בחג-הסוכות אנו מאחלים לעצמנו שנזכה לשבת בסוכת עורו של לווייתן. מה עניינה של הסוכה הזאת? בגמרא (בבא-בתרא עה,א) נאמר: "עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לווייתן", ובהמשך נאמר: "עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לווייתן". במדרש (ויקרא-רבה יג,ג) מסופר, שלקראת אותה סעודה יתנהל קרב בין ה'בהמות' (שור-הבר) ללווייתן - "בהמות נותץ ללווייתן בקרניו וקורעו, ולווייתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו".

תיאור זה עלול להיתפס בעיני מקצת הציבור כפולקלור עממי וכתיאור ילדותי למחצה, תמים ונחמד, אולם האמת היא שסודות עמוקים טמונים בה באותה סעודה גדולה שעתידה להתקיים לצדיקים, שבה יוגשו שור-הבר, הלווייתן והיין המשומר. כשמעיינים במקורות, ובמיוחד במקורות הקבלה והחסידות, מגלים שבדברים הללו צפונים סודות עמוקים הקשורים במהות הפנימית של הגאולה.

למי נאה לברך

במקום אחר בגמרא (פסחים קיט,ב) נאמר, שבתום הסעודה, כשיגיעו הצדיקים לברכת-המזון, תועבר הכוס מצדיק לצדיק, וכל אחד מהם יטען שאין הוא ראוי לברך, עד שיגיעו לדוד המלך והוא יברך. מדוע יחששו האבות, משה רבנו וכו' לברך? חששם נובע מכך שהיין שבכוס הוא "יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית" (ברכות לד,ב), וכל אחד ואחד מהם ימצא בעצמו פגם שמונעו מלברך על יין נעלה זה.

בראש ובראשונה חשוב להבהיר, שאי-אפשר לראות בעניינים אלה רק משל לסודות נעלים. בספרים המבארים את עניינה הרוחני של סעודה זו מודגש, שזו אכן תהיה סעודה גשמית, עם בשר לווייתן, שור-הבר ויין המשומר. כך כותב המהרש"א (חידושי אגדות לב"ב עד,ב): "דע, כי יש לנו להאמין בכל הדברים האלו בפשטן, ואף שהמפרשים האריכו בדרוש הזה לפי כוונתם... אין הדברים יוצאין ממשמען".

עם זה ברור, שאין מדובר בלווייתן ובשור-הבר המוכרים לנו. מדברי הגמרא (בבא-בתרא עד,ב) עולה שמלווייתן זה נבראו שני פרטים בלבד, זכר ונקבה, ואף הם לא נשארו חיים, אלא הקב"ה "סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד-לבוא". כך גם שור-הבר - "סירס הזכר וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד-לבוא". גם על היין המשומר נאמר הפסוק - "עין לא ראתה" (ברכות שם). מדובר אפוא בדברים שאיננו מכירים את מהותם, והם יתגלו בבוא שעתם.

עולמות רוחניים

בתורת החסידות מבואר שסעודת הלווייתן, שור-הבר ויין המשומר, יש בה ביטוי לעבודתו של עם-ישראל בתקופת הגלות. הלווייתן, שחי בים, מסמל את העולמות הרוחניים, הנסתרים, השרויים בתוך הגילוי האלוקי האין-סופי. שור-הבר, שחי על-פני היבשה, מסמל את העולם-הזה התחתון, הגלוי לעינינו. כך השניים מייצגים את שתי הבחינות המרכזיות בעבודת-ה' - הפעולות הרוחניות שנעשות בעולמות העליונים על-ידי עבודת האדם, והקדושה והזיכוך שהאדם יוצר בתוך המציאות הגשמית בעולם-הזה.

שני התחומים הללו של עבודת-ה' בונים את הגאולה. כשתסתיים עבודה זו - כאשר יושלמו הפעולות הרוחניות וכשיושלם הזיכוך של העולם הגשמי – היא תבוא. לכן, הביטוי לכך יהיה בסעודת שור-הבר והלווייתן, שבתוכם יתלבשו כל האורות הרוחניים הנפלאים שנוצרו על-ידי שני סוגי העבודה הללו. אכילת שור-הבר והלווייתן על-ידי הצדיקים תהיה שיאה ושלמותה של העבודה שנעשתה על-ידיהם.

אחרי כל זאת יינתן גילוי חדש שכמותו "עין לא ראתה" - זהו היין המשומר. יין זה רומז לסודות הכמוסים ביותר, שמעולם לא נתגלו, והם יינתנו רק לאחר השלמת כל העבודה, בזמן הגאולה.