ואתה תצווה את בני-ישראל (כז,כ)
מדוע נאמר "תצווה את בני-ישראל", ולא "דבר אל בני-ישראל", כבתחילת פרשת תרומה?
ההסבר לכך: בפרשת תרומה נאמר "דבר", שהוא מלשון הנהגה (כמו "יַדְבר עמים תחתינו"), כי משה היה צריך להנהיג את העם ולהדריכו כיצד לתת את תרומת ה'. לעומת זאת, בפרשתנו נאמר "תצווה" – מלשון צוותא וחיבור – כי משה צריך לחבר את בני-ישראל אליו. שכן על-ידי התחברות והתקשרות זו, בוודאי יזכו להשיג חכמה עילאה, הנקראת "שמן", ויבינו את סודות התורה שניתנו בכ"ב אותיות. זהו שנאמר "cאת בני-ישראל", כלומר, כל האותיות מא' ועד ת'.
(אור-תורה)
שמן זית זך (כז,כ)
הזית הוא מר, כמאמר רז"ל (עירובין יח), "יהיו מזונותיי מרורין כזית", והוא רומז לבחינת החושך והמרירות שמצד הסטרא-אחרא. לכן הזית משכח לימוד של שבעים שנה (הוריות יג), כי השכחה היא מעולם הקליפות.
ועל-ידי כתישת הזית, דהיינו, אתכפיא סטרא-אחרא, מתגלה השמן, בחינת החכמה; היינו ההתבטלות לאלוקות (כי חכמה עניינה ביטול, שהרי תיבת חכמה היא גם: כח מ"ה – ביטול).
(תורה-אור, דף פא, עמ' ב-ג)
כתית למאור (כז,כ)
אומר רבינו הזקן:
על-ידי "כתית" – התבטלות וכתישה עצמית, מגיעים לבחינת "מאור" שבתורה.
לימוד התורה צריך להיות בביטול והנחת עצמותו של הלומד, מתוך ידיעה והכרה שהוא לומד את חכמתו ורצונו יתברך; ולא זו בלבד שלומד בהתמדה ושקידה, אלא שמסלק את עצמו בסילוק אמיתי, שכל חפצו יהיה אך ורק בתורת ה' וחכמתו יתברך, וישעבד שכלו לגמרי מכל וכול.
* * *
ויש להוסיף על הנ"ל:
זהו שאנו אומרים בתפילה – "ונפשי כעפר לכול תהיה (ועל-ידי זה) – פתח לבי בתורתך".
(ליקוטי-שיחות, כרך ד, עמ' 1276)
ועשית חשן משפט (כח,טו)
במילה "חשן" יש שני רמזים המנוגדים זה לזה:
א) בכתבי האריז"ל מובא ש"חשן" – אותיות "נחש".
ב) בספרים נאמר, משמו של רבי אפרים מבעלי התוספות, ש"חשן" בגימטרייה "משיח".
הגוף רומז ל'נחש', כי הוא נקרא "משכא דחוויא" (עורו של נחש), ואילו הנפש רומזת ל"משיח".
בזמן הגלות עניין ה"נחש" הוא בגלוי, כי סיבת הגלות היא החטאים, דהיינו התגברות הגוף על הנפש. ולאידך גיסא, עניין ה"משיח", אף שהוא קיים, הוא בהעלם.
עבודתנו אפוא היא – הגברת הנפש על הגוף, כלומר, להוציא ולגלות את ה"חשן" שבגימטרייה "משיח" מהיעלמו.
(ליקוטי-שיחות, כרך יא, עמ' 138) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
