"לבקר כאן למשך חודש תשרי הבא עלינו לטובה, להשתטח על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר, ולהתפלל כולנו בצוותא חדא בבית-הכנסת של כ"ק מו"ח אדמו"ר, ללמוד בבית מדרשו נגלה וחסידות", כותב הרבי * ביטויים ועובדות הקשורים לחודש תשרי בכלל, ובמיוחד בבית-חיינו

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

במברק ששיגר לנשיא המדינה מר שזר (ופורסם לראשונה ב'נשיא וחסיד' עמ' 473) איחל הרבי:

אחולי וברכותי לשנה טובה ומתוקה, שנת גאולה והצלחה ונשיאת ראש ומילוי משאלותיו לטובה לקירוב ואיחוד כל היהודים ולהוי' אחד ולתורתו אחת. לשנה טובה תכתבו. בהוקרה ובכבוד ובברכה

מנחם שניאורסאהן

לבקר, להשתטח, להתפלל וללמוד...

מאז ומקדם נסעו חסידים אל הרבי לחודש תשרי. בהתבטאות מעניינת מגדיר הרבי (במכתב משלהי תשכ"ז - אגרות-קודש כרך כד עמ' שפה) את תוכן ומעלת נסיעה זו, בסגנון דלהלן:

לבקר כאן למשך חודש תשרי הבא עלינו לטובה, להשתטח על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר, ולהתפלל כולנו בצוותא חדא בבית-הכנסת של כ"ק מו"ח אדמו"ר, ללמוד בבית מדרשו נגלה וחסידות וכו'.

מזמרת הארץ

לא פעם עודד הרבי את הנסיעה לבית-חיינו ובאופן מיוחד לחודש תשרי. כשהגיעו הנוסעים הראשונים מארץ-הקודש לקראת חודש תשרי תשי"ז התבטא הרבי בענין זה ('תורת מנחם - התוועדויות' תשט"ז חלק ג (יז) עמ' 215):

בנוגע לעניין השליחות  של השלוחים שנסעו [=בקיץ של אותה שנה] לארץ-הקודש - שמלבד עצם העניין, היו בזה גם כמה רווחים צדדיים, "פירות", ואחד מהפירות הוא - שהם פעלו זירוז בביאת אורחים מארץ-הקודש לכאן. יאמרו, איפוא, השלוחים והאורחים "לחיים", וינגנו איזה ניגון מארץ-ישראל, מזמרת הארץ.

ולהתוועד!...

מאידך גיסא, ואולי בלי כל קשר להנ"ל, בהזדמנות מסויימת כשנכנס המזכיר הרה"ח הרב ר' יהודה-לייב שיחי' גרונר (בב' דחול-המועד סוכות תשל"ה) אל הרבי, שח לפניו הרבי:

"כנראה שאומרים להם [=לאורחים] לכתוב מכתבים [=לרבי] כסדר. כל יום שולחים מכתב. לא לשם כך הגיעו לכאן. הרי הגיעו לכאן לחודש תשרי כדי להתוועד. כותבים כל יום סתם עניינים שלא חשוב לכותבם, העיקר שייחשב שכתבו מכתב"...

רשות מהנהלת המוסד

ומה לגבי נסיעת תלמידים ותלמידות? הנה כך הורה הרבי בשיחת ערב ראש-חודש אלול תשל"ו (שיחות-קודש תשל"ו כרך ב עמ' 675):

בנוגע לתלמידים ותלמידות - אין הם צריכים לשאול כאן [=את הרבי], אלא את הנהלת המוסד שבו הם לומדים, שכן אם ברצונם לנסוע לכאן, הרי זה עצמו הוכחה שהם לומדים במוסד כזה המחנך בחינוך הכשר ויותר מכך. אם-כן, עליהם להגיש את טעמיהם ואת סברותיהם להנהלת הישיבה ולעשות כפי הוראתה. לכאן אין הם צריכים לכתוב.

ימין מקרבת

ולהנהלות המוסדות פנה הרבי (בשיחה הנ"ל - ערב ר"ח אלול תשל"ו):

והנהלת המוסד בוודאי תנהג עמהם באופן של "ימין מקרבת" לגמרי, ואף אם נצרך קצת (מאיזו סיבה שתהיה) 'שמאל דוחה' משהו של היפך עניין הקירוב - יהיה זה רק באופן של 'לצאת ידי חובה'...

עם זאת הורה הרבי לא-פעם להנהלות כי אחד התנאים העיקריים לנסיעת תלמידים הוא לוודא שיהיה אדם מוסמך שיתעסק עמם (ובהתנהגותם) בשהותם ב-770.

"הנוטל פרוטה... מתעשר"

לקראת חודש תשרי תשכ"א ('כפר חב"ד' גליון 684 עמ' 54) התארגנה נסיעת ה'צ'ארטר' הראשונה מהארץ אל הרבי. אחד הנוסעים באותה טיסה היה הגה"ח רבי אברהם-צבי (הערש) הכהן ז"ל. זוגתו ז"ל, שהמצב הכלכלי העיק עליה ביותר, כתבה לרבי כי אינה מסכימה לנסיעת בעלה, מכיוון שהוא כבר שקוע בחובות והפרוטה אינה מצויה. למרבה ההפתעה, כתב לה הרבי כי אין לה מה לדאוג וכי הנסיעה תביא להם ברכה.

לאחר מכן, כשנכנס הרא"צ ל'יחידות', אמר לו הרבי בין השאר כי מכיוון שהנסיעה עלתה לו דמים מרובים ומכיוון שהוא - הרא"צ - מוסר שיעורי תניא במקומות רבים ובמסירות-נפש, מבקש הרבי להשתתף בהוצאות הנסיעה. הרבי הוציא ממגירת שולחנו שטר של מאה דולרים ומסרו לרא"צ כשהוא מוסיף: אין כוונתי שתשמרהו כסגולה אלא שזה אכן יהיה השתתפות בפועל...

למחרת ה'יחידות' פגשו המזכיר ר' משה-לייב ראדשטיין ז"ל ושאלו על ה'יחידות' שלו. סיפר לו הרא"צ על השטר בן מאה הדולרים והיסוסיו בקשר לכך. הרמ"ל חכך בדעתו ואחר-כך אמר לרא"צ: "לדעתי כדאי שנלך לבנק ונפרוט את השטר (או חליפתו) למאה שטרות בודדים וכל שטר כזה תמכור בעשרה דולרים. כך עשו. כששבו ל-770 הוציא לפתע הרמ"ל חותמת שהכין מראש והחתים כל דולר ודולר בחותמת שבה נאמר: "דולר לברכה מכ"ק אדמו"ר שליט"א - מרחשוון תשכ"א". לשאלת הרא"צ על סמך מה העז לעשות כדבר הזה, השיב הרמ"ל שכך הוחלט בשכלו שאם הרבי רוצה שיכסה את הוצאותיו, אזיי סבור הוא, הרמ"ל, שכך צריך לעשות... יודעי דבר בטוחים שהרמ"ל עשה זאת על-פי הוראה מפורשת מהרבי (הדולרים נחטפו ואנשים שילמו גם פי שניים מעשרה דולרים בעבור כל שטר ושטר. הרא"צ השאיר כמה שטרות בעבור בני ביתו ואת אחד מהם ציווה שיכניסו לתוך מקום קבורתו...).