כל יהודי צריך לפעול באהבת-ישראל, להשפיע על יהודי אחר. וזוהי תועלת גם עבור עצמו, כמאמר רז"ל על פסוק "רש ואיש תככים נפגשו, מאיר עיני שניהם ה' גו' עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה'", וכמו ברש ועשיר בגשמיות, כך ברש ועשיר ברוחניות, שעל-ידי השפעת העשיר לרש נותן הקב"ה גם להעשיר.

איתא במשנה: "איזהו חכם הלומד מכל אדם", כלומר שכל אדם יש לו עניין שאפשר ללמוד ממנו, וממילא הרי כל אדם הוא עשיר בהעניין שלו. ולכן תובעים ממנו שיתן עניין זה לזולתו, שאצלו חסר עניין זה, ועל-ידי זה יקבל גם הוא מלמעלה את החסר לו.

עניין זה נאמר בפירוש בגמרא, שכאשר חסרה ההשפעה על הזולת, אזי חסר העניין ד"מאיר עיני שניהם הוי'", העזר שמלמעלה, ויתירה מזו – כפי שמסיים שם – שהעשיר נעשה עני. ואם כן מובן, שתורה ללא אהבת ישראל "סופה בטילה".

והבעל-שם-טוב הוסיף וביאר, שבכדי שיהיה לתורה קיום – לא די באהבת-ישראל סתם, אלא צריכה להיות בזה מלאכה, וכלשון הבעש"ט: התעסקות באהבת-ישראל.

הפירוש ד"התעסקות" – מבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר שהוא בדוגמת עסק: בעל עסק אינו מי שיושב בביתו עם הסחורה, וממתין עד שייוודע למישהו שיש אצלו סחורה, יידע את מעלתה, ויבוא אליו לקנות – לא זהו הסדר של סוחר. סוחר פותח חנות במקום שעוברים אנשים רבים, ותולה שלט, כדי שכל העוברים יידעו שיש אצלו סחורה. ועדיין אינו מסתפק בכך: הוא מתהלך ומפרסם ומספר מעלת סחורתו, ומשכנע בני-אדם לקנות אצלו; הוא עושה כל מיני השתדלות כדי שיקנו את סחורתו.

הרבי דיבר אז בעניין עסק התורה והמצוות. וכן הוא בהנוגע להתעסקות באהבת-ישראל: יש להשתדל בכל מיני השתדלות לעשות ליהודי טובה, להשפיע לו מה שיש בידו, להסביר לו את יוקר התורה והמצוות – כמובן, כולל תורת החסידות – ולעשות כל מיני השתדלות שיהודי ישמע דבר חסידות. ולא להסתפק בכך, אלא צריך גם לעשות את הזולת ל"טופח על מנת להטפיח", כי רק אז, כאשר המקבלים שלו יהיו גם הם משפיעים, ייוודע שהשפעתו נקלטה בהם.

וכדיוק הלשון "יפוצו מעיינותיך חוצה": מעיין נמשך גם מחוץ למקומו. וכמו שכתב הרמב"ם שבריכה אין לה דין מעיין, אם היא נעצרת ואינה נמשכת הלאה.

אחד מענייני ההשתדלות לקרב יהודי הוא – לעשות לו טובה גם בגשמיות. נוסף על כך שעניין זה גופא נכלל באהבת-ישראל, הרי זה מועיל גם לקרב את הזולת לרוחניות. אין להמתין ולתלות גשמיות ברוחניות דווקא, בתנאי כו', אלא יש לפעול גם בגשמיות, ללא תנאים כלל.

(מהתוועדות יום ב' דחג השבועות ה'תשח"י – בלתי מוגה)