חישוב שבעה ימים
ב'לוח השבוע' בגיליון תש"ז כתבנו, שביום שלישי בלילה, אור ליום רביעי, הוא התחלת זמן קידוש לבנה. זאת מפני שהאמור בסידור אדמו"ר הזקן ש"על-פי הקבלה אין לקדש הלבנה עד אחר שבעה ימים למולד" מתייחס לשבעה ימים שאינם שלמים, זאת-אומרת שניתן לקדשה מרגע שעברו שש יממות מזמן המולד, ונכנסנו ליממה השביעית.
אמנם העירנו הרב יעקב שי' סנגאוי, שגם לפי מסקנה זו אין הכוונה שהזמן מתחיל בדיוק בסיום שש יממות, דהיינו ביום שלישי בלילה אור ליום רביעי בשעה 8:06, אלא מה שאין הימים הללו 'מעת לעת' אומר (כמו לגבי ג', ז' ול' ימים של יולדת1, ולחישוב היום השמיני למילה2, ול' יום של פדיון-הבן3), שכל עוד המולד הוא בתוך יממה מסויימת, אפילו בסופה – נחשבת יממה זו ליום שלם, והימים הבאים נחשבים כרגיל. וכהלשון בזה4, ש"בליל שביעי כבר אפשר לקדשה". ולכן, כיוון שהמולד היה ביום רביעי שעבר אור ליום חמישי, בשעה 8:06 (ו-5 חלקים) בלילה, זאת אומרת שיום חמישי היה היום הראשון, הרי שבעת הימים הללו מסתיימים כשנגמר יום רביעי זה, דהיינו ביום רביעי זה בלילה אור ליום חמישי בתחילת הלילה, ורק מזמן זה ואילך ניתן לקדש את הלבנה.
הרב יוסף שמחה גינזבורג רב אזורי עומר
_________________
1) שו"ע אדמו"ר הזקן סי' של ס"ו.
2) ראה שם בסי' שלא ס"ה.
3) כמו שהביא בשו"ת גינת ורדים (יו"ד כלל ו' סי' י) שפודין ביום ל"א ללידה, כי לכל דבר שצריך ימים א"צ שלמים מעל"ע, כמ"ש בתוס' (ערכין לא,א ד"ה מיום בשם ר' אלחנן), וכן כתבו הכסף משנה (ערכין פ"א ה"ג), הש"ך (חו"מ סי' לה ס"ק א), המג"א (סי' נג ס"ק ג) ועוד.
4) בס' עשרה מאמרות להרמ"ע מפאנו, מאמר אם-כל-חי ח"א סו"ס יט, שציין הרבי בנדון בהגהותיו בשולי גיליון ס' 'שער הכולל' (פל"ג ס"ב).
ואכן סיפר הרה"ח רי"ל שי' גרונר, שהרבי התעניין רק אם כבר אור ליום השביעי, ולא על דיוק השעה לז' שלמים. ראה גם בס' 'קידוש לבנה – אוצר הלכות ומנהגים' (להרב יעקב שי' טננבוים, ירושלים תשנ"ה) פ"ג ס"ב וש"נ.
תחנון בתפלת מנחה שלאחרי ברית מילה
לאחרונה אירע לי להיות בברית-מילה בבית אחד השלוחים שי', ואחר הסעודה התפללו מנחה. כשדיברנו על דילוג התחנון, אמר הסב של התינוק בשם הגרז"ש דווארקין ז"ל שבכהאי גוונא אין מדלגים. על כן אמרתי לשנות פרשה זו:
הנה לעניין אמירת תחנון במנחה שמתפללין אצל התינוק לאחר ברית המילה – הרי בשולחן-ערוך רבינו (סי' קלא ס"ו) הביא ב' מנהגים בזה [והמנהג לומר תחנון – בסתם. ואולי זה הטעם למה שנמסר בשם הרב דבורקין – המערכת], ובקצות השלחן (סי' כד ס"ה) סתם שמדלגין. ואילו בלקט 'רבן של ישראל' (עמ' 166) מובא בשם הרבי שבכהאי-גוונא צריכים לומר תחנון.
אמנם ב'התקשרות' (גליון תקצ עמ' 16) מובא הסיפור ביתר פירוט, ושבעל השמחה היה הרה"ח רי"ל שי' ביסטריצקי. ביררתי אצל רי"ל הנ"ל אשר ברית-המילה האמורה לא התקיימה בבית הכנסת ['770'], והיינו שלא היתה תפלת מנחה "אצל התינוק". [משום מה, פרט חשוב זה לא הודגש בעדכון הסיפור ב'התקשרות' שם]. כך שכל השקלא-וטריא בסיפור שייכת רק לעניין נוכחות בעלי הברית בתפלת מנחה (וזה פשוט בשולחן-ערוך רבינו שאין הצבור נפטרים מתחנון בגללם) ואודות מה שהם בעצמם נפטרים מלומר תחנון גם במנחה. ובמילא נשאר שכשמתפללים 'אצל התינוק' ישנן ב' דיעות בשוע"ר, והכרעת הגרא"ח נאה היא לדלג.
הרב לוי יצחק ראסקין, דומ"צ דקהילת ליובאוויטש, לונדון | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
