"ייכנס דרך החלון"
בעניין הוראת רבותינו נשיאינו לקבוע את המזוזה על-פי "היכר ציר"1, דהיינו מצד ימין לכיוון אליו נפתח ציר הדלת, נשאלה השאלה: כיצד ניתן לקבוע שהכניסה ("דרך ביאתך"2) היא לפי כיוון פתיחת הציר, גם בחדר שאין בו כניסה אחרת אלא בכיוון ההפוך? והיה המענה: "ייכנס דרך החלון"3.
והנה בעל השמועה, ששמע זאת מפי כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע, הוא הג"ר יעקב לנדא ע"ה, רב אב"ד דבני-ברק, ראה את המענה כדחייה בלבד, דהיינו שאין להביט כלל על הכניסה בפועל, ולכן פסק שגם אם אין חלון קובעים לפי היכר ציר. אמנם הג"ר זלמן שמעון דבורקין ע"ה, הרב הפוסק בבית חיינו, פסק כפשטות המענה, שאם אין חלון אין מתייחסים להיכר ציר.
שאלנו את הרה"ת ר' שלום דובער שי' הלוי לוין, מנהל ספריית אגודת חסידי חב"ד בבית חיינו, אם ידוע לו על הכרעת הרבי בנושא4. וזו תשובתו:
כבקשתך, בדקתי בקובצי 'אור הדרום' (מלבורן) שאצלנו, וראיתי שבחוברת ה (קיץ תשמ"ח) עמ' נ ואילך האריך הרב חיים רפופורט בנושא היכר ציר, ושם בעמ' סז בשולי-הגיליון:
"שמעתי מהרה"ת אברהם בער שי' בלעסאפסקי והרה"ת אברהם שי' גליק, שבחג הפסח תשכ"ד נכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א לפני ה'סדר' לאולם האוכל של תלמידי תומכי תמימים (כמנהגו מקדם), וכשראה שהמזוזה שבפתח שבין אולם האוכל והמטבח נקבעה בימין הכניסה למטבח (ולא כפי ההיכר ציר – שהיה לכיוון אולם האוכל) שאל: 'האם אין חלון בין המטבח ולחוץ?!'".
ומזה נראה כדברי הגרז"ש דבורקין, וכפי שביארתי בשעתו ב'כפר חב"ד'.
ב) אמנם על עצם נושא ההוכחה מהמרפסת, קשה לי להבין, שהרי בגמרא יש סתירה אם מרפסת חייבת במזוזה5, ויש בזה שתי דעות בפוסקים ובשולחן-ערוך6: א) שרק כשנכנסים מהמרפסת לבית חייבת במזוזה7. ב) שחייבת בכל אופן, אבל רק מדרבנן8.
ולכאורה לדעה הראשונה הנ"ל, פשוט שתמיד צריכה להיות המזוזה לצד ימין של הכניסה מהמרפסת (הפטורה מצד עצמה) לבית (החייב, והיא הגורמת לחיוב בדלת זו).
מה גם שהמרפסת של דירת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ב-770 אין לה גג, הרי שהיא ודאי פטורה מצד עצמה ממזוזה9, וכל החיוב הוא רק מחמת כניסתו לבית, כמו בחצר.
ואם כן מהי הוכחתו של הרבי ממרפסת זו, שגם במרפסת הולכים אחרי היכר ציר?
גם לעניין הדלת שבין הבית לחצר, שכ"ק אדמו"ר מחלק בזה בין הדלת הראשית לבין הדלת הצדדית, כפי שהוא בשתי הדלתות שבין דירת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ב-770 ובין חדרי המדרגות. גם בזה בפשטות עיקר הטעם הוא כנ"ל, כיוון שהחצר (או חדר המדרגות) מצד עצמם פטורים ממזוזה, וכל חיובם הוא מחמת הכניסה על-ידם לבית. ולכן (על-כל-פנים) בדלת הראשית – אי אפשר להתחשב בהיכר ציר, אלא צריך לקבוע את המזוזה מימין הכניסה לבית, שהוא מקום חיוב מצד עצמו.
אלא שלפי זה, צריך עיון מה טעם החילוק בין הדלת הראשית לבין דלת צדדית.
ולא באתי בכל זה אלא להעיר.
הרב שלום דובער לוין, מנהל ספריית ליובאוויטש, ברוקלין נ.י.
_____________
1) ספר המנהגים עמ' 81. המענות בזה נקבצו בס' 'שערי הל' ומנהג' (כרך ג) חיו"ד סי' קכה, ובס' 'אוצר מנהגים והוראות – יו"ד' סי' מה. וראה דיון במקורות לעניין זה בקובץ 'יגדיל תורה' ברוקלין נ.י. גיליון סד עמ' קפא.
2) מנחות לד,א.
3) באג"ק שב'שערי הלכה ומנהג' שם, הובאו הביטויים: "יטפס דרך הגג"; "ייכנס דרך החלון", וב'אוצר מנהגים והוראות' במענה הגר"י לנדא לרבי, מצטט מלשון כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע: "שיקפוץ דרך החלון".
4) כי מה שכתב הגרז"ש דבורקין לרבי ('אוצר מנהגים והוראות' שם ס"ע רכה בשולי-הגיליון): "באם השמועה אמת, לפי זה חדר בפתח אחד, שההיכר ציר הוא מצד היציאה, אבל אין שם חלון כלל – צריכים לקבוע לימין הכניסה. ובקשתי מכ"ק אדמו"ר שליט"א להודיעני בזה פשר דבר", ונענה על כל העניין: "גם אני שמעתי על דבר הנ"ל – והבאלקאן שבקאבינט [=המרפסת שבחדר-העבודה] דכ"ק מו"ח אדמו"ר מוכיח", כנדפס שם, אינו מתייחס בבירור למצב זה.
5) בברייתא שביומא (יא, סע"א) אמרו שמרפסת פטורה מן המזוזה, ואילו בברייתא שבמנחות (לג,ב) אמרו שחייבת.
6) יו"ד סי' רפו ס"ז.
7) דעת הרי"ף והרמב"ם, הכרעת הב"י ודעה ראשונה בסתם בשו"ע.
8) דעת ר"י ורש"י, ובב"י הכריע שנכון לחוש לדעה זו, והיא דעת הי"א שבשו"ע.
9) כנפסק בשו"ע שם סעיף יד.
ניגוב יד לחה לפני נטילת-ידים
בחוברת 'התקשרות' לפרשת לך-לך, גיליון תרצ"א, במדור 'ניצוצי רבי', התפרסמה כתבה על נטילת-ידיים של הרבי. כמו-כן יש התייחסות ל'סדר נטילת-ידיים לסעודה' מסידור אדמו"ר הזקן, שהודפס בשנת תשנ"ט עם הערות של הרבי.
אני רוצה להתייחס להערה לח בדף ה' של 'סדר נטילת ידים', שעל-פיה יש חידוש גדול להלכה לעניות דעתי. שם בפרק א' הלכה ו' כתוב: "ואם יש עליהם איזה לכלוך, צריך להעבירו תחילה על-ידי שפשוף מים יפה. יזהר לקנח ולנגב המים יפה מהיד קודם נטילה כי הם מים טמאים ויטמאו את מי הנטילה. וכן היוצא מבית הכסא ונוטל ידיו מעט . . צריך לנגבן היטב תחילה קודם נטילה". בפשטות למדים מכאן, שכאשר אדם ידיו רטובות מחמת שניקה ושטף את ידיו – אינו יכול ליטול ידיו עד שינגבם תחילה כי הן טמאות, והדוגמה הכי נפוצה היא כשאנו מקדשים על היין, ונשפך מעט יין על ידיו, ושוטף ידיו במים – מנגבן ורק אחר כך נוטל ידיו, שאי אפשר ליטול על יד רטובה.
אך לפי האופן שהרבי לומד הלכה זו – כלל לא מוכרח הדבר. שהרבי כותב על אתר: "לכאורה צריך-עיון-גדול, שהוא היפך דעת טור-שולחן ערוך ודעתו בשולחן ערוך שלו, ויש לומר הטעם, שכיוון שהצריך שפשוף כנראה כדי להסיר הלכלוך לגמרי בלי פקפוק, היינו יד בחברתה, אם כן אתינן לדין דאין מים דיד זו מטהרים טומאה שבאה מיד חברתה . . ולכן אין תקנה אלא בניגוב".
ואם כן, במה שכתב לקמן "וכן היוצא...", צריך לומר דקאי גם כן במשפשף, כלומר שכל הסיבה שהמים טמאים ואי אפשר ליטול על מים אלו הוא רק מפני ששפשף יד אחת בחברתה. ואם כן – ראשית אין צריך לומר שאפשר ליטול על ידיים מלוכלכות מיין, שמים ראשונים מעבירים אותו, אלא אפילו אם שוטף ידיו בברז אך אינו משפשף אותן, לכאורה יכול הוא מייד ליטול ידיו.
ואם כן, צריך עיון מדוע אנ"ש נזהרים שתמיד תהא היד נגובה קודם נטילה, כפשט הלשון שמים שהשתמש בהם לניקיון טמאים?!
ואין לחלק, שרק כאשר המים הראשונים היו לניקיון, אולי אז אפשר להמשיך מים בנטילה כמובא בשו"ע שם קס"ב ס"ה, שאפילו אם מסיר לכלוך לא באופן של כלי וכל הדינים הכשרים לנטילה, כמוכח מהמשך הלשון ביוצא מבית הכסא ונוטל ידו מעט שמציין הרבי באות מ', נטילה שאינה מכשרת לאכילה, ואף-על-פי-כן חייב לנגב רק אם שפשף יד בחברתה?!
ר' אפרים מרזל, רמת אביב
הערת המערכת:
בקצות השולחן (בבדי השולחן סי' לג ס"ק יג) התלבט בנושא זה, וסיים "ולמעשה ראיתי יראי ה' מדקדקין לנגב ידיהם קודם הנטילה יפה יפה מכל לחלוח של מים, שלפעמים מתלחלח היד במים קצת על-ידי האחיזה בכלי המים". ובמהדורה החדשה של השולחן ערוך בסדר נטילת-ידיים הערה לד כתבו כדברי השואל כאן. וראה שם בשו"ע סי' קסב הערה סו. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
