כבר בשיחה המקדימה היה ברור שלא בקלות תסכים משפחת סלאב לספר על חייה המרתקים. שמעון ולוי, התאומים, העדיפו שנדבר עם מי מהאחים האחרים, יהודה, יששכר או זבולון. כאשר פנינו לשוחח עם השלושה הם הציעו, כל אחד בנפרד, שנדבר תחילה עם בנימין או דן. לבסוף הוחלט ברוב קולות שהאבא, זכריה סלאב, יספר את המעשה כולו והילדים יסייעו בעדו.
המיוחד במשפחת סלאב ששמונה מתוך עשרת ילדיהם נושאים את שמות השבטים, בני יעקב. הבכור נקרא ראובן והבת הראשונה נקראה דינה. גם הבת הקטנה קשורה למשפחת יעקב – היא נקראת לאה.
בלי עצב
זכריה עלה מתימן לישראל עם אמו כשהוא בן עשרים. אביו נפטר כשהיה בן שמונה, זמן קצר לאחר שלימדו לומר קדיש. האם והבן עלו ארצה בשנים שלאחר הקמת המדינה. הוא הופנה למושב חדיד, ושם החל לעבוד בחקלאות. לאחר שנשא את רעייתו, שאף היא התייתמה מאביה בגיל צעיר, נולדו לו בן, ראובן, ובת, דינה. ראובן לא האריך ימים ונפטר כשהוא תינוק רך. גם דינה נפטרה בעודה צעירה.
פטירת שניים מילדיו הממה את זכריה, אך הוא לא הניח לעצב להשתלט עליו. תמיד היה אפשר לשמוע ממנו נעימה תימנית מקורית או לראות על שפתיו חיוך חם ושובה-לב. רק רבו של חדיד, שהיה מורה-דרכו של זכריה, ידע כמה הוא מתייסר מהאובדן, והציע לו לעבור לרמלה, בבחינת 'משנה מקום משנה מזל'. הוא עבר לשם, ואכן ראה ברכה רבה.
קול התורה מתנגן
שמעון ולוי נולדו תאומים. אחריהם באו יהודה, יששכר, זבולון, בנימין, דן ולאה. את ההחלטה לקרוא לילדים על-פי שמות בני יעקב קיבל בעקבות בקשת אימו.
ילדיו מספרים כי עד בגרותם חשבו שאביהם לא ישן כלל בלילות. הם שכבו לישון כשקול לימודו מתנגן בחלל החדר, וכשקמו בבוקר שוב שמעו אותו לומד. בין לימוד ללימוד היה הולך להתפלל ולאחר מכן פונה לעמל יומו, שבעיקרו היה עבודה פיזית קשה. הוא לא בחל בשום עבודה. הילדים זוכרים כי אמנם חיו בצניעות, אך לא היה חסר בבית דבר. תמיד, הם מוסיפים, היה האב עובד עד הערב, ואז חוזר הביתה, הולך להתפלל עם הילדים, אוכל ארוחת-ערב ופונה ללמוד, בנעימה המסורתית.
ממשיכים את המורשת
באותם ימים סערו עולי תימן בשל השמועות על פעוטות שנעלמו וילדים שנשלחו לחינוך כפרני, שלא כמסורת ישראל. זכריה, שכבר בתימן חונך לשבת בכיתת ה'מורי' וללמוד תורה תוך התעלמות מפיתויי הרחוב, הבין כי גם בארץ-ישראל עליו לשמור על ילדיו כדי שילכו בדרך התורה והמצוות. הוא העניק להם דוגמה אישית ועמל על חינוכם, בבחינת 'חנוך לנער על-פי דרכו'. השנים חלפו, גדיים נעשו תיישים. זכריה, שעבר את גיל הגבורות, עומד בראש משפחה גדולה ומאוחדת, שבה אח עוזר לאחיו. כשהוא מביט על משפחתו, ליבו מתמלא גאווה.
וכמו בכל שנה, גם השבוע, כאשר הקורא יקרא את פרשת השבוע ויפרט את שמות בני יעקב, יתמלא ליבו של זכריה שמחה, ובליבו יישא תפילה שהדורות הבאים ימשיכו את דרך האבות וישמרו תורה ומצוות כמסורת האבות.
זכריה סלאב. שמות השבטים, לבקשת האם |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
