נושאים נוספים
	התקשרות 655 - כל המדורים ברצף
	עלייה של יהודי היא עלייה אמיתית רק כשנמשכת למטה, בעולם המעשה
	הקב"ה רוצה את הגאולה תיכף ומיד!
	סמינר בית-רבקה וכפר-חב"ד ב'
	פרשת יתרו
	מים בדוד השבת
	לוח השבוע

מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

בשולחן-ערוך אדמו"ר הזקן¹ איתא:

"וכן לא ישתה משקין מזוגין שעבר עליהם הלילה אחר שנמזגו במים, והוא שלנו בכלי מתכות או כלי נתר (ואין צריך לומר מים עצמן שעבר עליהם הלילה בכלי המתכות)".

המקור לדין "משקין מזוגין" הוא, כמצויין על הגיליון לנושאים שלפני כן, בגמ' נידה יז,א². אך למה שכתוב במוסגר "ואין-צריך-לומר מים עצמן", כתב בספר 'מראי-מקומות וציונים' להר"נ שי' מאנגעל "לא מצאתי לעת-עתה מקור לזה – ולהעיר מ'חיים וברכה' יו"ד סי' קטז אות ה³". ובספר 'שמירת הגוף והנפש'⁴ יש דיון בזה, והביא דעת האדר"ת⁵ וה'משמרת שלום'⁶ ושו"ת: 'מחשבות בעצה'⁷ ו'יביע אומר'⁸, להקל בזה כנהוג, עיי"ש.

ובאג"ק כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ⁹, כתב בנושא זה:

ועל-דבר מים שלנו בכלי מתכת, מה שהרבה עושין כן להטמין או להסיק, בכגון דא אין אנו מתחשבים עם המקובל, ופוק חזי מאי עמא דבר [כנראה הכוונה, שאין מתחשבים עם המקובל, למרות מאמר רז"ל "פוק חזי..", כיוון שזה נאמר¹⁰ רק כשיש ספק מהי ההלכה, ולא כשיודעים אותה בוודאי]. והירא את דבר ה' יזהר בזה. ובעזרת ה' אני זהיר בזה. אמנם כאשר "כלי נתר – ככלי מתכת דמי"¹¹ [האם הכוונה כאן לכלי אלומיניום?], איך עושים עם הצ'ייניק [הקומקום] כאשר מטמינים חמין על שבת. [לפנינו מסתיים בזה הקטע, ללא מענה לשאלה. ובקטע הבא עובר לנושא אחר].

[אגב, בספר 'לשמע אזן'¹² מביא שהיו תלמידי ישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש שנזהרו משתיית המים במיחם שבבית-החומה שם, מכיוון שתמיד נותרו מים מאמש, והרבי מוהריי"צ ביקש את שמותם, כנראה כביקורת על הנהגתם זו].

ובאג"ק כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו¹³, בקשר למנהג ירושלים להשתמש במים שעבר עליהם הלילה (מכיוון שמיכלי המים היו – ועדיין בבתים רבים – קבועים בגגות הבתים), כתב בנושא:

[א] על דברי אדמו"ר הזקן בנדון, שכיוון שמופיעים בסוגריים, "זהו הוראה שספק יש בדין זה, וכמו שכתוב ב'שארית יהודה'... והספק הוא אם למדין קל-וחומר בעניינים כאלו" (ובהמשך משיב על השגת האדר"ת הנ"ל).

[ב] מיישב מנהג ירושלים, שכיוון שהמיכלים מחוברים בבניין או בקרקע, "שלכמה עניינים בטל מתורת כלי, ובענייני רוח רעה הרי – 'הבו דלא להוסיף עלה', ואין לנו אלא מה שכתוב בפירוש".

[ג] ומסיים: "ובאמת איני יודע אם זקוקים לכל ישובים אלו, ומחוורתא אשר "כיוון דדשו בה רבים – שומר פתאים ד'"¹⁴, ולא עוד אלא שבמקום סכנה טבעית... על-כורחך צריך לומר "שומר פתאים", דבעי שמירה על-כל-פנים, כי אין לומר שהסכנה בטלה; אבל בנדון דידן, כיוון שהוא עניין סגולי, הרי יש לומר שעל-ידי ד"דשו בה רבים" – בטל העניין לגמרי. ואם כן הוא, הרי פשיטא שגם תלמיד חכם יוכל לסמוך על זה, אף אם-תימצי-לומר... שבמקום שנאמר "שומר פתאים" – [תלמיד-חכם] אינו סומך [על זה. ומביא ראיות לזה, ומסיים:] ואף דאמרו רז"ל¹⁵ "פירוקא לסכנתא?!" – אני הרי לא באתי בכל הנ"ל אלא ליישב את המנהג הנהוג כבר" עכ"ל.

ולהעיר מהמסופר, שכשהיו כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ובנו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ באסיפת הרבנים במוסקבה בקייץ בשנת עזר"ת, לא שתו מים מן המיחם (סמובר) אלא הביאו לעצמם קומקום חשמלי כדי לחמם מים¹⁶. ויש לברר אם אכן הנהגה זו אינה מטעמי כשרות אלא בגלל "מים שלנו".

כן להעיר מהמסופר¹⁷ שכמה רבנים התארחו אצל כ"ק אדמו"ר מהר"ש, ובשבת-קודש בבוקר הגיש להם המשרת מים בקנקן של נחושת. המסובים תמהו על כך משום פסק אדמו"ר הזקן ב"מים שלנו בכלי מתכת", והציעו ליישב זאת משום "שומר מצווה – לא יידע דבר רע", משום כבוד שבת, או משום שהמיחם היה מחובר לקרקע. לבסוף נכנס אליהם כ"ק אדמו"ר מהר"ש, והראה להם שהמים עמדו על האש בכלי חרס, ורק מכיוון שאין זה מכובד להגישם בכלי זה, העבירום לכלי מתכת.

בישיבות חב"ד בעולם כיום, יש מקומות שהנהיגו לחבר את דוד המים לקיר, כדי שייחשבו המים כאילו לנו ב"מחובר לקרקע" (כדלעיל במכתב הרבי אות ב); ויש שהקפידו להניח תמיד במים מעט תמצית-תה, כדי שלא ייחשבו 'מים' (ולכאורה מה הועילו בזה, הרי זהו הדין המקורי בגמרא "משקין מזוגין"?!¹⁸).

ויש לברר כיצד יש לנהוג בנושא זה למעשה, לכתחילה. כי לכאורה, לעניין דוד המים החמים של שבת גם אדמו"ר מהוריי"צ במכתבו הנ"ל לא אסר במפורש, והמנהג רווח להשתמש בו גם בין חסידי חב"ד, ואם-כן חל על זה מה שסיים הרבי בנדון. ובכל זאת – לכאורה אין זה אלא לימוד זכות בלבד.

ומעניין לעניין באותו עניין: הר"ר לוי-יצחק שיחי' ברוק מספר, שנסע הרבה יחד עם הרה"ג הרה"ח ר' יהודה-קלמן מארלאו ע"ה, והיה קונה עבורו משקאות קלים בדרך, והרב שתה רק מבקבוקים אך לא מפחיות. כנראה – כיוון שסבר שהן בגדר "משקין מזוגין". ובספר 'שמירת הגוף והנפש' לא נכנס לנושא זה כלל.

-------------

1)    חלק חו"מ, הל' שמירת גוף ונפש סו"ס ז. בהוצאת קה"ת תשכ"ח, ח"ה-ו ריש עמ' 1774. בהוצאה החדשה, ח"ו עמ' קמד.

2)    דין זה הובא ברא"ש ברכות פ"ח סו"ס ב – כמצויין במ"מ להלן.

3)    "נדפס בשו"ע יו"ד – הוצאת 'אוצר הלכה' נ.י. ה'תש"כ – סוף ח"ב".

4)    סי' מה ס"ב הערות ג-ד.

5)    קונטרס 'עובר אורח' (נדפס בסוף ספר 'ארחות חיים' (ספינקא) על או"ח) סי' ד.

6)    יו"ד סי' קטז אות ה.

7)    חלק יו"ד סי' ה.

8)    ח"ב חיו"ד סי' ז.

9)    ח"א ס"ע רד.

10)  ברכות מה,א וש"נ.

11)  כן הוא בגמרא נדה שם. אודות "כלי נתר" שבדברי חז"ל, ראה פירוש המשנה להרמב"ם כלים פ"ב מ"א (ותרגום הרב קאפח) ותוד"ה כלי נתר ע"ז לג,ב וגמ' אבן-ישראל (שטיינזלץ) שם, שהם מיוצרים מעפרות ודומים לכלי-חרס. וכאן לכאורה הכוונה לכלי אלומיניום, שהחלו לייצרם בתעשייה לערך בשנת תרמ"ט, ומוצריהם הראשונים אכן היו קנקני-תה.

12)  לבעל השמועה, הרה"ח ר' שניאור-זלמן דוכמן ע"ה. מהדורת תש"נ עמ' רנה.

13)  ח"ב עמ' קמ-קמד; 'שערי הלכה ומנהג' חיו"ד סי' יב. משום-מה, לא נכלל הנושא בספר החדש "אוצר מנהגים והוראות – יו"ד", למרות ששייך ליו"ד סי' קטז. ואולי רצו לכללו בחלק חו"מ כמו בשו"ע אדמו"ר הזקן.

14)  "וכמאמר רז"ל שבת קכט,ב ובמקומות שנסמנו בשו"ת צמח-צדק חלק אבן-העזר סוף סימן יא".

15)  עבודה-זרה ל,א.

16)  'שמועות וסיפורים' להרה"ח ר' רפאל-נחמן הכהן ע"ה, ח"א, מהדורת תשכ"ד עמ' צג.

17)  בס' הנ"ל, ח"ב, מהדורת תשל"ד עמ' 43.

18)  וכתב לי הרהמ"ח ס' שמירת הגוף והנפש, ש"דבר זה בוודאי השתרבב בטעות מדין שתיית מים פושרים [בשו"ע אדמוה"ז שם סו"ס ד], וכמבואר בדברינו סי' מה-מו".