בעיירה סמוכה לפרמישלן התגורר יהודי עשיר, תקיף ועז-פנים. שנה אחת הודיע כי הוא יהיה בעל-התפילה בימים הנוראים. בני הקהילה לא שבעו נחת מהרעיון, אך התייראו לסרב לו. עם זה, שלחו שלוחים אל רבי מאיר מפרמישלן וביקשו את עצתו. אמר להם הצדיק כי בעלי-התפילה שבסביבה נוהגים לבוא אליו ולקבל את ברכתו קודם ראש-השנה, ובוודאי יבוא גם עשיר זה, ואז יראה מה לעשות.

כשנכנס אליו אותו עשיר אמר לו רבי מאיר: "מצאנו בספר תהילים שלוש תפילות – 'תפילה למשה', 'תפילה לדוד', ו'תפילה לעני'. יש מי שהוא צדיק כמשה, יש מי שהוא יודע נגן כדוד, ויש מי שאינו צדיק ואינו יודע נגן, אבל ליבו נשבר, כעני. אתה אינך צדיק, אינך יודע נגן, ובכל-זאת רוצה אתה להיות בעל-תפילה – אין לך עצה אלא להיות עני".

"לא, לא!", צעק האיש בבהלה, "אינני רוצה עוד להיות בעל-תפילה"...