ישב לו רבי משה שקוע בתלמודו. שיחה תוססת של חבורת יהודים, היושבת בסמוך לו, הסיחה אותו מלימודו וגרמה לו לשקוע בהרהורים. הללו סיפרו על הבעל-שם-טוב הקדוש ומופתיו המופלאים.
"שמעו מעשה ממקור ראשון", פתח אחד מהם. "זוג מבוגר, חשוך בנים, בא לפני הבעש"ט בתחנונים שיברכם בבן זכר. הבעש"ט הטיל עליהם לתרום סכום מסויים ל'פדיון-שבויים' ובירכם. כעבור שנה נתקיימה ברכתו ונולד להם בן כישרוני במיוחד, וכאשר הביאוהו אל הבעש"ט, הוסיף לברכם גם באריכות ימים, שיזכו לגדלו לתורה ולראות בחופתו".
הסיפור פער פצע כואב בליבו של ר' משה, שהיה יהודי אמיד ותרם רבות לבני העיר. הוא וזוגתו מרים נשואים כבר שלושה עשורים, ולא זכו לזרע של קיימא. בעבר, אחרי שנים של עקרות, נפקדו בשלוש בנות, אך הן נפטרו זמן קצר לאחר לידתן.
העיר דנבורג, שבה גר ר' משה, עברה באותה עת שינוי מהפכני. מאחוריו עמד יהודי ושמו ר' גדליה, שלימים התברר כי הוא תלמיד מובהק של הבעש"ט. לפרנסתו היה סנדלר, ואשתו בַּאשֶׁה הייתה עוסקת ברפואה ובהרגעת ילדים על-ידי סגולות מיוחדות. עד מהרה התחבב ר' גדליה על כל הסובבים אותו, ובמיוחד על היהודים הפשוטים, שעמם למד שיעור קבוע בחומש ורש"י, על-פי הבנתם.
בימים ההם היו 'מגידים' סובבים בעיירות ומוכיחים את הרבים. הללו היו מייסרים את ההמון בדברי מוסר קשים, בתוכחות ובהטלת אימה מגודל העונשים המצפים למי שאינם מקיימים את התורה והמצוות. על רקע זה הפתיעו מאוד דרשותיו של ר' גדליה, שסגנונן היה שונה לחלוטין, ושמען הגיע לכל בתי-הכנסת בעיר.
הוא היה מדבר בשבחם ובמעלתם של ישראל. הוא דיבר על קיום מצוות בשמחה ועל התנהגות במידות טובות ובאהבת-ישראל. בדבריו שזר סיפורים שרוממו גם את ליבם של האנשים הפשוטים.
מפיו התוודעו התושבים לדמותו של הבעש"ט, ולא חדלו מלספר בנפלאותיו. שיטתו של הבעש"ט כבשה את ליבם של יהודי דנבורג, והיא נהפכה לבירת עדת החסידים באותה עת.
הסיפור ששמע ר' משה זה עתה עורר בו ניצוץ של תקווה. אולי ייסע אל הבעש"ט וייוושע על-ידי ברכת הצדיק. בשובו לביתו גולל את מחשבותיו לפני זוגתו.
מרים, אשתו, הספיקה גם היא לשמוע סיפורים רבים על הבעש"ט, בעקבות קשריה עם באשה, אשת ר' גדליה. מזמן עלה בדעתה לעשות זאת, אך חששה להציע זאת לפני בעלה. עתה שמחה מאוד ועודדה את בעלה לצאת לדרך.
אולם ר' משה, שמאז חתונתו לא יצא מהעיר, היסס מאוד לצאת לדרך הארוכה כל-כך. סכנות הדרך הפחידוהו והוא לא מצא אומץ לעשות מעשה נועז כל-כך מבחינתו.
יום אחד נודע, כי לרגל חג-השבועות המתקרב נוסע ר' גדליה אל הבעש"ט, עם קבוצה מאנשי העיר. בשמחה החליטו ר' משה וזוגתו להצטרף למסע.
בהגיעם, נכנסו ר' משה ומרים אל הבעש"ט, שפכו את מר ליבם בדמעות וביקשו את ברכתו. להפתעתם, לא ענה להם הבעש"ט מאומה. מאוכזבים יצאו השניים אך המתינו לפעם הבאה. בפגישה הבאה, כעבור כמה ימים, חזר הדבר ונשנה: הם מבקשים והבעש"ט שותק.
כאשר אירע הדבר בשלישית, התרגשה האישה מאוד ובצאתה מחדרו של הבעש"ט התמוטטה. לאחר שהתעוררה מעלפונה פרצה בבכי מר. היא ובעלה הבינו שדלתות הישועה נעולות בפניהם.
כאבם הגדול של בני-הזוג נגע לליבו של ר' גדליה. הוא הכיר את אורח התנהגותו של הבעש"ט, והבין שגזֵרה היא מלמעלה.
הוא נועץ בחבריו, ויחדיו החליטו לאסוף מניין אנשים ולהתענות שלושה ימים בתפילות ובתחנונים, בעבור ר' משה ואשתו. את הדבר ישמרו בחשאי, לבל יֵדע מזאת איש, ולאחר מכן ישאלו את פי הבעש"ט מה לעשות.
ביום השלישי לתעניתם, לאחר שעסקו יום ולילה בתורה ובתחנונים, ללא שיחת חולין, התייצב לפניהם לפתע משרתו של הבעש"ט והודעה בפיו: הבעש"ט מזמינם לסעודת מצווה. הם הופתעו מאוד, כי לא הייתה כל סיבה ידועה לעריכת הסעודה.
אל הסעודה הזמין הבעש"ט את תלמידיו ואת כל האורחים ששהו אז במז'יבוז'. הוא היה בחדווה גדולה, והִרבה לדבר על מעלת חביבותה של אהבת-ישראל למעלה, עד אשר חברים נאמנים, המבקשים באמת את טובת זולתם, יכולים בכוח תפילתם להפוך גזר-דין של שבעים שנה מקללה לברכה וממוות לחיים.
כעת הבינו ר' גדליה וחבריו כי בעקבות תעניתם נערכה הסעודה, וזו עת-רצון ושעת-כושר. מיד דחקו בר' משה ואשתו לגשת שוב אל הצדיק ולהביע את משאלתם. ואכן, מיד העניק להם הבעש"ט ברכה מפורשת לבן זכר, שיאריך ימים ושנים.
שנה בדיוק לאחר מכן, שלושים ושלוש שנים לאחר חתונתם, ר' משה ומרים חבקו בן, ונקרא שמו בישראל שלמה. למרבה השמחה, גם לר' גדליה וזוגתו באשה נולדה בת, ונקראה יוכבד.
לחגיגת הבר-מצווה לקח ר' משה את בנו אל הבעש"ט, והצדיק בירכו בזיכרון טוב ובאריכות ימים. כשגדל הנער, נשא לאישה את יוכבד, בת ר' גדליה.
זה סיפור לידתו של ר' שלמה 'בַּאשֶעס' (על שם חמותו, באשה), שהיה מחסידיו הקשישים של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל ה'תניא' ומייסד חסידות חב"ד. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
