מתי היתה 'יריית הפתיחה' ל'מלחמת התנופה' של שבתות וערבי חב"ד בקיבוצים ובמושבות? * לכבוש את הרחוב באמצעות נקודת היהדות שבכל יהודי * תכנון מרשים ומדוייק והצלחה מפתיעה בתגובות אנשי הקיבוצים * ליל סדר כשר בקיבוץ בזכות מצות ששלח הרבי * תיעוד מרוכז על אחת הפעולות המרשימות של חב"ד בארץ
מאת הרב מרדכי מנשה לאופר
התוועדות שמחת בית השואבה תשי"ז. שיחה שמינית. הרבי מדבר על כך שמצינו ב' הפכים בהנהגה על-פי תורה: מחד, שלילת השתדלות בעניין הגרים, ומאידך עד כמה נוגע יהודי אחד בלבד (עד שצריך לעשות בעבורו יותר ממה שביכולת האדם, כי כשהדבר נוגע בעצם מתעוררים כוחות הנעלמים); והוראה זו היא בכל מקום ובכל זמן.
הרבי ממשיך ומסביר את מעלות מלחמת תנופה על מלחמת הגנה (גם בנוגע למלחמת היראים עם החופשים עתה) – שאפשר לבחור את הצד החזק, ואפשר לסדרה באופן שלא יבלבל כו'. עד עתה היה הסדר באופן של הגנה, ומעתה צריך להיות "נערים פני זקנים ילבינו" למעליותא – לצאת למלחמת תנופה, ולפעול מבפנים על-ידי שמעוררים את נקודת היהדות שבכל יהודי, מבלי להתחשב במספר החיילים בכל צד.
הייתה זו אולי הפעם הראשונה שהרבי דיבר על-כך בגלוי ובפומבי. מבחינה מסויימת, היה זה אף חידוש לכאורה, בשיטה לגבי הגישה המוזכרת ב'היום יום'" י"ד אלול, בשם הרבי הרש"ב:
להיזהר ממלחמת תנופה עד קצה האחרון. לא מפני שאין לנו במה לנצח או מפני מורך לב, אלא מפני שאת כל כוחותינו עלינו להקדיש אך ורק לחיזוק בנייננו, בניין התורה והמצוות בקדושה ובטהרה. ועל זה עלינו למסור את נפשותינו במסירות נפש בפועל ולא רק בכוח.
לחולל מהפכה 'מעבר למסך' הקיבוצים
יחידים שמעו על כך מהרבי כבר בתקופה הראשונה לאחר עלותו על כס הנשיאות. העסקן החרדי ר' אליהו מוקטובסקי (אליהו כי טוב) ביקר ב'יחידות' בשנת תשי"ג, ושמע מהרבי דברים על הלהט החילוני של ה'להכעיס' שייעלם מן האופנה, ועל כך שבסופו של דבר רבים מבין הצעירים ישובו בתשובה (הדברים צוטטו ב'הרבי' עמ' 307 ואילך).
באותה הזדמנות התבטא הרבי בין השאר: "לוּ היו לי כמה עשרות צעירים, שהיו חודרים אל מעבר למסך 'השומר הצעיר', הייתי כבר מחולל שם מהפכה" (מפי הרה"ח ר' צבי שי' גרינוואלד).
במקום אחר סיפר איש ירושלים על תוכן ה'יחידות' שהיתה לו בחודש תשרי תשי"ג (מצוטטת ב'משבחי רבי' עמ' 72):
"כ"ק אדמו"ר שליט"א רוצה שהאברכים דישיבתנו [=תורת אמת] יהיו השלוחים שלו במושבות ובמעברות בארץ-ישראל. שכל אחד ייסע... לזמן של חמישה שבועות לערך...".
גם הגאון רבי אפרים אליעזר הכהן יאלעס, אב"ד פילדלפיה, כשיצא מ'יחידות' שהתקיימה בתקופת חג הסוכות תשכ"א, התבטא: "ממה שמעתי בקודש פנימה הבנתי שהרבי סבור שבדורנו הגיעה השעה למלחמת תנופה".
ונחזור להתוועדות בתשי"ז. כהמשך לה כותב הרבי להנהלת צעירי אגודת חב"ד בד' כסלו אותה שנה ('אגרות קודש' כרך יד עמ' קמה):
מובן אשר דברי . . בהנוגע להכרח הפעולות למלחמת תנופה, הרי אף שהלשון הוא מלחמה, אבל פשיטא שצריכה להיות בדרכי נועם ובדרכי שלום, וכמבואר גם בהשיחה אשר בתוככי פנימה כ[ל] א[חד] וא[חד] מישראל רוצה הוא לקיים מצוותיו של הקב"ה ובמילואם, וכפסק דין הרמב"ם הלכות גירושין סוף פרק ב', והענין דדע את אלקי אביך ועבדהו . . כל אלו שישתדלו לקרבם להכניסם לידיעה זו דאלקי אביך וכו' הם ג[ם] כ[ן] חפצים וגם רוצים את זה.
זכות הנחשון בארגון מלחמת התנופה
הרבי מזכיר (במכתבו שם) "דברי על-ידי הו[תיק] וח[סיד] אי"א נו"נ עוסק בצ"צ מו"ה שמואל שי' בליזינסקי". ר' שמואל זה זכה אכן לשליחות מיוחדת, כפי שסיפר לימים בפירוט לרש"ז שי' ברגר, בחודש ניסן תשס"ב:
זה היה במוצאי שבת בראשית תשי"ז, זמן לא רב אחר תפילת ערבית. נקראתי לחדרו הק' של הרבי בהפתעה מוחלטת. על שולחנו הקדוש של הרבי היה מונח גביע ובו מעט יין שנותר מהבדלה. הרבי מזג מעט יין לתוך הכוס החד-פעמית שעמדה על השולחן ואמר (תוכן הדברים):
זה עבור ר' יצחק דמיאל. אמור לו כי אין איתנו יודע עד מה, ושיעשה ויצליח. ולך נתתי כבר בקבוק משקה בשמחת תורה. כשתגיע לארץ-הקודש, תתוועד גם עם צא"ח ותאמר להם שמספיק עם הוויכוחים ושיעשו ויצליחו".
כשחזר לארץ הקודש סר לביתו של ר' יצחק דמיאל – יהודי יקר, שהיה בעברו סופר ואיש-רוח, מחשובי השמאל, שהתקרב ליהדות וחסידות על-ידי אביו של ר' שמואל, הרה"ח ר' מאיר בליזינסקי ע"ה – ויחד עמו ועם פעילי צא"ח התוו תוכנית פעולה של ביקורי אנ"ש והחסידים בתוככי הקיבוצים, כשר' יצחק מפעיל את קשריו והיכרויותיו.
ביום כ"ח במרחשוון כתב ר' שמואל לרבי:
"היות וכ"ק אדמו"ר שליט"א אמר בשיחה בשמחת בית השואבה שדי במלחמת מגן וצריכים לצאת למלחמת תנופה, על כן אני אדרוש שכל אחד מצא"ח יתגייס למלחמת תנופה; והוא ששבת אחת בכל שלושה חודשים, צריך כל אחד להקדיש לפעולות צא"ח. והנהלת צא"ח צריכים לתכנן שבכל יישוב ויישוב בארץ, בלי יוצא מהכלל, אפילו קיבוצים של מי שלא יהיה, צריכים לבקר שם צא"ח.
"...כבר קניתי מפת ארץ-ישראל וברשותי מצוי ספר על כל יישוב ובו מפורט איזה סוג אנשים יש שם, ולפי זה אני מתאים את האנשים אשר נשלחו לשם".
על מכתב זה השיב הרבי, בג' בכסלו תשי"ז:
זה עתה התקבל מכתבו מכ"ח מרחשוון ותשואות חן על מסרו הפרישת שלום מכאן לאלו האנשים שבקשתיו וגם לצעירי אגודת חב"ד, ויהי רצון שיפעלו הדברים פעולתם ככל הדרוש, ואתבשר טוב גם מזה ובקרוב.
בוודאי למותר לעוררו אשר ישאל בזמנים המתאימים להנעשה בפועל, מתאים לדברי אשר מסר להנ"ל, אשר עצם השאלה בודאי יזרז את הנ"ל להביא הדברים בפועל ואולי גם להוסיף מזמן לזמן. ובפרט שנכנסנו זה עתה לחודש כסלו הוא חודש החסידותי, חודש הגאולה וההצלחה, וכסיפור אדמו"ר האמצעי אודות הפסק-דין של בית-דין של מעלה, אשר בכל עניין של תורה, יראת-שמים ומידות טובות תהיה יד מקושריו והולכי בעקבותיו על העליונה.
בהנוגע להחלטות דהנהלת צעירי אגודת חב"ד שכותב אודותם, בוודאי יגיעני מכתב רשמי מההנהלה ואז אענה בזה. ויהי רצון אשר מתוך הרחבת הדעת אמיתית והרחבת הפרנסה יוסיף אומץ גם הוא בהפצת המעינות חוצה במסגרת צעירי אגודת חב"ד ובשאר אופנים המתאימים ובאופן דמוסיף והולך.
באותם ימים פרצה מלחמת סיני והתעוררות כללית הורגשה בקרב תושבי ארצנו-הקדושה. הרבי ביקש לנצל התעוררות זו, ולזרז את ארגון הביקורים – ראה במכתב מי"ג טבת ('אגרות-קודש' כרך יד עמ' רסט):
במ[ה] ש[כותב] אודות המבצע דביקור בישובים וכו' הנה בכדי לזרז העניינים, ברשותו להודיע אשר בל[י] נ[דר] אעורר את אנ"ש להשתתף בשליש הוצאות הקשורות בהנ"ל, אלא שכדרכי בשליש האחרון.
לשנות מלשון פקודה ללשון הצעה
ר' שמואל ארגן מכתבים לאנ"ש. הרב אברהם חנוך גליצנשטיין שלח תחילה את המכתבים לרבי, שהורה להכניס בהם אי אלו שינויים.
הנוסח הסופי של המכתבים:
לכבוד________
שלום וברכה!
הננו להציע לך בזה למלא תפקיד ביקור מטעם צעירי חב"ד במושב________ בשבת פרשת_____. בן זוגך יהיה ________. פרטים על מקום הביקור וכו' יודיעו לך במכתב שני אחרי קבלת תשובה על מכתבנו זה.
באם אי אפשרי לך בשום אופן להתפנות לשבת הנ"ל, בטח תודיע לנו לאיזה שבת יהיה אפשרי הדבר.
נא להודיענו בדואר חוזר תשובתך למכתבנו זה. בכל הכבוד.
לאחר שהנמען היה משיב ומביע את הסכמתו, היה ר' שמואל שולח חוזר נוסף:
לכבוד______
שלום וברכה!
בהתאם למכתבנו מיום _______ והסכמתך מיום_______ הנך מתבקש להופיע ביום שישי______ בשעה_____ במקום______ לשם נסיעה ל _______.
תחבורה מיוחדת תעמוד לרשותך הלוך וחזור למקום וממקום הנ"ל.
באם אינך זקוק לתחבורה שלנו ותיסע באופן עצמאי – נא להודיע לנו על כך. עליך לקחת אתך אוכל ליום השבת.
בכל הכבוד.
הרב גלינצנשטיין כתב לרבי מכתב בדואר מהיר: "בקשר לתכנית של שליחת כמה זוגות מאנ"ש מדי שבת בשבתו למושבים, קיבוצים וערים שונות . . סידרנו טופס של שני מכתבים שיישלחו לאנ"ש שיצטרכו לבקר. מכתב אחד המודיע שלשבת זו נקרא לנסוע לאחד המקומות, בו מבקשים הסכמתו לכך . . והמכתב השני הודעה על מקום הביקור והיכן שהוא צריך לבוא".
הרבי בח"י שבט ('אגרות קודש' שם עמ' שס) מגיב על כך:
במענה על מכתבו המהיר מי"ב שבט עם המצורף אליו. הנה בכלל במכתבים טכניים יש להתייעץ על אתר ודווקא ברוב יועץ והרי נוסח טופסי המכתבים עניין טכני הוא, אבל כיוון שכבר נשלח לכאן ומחכה למענה, עונה הנני על זה שלא בתור אפילו של מכתבי התכופים, ובמכתב א' יש לשנות מלשון של פקודה ללשון של הצעה, ז[את א[ומרת] שמציעים לך במקום שהנך נקרא, וכמו כן גם להוסיף שאם בשום אופן אי אפשר שיתפנה לשבת זו בטח יודיע לאיזה שבת אפשר הדבר.
כן בטח יקשה על המוזמנים נתינת הסכמה סתם מבלי לדעת מראש מקום הביקור וכו', ולא עוד אלא שיש לחשוש שנתינת הסכמה תהיה תלויה מי הוא הבן זוג, וכידוע טבעי בני אדם שלא עם כל אחד רוצה להצטרף, וכן לפעמים שידע הבן זוג יגרום זה להסכמה בלבב שלם, כן בהנוגע לתחבורה לכאורה יש להוסיף שבאם אינו זקוק לזה ויסע עצמאית מבקשים להודיע בעוד מועד.
כשחיפשו בחדר האוכל את הניצוץ האלוקי...
בשבת פרשת פקודי תשי"ז יצא המבצע לדרך. "ברוך השם, לשבת פרשת פקודי יצאנו שלושה זוגות" – כותב ר' שמואל לרבי לאחר שבת פרשת פקודי כ"ט אדר א' תשי"ז – "שניים מרמת גן, השו"ב ר' מרדכי גרוזמן ושמואל בליזנסקי ל"לקבוצת שילר"; ר' יצחק גנזבורג ור' בנימין לוין מכפר חב"ד לעיינות, ור' זלמן אבלסקי עם ר' אלעזר גורליק לקיבוץ פלמחים. לקחתי טקסי והוא לקח מרמת גן את האנשים ומתל אביב ואחר כך מכפר חב"ד ופיזר את כל אחד למקומו ובמוצאי שבת הוא לקח את כולם בחזרה לביתם".
אצל ר' שמואל הכול היה מתוכנן ומסודר כדבעי. הוא הכין דו"ח ביקור, שאותו היו צריכים המבקרים בקיבוץ למלא, ובו רשמים על הקיבוץ, מצב היהדות במקום, אילו פעולות נעשו ומה כדאי לעשות עוד בעתיד. אף דוחו"ת אלו נשלחו לרבי.
ממשיך ר' שמואל וכותב על הפעילות בשבת הראשונה: "סוג הפעולות שהועברו: הרצאה על שיטת ותורת חב"ד, ולימוד שני פרקים בתניא בהשתתפות 90 מאנשי הקיבוץ.
"בליל שבת בשעה 9 התכנסו כל חברי הקיבוץ לחדר התרבות ואנו נכנסנו. אחד בשם מאיר הציג אותנו ומסרו את רשות הדיבור לי. הסברתי להם את שלושת הפרקים הראשונים של שער הייחוד והאמונה בעל פה. וסיפרנו להם כל מיני סיפורים חסידיים. ואיתם למד ר' מרדכי גרוזמן את פרק לב בתניא מתוך הספר, וביאר אותו יפה מאוד – הם ממש ליקקו את הידיים.
"שוחחנו איתם על חב"ד בכלל וכפר חב"ד בפרט. ר' מרדכי סיפר להם על חב"ד ברוסיה, ושם היה גם יונה כסה, וביקשו אותו שהוא יספר גם ממה שהוא יודע על חב"ד, כי הם קוראים לו החבדניק; והוא סיפר על משפחת האדמו"ר שליט"א, וככה ישבנו עד חצות.
"המארגנים אמרו לנו שזה עשה רושם עד שלמחרת פגשו אנשים בחדר אוכל שלהם, והאנשים החלו לחפש את הניצוץ האלוקי שבדבר הגשמי ולא בצחוק...
"בסעודה שלישית התכנסו שבעה חברים בחדרנו ושרנו שירים חבדיי"ם ואמרנו איזה קטעים מחסידות המובנת להם ובלילה נפרדנו מהם וקשה היתה להם הפרידה".
כנגד ארבעה בנים – בקיבוץ
מאוחר יותר שיחזר ר' שמואל את הדברים מראשיתם: ..."הגעתי ביום שישי עם הרה"ח מרדכי גרוזמן (ע"ה), ומזכיר הקיבוץ קיבל אותנו במאור פנים. הוא בישר לנו כי ועדת התרבות בקיבוץ החליטה לערוך ערב עם חב"ד בליל שבת.
הוא הוסיף ואמר כי בכל ליל שבת מתקיימת הרצאה באולם התרבות. אם המרצה הוא זמר, מגיעים הרבה צעירים, ואם מגיע איש ציבור, מגיע קהל מצומצם של מבוגרים. "תליתי מודעה בכניסה לחדר אוכל של הקיבוץ כי השבוע יתקיים ערב עם חסידי חב"ד. אינני יודע כמה יבואו לערב שלכם, אם בכלל.
"בשעה שמונה בערב הגיע מזכיר הקיבוץ, נראה די מופתע, וסיפר בהשתוממות כי כל חברי הקיבוץ, מבוגרים כצעירים, יושבים באולם ומצפים לבואנו. בדרך לאולם התרבות ניקרו במוחי השאלות מה בכלל עלי לומר להם? במה אפתח את דברי? איך הקיבוצניקים יקבלו זאת?
"המזכיר פתח בכמה מילות ברכה והזמין אותי להרצות. בינתיים הבחנתי כי המפה בשולחן לידו אני יושב הפוכה. נפל במוחי רעיון נפלא לפתוח בו את ההרצאה. אמרתי לנוכחים כי שמעתי בשם אחד הצדיקים, כי בסעודת מצווה או התכנסות לשם מצווה, המפה היא הפוכה, והנה בשולחן לידו ישבתי המפה הפוכה.
"כל אחד מהנאספים החל לבדוק את המפה שלפניו, והנה כולם מצאו כי המפות הפוכות. הדבר עורר גלי צחוק אדירים, ששברו מיד את הקרח בינינו לחברי הקיבוץ. התחלתי להסביר להם את הפרקים הראשונים של שער היחוד והאמונה, שבהם מדובר כידוע על האמונה, שכה חסרה בקרב חברי הקיבוצים".
שמע ההצלחה של ה'נחשונים' עשתה כנפיים בכפר חב"ד ובקרב אנ"ש בכלל, וזה הפיג את חששם של רבים מהנסיעה. מאז, מדי שבת, יצאו כמה זוגות לקיבוצים, כדי להשפיע חסידות – והתוצאות לא איחרו לבוא. בחג הפורים – שבועיים בלבד לאחר תחילת המבצע – הגיעו כל חברי קיבוץ פלמחים לביקור מרגש בכפר חב"ד.
הרבי, כדרכו בקודש, הורה לתפוס את קצה החוט ולהמשיך איתו הלאה. הרבי הורה לשלוח מצות שמורות עבודת יד לכל הקיבוצים שבהם ביקרו אנ"ש. "כמובן שעשינו כהוראת הרבי" – מספר ר' שמואל – "ולאחר הפסח הגיעה תגובה מפתיעה מקיבוץ קבוצת שילר. מזכיר הקיבוץ כתב: כשקיבלתי את המצות אספתי את כל חברי הקיבוץ והסברתי להם שהשנה לא נוכל לנהוג כבכל שנה, שאוכלים חמץ ומצה יחד. השנה יש לנו מצה שמורה ואותה אי אפשר לאכול יחד עם החמץ. מי שיחליט לאכול רק מצה בליל הסדר, יקבל חתיכת מצה שמורה. בו במקום החליטו כולם שבליל הסדר השנה לא יאכלו חמץ בקיבוץ גבעת שילר".
ר' שמואל המשיך להיות בקשר עם חברי הקיבוץ, וכעבור זמן לא רב נפתח שם מטבח כשר למעוניינים.
להמשיך בביקורים
כך למעשה החלה "מלחמת תנופה" שעליה פיקח הרבי שרווה נחת, אך בד בבד לא הסתפק, ותבע להמשיך, כפי שהוא כותב לר' שמואל בה' בניסן, תשי"ז:
מאשר הנני קבלת מכתבו ממוצאי שבת-קודש עם המוסגר בו, וכן מכתביו הקודמים, וגודל הנחת רוח מהפעולות אודותם כותב – בוודאי למותר להאריך בזה. ובודאי אשר נשיאינו רבותינו הקדושים, אשר מסרו נפשם על הענין דאהבת כל אחד ואחד מישראל והפליגו בדבריהם גודל העניין, יוסיפו בהתעוררות רחמים רבים במקום עבודתם בקודש עתה, להוסיף הצלחה מרובה בפעולות האמורות והצלחה מופלגה, וברכה והצלחה גם בעניינים הפרטיים של כל אלו המתעסקים בזה. ובודאי שעל-ידי זה יוסיפו בפעולות אלו, ומצווה גוררת מצווה.
וכמו שזכה לעורר רעיון הביקורים וזכה לראות הבפועל שבזה ופרי טוב מפעולות אלו, כן יזכה גם להבא לבשר טוב בזה, אשר הולכות הפעולות ומתגברות הן בכמות והן באיכות, עדי יקויים הייעוד ולא ילמדו עוד איש את רעהו גו' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם.
כמה ימים אחר כך, ביו"ד ניסן תשי"ז ('אגרות-קודש' כרך טו עמ' לב), כותב הרבי למר משה שי' בן נחום, איש צוות בית-הספר החקלאי עיינות:
בנועם קיבלתי מכתבו, ותשואת חן על שימת לבבו לשלוח לי דין-וחשבון על דבר ביקור השליחים בעיינות. ושמחתי שהרושם ההדדי הי[ה] חיובי וטוב . . ובכל אופן תקוותי שהיתה התחלה טובה לקירוב הלבבות על יסוד תורתנו שכלל גדול בה ואהבת לרעך כמוך, וכמו שמודגש בהתחלת סדר פסח כהלכתו בקיבוץ ארבעה בנים בעלי השקפות שונות מן הקצה אל הקצה מסביב לשלחן אבא, המודיעם, את כולם, מה שדברה תורה.
הוראה חשאית ("סודי") קיבל מהרבי הרב נחום שמריהו ששונקין, שזקני אנ"ש יפקחו על הפעולות ('מקדש מלך' כרך א' עמ' 121):
בההוספה לאחרונה – בהנסיעות וביקורים במקומות שונים שגדולות יש לפעול ע[ל] י[די] ז[ה], אבל, לאידך גיסא, אחריות מיוחדת בדבר. ועוד נקודה – שבאופן דיפלומט יש לסדר שלא יסעו כאלו שיש לחשוש שיושפעו מהאוירה דשם, עס קען זיך עפעס צוקלעפען ח[ס] ו[שלום] [=יכול 'להידבק' משהו חס ושלום].
שמחת שיכור או עצבות של חסיד
הנה תדפיס מתוך עלון המשק כפר גלעדי – תל חי "על הגבעה", מה' באדר-א תשכ"ה (צוטט בספר 'דור ודור' לר' משה צבי הלוי ע"ה סגל עמ' 179-178). ממאמר זה אנו יכולים ללמוד על השפעת הביקורים והחדרת רעיונות המעיינות לקירבם:
"בהשפעת הססמה "ופרצת" הגיעו בשעה 9:30 בערב יום ג' שלושה חסידים מכפר חב"ד לחדר האוכל של כפר גלעדי, ורק בקושי פילסו להם דרך באולם המלא מפה אל פה, שהזכיר את קהל החסידים הבא לקבל את פני הרב.
הם פתחו בניגון, שהניגון מסיר מחיצות. זקן המשלחת (מ. סגל) הסביר עיקרי התורה: חב"ד הן שלוש אותיות: חכמה, בינה דעת. והן שלוש ספירות השכל. קיימות גם המידות: חסד, דין ותפארת. מהי הספירה השביעית לא גילה לנו, שהיא שמורה ליודעי סוד: "אהבת-ישראל קודמת לכול", ואפילו לאהבת השם. שאין אהבת השם אמיתית בלי אהבת-ישראל. הנשמה שבתוכנו אחת והיא "חלק א-לוה ממעל ממש" וראיה דרך משל, השמש מאירה מכל חלון פתוח ובכל זאת אין מטילים ספק שאורה אחד הוא (שאין האור ישות נפרדת מהמאור). ירבו בתים בהם חלונות וירבה גם האור. האדם בן זמננו יגיע לכל הרקיעים בטרם עמד על מהותו הוא.
ניסיון של שבעה דורות הצטבר בתנועת חב"ד בהכרת האדם ונשמתו. כדי שניסיון זה לא ייגנז אלא ישמש אור לרבים, ציווה הרבי על הפצת התורה.
...עתה פתחו החסידים בשירה "ופרצת קדמה וימה צפונה ונגבה". הרבי אמר: "מוטב שמחתו של גוי שיכור בבית המרזח מעצבותו של חסיד בשעת התפילה". ואז שרו שיר איכרים רוסי עליז. לשיר הבא כבר הצטרף הקהל.
לבסוף נתבקשו לשיר את ניגון הרבי. "זה להזדמנויות מיוחדות" – התנצלו. "הזדמנות מיוחדת זה עתה" – אמרה רחל ו. לאחר שנמלכו ביניהם גמרו שהחברה צודקת. אם הגענו לכך שיהודים יושבים ביחד שהשקפותיהם לאו דווקא זהות ואין ביניהם מחיצות, הרי זה בגדר הזדמנות מיוחדת.
יצחק ב. ציין לבסוף שהפעם לא היתה זו "ירידה צורך עלייה" אלא עלייה לגליל לצורך עלייה. מספרים שלאחר ליל שימורים זה יצאו שניים מהחסידים לעבודה בכפרם, והשלישי – לספסל לימודיו בישיבה". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
