מעלת ראש-חודש היא היותו ממוצע בין השבת לימי החול, ובכוחו להחדיר קדושה גם בעשיות של חולין, כמעלת פורים על שאר המועדים, הממשיך את הלמעלה מהטבע בטבע * מדוע מנהג איסור מלאכה בראש-חודש חל דווקא על הנשים ומה ההוראה מזה? * ובאיזה אופן ראויה להיות אמונה של חסיד? * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. יום1 השבת כולל את כל ימי השבוע הבא. לפעמים מצינו שיום השבת כולל רק את ג' הימים הראשונים, ואילו ג' הימים שלאחרי זה שייכים ליום השבת שלאחריהם2, ולפעמים מצינו שיום השבת כולל את כל ימי השבוע הבא3.
ועל-פי האמור שיום השבת כולל כל ימי השבוע, נמצא, שביום השבת זה נכלל גם ראש-חודש כסלו4.
ב. הטעם שנקרא "ראש-חודש" ולא "תחילת החודש", הוא, כמו הטעם בנוגע לראש השנה, שנקרא "ראש השנה", ולא "תחילת השנה":
מבואר בחסידות5 ש"ראש השנה" הוא לא רק תחילת השנה, אלא גם ה"ראש" של השנה, כי, כמו שהראש כולל תחילה את החיות של כל האברים, וגם לאחרי שחיות האברים נמשך מהראש הרי הוא קשור עדיין עם החיות של הראש והמוח6, כך כולל ראש השנה את החיות של כל ימי השנה, וגם לאחרי המשכתם צריכים להיות קשורים עם הראש שלהם – ראש השנה.
וענינו בעבודה – שבמשך כל השנה צריכה להיות ניכרת ("עס דאַרף זיך הערן") ההתעוררות שהיתה אצלו בראש השנה, ובפרט בעניין קבלת עול, ענינו העיקרי של ראש השנה – "מצות היום בשופר"7, שענינו קבלת מלכותו יתברך, כמאמר רז"ל8 "אמרו לפני בראש השנה כו' מלכיות כדי שתמליכוני עליכם כו' ובמה בשופר", ובאופן ש"תהא אימתו עליך"9.
ועל דרך זה בנוגע לראש-חודש – שהוא לא רק תחילת החודש, אלא גם ה"ראש" של החודש, שכולל החיות של כל ימי החודש, וגם לאחרי זה מקבלים ימי החודש את חיותם מראש-חודש.
ג. ויש להוסיף בביאור כללות ענינו של ראש-חודש – שבפרטים ידועים הרי הוא ממוצע בין ימי החול ליום השבת:
ראש-חודש מותר במלאכה, ויש בו כל עובדין דחול, דלא כשבת ויום טוב, ואף-על-פי-כן, מצינו בתנ"ך10 שראש-חודש אינו נמנה בין שאר ימי המעשה, אלא נמנה בפני עצמו. וטעם הדבר – משום שאינו דומה לשאר ימי החול, אלא הוא למעלה מהם, שלכן אומרים בו הלל, ומקריבים קרבן מוסף, הוספה על כל הימים. וכמבואר בחסידות11 שמעלת ראש-חודש לגבי שאר ימי המעשה היא כמעלת עולם היצירה, או גם עולם הבריאה, לגבי עולם העשייה.
והעניין בזה:
לשון הכתוב אודות עשיית מלאכה בששת ימי החול הוא: "ששת ימים תעבוד"12, שמשמעות הלשון "תעבוד" הוא גם לשון ציווי. ואף שהפירוש הפשוט הוא שבששת ימי החול מותר לעשות מלאכה, הרי, מבואר בחסידות13 כמשמעות לשון הפסוק, שבששת ימי החול צריך לעשות מלאכה. וכן משמע קצת מלשון המדרש רבה14: "לעבדה, ששת ימים תעבוד".
וטעם חיוב המלאכה בששת ימי החול – לפי שעל-ידי התעסקות במלאכה על-פי התורה פועלים למעלה את עניין "ששת ימים עשה הוי'"15, המשכת הארה אלקית להוות ולהחיות העולמות, הארה אלקית המלובשת בטבע16.
מה שאין כן יום השבת אסור במלאכה – כיוון שיום השבת הוא למעלה מעניין "ששת ימים עשה הוי'", לפי שבו מאירה הארה אלקית שאינה מלובשת ומוסתרת בלבושי הטבע.
וראש-חודש – מעלתו לגבי שאר ימי החול היא שהטבע עצמו הוא נעלה יותר.
כלומר: שבת – ענינו הנהגה שלמעלה מהטבע, ימי החול – עניינם הנהגה שעל-פי טבע, וראש-חודש – ענינו להמשיך ולהחדיר את הלמעלה מהטבע בטבע.
ד. על-פי זה יש לבאר עניין אמירת הלל בראש-חודש, מה שאין כן בשאר ימי החול, וגם לא בשבת:
בהלל מדובר אודות אופן ההנהגה הנסית. ולכן אין אומרים הלל בימי החול (ועד ש"הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף"17), כיוון שבהם צריכה להיות הנהגה על-פי טבע דווקא, כמו שכתוב18 "וברכך הוי' אלקיך בכל אשר תעשה", ו"לא סמכינן אניסא"19. וביום השבת אין אומרים הלל, משום שביום השבת "לא תעשה כל מלאכה"20, ו"מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת"21 בדרך ממילא.
ובראש-חודש, שהוא הממוצע בין שבת לימי החול, אומרים הלל – מתוך בקשה להקב"ה להמשיך ולהחדיר את ההנהגה שלמעלה מהטבע – במלאכות ועובדין דחול22.
אלא, שאמירת הלל בראש-חודש (וכן איסור עשיית מלאכה בראש-חודש לנשים23) הוא עניין של מנהג, מה שאין כן ביום טוב ובחנוכה שאמירת הלל היא מדינא24 – כי, בראש-חודש חודרת ההנהגה הנסית בעובדין דחול באופן שבגלוי רואים עובדין דחול והנס הוא בנסתר, מה שאין כן ביום טוב וחנוכה שנראה הנס.
ה. ובפרטות יותר – מבואר באריכות בחסידות25 שיש מעלה בראש-חודש לגבי שבת ובשבת לגבי ראש-חודש:
מעלת השבת לגבי ראש-חודש – שראש-חודש מותר בעשיית מלאכה ויש בו עובדין דחול, מה שאין כן שבת אסור בעשיית מלאכה, להיותו למעלה לגמרי מחול;
ומצד זה גופא היא המעלה בראש-חודש לגבי שבת – שלהיותו מותר בעשיית מלאכה, נמשכת וחודרת ההנהגה הנסית בעובדין דחול דווקא.
ויש לבאר המעלה של ראש-חודש לגבי שבת על דרך מעלת פורים לגבי שלש רגלים – שדווקא שמחת פורים היא "עד דלא ידע"26, דבר שלא מצינו בשאר ימים טובים, שאף שמצוותן בשמחה, מכל מקום, לא ימשיך ביין ובשמחה וכו'27.
ובהקדם דברי הגמרא28 בביאור הטעם שאין אומרים הלל בפורים – שאחד התירוצים הוא משום ש"אכתי עבדי אחשורוש אנן".
כלומר: נס פורים היה מלובש בטבע, שהיו צריכים לבקש ולפעול אצל אחשורוש שהוא יבטל את הגזירה, וגם לאחרי זה נשארו עבדי אחשורוש, ולכן אין אומרים בו הלל.
ואף שמחד גיסא יש חסרון בנס המלובש בטבע (שלכן אין אומרים על זה הלל), הרי, לאידך גיסא יש בזה מעלה – כי, היותו מלובש בטבע מורה על גודל מעלת האור האלקי שחודר בטבע גופא, ומטעם זה גדולה שמחת פורים יותר משמחת כל הימים טובים29.
ועל דרך זה היא מעלת ראש-חודש לגבי שבת – שההנהגה הנסית נמשכת וחודרת בהנהגת הטבע ועובדין דחול דווקא.
ו. ויש להוסיף ולבאר טעם המנהג של איסור עשיית מלאכה בראש-חודש לנשים דווקא:
מהחילוקים שבין נשים לאנשים – שנשים הם בדוגמת הגוף, ואנשים הם בדוגמת הנשמה30.
ולכן, הנשים שהם בדוגמת הגוף שהוא מלובש ומונח בענייני העולם – זקוקים לזהירות ("אַ באַוואָרעניש") והיכר, על-ידי העדר עשיית המלאכה בראש-חודש, מה שאין כן האנשים שהם בדוגמת הנשמה שהיא למעלה מענייני העולם, ואדרבה, ענינה לפעול בירור וכיבוש העולם ("איש דרכו לכבוש"31) – אינם זקוקים לזהירות והיכר כל כך.
והלימוד ומוסר-השכל בנוגע אלינו – שצריכים להיות במעמד ומצב כזה שלא יהיו זקוקים לזהירות והיכר כו' מעניינים שלא שייכים אליהם. ובפרט על-ידי השייכות לעניין נעלה שבאין-ערוך, שמתקשר אליו, ובאופן שנעשה אצלו כמו מוחש, שאז אינו זקוק לראיות צדדיות מבחוץ.
דוגמא לדבר – בנוגע להתקשרות אל הרבי: פעם שאלו אצל חסיד א' אם יש לרבו רוח הקודש, והשיב: מה זה נוגע כל כך? אני יודע שהוא רבי, וממה-נפשך: אם רבי צריך רוח הקודש – יש לו, ואם לאו – מהי ההתפעלות מרוח הקודש32.
ועל דרך מה שכתב הרמב"ם33 בנוגע לאמונה במשה רבינו – ש"לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה", כי אם, "במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר וכו'".
– כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר34 שבקטנותו, כשלמד בחדר, שאל אצל המלמד ר' שמשון35, הייתכן, שלאחרי שהראו לפרעה מופתים ונתנו לו מכות, לא הועיל, והיה חוזר ומתחרט? המלמד אמר לו תירוצים שונים, ולא נתקבלו אצלו, לבסוף אמר לו המלמד: פרעה – לא האמין, ולכן, גם כשראה מופתים, הרי, כשהיתה הרווחה, חזר לסורו, לטבעו ומקומו הקודם. לעומת זאת, משה, היה חסיד, וחב"ד'ניק דווקא, ולכן לא חיפש מופתים. הוא ידע והאמין מיד (ש"בנערינו ובזקנינו גו' נלך"36) ללא מופתים. רצונו היה להביא את התורה, ידיעת אלקות. ובהתאם לכך שיער גם בנוגע לבני-ישראל ששאלתם תהיה "מה שמו"37, וכשיהיה לו מענה על זה, אזי יקבלוהו בני-ישראל (ללא מופתים)38.
ז. נוסף על האמור לעיל בנוגע לכללות עניין ראש-חודש, יש מעלה מיוחדת בנוגע לראש-חודש זה – ראש-חודש כסלו – שכולל את כל הימים המיוחדים של חודש כסלו:
ט' כסלו – יום ההולדת ויום ההסתלקות של אדמו"ר האמצעי.
יו"ד כסלו – יום הגאולה של אדמו"ר האמצעי.
י"ט כסלו – יום הילולא רבא (כלשונו של רבינו הזקן39) של המגיד, ויום הגאולה של רבינו הזקן.
כ"ד כסלו – הוספה מחדש ביסוד בית שני40.
וכ"ה כסלו – שבו נגמרה מלאכת המשכן, ואחר כך שילם לו הקב"ה בחנוכת חשמונאי, נס חנוכה בבית שני41.
וההתחלה לכל עניינים אלה היא על-ידי המשכת הברכה ביום השבת זה, ש"מיניה מתברכין כולהו יומין"3, כל ימי השבוע, ובכלל זה ראש-חודש כסלו שהוא הכולל את כל הנ"ל.
(חלק מהתוועדות ש"פ חיי שרה מברכים החודש כסלו ה'תשי"א. 'תורת מנחם – התוועדויות' תשי"א חלק א' (ב) ע' 82-87)
________________
1) הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר (באידית), ונדפס בהוספות ללקו"ש ח"ב ע' 490 ואילך. במהדורה זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ ע"י המו"ל.
2) ראה פסחים קו, סע"א.
3) ראה זח"ב סג, ב. פח, א.
4) בשנה זו חל ר"ח כסלו ביום ששי (המו"ל).
5) ראה לקו"ת תבוא מא, ג. נצבים מז, א-ב. דרושי ר"ה נח, א-ב. עט"ר שער ר"ה בתחלתו. מאמרי ר"ה דשנת תש"א (סה"מ תש"א ע' 1); תש"ב (סה"מ תש"ב ע' 10). ועוד.
6) ראה תניא פ"ב ופנ"א. וראה גם לקו"ת נצבים ור"ה שם. עט"ר שם.
7) ר"ה כו, ב (במשנה). שם כז, א.
8) שם טז, סע"א. וש"נ.
9) סנהדרין כב, א (במשנה). וש"נ.
10) ראה שמואל-א כ, יט (הפטרת מחר חודש) ובמפרשים שם. לקו"ת ברכה ד"ה והי' מדי חודש בחדשו (צו, ד). ובכ"מ.
11) ראה ביאור ע"פ מחר חודש באוה"ת בראשית כב, סע"א ואילך. הגהות לד"ה והי' מדי חודש הנ"ל באוה"ת ברכה ס"ע א'תתק ואילך. ועוד.
12) יתרו כ, ט. ואתחנן ה, יג.
13) ראה סה"מ קונטרסים ח"ב שמא, א. סה"מ תרח"צ ע' עז ואילך.
14) ב"ר פט"ז, ה (וראה לקו"ש חי"ז ע' 245 הערה 20).
15) יתרו שם, יא.
16) אלא שמכיוון שגם הטבע שרשו למעלה מן הטבע, לכן, המשכת ההארה אלקית המלובשת בטבע שע"י המלאכה היא דוקא במלאכה שחשיבא במשכן (ראה שבת צו, ב. וש"נ).
17) שבת קיח, ב.
18) פ' ראה טו, יח. וראה קונטרס ומעין מאמר כה פ"א.
19) פסחים סד, ב. זח"א קיא, ב. קיב, ב.
20) יתרו שם, יו"ד. ואתחנן שם, יד.
21) ע"ז ג, סע"א.
22) עיין אוה"ת בראשית שם יט, א. סה"מ תש"א ע' 10.
23) טושו"ע או"ח סתי"ז (וראה לקמן ס"ו).
24) רמב"ם הל' חנוכה פ"ג ה"ו-ז. – ולהעיר, שלאמיתתו של דבר הרי "מנהג" הוא נעלה יותר, כמבואר בנוגע להמנהג דהקפות (לקו"ת דרושי סוכות פ, ג. ובכ"מ).
25) ראה ד"ה והי' מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו גו' בלקו"ת ברכה צו, ד ואילך (ועם קיצורים והגהות כו' באוה"ת בראשית כה, א ואילך. ברכה ס"ע א' תתצט ואילך). סידור (עם דא"ח) שער הר"ח ריא, א ואילך. ועוד.
26) מגילה ז, ב.
27) ראה טושו"ע ואדה"ז או"ח סו"ס תקכט.
28) מגילה יד, א.
29) ראה תו"א מג"א צח, א ואילך. שערי אורה שער הפורים צט, א ואילך. ועוד.
30) ראה זח"א עח, סע"ב ואילך (בס"ת). קכב, סע"ב ואילך (במהנ"ע). קפא, ב. סה"מ תרנ"ג ע' רלה. וש"נ.
31) יבמות סה, ב.
32) ראה גם תורת מנחם – התוועדויות השי"ת ח"א ע' 94.
33) הל' יסוה"ת רפ"ח.
34) ראה "רשימות" חוברת ט ע' 8. וראה גם סה"ש תרפ"ו ס"ע 101.
35) ראה אודותיו – לקו"ד ח"א קו, ב. סה"ש תרצ"ו ע' 120. תש"ד ע' 7. תש"ה ע' 15. ע' 123. תש"ז ע' 66. וש"נ.
36) בא יו"ד, ט.
37) שמות ג, יג.
38) ראה תו"א וארא ד"ה ויאמר גו' ויהי לתנין (נז, א) – שהמופתים לא היו בשביל ישראל כי אם בשביל וידעו מצרים גו'.
39) אגרות-קודש שלו ח"א ע' צח-ט. וש"נ (נעתק ב"היום יום" יט כסלו).
40) חגי ב, יח.
41) יל"ש מלכים-א רמז קפד. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
