נושאים נוספים
	התקשרות 681 - כל המדורים ברצף
	לנוס אל חודש אלול מפני יצר הרע
	כל יהודי יצא שלם מהגלות
	התפילה ועבודת התפילה בימינו
	פרשת ראה
	"האומר דבר בשם אומרו"
	סידור בצלים וביצים בשבת / קדושת ובא לציון בקול / דמות הרבי בחלום
	הלכות ומנהגי חב"ד

ראשי-התיבות של 'אלול', הקשורים בערי מקלט, מעידים על דמיון מלא ביניהם * מה הסיבה שאדם שעבר עבירה ללא ידיעתו יתחייב בעונש ובכפרה? * כל עבירה משמעותה הרג בשגגה או במזיד * בשלושים יום של אלול, על-ידי עזיבת הלא-רצוי ועל-ידי תשובה, אפשר להינצל מיד 'גואל הדם' * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, שביקש לפרסמה במיוחד

א. רוצה¹ אני לבאר עניין, ובקשתי, אשר כל אחד יפרסם זה בכל אופן שהוא יכול, ואחרי שבת קודש יפרסמו זה גם באופנים כאלה שאין יכולים להשתמש בהם בשבת.

רשאים לומר הדברים בשמי או שלא בשמי², ובלבד שתהיה תועלת יותר לפרסום והעיקר לקליטת הדברים אצל השומעים.

ב. על חודש אלול אמרו רז"ל³ ששמו מרומז בראשי-תיבות של הפסוק⁴: "אנה לידו ושמתי לך".

פסוק זה הוא בפרשה שבה מדברת התורה על אדם שהרג את חברו בשוגג (מבלי דעת), והתורה, תורת חיים, אומרת, שיקבעו מקום, ערי מקלט, שינוס שמה הרוצח, ובאופן זה לא יירא מגואל הדם, הרוצה להנקם בעד הדם השפוך, שיהרגהו – כפי שמבואר בארוכה בפרשת מסעי⁵ ובכמה-מקומות.

והנה, ראשי-תיבות "אלול" אינם מהתיבות הראשונות בפסוק שמדובר בהן על המעשה שעשה האדם, כי אם מהתיבות בפסוק המדברות בזכותו ("אנה לידו"), ותיקונו של האדם החוטא, על-ידי ערי מקלט ("ושמתי לך").

ולהוסיף, שערי מקלט היו בכל מקום שהיו שם בני-ישראל, הן במדבר⁶, הן בארץ-ישראל והן בעבר הירדן – שזה היה חוץ לארץ-ישראל⁷.

ג. והנה, זוהי פעולת ערי מקלט בהצלת גופו של הורג נפש בשגגה.

אבל הרי גם נשמתו צריכה תיקון, כי עבר עבירה גדולה וחמורה. אמת, עשה זאת בשוגג – אבל הרי גם השוגגים בני עונש הם, וצריכים כפרה⁸.

ולכאורה זה גופא צריך ביאור: מדוע מגיע עונש לשוגג?

והטעם, כי באמת ייפלא הדבר איך אדם מישראל יעשה עבירה ואפילו בשוגג? כי הרי לא רק נשמת איש הישראלי אלא אפילו גופו צריך לברוח ולהתרחק מזה מצד הטבע שלו, כי הרי זהו דבר המזיקו, המזיק את הגוף ואת הנשמה, וכמו שאין שייך לומר, אשר יקפוץ לתוך האש בשוגג⁹. – ומפני זה הרי, באמת, "לא יאונה לצדיק כל און"¹⁰.

אמנם טעם הדבר הוא – מפני שנפש הבהמית היא בהתגברות¹¹ אצלו, כלומר הבהמה שבו היא בהתגברות על האדם שבו, היא מכסה על האדם של נפש האלקית, ועל ההרגש שלו, ומושכת את האדם מישראל לעשות דבר שהבהמה שבו נמשכת לזה. ומפני שנתן האדם לנפש הבהמית להתגבר¹², ועל-פי רוב עוד עזר לזה על-ידי הנהגות לא טובות – לכן בן עונש הוא וצריך כפרה.

וכפרה זו נעשית על-ידי ערי המקלט, שהרי עניינם של ערי מקלט הוא – גלות¹³, וידוע¹⁴ אשר "גלות מכפרת"¹⁵.

ד. עוד דבר ישנו בערי מקלט – עוזרים הם גם בהצלת הורג נפש במזיד, וכמאמר רז"ל¹⁶ "אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט". שם הרי הוא, בינתיים, בטוח מגואל הדם. ורק אחרי כן בית דין שולחים ומביאים אותו משם לבית דין, וכאשר – "ושפטו העדה" הנה אז "והצילו העדה"¹⁷. וכידוע¹⁸ אשר אם דנו למיתה פעם אחת לשבע שנים היתה הסנהדרין נקראת: חובלנית.

ובכל אופן, עד המשפט הרי הוא בטוח ומוצל. ובינתיים הרי יכול לעשות תשובה.

ה. בעניין זה – יש מעלה בזמן הגלות לגבי זמן הבית. כי בזמן הבית לא הועילה תשובה לפטור מעונש את ההורג נפש בשגגה או במזיד, וגם אם עשה תשובה היו מענישים אותו.

– ומבואר בשו"ת נודע ביהודה¹⁹, מפני מה לא הועילה תשובה על עונשי בית דין שלמטה. והטעם, כי תשובה היא דבר שבלב, וכיוון שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, אין תשובה שבלב מועילה לבטל פסק הבית דין (של אדם).

מה שאין כן לאחר חורבן הבית – וגם ארבעים שנה קודם החורבן – יבנה במהרה בימינו – אשר אז בטלו דיני נפשות²⁰, ונשאר רק דין ד' מיתות, שמענישים על זה מלמעלה, הנה אז מועילה התשובה²¹, וכמאמר רז"ל²²: "אדם עבר עבירה ונתחייב מיתה למקום מה יעשה ויחיה אם היה רגיל לקרות דף אחד יקרא ב' דפים וכו'".

ו. וככל הדברים האלה הוא גם כן ענינו של חודש אלול.

בראשי-תיבות אלול, "אנה לידו ושמתי לך", מרומז שחודש זה הוא העיר מקלט על המעשים לא טובים שעשה האדם במשך כל השנה, על-ידי חשבון הנפש ותשובה. כי אם, ח"ו, חטא ופגם ועבר את הדרך, דרך הוי' – הנה בכל עבירה שעשה הרי הוא רוצח נפש, "שופך דם האדם באדם"²³, היינו שהוא "שופך דם האדם", אדם דקדושה, הוא נוטל ומוציא דם וחיות מנפש האלקית שלו, ומוסרם "באדם" – אדם בליעל הוא היצר-הרע²⁴, שופך דם האדם בשוגג או במזיד.

וחודש אלול הוא ערי המקלט, אם החוטא גולה לחודש אלול – מנתק עצמו ויוצא מהישות ומציאות שלו²⁵, "מארצך וממולדתך ומבית אביך"²⁶ – מרצונותיו, הרגליו ומהמסקנות של השכל טעם ודעת שלו²⁷ – ויהיה בבחינת "ונס²⁸ שמה"²⁹, אשר "שם תהא דירתו"³⁰ – כלומר שהוא מחליט בנפשו "להתיישב שם", לסדר ימי חייו בסדר החדש של חשבון הנפש ותשובה, אזי – "גלות מכפרת".

ולא רק העניינים הלא טובים שעשה בשוגג יתכפרו, אלא גם העניינים הלא טובים שעשה במזיד יתכפרו, כי הלא עתה מועילה תשובת "שופך דם האדם", וכנ"ל.

וגם אפילו אם אינו יכול להגיע למדריגת תשובה מאהבה, שאז "זדונות נעשות לו כזכיות"³¹, אבל, עושה הוא תשובה מיראה על-כל-פנים, אם מיראת העונש או מיראת הדין, או מיראה של ימים הנוראים, מיראת "אני לדודי ודודי לי"³² – ראשי-תיבות אלול³³ – מהתבוננותו: שתלת קשרין³⁴ מתקשראין דא בדא ישראל באורייתא ואורייתא בקוב"ה, והוא בעצמו – על-ידי העבירה, אשר "עונותיכם מבדילים ביניכם ובין ה' אלקיכם"³⁵, מרוחק ומנותק מעצמות ומהות א"ס ב"ה – הנה, כאשר מתבונן ומתעמק בזה בא לידי תשובה מיראה, "זדונות נעשות לו כשגגות"³¹, ו"גלות מכפרת".

ז. אמנם אין הכוונה בזה לעניין הסיגופים ותעניות – כמו בערי המקלט, שאין הכוונה בהם שהאדם הגולה צריך לענות ולסגף עצמו.

עניינם של ערי מקלט הוא – גלות, אשר עצם הגלות – מכפר. אבל נותנים לו בעיר מקלט הדברים שהיה מורגל בהם בביתו.

בערי מקלט נאמר³⁶: "וחי – עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא". ולכן הדין הוא, ש"תלמיד שגלה מגלין רבו עמו". הגם אשר התלמיד הוא רק טפל אל הרב, מכל מקום "מגלין רבו עמו".

וכאשר רבו יהיה עמו, הנה מבלי הבט על ריחוק הערך שביניהם – "עביד ליה חיותא", היינו, שרבו יביאהו לידי תשובה, עד שיגיע לבחינת "ואתם הדבקים בהוי' אלקיכם חיים כולכם היום"³⁷ – "היום אם בקולי תשמעו"³⁸.

ח. עוד זאת, שעל-ידי זה שהאדם יקיים "ונס שמה", לרוץ לתוך חודש אלול – ינצל מגואל הדם, "הוא השטן", "הוא היצר הרע" המסית לחטוא, הוא המקטרג, "הוא המלאך המות"³⁹, גואל הדם שרוצה להנקם מהאדם.

השטן הוא גואל הדם הטוען: פלוני הרג את הנפש, הרג את הנפש האלקית שבו, שופך דם האדם דקדושה באדם הבליעל.

והעצה לזה: "והיו לכם הערים למקלט מגואל (הדם), ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט"⁴⁰.

וגם אפילו אם היו עניינים שעשה במזיד, הנה עד הדין ומשפט של ראש השנה יכולים להפטר גם מזה על-ידי תשובה, כנ"ל.

ט. וזהו העניין שצריכים לפרסם:

הקב"ה אומר לישראל:

אני נותן לכם עשרים ותשעה, שלשים יום⁴¹, אשר במשך הימים האלו, אם תנתקו עצמכם מהרגילות והנהגות הלא טובות שנהגתם עד עתה – ונס שמה. תנוסו לתוך הסדר והנהגה של אלול להשתקע שם – אזי תוכלו לתקן כל מה שלא היה כדבעי למיהוי עד עתה, ובמילא יהיה למקלט מגואל הדם מכל הקטרוגים.

ועל-ידי תשובה,

בתחילה תשובה מיראה, שנעשו לו כשגגות, ואחר-כך תשובה מאהבה, שנעשו לו כזכיות –

תכתבו ותחתמו – לאלתר בספרן של צדיקים⁴²,

ל ש נ ה  ט ו ב ה  ו מ ת ו ק ה.

(התוועדות שבת פרשת עקב, מברכים-החודש אלול, ה'תשי"א. 'תורת מנחם – התוועדויות' התשי"א חלק ב' (ג), עמ' 285-291)

__________________

1)    מכאן ואילך – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר באידית (ונדפס בהוספות ללקו"ש ח"ב ע' 623 ואילך). וגם בלה"ק (נדפס בהוספה לסה"מ תש"ד ע' 270 ואילך). במהדורה זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ, וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה. – כ"ק אדמו"ר הורה שהתלמידים יחזרו תוכנה של שיחה זו בבתי-כנסיות, והוסיף, שבמקומות המתאימים – כדאי גם להדביק על הכותל העתק מהשיחה. כמו כן שלח כ"ק אדמו"ר לכו"כ העתקה משיחה זו ע"מ לפרסמה במקומותיהם (ראה לדוגמא: מכתב ט"ז אלול שנה זו (אג"ק ח"ד ע' תפג)).

2)    ראה פסחים קיב, סע"א: אם בקשת כו'. מג"א או"ח סו"ס קנו, ובספרים שהובאו בארחות חיים שם.

3)    פע"ח שער ר"ה פ"א. שעה"פ להאריז"ל עה"פ משפטים כא, יג.

4)    משפטים שם.

5)    לה, ט ואילך.

6)    מכות יב, ב. הובא בפירש"י עה"ת (משפטים שם).

7)    ראה ג"כ ספר המצוות להרמב"ם עשין קעו בסופה. ספרי למסעי לה, יג (הובא בנ"כ הרמב"ם הל' רוצח פ"ח ה"א). ירושלמי מכות פ"ב ה"ו ותוספתא שם* ביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ לרס"ג פרשה נט בסופה. ואכ"מ.

_____________

*)   ראה גם מכתב ט"ז אלול שנה זו (אג"ק ח"ד ע' תפח ואילך).

_____________

8)    רש"י ד"ה תולה (שבועות ב, א).

9)    להעיר משו"ע חו"מ ר"ס שפג. וראה גם אג"ק חי"א ס"ע תג ואילך.

10)  משלי יב, כא.

11)  תניא אגה"ק סו"ס כח (מלקו"ת להאריז"ל פ' ויקרא).

12)  ראה תניא פי"ג: הרע הוא בתקפו בגבורתו . . ואדרבה נתחזק יותר בהמשך הזמן שנשתמש בו הרבה באכילה ושתי' ושאר עניני עולם הזה.

13)  ראה תוד"ה מידי (מכות יא, סע"ב). ס' החינוך מצוה תי.

14)  ברכות נו, סע"א. וש"נ.

15)  ולהעיר, שזה שגלות מכפרת (בגלל הצער שבפרידתו מאוהביו ומארץ מולדתו, אף שיש לו כל צרכיו) הוא אפילו כשמכבדין אותו בעיר גלותו, שהרי, ההיתר לקבל הכבוד הוא רק לאחרי שאומר להם רוצח אני ואעפ"כ רוצין לכבדו, כפי ששנינו (מכות יב, סע"ב במשנה) "רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו, יאמר להם רוצח אני, אמרו לו אף-על-פי-כן (אנו רוצים לכבדך) יקבל מהם", וא"כ, אי-הנעימות והצער שבאמירת "רוצח אני" ה"ז גופא ענין של כפרה, ע"ד כללות הענין דגלות מכפרת (מהנחה בלתי מוגה).

16)  מכות ט, ב (במשנה).

17)  מסעי לה, כד-כה.

18)  מכות ז, א (במשנה).

19)  או"ח מהד"ק סי' לה.

20)  סנהדרין מא, א. ועיין תוד"ה מיום (כתובות ל, א).

21)  ויש להוסיף ולהעיר מהסיפור הידוע אודות השקו"ט והויכוח בדינו של שוחט שהעבירוהו ב"ד מהשחיטה בגלל שעבר עבירה כו', שהתנהל בין הצמח-צדק להרה"צ ר' יעקב ישראל מטשערקאַס,

– ר' יעקב ישראל מטשערקאַס הי' גיסו של הצמח-צדק (שניהם היו חתניו של אדמו"ר האמצעי), והיו נוהגים ללמוד שניהם יחד נגלה וחסידות (משך זמן – עוד בחייו של רבינו הזקן).

[(כ"ק אדמו"ר חייך, ואמר:) בבית-המדרש שנהגו ללמוד שניהם, היה יהודי אחד שוטה ("פּעטאַך"), שדימה לעצמו שמצד מדרגתו שייך הוא לגילוי אליהו, ועסק בתעניות וסיגופים, בלימוד זהר וכתבי האריז"ל, ו"המתין" לגילוי אליהו. פעם אחת החליט הטשערקאַסער – שהי' מחסידי פולין, ואהב לעשות מעשה קונדס ("אַ שטיף טאָן") – ללמדו לקח (בחשבו שעי"ז יחדול מדמיונותיו...): שניהם – הטשערקאַסער והצ"צ – עלו לעליית-גג בביהמ"ד, והתעטפו בסדינים לבנים, וקראוהו (לאותו "פּעטאַך") בשמו ללא כל תואר ("רבי" וכיו"ב), וכשמעו שקורין בשמו, נענה ואמר [כלשון הזהר (ח"א כב, א) בנוגע לרשב"י – "דהוה קרי לי' שמעון ולא רבי שמעון]: ודאי האי הוא קוב"ה", ואז שפכו עליו מים... והכריזו "טהור טהור"... ומאז, הי' מתפאר בפניהם שזכה לכך שהקב"ה קראו בשמו, וקיים בו מ"ש "וזרקתי עליכם מים טהורים"!...] –

הויכוח ביניהם (בין הצמח-צדק להטשערקאַסער) בענינו של השוחט, התנהל באמצעות חילופי מכתבים. בתחילה היו חילופי המכתבים ב"לומדות", ובסופו של דבר כתב הטשערקאַסער להצמח-צדק שלדעתו צריכים להחזירו לשחיטה, וסיים, ש"שחיטתו כעולה וכקרבן", והשיב לו הצמח-צדק מיני' ובי': "מה עולה וקרבן אסורים (בזמן הזה) כך שחיטתו אסורה". כתב הטשערקאַסער להצ"צ שהשוחט עצמו הי' אצלו ולא ראה על מצחו שום רושם של עבירה, והשיב לו הצמח-צדק, שהרושם במצחו נמחה בדמעות של תשובה*. ואעפ"כ, כיוון שהיתה גביית עדות בב"ד על מעשה העבירה, אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, ולכן, ע"פ דין שחיטתו אסורה.

ונמצא, שגם בזמן הזה לא מועילה תשובה בנוגע לענינים שנמסרו לב"ד, אבל, בנוגע לביטול העונש מצד ב"ד של מעלה, מועילה התשובה (מהנחה בלתי מוגה).

______________

*)   ראה גם אג"ק ח"ג ע' קעט. התוועדויות תשד"מ ח"ג ע' 1454.

___________

22)  ראה ויק"ר רפכ"ה והובא בתניא אגה"ת פ"ט (מתנדב"א) בביאור, עיי"ש. ועייג"כ תוד"ה דין (כתובות ל, ב).

23)  נח ט, ו.

24)  לקו"ת במדבר יג, ג.

25)  ראה בס' החינוך שם: צער גלות ששקול כמעט כצער מיתה, שנפרד האדם מאוהביו ומארץ מולדתו ושוכן כל ימיו עם זרים.

26)  ר"פ לך לך.

27)  ראה סד"ה לך לך תרס"ו (המשך תרס"ו ע' סז).

28)  ראה תניא פל"א: כי ברח כו' לעתיד כו' ובמנוסה לא תלכון. ועייג"כ וככה הגדול בתחלתו.

29)  מסעי לה, יא.

30)  מכות יא, ב (במשנה).

31)  יומא פו, ב.

32)  שה"ש ו, ג.

33)  פע"ח שם. שער הפסוקים שה"ש עה"פ. – ראה ג"כ קונטרס ח"י אלול ה'תש"ג ע' מב ואילך (סה"ש תש"ג ע' 177 ואילך).

34)  ראה זח"ג עג, א.

35)  ע"פ ישעי' נט, ב.

36)  מכות יו"ד, א.

37)  ואתחנן ד, ד.

38)  סנהדרין צח, א.

39)  ב"ב טז, א.

40)  מסעי לה, יב (ובפרש"י).

41)  ראה מג"א סי' תקפא סק"ב. – להעיר מר"ה (יט, ב) דעיבור רצו כט' רצו למ"ד. וכן פסק הרמב"ם (הל' קידוה"ח ספ"ד). ובשנת עיבור מוסיפים ולכפרת פשע (א"ר ופמ"ג לאו"ח סי' תכג). ראה של"ה חלק תושב"כ פ' שמות (שו, ב ואילך).

42)  ראה ר"ה טז, ב.