין זה קשור עם "שמו אשר יקראו לו בלשון-הקודש" (אשר בו ועל-ידו נפעלת ההתהוות והמשכת החיות כו')⁹, אשר עם היותו שם אחד, יש בו כמה פרטים – כמה אותיות, ובהם גופא – חילופים ותמורות, חילופים דחילופים ותמורות דתמורות כו':

אמנם, נוסף לזה שכך היא המציאות בכל העניינים שבעולם, מכיוון שהתהוות כולם אינה אלא על-ידי התורה – הרי ישנם עניינים שבהם ניכר בגלוי הקשר והשייכות לתורה ויהדות, ובמילא, גם העניין ד"כפטיש יפוצץ סלע מתחלק לכמה ניצוצות" הוא בהדגשה יתירה...

ב. בנוגע לכללות עניין השבת שלפני ימי הגאולה, ישנו עניין נוסף הקשור עם הקריאה בתורה בפרשת השבוע – פרשת חוקת.

כלומר: עניין השבת עצמו – שווה הוא בכל השבתות, וכמודגש גם בתפילות דשבת, ובמיוחד תפילת המוסף הקשורה עם המוספים דשבת – שהמוספים דשבת הם בכל השבתות בשווה; אמנם, לפני תפילת המוסף ישנו גם העניין דקריאת-התורה, ובזה ישנו חילוק משבת לשבת – פרשה מיוחדת לכל שבת, ובשבת זו – פרשת חוקת.

ומובן, שקריאת פרשה מסויימת בשבת זו, לא זו בלבד שיש לה קשר ושייכות לשבת זו, אלא עוד זאת, שהדבר חודר בכל ענייני השבת, שכולם קשורים עם פרשת השבוע שקורין בשבת זו – כידוע פתגם אדמו"ר הזקן¹⁰ שצריכים לחיות עם הזמן, כלומר, שצריכים לחיות עם ההוראות שלמדים מפרשת השבוע, ובמילא, כל ענייני השבת חדורים בתוכן הפרשה שעימה צריכים לחיות בשבת זו.

וכן הוא בנידון דידן – שכל העניינים דשבת זו, שבת ש"מיניה מתברכין" ימי הגאולה י"ב-י"ג תמוז, צריכים להיות חדורים בהוראות שלמדים מפרשת חוקת, כדלקמן.

ג. ובהקדמה:

בפרשת חוקת – ישנם ריבוי עניינים, אמנם, לכל לראש יש לבאר את ההוראה שלמדים מתוכן כללות הפרשה, כפי שבא לידי ביטוי בשם הפרשה – "חוקת".

ובפרט על-פי האמור שהגאולה די"ב תמוז היא עבור כל אחד ואחד מישראל, גם יהודי "אשר בשם ישראל יכונה", ובמילא, יש למצוא הוראה המובנת ושייכת גם אליו, ומכיוון שעדיין אינו שייך ללימוד הוראה מפרטי העניינים דפרשת חוקת, יש להתחיל עם ההוראה משמה של הפרשה – דבר שניתן להסביר גם ליהודי "אשר בשם ישראל יכונה".

מובן וגם פשוט שצריכים להכינו ולהכשירו למצב שיהיה ראוי ושייך ללימוד עניינים נעלים יותר, אבל לאידך, אין להמתין עד שיבוא למצב זה, שהרי בינתיים עובר הזמן, ובלשון הידוע¹¹: אבידה שאינה חוזרת, ולכן, יש להתחיל תיכף ומיד עם העניינים ששייך אליהם גם במעמדו ומצבו בהווה, ובנידון-דידן – לימוד הוראה משם הפרשה, "חוקת" כדלקמן.

ד. הפירוש ד"חוקת" הוא – עניין שלמעלה מטעם ודעת, "חוקה חקקתי גזירה גזרתי"¹², "גזירה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה"¹³.

מצינו אמנם יחידי סגולה שאצלם באו עניינים של "חוקה" באופן של הבנה והשגה – כדברי חז"ל¹⁴: "אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי, אמרתי¹⁵ אחכמה והיא רחוקה ממני", מזה מובן, ששאר ענייני "חוקים" (מלבד פרה אדומה) באו אצלו באופן של הבנה והשגה. ולא עוד, אלא אפילו בנוגע לפרה אדומה – "אמר ליה הקב"ה למשה לך אני מגלה טעם פרה, אבל לאחר חוקה"¹⁶; אבל אף-על-פי-כן, אצל רוב בני ישראל הרי זה עניין שלמעלה מהשכל, "גזירה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה".

ובזה מודגש הקשר עם עניין המאסר והגאולה – שהרי כללות המאסר היה באופן של "גזירה היא מלפני":

מצד טעם ודעת – אין מקום כלל לעניין המאסר, שכן, כיצד ייתכן לגרום צעד וייסורים גדולים לצדיק ונשיא ישראל, ייסורים למטה וייסורים למעלה¹⁷?!...

ישנו אמנם הביאור דירידה צורך עלייה, אבל, לפשוט שבפשוטים "אשר בשם ישראל יכונה" – אי-אפשר להסביר זאת!

ולא עוד, אלא גם אצל אלו השייכים להבין עניינים עמוקים של הבנה והסברה – הרי לאחר כל הביאורים וההסברים בעניין דירידה צורך עלייה, לא ניתן לבאר ולהבין בשכל את כללות עניין המאסר, שכן, לאחרי כל הביאורים עדיין נשאלת השאלה: הייתכן לגרום ייסורים גדולים כאלו לצדיק ונשיא ישראל?!... הרי כל אחד ואחד יודע ומבין בעצמו שלא ייתכן שיגרום צער וייסורים לאדם האהוב אצלו ביותר?!...

אלא ודאי בהכרח לומר שעניין זה הוא בבחינת "חוקה", "חוקה חקקתי גזירה גזרתי", "גזירה היא מלפני אין לך לרשות להרהר אחריה".

ה. ביאור העניין וההוראה בעבודת האדם:

העניין ד"חוקת" בעבודה האדם הוא – עבודה שלמעלה מטעם ודעת, קבלת-עול ומסירות-נפש, כלומר, שעושה זאת מפני ציווי הקב"ה – "חוקה חקקתי גזירה גזרתי", "גזירה היא מלפני".

ואין הכוונה שעושה זאת בעל-כורחו, כלומר, שמצד השכל יש לו שאלות כו', אלא שבנוגע לפועל מקיים את ציווי הקב"ה – כי אם באופן שאין שום שאלות בדבר, "אין לך רשות להרהר אחריה", שכן, ביודעו ש"חוקה חקקתי גזירה גזרתי", "גזירה היא מלפני", חוקה וגזירה של הקב"ה, אינו מהרהר כלל, שהרי לא שייך שיבין את שכלו של הקב"ה, ובמילא, אין בכך כל סתירה שיעבוד עבודתו מתוך חיות, שמחה וטוב לבב.

ויש להוסיף בזה עניין שלא שמים לב אודותיו:

הפירוש הפשוט ד"אין לך רשות להרהר אחריה" הוא – עניין של איסור, כלומר, שמכיוון ש"גזירה היא מלפני", לכן, אסור ליהודי להרהר אחריה.

אמנם, מלשון הרמב"ם¹⁸ "רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק, הרשות בידו, ואם רצה כו' (להיפך) הרשות בידו", היינו, שמשתמש בלשון "רשות" ביחס לעניין הבחירה – נמצא, שהפירוש ד"אין לך רשות להרהר אחריה" הוא (לא רק שאסור לו להרהר, כי אם) שאין הדבר תלוי ברצונו ובבחירתו, מכיוון שאין זה ביכולתו כלל, אפילו אם ירצה בכך.

כלומר: מטבעו של יהודי שכאשר שומע שהקב"ה ציווה כך וכך, "חוקה חקקתי גזירה גזרתי" – לא ייתכן כלל שיהרהר על זה, וכאמור, אין זה עניין התלוי בבחירתו, שכן, לא ניתנה לו אפשרות ויכולת על כך.

ואם רואה בכל זאת שעולים הרהורים במחשבתו כו' – הרי בהכרח לומר שאין זה מצד מציאותו, ולא עוד, אלא שאין זה אפילו מצד נפשו הבהמית, כי אם מצד היצר-הרע¹⁹ שנתלבש בנפשו הבהמית, ובלשון הרמב"ם²⁰: "יצרו הוא שתקפו", כלומר, עניין של אונס!

וזוהי ההוראה שלמדים מפרשת השבוע שקורין בשבת שלפני ימי הגאולה – שכללות העבודה הקשורה עם ימי הגאולה בהרבצת התורה וחיזוק היהדות צריכה להיות באופן של "חוקת", כלומר, עבודה מתוך קבלת-עול ומסירות-נפש, שאז מתבטלים כל ענייני מניעות ועיכובים שיכולים להיות מצד המדידות והגבלות דשכל, שכן, ביודעו שעניין זה הוא חוקה וגזירה של הקב"ה, "חוקה חקקתי גזירה גזרתי", "גזירה היא מלפני", הרי בוודאי ש"אין לך רשות (בחירה ויכולת) להרהר אחריה", וביחד עם זה, נעשית העבודה מתוך חיות, שמחה וטוב לבב.

ו. והנה, הוראה זו שייכת לכל אחד ואחד מישראל – גם לפשוט שבפשוטים "אשר בשם ישראל יכונה":

כאשר אומרים ליהודי פשוט שבפשוטים שמכיוון שהקב"ה ציווה לעשות כך וכך, לכן, עליו לעשות כן גם אם אין הדבר מובן בשכלו, "גזירה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה" – אין כל קושי מיוחד לפועל אצלו עניין זה, שהרי יודע ומבין בפשטות שאין ביכולתו להבין ולהשיג את שכלו של הקב"ה, במכל-שכן וקל-וחומר מזה שאינו יכול להבין ולהשיג את שכלו של חכם גדול, בשר ודם.

אמנם הוא יהודי פשוט שבפשוטים "אשר בשם ישראל יכונה", ואינו שייך עדיין ל"לשון-הקודש", כי אם ללשון אידיש, לשון הקשור עם לשונות דשבעים אומות העולם [כפי שמבאר אדמו"ר הזקן את החילוק שבין לשון-הקודש לשבעים לשון דאומות העולם – בתורה-אור פרשת משפטים²¹, ובהדגשה – "משפטים", ולא "חוקת", כלומר, עניין המובן בשכל], אבל לאידך – היא הנותנת: מכיוון שמדבר באידיש – הרי באומרו "דער אויבערשטער" (לא כפי שנקרא בלשון-הקודש: "המקום"²² כי אם כפי שנקרא באידיש: "אויבערשטער"), מדגיש בכך את עליונותו של הקב"ה, ומכיוון שכן, אין כל פלא בכך ש"אין לך רשות להרהר אחריה" – שהרי לא ייתכן ששכלו של בשר ודם יבין את שכלו של הקב"ה! אדרבה: אילו היה ביכולתו להבין את שכלו של הקב"ה – היה זה דבר פלא!...

ולכן, גם כאשר מצד השכל יכולה להתעורר שאלה כו', ולדוגמה: ביודעו שנמצאים בחושך כפול ומכופל דזמן הגלות, ובפרט שאינו זקוק לראיה והוכחה בדבר, שהרי יודע זאת ממעמדו ומצבו האישי שנמצא בדרגה ד"שם ישראל יכונה", עלולה להתעורר שאלה: כיצד יוכל לעבוד את עבודתו במצב כזה?! – הרי מכיוון שעבודתו היא באופן ד"חוקת", "חוקה חקקתי גזירה גזרתי", עבודה באופן של קבלת-עול ומסירת נפש, אזי מתבטלים כל המניעות והעיכובים שיכולים להיות מצד עניין השכל, "אין לך רשות להרהר אחריה".

ז. ויש להוסיף בזה – שלא זו בלבד שההוראה ד"חוקת" שייכת גם ליהודי פשוט שבפשוטים "אשר בשם ישראל יכונה", אלא עוד זאת, שאצלו נקל יותר לפעול את ההוראה ד"חוקת" מאשר אצל "משכיל" שעוסק בהבנה והשגה בתורת החסידות:

יהודי שעבודתו היא באופן של הבנה והשגה כו' – קשה יותר לפעול אצלו שיעסוק מתוך קבלת-עול ומסירות-נפש, מכיוון שיש לו "געשמאק" בעבודה זו! בעל-שכל אינו זקוק לעניין של קבלת-עול כדי לעסוק בעניין שכלי, אדרבה: זהו כל חפצו ורצונו!

ולא עוד, אלא גם כאשר מדובר אודות עניין של "חוקה", כמו: הציווי ד"פרה אדומה" שבפרשתנו, הרי בהיותו "משכיל" שלמד המשך תער"ב – טוען הוא שאינו מבין מדוע נקרא עניין זה בשם "חוקה", בה בשעה שבנוגע לכל פרטי העניינים דמצווה זו [כמו: לקיחת פרה אדומה דווקא, עץ ארז ואזוב כו', מים חיים, וכן מה שמטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים] ישנו ביאור והסבר שכלי, ובמילא, טוען הוא, גם השכל מחייב שאין כל אפשרות שעניין זה יהיה באופן אחר, וזאת – לא רק בנוגע לשכל דנפש האלוקית, אלא יכולים להסביר זאת גם בשכל האנושי, עד לשכל דנפש הבהמית!

מה-שאין-כן פשוט שבפשוטים, "אשר בשם ישראל יכונה" – אין לו בעיה כזו! אצלו – המצווה דפרה אדומה היא מסוג המצוות ד"חוקים" שאין עליהם טעם והסבר שכלי, "גזירה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה", כפשוטם של כתובים.

ובכלל, בהיותו פשוט שבפשוטים שאינו שייך כל-כך להבנה והשגה בשכל – נקל יותר לפעול אצלו שעבודתו תהיה באופן ד"חוקת", עבודה מתוך קבלת-עול ומסירות-נפש.

וכידוע הסיפור²³ אודות אחד מחסידי אדמו"ר הצמח-צדק שבהיותו ביחידות התאונן כי אינו חפץ ללמוד, "עס ווילט זיך ניט לערנען", והשיב לו אדמו"ר הצמח-צדק, כאשר אין חפצים ללמוד הרי זה טוב, מכיוון שאז שייכת העבודה דאתכפיא, שכופה את עצמו ללמוד; מה אעשה אני – המשיך הצמח-צדק – שרצוני ללמוד, שכן, אין זה בדרך עבודה, כי אם בדרך תענוג, ועל-דרך זה בענייננו – שאצל פשוט שבפשוטים נקל יותר לפעול שעבודתו תהיה באופן של קבלת-עול ומסירות-נפש ("חוקה").

וכמו כן בנוגע לעבודה בשמחה – שאצל פשוט שבפשוטים נקל יותר לפעול שהעבודה בדרך קבלת-עול ומסירות-נפש ("חוקת") לא תהיה בסתירה לעבודה בשמחה וטוב לבב, מאשר אצל "משכיל גדול":

אצל "משכיל גדול" – העניין ד"אין לך רשות להרהר אחריה" הוא בבחינת "חוקה", שהרי כל עניינו הוא שכל, הבנה והשגה, ומכיוון שכן, יש צורך בהשתדלות מיוחדת כדי לפעול שעניין זה לא יהיה בסתירה לעבודה בשמחה:

מה-שאין-כן אצל פשוט שבפשוטים – אין זה בדרך "חוקה", שהרי מבין בשכלו שלא ייתכן שיבין את שכלו של הקב"ה, כך ש"אין לך רשות (יכולת) להרהר אחריה", ובמילא, אין זה כל סתירה לעבודה בשמחה וטוב לבב.

(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת חוקת, י' בתמוז ה'תשמ"ה.
'תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ה, כרך ד, עמ' 2400-2405 – בלתי מוגה)

------------------------

1)   וארא ו,ט. וראה בארוכה לקו"ש חכ"א עמ' 29 ואילך. וש"נ.

2)   אבות ספ"ה. – פרק דשבת זו.

3)   בראשית ג,ח. וראה שם,כד.

4)   ירמיהו כג,כט.

5)   ראה שבת פח,ב.

6)   כן הוא בדפוס הראשון.

7)   זח"ב קסא,רע"ב.

8)   בראשית א,ג.

9)   שעהיוה"א פ"א.

10) "היום יום"- ב' במרחשוון. סה"ש תש"ב עמ' 29 ואילך.

11) ראה ספר החיים (לאחי המהר"ל) י,א.

12) תנחומא פרשתנו ג. שם ח. במדב"ר פרשתנו פי"ט,א. שם ח.

13) פרש"י ריש פרשתנו. וראה יומא סז,ב. רמב"ם הל' מעילה בסופן.

14) תנחומא שם ו. במדב"ר שם ג (בסופו).

15) קהלת ז,כג.

16) תנחומא שם ח. במדב"ר שם ו.

17) ראה לקו"ד ח"א כט, א.

18) הל' תשובה רפ"ה.

19) ראה לקו"ת פרשתנו נו, סע"ג ואילך.

20) הל' גירושין ספ"ב.

21) עז,ד.

22) ראה ב"ר פס"ח,ט. וש"נ.

23) לקו"ד ח"ד תשעה, א.