חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:37 זריחה: 6:17 כ"ג בחשון התש"פ, 21/11/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

מאה ברכות לכול - כיצד?
בירורי הלכה ומנהג

מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

בשיחת שבת-קודש פרשת חיי-שרה, כב במרחשוון תנש"א, ס"ו1, נאמר:

"איתא בגמרא2: חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר3: 'ועתה ישראל, מה ה' אלוקיך שואל מעמך' - 'קרי ביה מאה'4. והובא להלכה בשו"ע5, ובארוכה ובפרטיות בשו"ע של רבינו הזקן6, שמבאר טעמי הדבר7(הלכות בטעמיהן8), ומוסיף גם לפרט כל המאה ברכות שבכל יום (גם ביום התענית, ושבת (ויום-טוב) ויום-הכיפורים)9...".

ובהמשך10: "העניין ד"מאה ברכות בכל יום" הוא דבר השייך ובנקל11 לכל אחד ואחד מישראל, הן אנשים והן נשים, וגם טף12, שהרי גם לפני בר-מצווה (ובת-מצווה) מחנכים אותם באמירת מאה ברכות בכל יום13, וגם הקטנים יותר שלא הגיעו לגיל חינוך14, עד לתינוקות שמתחילים לדבר - מחנכים אותם באמירת ברכות15 (ועניית אמן16) עד שאמירת הברכות נעשית אצלם דבר הרגיל ובדרך ממילא (על-דרך "מנפשיה כרע"17)...", עיי"ש.

נשים בעיקר התקנה

יש לדון אם תקנה זו חלה מדינא גם על נשים, ולא נאמרו בזה דברים ברורים בפוסקים.

הראיות שהביאו בעניין זה:

א) בס' הליכות-ביתה (סי' יג הע' ב) הביא ראיה מכך שסיבת התקנה היתה מפני שהיו מתים בכל יום מאה נפשות מישראל, לכן תיקן דוד המלך ע"ה לברך מאה ברכות בכל יום [וכמאמר הגמרא (קידושין לד,א): "גברי בעי חיי, נשי לא בעי חיי?]. הרי זה שייך גם לנשים.

ב) יש להביא  ראיה ממטרת התקנה דמאה ברכות היא "ליראה את ה' ולאהבה אותו ולזוכרו תמיד" (לשון שו"ע אדה"ז מו,א, ועד"ז ברמב"ם הל' תפילה פ"ז הי"ד) - מצוות תמידיות שחייבות בהן גם הנשים.

ג) כמו-כן הביא ראיה שם מזמן הברכות שהוא בכל משך היממה, כולל ערבית, המפיל וכו' (כדמוכח מהרשימה שברמב"ם, בב"י, בשו"ע אדה"ז וכו'), ואם-כן הרי זו מצות-עשה שלא הזמן גרמא [יל"ע אם בדרבנן יש לחלק בזה. ראה הדעות בשדי חמד, קונטרס הכללים מע' מ' כלל קלה] ונשים חייבות.

ד) הרה"ג הרה"ח ר' מאיר שי' אהרון הביא ראיה מלשון התקנה בגמ', ברמב"ם בטור ובשו"ע: "רבי מאיר אומר: מאה ברכות חייב אדם לברך". לדעת רוב הפוסקים האחרונים הלשון 'אדם' כולל נשים, וכמו שהאריך בזה בספר שדי חמד, כללים, מערכת האל"ף אות עג, ובפאת השדה מערכת האל"ף אות קלב, עיי"ש.

ה) כדמות ראיה הביא הנ"ל מלשון הטור סי' מו שכל תקנת ברכות השחר באה כדי "להשלים מאה ברכות בכל יום", וכן בשו"ע אדה"ז שם ס"א (ע' בשיחה בשוה"ג להערה 51), ומכיוון שנשים חייבות בברכות השחר, משמע שתקנת מאה ברכות היא גם לדידהו.

מאידך הקשו, מדוע לעניין שבת כתבו הגמ' והפוסקים להשלים את החסר, ברכת תפילין ושמו"ע וכו', על-ידי מיני פירות ומגדים, ולא כתבו כן בקשר לנשים שפטורות מהרבה ברכות שנמנו בין המאה. ובשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' כג) ובס' הליכות ביתה שם בשם בעל 'מנחת שלמה' הוכיחו מזה שנשים פטורות.

גם בשיחה זו עצמה לא נאמר בבירור שנשים חייבות מן-הדין, אלא ש"הוא דבר השייך ובנקל לכאו"א מישראל הן אנשים והן נשים והן טף". ואולי זהו רק בתור הידור-מצוה ומנהג-טוב וכדומה.

התוצאה - הלכה למעשה

והנה לפי הפירוט המופיע ברמב"ם ובשו"ע אדמו"ר הזקן שם, מאה הברכות כוללות כמה וכמה ברכות שנשים פטורות מהן: 'שלא עשני אשה'18 ברכות ציצית19 ותפילין20, 'ברוך שאמר' ו'ישתבח'21, שלוש תפילות22 שמונה-עשרה ליום, ובשבת ויום-טוב גם תפילת מוסף23, ברכות קריאת-שמע שחרית וערבית24, ברכת הכוס של ברכת-המזון25. ובשבת ויום-טוב צריך למלאותן בפירות ומיני-בשמים, ואם אין לו - יאזין בכוונה לברכות הקוראים בתורה והמפטיר, והשאר ישלים בחזרת הש"ץ (כן צריך לקחת בחשבון: ברכות 'אשר יצר', שהחיינו, ברק ורעם, ברכות המצוות והראייה, נישואין, ברית מילה וכו').

והנה המניין בשו"ע רבינו26 הוא לפי נוסח אשכנז, ולדידן למעשה חסרות הברכות: 'יראו עינינו' בערבית27, שתי הברכות שעל כוס ברכת-המזון28, 'על מצוות תפילין'29 (בסך-הכול ארבע), ומאידך רבים אוכלים ג' סעודות-פת ביום, ונוספו שש לכל סעודה דהיינו שתים-עשרה ברכות, הרי שיש לנו למעשה שמונה ברכות בימות החול יותר מהמנוי בשו"ע אדה"ז. ובשבת ויום-טוב למעשה נוספו שבע ברכות של מוסף ושלוש של קידוש, וחסרו שלושים ושש ברכות משמונה-עשרה, אחת מתפילין וארבע מהסעודות (כיוון שלמנהגנו30 בסעודה שלישית אוכלים רק מזונות או פרי). בסך-הכול חסרות שלושים ואחת ברכות, ומה שאין מספיקין למלא בפירות ומיני-בשמים ניתן למלא בהאזנה לברכות העולים לתורה והמפטיר (למנהגנו31 שאין 'הוספות' מעבר לז' עולים, יש רק עשרים ואחת ברכות. ויש לעיין בקשר לברכת 'הגומל'), ומחזרת הש"ץ בכל התפילות יש עשרים ושמונה ברכות. סך-הכול ארבעים ותשע ברכות.

בואו ונחזיק טובה לעורך לוח 'דבר בעתו', שזה כמה שנים מזכיר בכל יום מיוחד (יש לקחת בחשבון גם ימי צום, ראש-השנה ויום-הכיפורים, ליל-הסדר וכו') כמה ברכות נותרו לנו להשלים.

ולפי דברי הרבי, יזדקקו הנשים, כדי לקיים "מאה ברכות" בכל יום, לומר את רוב הברכות שרשאיות לאומרן, דהיינו: ברוך שאמר, ישתבח, כל (עוד חמש) ברכות קריאת-שמע, ותפילות שמונה-עשרה (גם) של ערבית, שבאמירתן כולן יגיעו בימות החול למאה וחמש ברכות (בניכוי ברכות 'שעשני כרצונו', ציצית ותפילין), או לחילופין שיזדקקו להשלים את החסר למאה (עוד עשרים ואחת ברכות!) בפירות ומיני-בשמים, או בחלק מתוך שש ברכות העולים לתורה בשני וחמישי, ומשלושים ושמונה ברכות חזרת הש"ץ שחרית ומנחה - גם בימות-החול.

וכיוון שהדבר מטיל עול נוסף על החיוב ההלכתי שחייבות הנשים, והוספה בחינוך קטנים וקטנות, ובכלל המצב הרגיל כיום הוא שאין נותנים על זה די את הדעת, אפילו בין הגברים דאנ"ש - צריכים הרבנים, ובעקבותיהם המחנכים והעסקנים, ובפרט העסקניות, לעסוק בזה, ולהורות ולהרגיל את האנשים ובפרט את הנשים, ואף לתכנן הוספות בחינוך קטנים וקטנות בזה, ואף להפיץ זאת גם בקרב כלל ישראל כדברי הרבי, לקיים 'מבצע' זה בשלמות, ותבוא על כולם ברכת טוב.

----------

1) מוגה - ספר-השיחות תנש"א ח"א עמ' 132. בשוה"ג להלן נעתקו בתוך מרכאות ההערות שבאו שם על קטעים אלו (מספריהן המקוריים בשיחה: 49-42. 69-65).

2) "מנחות מג, סע"ב".

3) "עקב י,יב."

4) "פירש"י מנחות שם. ובתוד"ה שואל מעמך - "בקונטרס פירש: 'אל תקרי מה אלא מאה'" (וראה חידושי אגדות מהרש"א שם)."

5) "או"ח סי' מו ס"ג".

6) "שם ס"א".

7) "שתיקן דוד המלך עליו השלום על-ידי מעשה כו', וסמך לדבר מן התורה וכו'...".

8) "לשון הקדמת הרבנים בני הגאון המחבר לשו"ע אדמו"ר הזקן".

9) "ועל-דרך-זה ברמב"ם (הל' תפילה פ"ז הי"ד), מה-שאין-כן בשו"ע דהבית-יוסף. - ולהעיר מהשינויים במניין המאה ברכות בין הרמב"ם לרבינו הזקן ([וכן] המג"א ועוד). ואין כאן מקומו".

10) ס"ז, סה"ש שם עמ' 134.

11) "ראה אור-התורה (בפירוש דברי המהרש"א) שבהערה 52" [שעניין מאה ברכות בא כמענה לשאלה "אטו יראה מילתא זוטרתא היא?", ועל כן דרשו "אל תיקרי 'מה' אלא 'מאה'... היינו ש"מאה ברכות זהו בנקל לאדם לקיים, ועל-ידי-זה יבוא ליראה את ה'" - אור-התורה ויחי שצ,א]. ואגב יש להבין, הרי בגמ' (מנחות מג, סע"ב) אמרו ש"רב חייא בריה דרב אויא, בשבת וביו"ט טרח וממלא להו באיספרמקי ומגדי", וא"כ אף לגדולים (בתורה ובשנים) אין הדבר בא בנקל, ומדוע אומר הרבי כאן ש"הוא בנקל לכאו"א", ומפרט שזה כולל נשים וטף.

12) הדגשת משפט זה - שלנו (להוציא תיבת 'ובנקל' המודגשת במקור).

13) וכן ב'שלשלת היחס' במבוא ללוח 'היום יום' (מהדורת תשנ"ה, מוגה?), לשנת תנש"א: "מורה להרגיל בני/בנות ישראל באמירת מאה ברכות בכל יום."

14) "ובכללות - "בר שית" (ראה כתובות נ,א. ועוד), אף שבפרטיות יותר, "שיעור החינוך במצוות-עשה הוא בכל תינוק לפי חריפותו וידיעתו בכל דבר לפי ענייניו (שו"ע אדה"ז או"ח סי' שמג ס"ג)."

15) "לא רק שמקפידים עליהם ומזהירים אותם שלא יאכלו בלא ברכה חס-ושלום, אלא גם על-ידי זה שנותנים להם מיני-מתיקה כדי להרגילם בריבוי ברכות."

16) "להעיר ממאמר רז"ל (סנהדרין קי, סע"ב): "קטן מאימתי בא (זוכה) לעולם-הבא... משעה שיאמר אמן, שנאמר (ישעיה כו,ב): "פיתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים, אל תיקרי 'שומר אמונים' אלא 'שאומר אמן'" (וראה חידושי אגדות מהרש"א שם)."

17) "ראה ירושלמי ברכות פ"ב סוף ה"ד. הובא בתוס' שבת קיח, סע"ב. ועוד."

18) ולמעשה (כפי שנהגה הרבנית חיה-מושקא ע"ה, וכפי שהנהיג הגרז"ש דבורקין ז"ל ב'בית רבקה' בברוקלין) אף אין נוהגות לומר 'שעשני כרצונו'.

19) נשים פטורות ממצווה זו (שו"ע אדה"ז סי' יז ס"א), ו"הואיל ומחזי כיוהרא - אין להן להתלבש בציצית" (שם ס"ג).

20) נשים פטורות מתפילין, "ואם רצו להחמיר על עצמן - מוחים בידן" (שו"ע אדה"ז סי' לח ס"ג).

21) שנשים פטורות מפסוקי-דזמרה, ואם רצו לאומרם ובברכה - הרשות בידן (שו"ע אדה"ז סי' ע סו"ס א ובמ"מ שם).

22) נשים חייבות רק בתפילות שמונה-עשרה שחרית ומנחה, אבל ערבית שהיתה מתחילתה רשות, גם כשהאנשים קיבלוה עליהם חובה - לא קיבלוה הנשים, "ורובן אינן מתפללין ערבית" אבל רשאיות להתפלל (שו"ע אדה"ז סי' קו ס"ב).

23) נחלקו הפוסקים אם נשים חייבות בתפילה זו בשבת וביום-טוב (משנ"ב סי' קו, ומסקנתו כנראה לחייבן, ראה 'הליכות בת ישראל' פ"ב סכ"א ובהערות, וש"נ). ובימים-נוראים כתבו שכיוון שיש בה בקשת רחמים - חייבות בזה לכל הדעות (שם פי"ט סמ"ג, וש"נ).

24) נשים פטורות מק"ש וברכותיה, אבל רשאיות לברכן, להוציא ברכות 'אמת ויציב' ו'אמת ואמונה' שחייבות, כיוון שזו מצוות עשה של זכירת יציאת מצרים שלא הזמן גרמא (שו"ע אדה"ז סי' ע ס"א ומשנ"ב שם).

25) כיוון שאינן מזמנות בכוס של ברכה.

26) כמו שו"ע אדה"ז בכלל - ראה בהקדמת 'פסקי הסידור', ועוד.

27) ראה בהנדפס בסידור לפני שמונה-עשרה של ערבית.

28) למרות האמור ב'היום יום' יד כסלו ובספר-המנהגים עמ' 22 "מברכין ברכת המזון בכוס של ברכה, אף שאין עשרה" (כדעת המקובלים בשו"ע אדה"ז סי' קפב סו"ס א, ובכף-החיים שם ס"ק א), הרי למעשה אין מקפידין ע"ז כלל (וצ"ע הטעם).

29) אם לא שח בינתיים, כמ"ש בסידור אדה"ז.

30) לקוטי-שיחות כרך כא עמ' 84 ואילך, לוח 'היום יום' כב אדר-א, ספר-המנהגים עמ' 34. וב'לקט הלכות ומנהגי ש"ק' עמ' 60) "רבינו היה נוהג לטעום מזונות או פירות".

31) ספר-המנהגים עמ' 31. ומציינים שם לשו"ת הצמח-צדק חאו"ח סי' לה.


 
 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)