האמונה בבריאה מציבה את הבסיס לתפיסה המוסרית שלנו – העולם נברא על-ידי הקב"ה, וגם ערכי המוסר ומושגי הטוב והרע נקבעים על-ידו
כאשר ילד יהודי מתחיל ללמוד את התורה, הוא נעזר בפרשן הראשי של התורה, הלוא הוא רש"י. וכך, מיד בפסוק הראשון, "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ", רש"י מציג לפנינו שאלה מפתיעה: הלוא התורה איננה ספר היסטוריה. היא אמורה להנחותנו בחיי היום-יום. אם-כן, התורה הייתה צריכה להיפתח בפירוט המצווה הראשונה ולא בסיפור הבריאה.
התשובה שרש"י מביא, בשם חז"ל, מפתיעה למדיי – התורה נפתחת בסיפור הבריאה כדי לספק לעם-ישראל צידוק מוסרי בוויכוח על ארץ-ישראל: "שאם יאמרו אומות-העולם לישראל: ליסטים אתם... הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בראה ונְתָנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נְתָנה להם, וברצונו נְטָלה מהם ונְתָנה לנו".
לא עוול, מצווה
האמונה בבריאה היא המבדילה בין המוסר האמיתי לבין המוסר האנושי, המשתנה על-פי הנסיבות. כאשר התורה פותחת בתיאור בריאת העולם על-ידי הקב"ה, היא מציבה את היסוד והבסיס לתפיסה המוסרית שלנו – העולם נברא על-ידי הקב"ה, וגם ערכי המוסר ומושגי הטוב והרע נקבעים על-ידו.
בעיניים אנושיות אפשר לטעון כלפי עם-ישראל: "ליסטים אתם". כאן בארץ-ישראל התגוררו שבעת עמי כנען, ואנחנו באנו ממצרים וגירשנו אותם. האם זה מוסרי? האם איננו אמורים לתקן 'עוול' היסטורי זה ולנסות לפתור את 'בעיית הפליטים'? ואולי עלינו להיכנס לדיון במסגרת המשפט הבין-לאומי בשאלה מי התחיל במלחמה.
מלמדת אותנו התורה שאנו פטורים מכל ההתדיינות הזאת. אין לנו שום צורך להצטדק ולהתנצל. כן, גירשנו מכאן את שבעת עמי כנען, וזה היה המעשה המוסרי והקדוש ביותר. זו הייתה מצווה מיוחדת מאת בורא העולם. הוא בעל-הבית האמיתי של העולם, וכשם ש"ברצונו נְתָנה להם", בעבר, כך "ברצונו נְטָלה מהם ונְתָנה לנו".
וכך, כשיהודים שבים לארץ-ישראל, אין להם שום בעיה מוסרית עם הערבים שהתגוררו כאן בעבר. אין צורך בכל הנימוקים הביטחוניים ובבירור השאלה, כמה זמן באמת יושבים כאן אותם ערבים ומהיכן הגיעו לכאן. כל זה טוב ויפה, אבל גם לוּ ישבו כאן באמת אלפיים שנה, לא הייתה לנו שום בעיה מוסרית. על-פי ערכי המוסר האמיתיים, שנקבעו על-ידי הקב"ה בתורתו, ארץ-ישראל שייכת לעם-ישראל, וכל רגע שעם זר יושב בה, זה עוול מוסרי כלפי העם היהודי וכלפי הקב"ה.
קדושת החיים
מאותה נקודת-מוצא נגזרות גם ההתייחסויות לשאלות ערכיות אחרות. על-פי המוסר האנושי המקובל בימינו, אין לחברה רשות להרוג רוצח, ועם זה החברה מתייחסת בהבנה ל'המתת חסד' או להתאבדות. ואילו על-פי המוסר האמיתי, שנקבע על-ידי הקב"ה בתורתו, המתת רוצח (כשקיימת הסנהדרין) היא מצווה, והקדמת מוות של גוסס היא פשע מדרגה ראשונה – רצח. גם התאבדות נחשבת פשע חמור ביותר.
על-פי ה'מוסר' של ימינו, 'זכותה' של אישה על גופה גוברת על זכותו של העובר לחיים. אם מסיבה כזאת או אחרת אין האם רוצה בעוברה, היא רשאית להורגו (בשפה מכובסת: 'להפילו'). ואילו על-פי המוסר האלוקי, אכן, זכות נפלאה היא שניתנה לאישה, ליצור בתוכה חיים חדשים, אך בשום אופן אין זו זכות במובן של בעלות, והמתת עובר חי – היא פשע חמור ביותר.
כל המושג 'צלם אנוש' שמרבים לדבר עליו הוא עיוות של המושג 'צלם אלוקים' המוזכר בתורה. וכי איזה 'צלם אנוש' יכול להיות ביצור שהתפתח מקוף קדמון כלשהו. איזו 'קדושת האדם' יש בנו, אם לא נבראנו כיצירי-כפיו של הקב"ה. ואם אכן קדושת החיים נובעת מעובדת בריאתנו 'בצלם אלוקים', הרי האלוקים הוא גם הקובע את כללי המוסר ואת גבולותיהם.
בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ, וגם את מושגי הטוב והרע, ולימד את האדם להבדיל ביניהם. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
