צריך להרגיש את הכאב לפני אמירת חסידות
המציאו הנהגות חדשות, חוזרים חסידות עם ביאורים אישיים. אומרים דרוש במקום חסידות, וכל אחד בונה בימה לעצמו. כאשר מסביר מאמר חז"ל דבר טוב הוא, ויכול לבאר זאת גם עם חסידות, אך צריך להודיע שאינו אומר דברי-אלוקים-חיים אלא... 'מגידות'.
אני שמעתי כיצד מגיד דורש, ונהניתי עד מאוד. כל כך יפה הוא מעורר יהודים לתורה ומצוות. אך אין לומר דרוש בשם חסידות, מלבד כאשר חסר בעניין, יכול להסביר זאת [על-ידי] עיון במקום אחר.
דברי-אלוקים-חיים צריך לומר דברי הרב ממש. בכלל זה הוא כל הספרים הנדפסים, כמו תורה-אור ואמרי בינה (חוץ מספרי חסידים הנדפסים), וגם כל כתבי רבותינו הקדושים.
[שאל אחד: מה אעשה שמוכרח אני לומר דא"ח באופן הנ"ל, כי אין לי כל כך דרושים שיכולים לומר בפני בעלי בתים. והשיב:] מדוע שלא תחזור את המאמר על מאמר רז"ל "אין הקב"ה בא בטרוניא", והמאמר רנ"א. חזור זאת שבע פעמים, ארבעים פעמים, עד שהדברים ייקלטו. וכאשר הם יקלטו, יהיה עליהם להתייסר ולכאוב, ולבכות כראוי בתיקון חצות. תיקון חצות הוא לאו דווקא בשתים עשרה בלילה. יכול הוא להיות גם בשעה חמש, בתוך קריאת-שמע ותפילה, ורק לאחר מכן – לחזור חסידות.
ולא – לצאת עם הזקנקן ועם האבנט... ושהשני ישמע ממני. מדוע שלא תשמע מהשני, הלוא עבור מי נאמרת החסידות – עבור הנשמה, והרי נשמה, תודה לא-ל, יש כאלה שאצלם מאיר אור הנשמה בגוף, אך אין זה אלא הארת הנשמה. עצם הנשמה היא בעולם הבריאה. ו[כמו-כן] עבור חיה-יחידה, והרי חיה-יחידה היא באצילות – מובן אם כן שלכל זה צריך שתהיה הכנה.
[אמנם] לבכות צריך, אך השני לא צריך לדעת מכך. אל השני – צריך לצאת עם חיוך. [...]
[התייחס למאמר שאמר קודם, ואמר:] תדעו, כמה יגיעה היה לי על המאמר הזה. כאשר אני נזכר שהרבי [אדמו"ר הזקן] אמר חסידות, אדמו"ר האמצעי אמר חסידות, הצמח צדק אמר חסידות, הסבא [המהר"ש] אמר חסידות, ואני צריך לומר...
נזכר בתורת הרבי וגרם שמחה למעלה...
[...] ואספר לכם מעשה מהבעש"ט (שזו המעשה הוא אחת מהג' פעמים שהראה הבעש"ט לתלמידיו שראו בעיניהם מה שנעשה בריחוק מקום כעין שמצינו באלישע כו'):
פעם אחת ישב הבעש"ט עם תלמידיו אצל השולחן בליל פסח, ולפתע צחק מאוד, ושאלו אותו מה זה, והראה להם שאיש אחד כפרי פשוט שהיה נוסע לבעל שם טוב
– הבעש"ט היו לו חסידים בכמה מקומות ואחר כך נחלקה הארץ כמו חסידי וואָהלין, פולין ליטא כו' אבל לבעש"ט והרב המגיד היו כלליים –
והיה שומע ממנו תורה, והגם שלא היה מבין כל כך, אך היה חוזר בדיוק על מילים באופן שהיה זוכר בעל פה.
האיש היה חשוך בנים רחמנא-ליצלן, ובהתקדש ליל החג, הנה לאחר כל היגיעות הרבות וההכנות שיגע וטרח הוא ואשתו במשך הימים לפני פסח, ישבו שניהם לבדם אל השולחן.
באמצע הסעודה לאחר ששאלה אשתו הד' קושיות ולאחר ששתה איזה כוסות יין, זכר את רבו הקדוש ואת התורה ששמע ממנו שאיש ואשה זכו שכינה שרויה ביניהם, שאיש הוא אש י' ואשה אש ה' וזכו אז הרי הם י"ה, וכשנזכר על זה שעל ידי זה נמשך גילוי אלוקות למטה, יצא בריקוד עם אשתו.
זאת הראה הבעש"ט לתלמידיו, ואמר שעל ידי זה נעשה שמחה גדולה למעלה, לכן שחק גם כן.
(ספר השיחות תר"פ-תרפ"ז, תרפ"ג עמ' 38-39) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:08
