נושאים נוספים
	התקשרות גליון 640 - כל המדורים ברצף
	להמשיך את עניין האחדות מחודש תשרי על כל השנה
	חודש המסוגל לבניין בית-המקדש השלישי
	שבת נח – זמן לחשבון צדק
	"בוא אל התיבה"
	פרשת נח
	קריאת התורה בחול-המועד סוכות
	הלכות ומנהגי חב"ד

חשיבות מספר האותיות בתורה * דעת הרבי על השימוש בכתב אשורי * דיוק בשולחן-ערוך רבנו הזקן ובפתגם רבותינו נשיאינו * לקט הוראות סיפורים והתבטאויות בענייני מילים, אותיות ושמות

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

"...שמספר האותיות בתורה בדיוק הוא: 304,805" – כך מציין הרבי בשולי שיחתו מיום ג' טו"ב בכסלו תשמ"א (ליקוטי-שיחות, כרך כ, עמ' 419 בשולי-הגילין להערה 12).

"כמה מגדולי ישראל מנו, ספרו והתעסקו במניין האותיות שבתורה כמו הרס"ג [רבנו סעדיה גאון]..." – העיר הרבי באחת מאיגרותיו.

הימנעות משימוש בכתב אשורי

באיגרות-קודש, כרך יא, עמ' שמח, מתבטא הרבי:

הנה לא נראה לי כלל כשמדפיסים פסוקים כתובים בכתב סת"ם אפילו בספרי הלכה ואגדה...

ומכאן הסיקו ('הערות וביאורים' אוהלי-תורה נ.י. גיליון ז, אדר ראשון תשס"ה, עמ' 75):

מזה נראה ששיטת כ"ק אדמו"ר הוא שלא להשתמש בכתב אשורי אפילו במקום משומר (כמו בספר), ולכן נראה שלפי כ"ק אדמו"ר אין לכתוב כתובה בכתב זה.

הנה סיפור מעדות ראשונה המובא שם:

"סיפר לי מורי ורבי הסופר הפרטי לכ"ק אדמו"ר הרב אצ"ז שי' צירקינד שלחתונת אחיו היו ההזמנות נדפסות בכתב אשורי והורה כ"ק אדמו"ר לקרוא ההזמנות בחזרה [=לאסוף ממקבליהם] ולקברן!".

קריאת שם אחרי תינוק שמת

מספר עוד הרב שלום ריבקין (כיום רב הראשי ואב"ד ס. לואיס מיזורי) ברשימתו (פורסמה ב'הערות וביאורים' אוהלי-תורה נ.י. גיליון ג' תמוז – שבת פרשת קורח תשס"ו, עמ' 165-164):

נשאלתי אם נכון לקרוא לתינוק שם אחר תינוק שמת ושאלתי זה במכתב לאבי מורי (הגאון-החסיד משה דובער ריבקין ז"ל) בשנת תש"ח והנני מעתיק מדבריו מהנוגע לעניין זה:

"ועל-דבר אשר שאלת אם כדאי לקרוא שם תינוק אחר [תינוק] שמת, אף כי אין בעולם נוהגין כן, אבל כנראה אין חשש בזה, ואולי יש בזה גם מעלה מגדר להקים שם כו'. בהיותי שלשום אצל הרמ"ש שליט"א ושאל עליך מה נשמע אצלך, נזכרתי וסיפרתי לו את אשר תשאל בזה, והעירני גם-כן כנ"ל, וכי אצל אדמו"ר האמצעי היה שתי בנות בשם שרה, אשר הראשונה מתה בנערותה, והשנייה נקראה גם-כן שרה, והיא אמה של הרבנית הזקנה רבקה נ"ע אשת אדמו"ר מהר"ש נבג"מ זי"ע, ובפרט קריאת שם הרי ניתן על זה רוח-הקודש לההורים שיכוונו כידוע לך, עד כאן דבריו.

"דאם כן לכאורה אין חשש, אבל אחר כל זה אין העולם נוהגין כן, ואם-כן תוכל לומר להשואל שאף שאין העולם נוהגים כן אבל אם דעת ההורים כן, אין חשש".

דרך-אגב: בנו הרה"ג הרה"ח ר' בן-ציון ריבקין שיגר פעם לרבי חידוש בדברי אדמו"ר הזקן, והרבי כתב לו כפי שמספר (ב'הערות וביאורים' גיליון י' בשבט תשס"ו עמ' 186-185):

"על עניין זה כתב לי כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו וזלה"ק: "נהניתי מלומדו בדיוק שולחן-ערוך אדמו"ר הזקן]", עכלה"ק. גם ציין לי לעיין בספר מ[ראי] מ[קומות] על שולחן-ערוך אדמו"ר הזקן , וגם הוסיף שדבר זה הוא בחצאי עיגול".

ומעניין לעניין:

בכ"ב בסיוון תשל"ג כותב הרבי לפלוני שציין לו הערה בשולחן-ערוך רבנו הזקן:

"נ.ב. להערותיו בשו"ע אדה"ז – ראה ס' מ"מ [מראי מקומות] וציונים להנ"ל (כפר-חב"ד, תשל"ב)"...

מרובה מידה טובה

דיוק נפלא דייק הרבי (בהתוועדות ו' בתשרי תשמ"ב – 'תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ב, כרך א, עמ' 53) בפתגם רבותינו נשיאינו "כשם שצריכים לידע את החסרונות, כמו כן צריכים לידע מעלות עצמו" (ליקוטי-דיבורים, כרך ד, תקפא,א):

כאשר מדובר במעלות – הלשון הוא "מעלת עצמו, ואילו לגבי החסרונות – נאמר הלשון "חסרונות" סתם, ולא חסרונות עצמו!

ביאור הדברים:

יהודי מצד-עצמו אינו שייך לעניין של חטא כלל – וכידוע מה שנאמר בזוהר "ונפש כי תחטא, תווהא [=בתמיהה]" – וגם כאשר נכשל בעניין של חטא חס ושלום – אין זה חיסרון עצמו, אלא זהו דבר שמחוץ הימנו ש"נדבק" אליו לא מצד עצמו, אלא מצד מציאות העולם שמסביבו, דמכיוון שתפקידו לעסוק ולפעול בעולם, הרי לפעמים כשמתאבק עם מנוול – עולם-הזה הגשמי והחומרי יתכן שנדבק אצלו משהו מגשמיות וחומריות העולם דבר צדדי כו'.