כשחלק מהקהל ממהר, מתפלל כל נדיב לב במתינות * כשלא מאזינים כראוי אין חשש ל'גאווה' אצל המדבר... * גם אלה שמודות כי יש לעבוד את ה' באמצעות כלי השכל ולא רק ברגש, נכללות בנשי חב"ד * מה גרם לאיחורו של הרבי שעורר את דאגת הרבנית? * צרור התייחסויות ואירועים, ובהם גם סיפורים, לרגל כ"ב שבט, יום הסתלקות הרבנית נ"ע, רובם בפרסום ראשון
מאת הרב מרדכי מנשה לאופר
"בענין תפילתו – פשט המנהג שכיוון שמתחילין עם הציבור, הנה אף שהש"ץ וחלק מהקהל ממהרין – מתפלל כל נדיב לב במתינות, אף שמתאחר ע[ל] י[די] ז[ה]. וכבר נאמר תכין ליבם תקשיב אזנך" – כתב הרבי להרב אהרן דוב סופרין מאנגליה בח' באדר שני תשי"ז ('אגרות קודש' כרך יד עמ' תעז).
איגרתו של הרבי לרב אהרן דוב סופרין מאנגליה
בשנת תשכ"ט כתב הרבי לאיש ציבור מפורסם ('אגרות קודש' כרך כו עמ' תצ):
ולסיום במה ששמעתי אומרים למה נקרא שמו של אביו זקנו "שרף" [=האדמו"ר ר' אורי מסטרליסק] (כמדומה לי שאמר לי מר שהוא אביו זקנו) – כי הי[ה] נשרף בתפילתו. והרי בכל זה בא לתפלה שלאחריה, ועוד הפעם באותה ההתלהבות כמו בתפילה שלפני זו, ואולי עוד יותר.
הייתכן לא לומר פרשת העקדה?
ואם בתפילה עסקינן, המלמד הרי"ש שי' ענגעל שאל את הרבי ב'יחידות' בקשר להנהגה בתפילה עם תלמידי כיתתו – כיתה ג' – ש"לאחרי אמירת ברכות השחר מדלגים עד "הודו" וממשיכים עד סוף "עלינו לשבח", אבל הילדים לא מתפללים כדבעי מצד ריבוי התפילה והמהירות וכו'".
להלן תשובת הרבי:
א. יש לברר אצל רב, איזה חלקי התפילה מוכרחים הם להתפלל בכל יום, ואת השאר – יכולים לחלק לשני ימים.
ב. ועוד: צריכים לכלול גם "פון פאָרנט" (חלק התפילה שלפני "הודו"), ובפרט פרשת העקדה. כי היתכן שתלמיד לא יאמר את פרשת העקדה!?
ג. והעיקר הוא, שיתרגלו להתפלל לאט, כי הרי באופן שמתפללים בגיל זה, ישפיע על אופן תפילותיו למשך כל ימי חייהם!
הגהת הרבי על דבריו ב'יחידות'
אחד ההנוסעים לרבי בצ'ארטר הראשון לחודש תשרי תשכ"א, שזכה להיכנס ל'יחידות', רשם בצאתו את הדברים:
ד' מרחשון תשכ"א
לכ"ק אדמו"ר שליט"א
תשובת כ"ק בנוגע לבריאות משפחתי לפי תפיסת זיכרוני היתה:
בכלל דער מצב הבריאות נעמט זיך פון נערווען בא איהר דארף מען האבן א התחזקות אין ביטחון [=בכלל מצב הבריאות נובע מהעצבים שלה, ולכך צריך התחזקות בביטחון]. חוץ מעניין ה.. וה.. שצריכים לשאול עצת רופא.
שאלתי מכ"ק מה לעשות בכדי לחזק עניין הביטחון. מה למסור ל.. ובפרט שמטבעה יש לה ב"ה בטחון חזק ואינה דואגת כל כך. וכשמרגישים לא טוב, אז היא שאלתי במה ואיך לחזק הביטחון?
להלן תשובות – הגהות הרבי:
1. אחרי המילים נעמט זיך הוסיף הרבי – חלק חשוב –
2. מחק את המילה חוץ והוסיף: אבל כיוון שבחלקו הוא לא מהנ"ל ובפרט.
3. ילמד בדא"ח [.] בחו[בת] הל[בבות] שער הבטחון[.] וכיו[צא] ב[זה].
ויסביר הענינים גם לזוג[תו] תחי[ה]
חיפשו ומצאו כל אחד בדרכו
כל אחד מוצא את אשר הוא מחפש. כך מספר הרבי ('אגרות קודש' כרך טו עמ' תמב):
בטח ידוע לו הסיפור על-דבר שניים מתחום המושב שביקרו בפטרבורג ונשאלו מה ראו שם, והאחד סיפר שהעיר הזאת – רחמנא יצילנו – מלאה מקומות טומאה וכו' על כל צעד ושעל, והשני סיפר בהתפעלות, שגם שם נפגשים על כל צעד עם אחינו בני-ישראל, שומעים דברי-תורה וחוטפים "ברכו" וקדושה וכו'. ושניהם דיברו אמת, והנפקא מינה הוא במה שמחפש, שזה הוא מוצא.
אמירת העיתונאי נוצלה לעבודת ה'
בשנת תשי"ג ביקר אצל הרבי עיתונאי. הוא שוחח עם הרבי ובגמר שיחתו לא התאפק ואמר לרבי, כי כמנהג עיתונאים הרי מכל מילה ששמע ב'יחידות' הוא עומד ליצור "פון אַ וואָרט אַ קוואָרט" [=ממילה אחת – ספל מלא]...
אמנם העיתונאי לא קיבל את רשות הרבי, אולם הרבי השתמש בפתגם זה, להבהיר, שבתואר נשי ובנות חב"ד נכללות לא רק בעלת תעודה מוסמכת שמתפללת נוסח האר"י ובעלה מניח גם תפילין דרבינו-תם וכו', אלא שכל אלו שמודות אשר צריך לעבוד את השם-יתברך לא רק בהרגש הלב אלא שגם כלי השכל יהיו ממולאים בדעת את ה', הרי בדרך ממילא נכנסות הן בחב"ד.
בהקשר דומה כתב הרבי גם לאחד מאנ"ש ('אגרות קודש' כרך ז' עמ' מד) "הנה הרשות בידו לעשות פון אַ וואָרט אַ קוואָרט".
אהבת האמת
בהזדמנות מסוימת, כאשר נדרש הרבי לכתוב לאנ"ש מכתב חריף בסגנונו, סיים: "בבקשת סליחה על שאפשר פגעתי בכבודו של מי שהוא, אבל האמת נשאר אמת, הן אם נפגע על-ידי-זה כבודו של מי שהוא על-ידי-זה".
פעם אחרת כתב ('אגרות קודש' כרך ט' עמ' רלד):
ובהבאת מאמר החכם (הובא גם-כן במכתב הצמח-צדק..) שהאמת אהוב מהכל.
מטבע מימי הרומאים
באחת השנים הובא לרבי, באמצעות אחד האורחים תושב ארצנו הקדושה, שבא לחצרות-קדשנו, מתנה: מטבע עתיק (שמו של האורח או משגר המתנה עצמו הוא "מר רפאל שי'").
כשביקש הרבי להודות על המתנה, נטל מכתב כללי-פרטי של ימי הסליחות (איחול שגרתי לשנה החדשה) ואחרי האיחול 'בכבוד ובברכה' וחתימת-יד קודשו – כתב:
ת[שואת] ח[ן] על תשורתו היפה – מטבע, שהוטבעה כנראה, ע[ל] י[די] הרומאים – כיוון שפני אדם מצדה האחד (ראה רש"י ותוספ[ו]ת לבבא קמא צז, סע"ב)
ויה[י] ר[צון] שבקרוב נזכה לקיום היעוד דמִשַׂק ואפר הגלות, דחרב בית מקדשנו וכו' – יגאלנו מלך המשיח, משיח צדקנו, וכמוניטין של מרדכי שק ואפר מיכן ועטרת זהב מיכן (בראשית רבה פל"ט, יא).
(אגב, הרבי ציין בפתק שצורף במהדק למכתב: "מהאורחים דאה"ק ת"ו דשנה זו הביא מטבע ממנו").
פעם אחת כתב המזכיר הרה"ח הרה"ת ר' שלום מענדל סימפסון בקשר לבריאות אימו, הרבנית מרת פרומא איטא בת קרינא: "..היו היום אצל הרופא .. שואלים אם יש איזה הוראה מה לעשות לעתיד. ומבקשים ברכה, שבקרוב ממש יתקיים ברכת כ"ק אד"ש".
הרבי ציין מענה בכתב יד קדשו:
הזכרתי[ה] היום על הציון הק[דוש] ובטוחני שיקויים.
בין מחברי ספרים בזמננו לקדמונים
בשבת קודש פרשת חיי שרה תשל"ז דיבר הרבי אודות איזה עניין, וכהקדמה לכך התבטא:
חשבתי קודם אם לדבר על דבר זה או לא; סבור הייתי שלא לומר זאת כדי שלא אקבל מכך 'גאווה', אולם לאחר-מכן נזכרתי במה שמובא בהקדמות המחברים של ספרי זמננו – החילוק בין זמנים של פעם לזמנים דעתה:
פעם כשמישהו רצה להדפיס ספר, הוא היה מקדים וכותב 'התנצלות' ארוכה, מדוע הוא מדפיס את הספר, שכן לכאורה אין כל מקום שהוא ידפיס ספר, הרי מי אני ומה אני – לכן נזקק לכתוב התנצלות שהוא הוכרח לכתוב הספר, הכריחוהו וכו' – כפי שכל אחד מהמחברים היה מנמק את הסיבה שאילצתו להדפיס ספרו.
לא כן היום – כל הענין אינו שייך כלל. כשמישהו בזמננו מדפיס ספר, לא שייך שיקבל גאווה מכך, שכן הכול יאמרו שהוא 'בטלן' שאין לו מה לעשות, מדפיס הוא ספרים שאיש אינו זקוק להם, והראיה – שאיש אינו לומד בהם.
ועל דרך זה גם בנידון-דידן: אפילו אם אדבר על אותו עניין, אין שייך שמזה תצמח 'גאווה', משום שלא מקשיבים למה שמדברים...
שלא להדאיג את הרבנית
ערב אחד, בסביבות השעה 8:00–9:00 בערב התקשרה הרבנית למזכירות הרבי, ואיש לא הרים את הטלפון, גם לא את הטלפון שהיה מיוחד במזכירות בעבורה. הרבנית התקשרה לבחור שעבד בביתה כמשמש-בקודש ואף הוא לא היה בחדרו ולא ענה. שוב התקשרה הרבנית לר' חיים-ברוך הלברשטרם ושאלה מדוע לא עונים במזכירות, והיכן נמצא הרבי. הוא השיב שהרבי נסע מכבר לביתו וכנראה שוהה באחד החדרים, והרבנית לא הבחינה בכניסתו. הרבנית חזרה וטענה שהרבי לא הגיע הביתה וביקשה שוב לברר מה קורה. ר' חיים-ברוך ניגש לבחור ב-770 וזה אישר כי ראה את הרבי נוסע לביתו כשעה קודם לכן.
שוב מסר את הדברים לרבנית שהגיבה: "אינני יודעת מה אירע – אבל לבית הוא לא הגיע!", וביקשה שינסה לברר. הרבנית נשמעה דאוגה (הדבר היה אחרי האירועים של אנשי ויליאמסבורג והרבנית חששה שהתנכלו לרבי). ר' חיים-ברוך חשב שאולי אירעה תקלה ברכב, נטל עמו כמה מאנ"ש ויצא לבדוק בחוץ. בינתיים התאסף כמניין של המקורבים בביתו של הרבי ולא ידעו מה לעשות.
כעבור שעה קלה נכנס הרבי לפתע מהדלת האחורית. כשראה את הקהל שהתאסף בבית, חייך וסימן בידו תנועת ביטול גדולה. התברר שהרבי נסע לטיפול אצל רופא השיניים, וכדי לא להדאיג את הרבנית נסע מוקדם מ-770, כדי שיוכל לחזור בזמן, אלא שלפועל ארכו הדברים...
חינוך לתפילה בהשכמה
בוקר אחד התקשרה הרבנית לאחד המשב"קים ואמרה לו שמכיוון שיש לה תור לרופא – "אם הדבר לא קשה לך הייתי רוצה שתסיעני אל הרופא". מנימת הדברים היה נשמע שמדובר בעניין דחוף, אך הרבנית הסתירה זאת באצילותה, באמרה שזה לא נורא, והוסיפה: "אם קשה לך, אמצא דרך אחרת להגיע לרופא". עוד הוסיפה: "אם עדיין לא התפללתם, תתפללו ואני אמצא מישהו אחר".
המשב"ק שקל בדעתו ואמר: "אוכל להתפלל אחר-כך".
הרבנית הגיבה: "בביתנו לימדו אותנו שמיד כשקמים עומדים להתפלל".
לפועל נסעה הרבנית בכוחות עצמה.
משלוח מנות לבית הרבי
סח הרה"ת ר' מנחם-מענדל נוטיק, שבהיותו בחור ישיבה שימש כמשב"ק בבית הרבי:
בדרך כלל הייתי משתדל להימנע מלהיות נוכח בבית הרבי כשהרבי היה בביתו. אחת בשנה, ביום פורים, כשהרבי הגיע הביתה לאכול סעודת פורים, היה מתפקידי להיות נוכח בבית ולקבל את משלוחי-המנות ששיגרו אנשים וארגונים.
זכורני שפעם אחת הרבי כבר עמד לצאת מהבית, ובדלת עמדו בנות תלמידות 'מכון חנה', שהביאו משלוח-מנות. הן נבהלו מאוד בראותן את הרבי עומד בפתח, וביקשו למסור לידיו את משלוח-המנות. הרבי סימן בידו הק' לעברי, כאות שימסרו לי את המשלוח-מנות.
"כלי שבור" חדש לפסח
לפני חג-הפסח היתה הרבנית נוטלת צלחת ושוברת, כדי שיהיה 'כלי שבור' לשפיכת היין באמירת ה'מכות' בליל הסדר. לפועל היו נשברות כמה צלחות, עד שרק אחת היתה נשברת בקצה בלבד, כרצונה.
בחירת הניגונים בניגוני ניחו"ח
על הצעת חברת ניחו"ח בקשר לניגונים שחשבו להקליט בתקליט חדש, כתב הרבי בקשר לניגון "עוצו עצה ותופר": "מוכרח".
כמו-כן כתב הרבי להוסיף את הניגון על הפסוק "ואלוקים מלכי גו'". יש לציין שניגון זה הולחן לקראת יום הבהיר י"א ניסן תשל"ה, כשהחל הרבי (והחסידים) לומר את פרק עד בתהילים.
| 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
