תושבי בוהוש שמחו מאוד על החלטתו של הצדיק רבי יצחק (נכדו של רבי ישראל מרוז'ין) להתיישב בעירם. עד מהרה זומנו טובי האדריכלים, כדי לתכנן את בית-המדרש המפואר שביקשו החסידים להקים במקום, ואת בית מגורי הצדיק שנועד לקום בצמוד לו.
כשהכול כבר היה מוכן ומזומן לביצוע, נותר עוד עניין אחד להסדיר בטרם יחלו הבנאים במלאכתם – רישיון בנייה. לכאורה עניין טכני. לא כאשר מושל העיירה הוא הפריץ מולדבסקו, שנודע כבעל מזג קשה וכ'אוהב יהודים' מושבע.
ראשי הקהילה בבוהוש הכינו את עצמם לפגישה עם מולדבסקו. הם נשאו תפילה חמה לה', שייתן את חינם בעיני המושל. לתפילה צירפו גם 'דורון' – צרור כסף שמן.
בהיכנסם לארמונו של מולדבסקו קיבלם זה בגסות-רוח שלא בישרה טוב. "רצינו להציג לאדון הנכבד תכניות לבית-מידות יפהפה שאנו מבקשים להקים לרבנו הצדיק במרכז העיירה", אמרו והוסיפו: "ידוע לכול טעמו הטוב של האדון, ומאוד היינו שמחים לשמוע את חוות-דעתו".
מולדבסקו העיף מבט חטוף בדף התכניות שנפרש לפניו ונחר בבוז: "לא יקום ולא יהיה!".
"בוודאי יודע האדון הנכבד כי בואו של הצדיק לעיירה ימשוך לכאן יהודים רבים, דבר שיביא לפריחה בחיי המסחר בעיירה ובסביבותיה!", ניסו ראשי הקהילה כיוון נוסף. אך גם לזה לא אבה מולדבסקו להקשיב.
"הרי לך, האדון מולדבסקו, מתנה מיהודי בוהוש, לאות הערכה על טיפולך המסור בענייני העיירה והתושבים", אמרו לבסוף והניחו לפניו את צרור הכסף. גם זה לא הועיל. "לכו מכאן ואל תבלבלו את מוחי!", הרעים עליהם מולדבסקו ועיניו ירו משטמה.
בשובם סיפרו לצדיק על תגובתו של מולדבסקו. הצדיק קיבל את הדברים בשלווה. "אל דאגה", אמר, "בעזרת ה' הכול יסתדר. בית-המדרש קום יקום", הוסיף כעבור רגע, "הרי איש אינו מתכונן לשכן את בית-המדרש בבית הפריץ עצמו!"...
הערתו האחרונה, הסתומה, של הצדיק הצטרפה לדברים עלומים אחרים שאמר לחסידיו כמה ימים אחר-כך.
זה היה בשעה שראשי הקהילה שבו והתכנסו כדי לטכס עצה. לפתע נכנס הצדיק לחדר. "מי כאן מכיר היטב את מולדבסקו?", שאל.
סוחר עשיר שהשתתף באסיפה הניד בראשו לאישור. "האם הוא מתעניין בציד?", שאלו הצדיק.
"ככל הידוע לי, לא", השיב הסוחר.
"במה הוא מתעניין אפוא?", שאל הצדיק, "שמא בעישון? או אולי בטיפה-המרה?".
"לא בזה ולא בזה", ענה הסוחר.
"ומה באשר לקלפים?", הוסיף הצדיק לחקור, לתמיהתם הגוברת והולכת של הנוכחים.
"אכן", ענה הסוחר, "אוהב הוא מאוד את משחק הקלפים".
חיוך דק התפשט לפתע על פני הצדיק. "אם-כן, רשאים אתם לחזור לביתכם, לחיים טובים ולשלום", אמר ובכך כמו חתם את האסֵפה.
זמן-מה לאחר מכן הגיע לביקור בארמונו של מולדבסקו ידיד נעוריו, הפריץ יבוצ'ונקו. מולדבסקו קיבל את אורחו בחביבות, וערך לכבודו שולחן כיד המלך. בתום הסעודה הציע לאורחו לשחק בקלפים. האורח היה עייף ואף הביע את רצונו לנוח ולפטפט, אבל המארח התעקש לשחק קלפים.
המשחק, כמקובל בין פריצים, התנהל על כסף. בסיבוב הראשון הפסיד מולדבסקו לחברו סכום כסף קטן. בסיבוב השני גדל הסכום, שעבר מקופתו לקופת יבוצ'ונקו. בסיבוב השלישי הימר מולדבסקו על סכום כסף גבוה עוד יותר. וכך, מסיבוב לסיבוב גדל הסכום שהפסיד המארח לאורחו.
ברור היה כי אין זה 'היום' של מולדבסקו. בשלב מסויים חש האורח אי-נוחות מכך שהוא מרושש את מארחו בביתו-שלו. "הבה נעצור ונמשיך בפעם אחרת", הציע בחברות. אבל מולדבסקו סירב לעצור את המשחק. שרשרת ההפסדים הרצופים שנחל הכניסה אותו לסחרחורת עזה, והוא התקשה להיחלץ מתוכה. כדרכם של מהמרים, ציפה לסיבוב שיחזיר לו את כספו ואת כבודו האבודים.
אלא שהניצחון הנכסף מיאן להופיע. פעם אחר פעם נחל תבוסה. כשתם כל כספו המזומן, החל מולדבסקו – בצעד נואש של אובדן-עשתונות – להמר גם על רכושו. זה אחר זה עברו כל קרקעותיו, ארמונו המפואר ותכולתו רבת-הערך לבעלות חברו. לבסוף הטיל על השולחן את מעיל הפרווה שלו והימר גם עליו. גם אותו הפסיד לחברו. בתוך שעות מספר נהפך מולדבסקו לאיש חסר-כול.
בגלל אופיו הנוקשה וגאוותו המטופשת, עמד על כך שתוצאות המשחק יכובדו במלואן. כעבור זמן קצר נטש את הארמון, שכבר לא היה שלו, ועבר להתגורר בבית פשוט, שהעניק לו יבוצ'ונקו במתנה.
כעת, כשהשליטה על העיירה בוהוש עברה ליבוצ'ונקו, לא התקשו החסידים להשיג את רישיון-הבנייה הנכסף. אור חדש נשפך לפתע על דבריו הסתומים של הצדיק, כי אין בכוונתו לקבוע את בית-המדרש בביתו של הפריץ עצמו. גם התעניינותו המפתיעה בתחביביו של מולדבסקו זכתה פתאום להבנה.
במרוצת הזמן נעשתה העיירה מגדלור חסידי לכל הסביבה, כאשר בטבורה מתנוסס לתפארה בית-מדרשו של הצדיק רבי יצחק מבוהוש. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
