מיץ באתרוגים
שאלה: אחד מארבעת הסימנים שנאמרו כדי להבחין בין אתרוג מורכב לבלתי-מורכב, הוא "כי תוך של המורכב דהיינו הגוף הוא רחב, ומוהל שלו רב, והקליפה התיכונה, דהיינו קליפה העבה שבאתרוג, היא אינה עבה כל-כך במורכב, כמו באתרוג [=בלתי-מורכב] שהקליפה עבה מאד, ותוך שלו קצר, ואין בו מוהל רב" (שו"ע אדמו"ר הזקן סו"ס תרמ"ח, ממג"א שם).
נכון אמנם שבספר המנהגים, מנהגי סוכות, מביא הרבי בהערה את דברי החתם סופר (בשו"ת חלק או"ח סי' רז. [ועל-דרך-זה כתבו בבכורי יעקב, תוספת ביכורים סו"ס תרמ"ח. ישועות יעקב בתשובת נכד המחבר שם. משנה ברורה שם ס"ק סה]) "דינו של אתרוג כדין עוף טהור, שאינו נאכל אלא במסורת", ואתרוגים "הבאים מיאנאווא, שמסורת בידינו מאבות אבותינו... הן הנה הכשרים ואין צריכים שום סימן".
אמנם בספר 'ארבעת המינים על-פי שולחן ערוך אדמו"ר הזקן' (להרב משה שי' ויינר, ח"א עמ' רל) יצא לחדש, מדיוק מה שהביא זאת אדמו"ר הזקן בין "דברים הפוסלים באתרוג", אף שהמורכב אינו מין אתרוג כלל, ש(רוב?) סימני המורכב פוסלים אף באתרוג ודאי – שאינו הדר, עיין שם. וצריך עיון, הרי זה היפך הביטוי דלעיל "ואין צריכים שום סימן"?! וגם בסי' תרמ"ו שכותרתו "דיני הדס" שלל אדמו"ר הזקן (ס"ב) את ההדס השוטה ש"אינו מין הדס כלל" ובסי' תרמ"ז שכותרתו "דיני ערבה" שלל (ס"ג) את הצפצפה, שאינה מין ערבה – כל זאת כמו בשולחן ערוך הבית-יוסף ממש.
בכל אופן, נשאלתי האם יש הסבר לכך מדוע באתרוגים מגידול כפר-חב"ד יש הרבה מיץ.
פניתי בנדון לאחד מוותיקי מגדלי האתרוגים בכפר-חב"ד, הרה"ח ר' אלעזר שי' גורליק, ואלה דבריו:
אכן, ברוב האתרוגים הנמכרים מכפר-חב"ד יש הרבה מיץ. וגם המגדלים תהו על כך בתחילה.
באופן טבעי גדל האתרוג אצלם במיעוט מיץ, ככתוב בסימנים. וכך גדלים הפירות הראשונים מן הפריחה שבשלהי החורף. אולם אלו מבשילים כבר בסיוון-תמוז, וכמעט לא ניתן, ובוודאי לא כלכלית, לשומרם באקלים של ארץ-ישראל מאז ועד תשרי (אם-כי ניסו להחזיק אתרוג כזה בטמפרטורה מבוקרת של כ-11 מעלות צלזיוס, ובאמצע הזמן להטבילו בחומר משמר וכו', והצליחו). לכן הם מסירים את הפירות הללו לאיבוד בעודם קטנים, ורק הפירות המאוחרים נשארים לסוכות, ואת גידולם מנסים לזרז ככל האפשר.
האתרוג גדל באופן טבעי בשלושה חודשים. ע"י זירוז יכולים לגדלו בשבעים יום (מהפריחה ועד הקטיף).
הזירוז – על-ידי ריבוי מים (במקום 500-600 ליטר לחודש לעץ כמו בהדרים, נותנים 1,500 ליטר), דשן וכימיקלים. כל זה גורם כמובן לריבוי מיץ ולשינויים נוספים.
הזכרת 'מקרא קודש' בחול-המועד
הספרדים והתימנים אומרים1 בכל תפילות יום-טוב "ביום טוב מקרא קודש הזה", ובכל תפילות חול-המועד "ביום מקרא קודש הזה", כולל ברכת המזון, והאשכנזים אינם אומרים כלל "מקרא קודש"2, חוץ מ"ותיתן לנו" דמוסף (על כללות הרגל). ונשאלתי מה הטעם שבנוסח חב"ד אומרים תמיד ביום-טוב "מקרא קודש", אבל בחול-המועד אין אומרים זאת אלא בתפילת מוסף3.
והנה על-פי האמור בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן במראה-מקומות ר"ס רמב4, שחול-המועד אינו נקרא "מקרא קודש"5 אלא לעניין הקרבנות בלבד, ניתן להבין מדוע רק במוסף אומרים לפי נוסח אדמו"ר הזקן "ביום מקרא קודש הזה", ולא בשחרית או בברכת המזון.
ולהעיר שבשולחן ערוך רבינו סי' ל"א איתא בפשיטות, כדעה יחידה ללא חולק, שאיסור מלאכת חול המועד הוא רק מדרבנן6, ומתאים להנ"ל. אבל אין קשר הכרחי בין העניינים, שהרי הרמב"ם דסבירא ליה שמלאכת חול-המועד מדרבנן כתב יחד עם זה על חול-המועד ש"נקרא מקרא קודש"7, וגם בסידורו שבסוף ספר אהבה כתב לומר "מקרא קודש".
_______________
1) כדעת המחבר בשו"ע סי' תצ ס"ג, חק יעקב שם ס"ק ה, ומנהג 'קצת מדינות' שהובא בשו"ע אדמו"ר הזקן סי' תפז ס"ו.
2) כדעת הרמ"א שם, וכן ברור בשו"ע אדמו"ר הזקן שם, שהאומרים "מקרא קודש" ביום-טוב, אומרים אותו גם בחול-המועד – אבל להלן בסי' תצ ס"ה כתב אדה"ז רק "שבמקצת מדינות אין אומרים 'מקרא קודש' בחולו של מועד כמו שנתבאר בסי' תפז", משמע שביום-טוב כן אומרים זאת.
3) נוסחנו הובא גם באנציקלופדיה התלמודית ערך חוה"מ ובהערות 993-989, אבל לא נתבאר טעמו שם.
4) וצריך בירור אם הוא בוודאי לאדה"ז.
5) בשו"ע שם מביא שתי דעות אם בביטוי "מקרא קודש" הכוונה לכבוד ועונג (דעה ראשונה בסתם שם, וכן להלן סי' רפח ס"ז) או רק לאיסור מלאכה (דעה שניה ב"וי"א"). בסי' תקכ"ט ס"ה כתב על חול-המועד "שלא נאמר בהן מקרא קודש" ללא הסתייגות.
6) ונשמט מהדיון בזה בס' חוה"מ כהלכתו פ"ב, ביאורים ס"ק ג.
7) הל' יו"ט ר"פ ז. לעומת מה שכתב על יו"ט לעיל פ"ו הט"ז "כל ימים טובים נאמר בהן מקרא קודש", ראה חוה"מ כהלכתו בביאורים רפ"א, אם הכוונה ברמב"ם ש"מקרא קודש" זה הוא רק מדרבנן. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
