על-פי נגלה יש מדריגות בשליחות, אך ברוחניות יכולה היא להתקיים באופן הנעלה ביותר * המטרה הפנימית של כל הפעולות – שעל-ידם יתוסף בהפצת המעיינות * מי האשם בכך שלא כובדו השלוחים בעלייה? * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, לרגל "כינוס השלוחים העולמי" הנערך בשבת זו בבית-חיינו
א. ..על-פי תורה ישנו העניין ד"שלוחו של אדם כמותו"1, ולכן, כאשר מתאספים יחדיו, ובוחרים פלוני בן פלוני ופלוני בן פלוני שיסעו בתור שלוחים, הרי זה נחשב כאילו נסעו כל אלו שמינו אותם בתור שלוחים.
ולהעיר:
בנוגע לעניין "שלוחו של אדם כמותו" ישנם כמה דרגות: מהדרגא היותר פחותה – שהשליח עושה את המעשה, ואין זה אלא שהוא מוציא את המשלח ידי-חובה, ועד לדרגא היותר עליונה – שהמשלח עצמו עושה את הדבר על-ידי איבריו של פלוני, כידוע2 אריכות פרטי החילוקים בזה, והראיות לכל הצדדים.
אמנם, חסידים לא מגבילים את עצמם עם המסקנות שבנגלה דתורה – אם אין הדבר נוגע למעשה בפועל. וכפי שמצינו בחלק הדרוש שבתורה, שבמסכת אבות מפרש רש"י באופן אחר מהפירוש שבאבות דר' נתן3, וכמו כן מצינו שבפירושו על התורה מביא רש"י שישנם דרשות רז"ל ואף-על-פי-כן מפרש באופן אחר. והיינו, שרק בנוגע לעניינים של מעשה בפועל הרי זה באופן ש"הקהל חוקה אחת לכם"4, ו"הלכה כמותו" – כדברי אחד; מה שאין כן כאשר מדובר אודות עניינים רוחניים, או אפילו בעניינים של פועל אבל טרם שנקבעה הלכה – הרי "אלו ואלו דברי אלקים חיים"5, ולא עוד אלא שלפעמים פוסקת התורה ש"נהרא נהרא ופשטיה"6, וכל שבט במסילתו יעלה7.
ועל דרך זה בנוגע לענייננו: איך שתהיה המסקנה בעניין השליחות על-פי נגלה בנוגע להלכה למעשה בעניינים גשמיים וחומריים – הרי ברוחניות העניינים יכול להיות עניין השליחות, "שלוחו של אדם כמותו", במדריגה היותר נעלית.
והיינו, שהנוסע הוא המשלח בעצמו, אלא שעניין זה נעשה באופן שהוא על דרך מה שכתוב8 "ותשלח את אמתה", "שנשתרבבה אמתה אמות הרבה"
– עד מאה אמה9, על דרך מה שכתוב10 "ואולך אתכם קוממיות", מאה אמה11 – שעל-ידי זה הוציאו את משה רבינו, "גואל ראשון הוא גואל אחרון"12.
וזהו ענינה של נסיעה זו – שכולם נוסעים יחד עימהם, אלא שזהו באופן שנשתרבבה אמתם, ונמצאים גם הם בשרבוב, וזכו שנמצאים גם כאן יחד עם השרבוב.
כיוון שנמצאים כאן הנוסעים, והעשירי יצטרף אליהם בדרכם – נוסעים הם בשליחות כל הקהל, דהיינו כמה פעמים עשרה מישראל שעוסקים בתורה ומצוות, ולוקחים עימהם את האור ואת המאור, ועל-ידי זה פועלים לא רק דחיית החושך, אלא גם הפיכת החושך לאור.
ב. ואף-על-פי שלכאורה הרי זו אחריות גדולה ביותר,
הנה לכל לראש ישנו המאמר הידוע13: "וואָס מאָנסטו באַ מיר – מאָן באַ זיך" [=מה אתה תובע ממני – תבע מעצמך].
ובכל אופן, בנוגע לנתינת כוחות – הרי ישנו הכלל "לפום גמלא שיחנא"14, והיינו, שנותנים את הכוחות לבצע את השליחות עוד לפני שמטילים את השליחות;
כל מה שנדרש הוא – לנסוע על דעת המשלחים, ואז נעשים כל העניינים כדבעי למהוי בנוגע לשלוחים, והעיקר – שאז ישנם ההמשכות וההשפעות באופן שלמעלה מהטבע, ובהצלחה מופלגה.
ג. ועוד עניין בנוגע לשליחות זו:
ובהקדים שכ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר פעם15 אודות אחד מראשי החסידים של הצמח-צדק, שאמר, שכל העניינים שעושה בהידור מצווה הרי זה כדי שיונח אצלו עניין של חסידות טוב יותר ("ס'זאָל זיך אָפּלייגן בעסער אַ וואָרט חסידות").
וכיוון שנקודת העבודה בעקבתא דמשיחא היא הפצת המעיינות חוצה, הרי כל העניינים שנעשים, אפילו עניני קדושה, יש לנצלם באופן שיביאו הצלחה נוספת בנקודת העבודה של זמן הזה – הפצת המעיינות חוצה.
וכפי שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר16 אודות רבינו הזקן, שהיה אצלו סדר לשלוח את תלמידיו למקומות שבהם לא נתקבלה עדיין תורת החסידות, והיה מצווה עליהם שידברו שם בנגלה דתורה, ועל-ידי הדיבור בנגלה דתורה ביטלו את ההעלם וההסתר – שקיבלו אותם והתחשבו בהם כו', ובמילא היו יכולים להפיץ שם את המעיינות, ובאופן של קביעות וקיימא לדורותיהם אחריהם.
ועל דרך זה בנדון דידן:
אף-על-פי שהשליחות מצד עצמה היא עניין עיקרי, הרי זה גם כלל שהוא פרט מה"כלל גדול" דהפצת המעיינות.
והיינו, שבדרך נסיעתם הלוך ושוב, ועל אחת כמה וכמה בהיותם שמה, צריכים לנצל את הזמן בשביל הפצת המעיינות – על-ידי זה שיוכיחו שיודעים ללמוד נגלה, ובמילא מוכרחים לציית אליהם באומרם שצריכים ללמוד חסידות. וגם במקומות שאין צורך בראיה – יוסיפו באור החסידות.
ובפרט שיש עסק עם אלו שגם מצד עצמם חפצים הם בכך, אלא שיש צורך לצחצח את הכלי, ובלשון הידוע17 שצריכים לצחצח מבפנים עד החצי, ומבחוץ עד החצי, ובצירוף שניהם נעשה כלי מצוחצח, מזוכך ומבורר.
וגם כאשר ייסעו למקומות שבהם ישנם כאלו שמדמים שהם "מנגדים" – הרי זה רק מצד שטות, וכיוון ש"אין מביאין ראיה מן השוטים"18, על-פי נגלה, נמצא, שאין שם התנגדות; צריכים רק להודיע זאת, ולהודיע בדרכי נועם, ובהכנה המתאימה, ואז זורעים את "דבר השם", ובאופן ש"לא ישוב גו' כי אם עשה את אשר חפצתי"19, והיינו, שהקב"ה ימלא את רצונו וחפצו – פנימיות הרצון20, שזהו תענוג העליון שהוא נעלה יותר אפילו מתענוג המורכב21, אשר, המשכתו והתגלותו למטה היא על-ידי תורת החסידות, והעיקר על-ידי מעשה – הליכה בהדרכותיה ומנהגיה.
וכיוון ש"אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה"22, הנה על-ידי זה שבדרך נסיעתם יקרבו יהודי לאבינו שבשמים, שאצלו יקר כל יהודי שלא בערך יותר מבן יחיד שנולד להורים זקנים לעת זקנתם (כדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר בשם הבעש"ט23), וכאשר מקרבים אותו אפילו על-ידי פעולה אחת, הנה "יחוד זה למעלה הוא נצחי לעולם ועד" (כמו שכתוב בתניא24), וגורמים למעלה תענוג נצחי – הרי אלו שגרמו לכך מקבלים שכר נצחי ושכר אמיתי, שזהו "שכר מצווה מצווה", צוותא וחיבור.
ד. וכיוון שתורת החסידות דורשת שלא יהיה בדרך ממילא25, אלא באופן ד"יגעת ומצאת"26,
הרי לאחרי כל העניינים צריך להיות אצלם עניין "מעקה לגגך", עם כל העניינים הקשורים בזה (כנ"ל..), ואחר כך צריכים להתייגע ביגיעת נפש ויגיעת בשר להמשיך זאת למטה מעשרה טפחים, בכותלי המעקה,
ואז תהיה הנסיעה והחזרה בהצלחה מופלגה,
וזו תהיה הקדמה קרובה לנסיעת כל עם ישראל – "ויסעו ויהי חתת אלקים על הערים גו'"27 – "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו"28, ויקויים היעוד28 "והיתה לה' המלוכה", על-ידי דוד מלכא משיחא, במהרה בימינו.
ה. (..ואחר כך אמר:) כיוון שהתחלת הנסיעה היא ביום הבהיר [. .] תהיה התחלת הנסיעה בהצלחה מופלגה, וכן כל הפרטים הקשורים בזה, ועד להתוועדות החסידית כשיחזרו ויפגשו עימהם, עם שליחות של המשלחים מהתם להכא – מתוך שמחה וטוב לבב.
ובתור מקדמה – יאמרו הם לחיים, וכל הקהל ינגן "כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון"29, עם כל הפרטים שבהמשך הכתובים.
* * *
ו. [. .] והנה, על-פי המדובר לעיל שעל-פי נגלה יש ראיה לכל הצדדים בעניין השליחות – הרי מובן שגם ברוחניות ישנם כל העניינים הנ"ל.
לכאורה היה אפשר להביא ראיה לאופן הא', שהשליח עצמו נעשה מציאות המשלח – ממה שכתב אדמו"ר הזקן בתניא30 ש"אשכחן שאפילו מלאך נברא נקרא בשם ה' . . וכמו שכתוב31 ותקרא שם ה' הדובר אליה", ומזה משמע שלא זו בלבד שהשליח מוציא את המשלח, ולא רק שהעשייה שלו נחשבת לעשיית המשלח, אלא שהשליח עצמו נעשה המשלח – שהרי המלאך עצמו (לא רק העשייה שלו) נקרא בשם הוי' גם לאחרי עשיית השליחות.
אמנם, אין להביא ראיה משליחותו של מלאך לשליחותו של אדם, כי: מלאך – כיוון שאין לו גוף וחומר המבלבל, לכן מתאחד עם השליחות (שהרי אין לו מציאות שתבלבל לזה), עד כדי כך שהוא בעצמו נקרא בשם הוי'; מה שאין כן אדם – כיוון שיש לו גוף ונפש הבהמית, והוא בעל בחירה, הרי יתכן שמצד זה שהגוף ונפש הבהמית מבלבלים לשליחות (ולפעמים מבלבלת גם נפש האלקית – אם זוהי שליחות כזו שאינה מתקבלת ("עס לייגט זיך ניט") אצל נפש האלקית), אינו מתאחד עם השליחות, אלא נשאר במציאותו.
וכיוון שהאדם הוא בעל בחירה – הרי הדבר תלוי בבחירתו עד כמה מבטל את עצמו לשליחות, ולפי אופן ביטולו תהיה מדריגתו בעניין השליחות.
ז. ובנוגע לענייננו:
כיוון ששלוחים אלו32 לא יצאו לאוויר העולם...
– וכפי שאמר אדמו"ר הזקן33 שאוהב הוא את אוויר השדה, כיוון שאין בו העיפוש של אוויר העיר על-ידי דברים בטלים ובפרט דברים האסורים כו', וכידוע גם בעניין "וישכם אברהם בבוקר"34, "צפרא דאברהם"35, שאז האוויר הוא נקי וכו' –
אזי נקל יותר לפעול עליהם שיבטלו את עצמם, עד שיבואו למעלה היותר עליונה בשליחות – שכל מציאותו היא מציאות המשלח.
ואפילו אם השליחות שלהם לא היתה באופן כזה – יכולים לתקן זאת על-ידי תשובה, והרי תשובה מועילה גם למפרע, אלא שכדי שהתשובה תועיל גם למפרע יש צורך בתשובה עמוקה יותר, כדאיתא במסכת יומא36 שישנה תשובה שהיא "מכאן ואילך, כבעל מום שנתרפא שמקצת שמו עליו" (היינו שנשאר רושם כו'), וישנה תשובה עמוקה יותר שמועילה גם למפרע, ש"נעקר עונו מתחלתו", ועד ש"זדונות נעשות לו כזכיות".
* * *
ח. וכשם שהדברים אמורים בנוגע לשלוחים הנ"ל, כן הוא גם בנוגע לכל אחד ואחד מישראל – כאמור לעיל שכל יהודי הוא שליח של אדם העליון...
[. .] (כ"ק אדמו"ר התייחס לכך שלא כיבדו את השלוחים בעלייה לתורה בתפלת שחרית, ואמר:)
ה"גבאי" עורך "בעל-הבית'שע חשבונות", ומצד "בעל-הבית'שער חשבון" – בעל-הבית קודם לבחור-ישיבה, וגביר קודם לעני.
וכיוון שכל עניין יש לו מקור – הרי גם עניין זה התחלתו היא באשמת השלוחים עצמם:
ובהקדמה – שבעניין השליחות ישנם ב' פרטים: א) מילוי השליחות, שזהו חיוב על-פי דין. ב) לאחר מילוי השליחות צריך השליח למסור למשלח כיצד נתקבלה השליחות אצל אלו שאליהם נמסרה השליחות – שעניין זה אינו חיוב על-פי דין, כי אם "דרך ארץ", כמו שכתוב37 "וישב משה את דברי העם אל ה'", "בא הכתוב ללמדך דרך ארץ ממשה, שלא אמר הואיל ויודע מי ששלחני איני צריך להשיב"38.
ובנוגע לשלוחים הנ"ל – היה אצלם אמנם העניין הראשון, קיום השליחות, שהרי חזקה על שליח שעושה שליחותו, אבל, בחזרתם משליחותם, הנה עוד לפני שהשיבו את דבר העם, פנה כל אחד לענייניו; להתקלח, להחליף את העניבה, וכיוצא-בזה בשאר "בעל-הבית'שע עניינים". וכתוצאה מזה נעשה גם אצל הגבאי "בעל-הבית'שע חשבונות".
אמנם, אילו הגבאי לא היה בעל-בחירה, היתה כל האשמה מוטלת על השלוחים בלבד; אבל כיוון שהוא בעל-בחירה, הרי באיזה אופן שתהיה הנהגת השלוחים אין זה מכריח את הנהגתו, ובמילא, מוטלת האשמה גם עליו.
ובכל אופן, על-פי מאמר רז"ל39 "כל דעביד רחמנא לטב עביד" – יכבדו אותם בעליות בתפלת מנחה (ולצורך זה יערכו כמה מנינים), שהרי מנחת שבת הוא עניין נעלה יותר, וכידוע40 בנוגע לבר-מצווה של אדמו"ר האמצעי שעלה לתורה במנחה דווקא, כיוון שהזמן דמנחת שבת הוא "עת רצון", והוא עניין גבורות ממותקות (שהרי זמן המנחה בכלל הוא זמן של דינים וגבורות, אבל הזמן של מנחת שבת הוא עניין גבורות ממותקות)41.
ועל-פי האמור לעיל שתשובה מועילה גם למפרע – הרי זה יועיל ויפעל תיקון הן אצל השלוחים והן אצל הגבאי.
(אחר כך הוסיף כ"ק אדמו"ר:)
כשם שהנהגת הגבאי באה כתוצאה מהנהגת השלוחים, כן הוא גם בכל המדריגות ("ווייטער און ווייטער"), ועד שבנוגע לכל העניינים אומר הקב"ה שהוא בעצמו אשם... כמאמר רז"ל42 שהקב"ה מתחרט על בריאת היצר-הרע דכתיב43 "ואשר הרעותי".
ולכן, כאשר מתקנים עניין מסויים – יש לתקנו משרשו הראשון, ולהמשיך עד למטה מטה.
– הרב לנדא44 כותב לי במכתב45 אודות סדר קביעת המזוזה אצל כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, ופעם אמר: אצלי לא תישאר קורה אחת (מהרצפה) שאינה חדורה בעניין המזוזה ("ניט מזוזה'דיק").
מזוזה – הוא עניין אורות מקיפים, וצריכים להמשיכה עד הרצפה, היינו, להמשיך מהשורש הראשון עד למטה מטה.
(בקשר לנסיעת התלמידים השלוחים לאה"ק וחזרתם, מהתוועדויות ש"פ בלק וש"פ שופטים ה'תשט"ז.
'תורת מנחם – התוועדויות' תשט"ז ח"ג (יז) עמ' 62-66, 185-190, בלתי מוגה)
____________________________
1) ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
2) ראה לקח טוב (למהר"י ענגיל) כלל א. וש"נ.
3) ראה גם לקו"ש חי"ז ע' 349.
4) שלח טו, טו.
5) עירובין יג, ב. וש"נ.
6) חולין יח, ב. וש"נ.
7) ראה לקו"ש חכ"ג ע' 54. וש"נ.
8) שמות ב, ה ובפרש"י.
9) ראה תורה שלימה עה"פ (אות מד). וש"נ.
10) בחוקותי כו, יג.
11) ב"ב עה, א. וש"נ.
12) ראה שיחת י"ג תמוז דאשתקד סכ"ח (תורת מנחם – התוועדויות חי"ד ע' 205). וש"נ.
13) לקו"ד ח"ב רצג, ב. סה"ש תרח"ץ ע' 92. וראה גם מכתב ח' תמוז שנה זו (אגרות-קודש חי"ג ע' רמח), ובהנסמן שם.
14) כתובות סז, רע"א. וש"נ.
15) ראה גם מכתב כ"ט סיון, כ"ה תמוז שנה זו (אגרות-קודש חי"ג ע' ריט, ע' דש). תורת מנחם – התוועדויות ח"ז ס"ע 330. וש"נ.
16) ראה גם תורת מנחם – התוועדויות חט"ו ע' 281. וש"נ.
17) ראה עץ חיים שער ב ענף ג. הובא בסה"מ תש"י ע' 13. ועוד.
18) שבת קד, ב. וש"נ.
19) ישעי' נה, יא.
20) ראה לקו"ת שה"ש כח, ד. וש"נ.
21) ראה סה"מ תרס"ג ע' כד ואילך. המשך תרס"ו ע' צז ואילך. ועוד.
22) ב"ק לח, ב. וש"נ.
23) ראה כתר שם טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סקס"ז. וש"נ.
24) פכ"ה (לה, א).
25) ראה סה"ש קיץ ה'ש"ת ע' 57. תש"ב ע' 119.
26) מגילה ו, רע"ב.
27) וישלח לה, ה.
28) עובדי' בסופו.
29) ישעי' נה, יב.
30) אגה"ק סכ"ה (קמא, סע"א).
31) לך לך טז, יג.
32) הערת המו"ל: התוועדות זו נערכה לכבוד התלמידים השלוחים שיחיו שחזרו משליחותם בארץ הקודש (ראה שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול סי"ב (לעיל ע' 176). וש"נ).
33) ראה סה"ש תש"ו ע' 47. וש"נ. וראה גם תורת מנחם – התוועדויות חי"ב ע' 110.
34) וירא כב, ג.
35) זח"א רמז, סע"ב.
36) פו, סע"א ואילך ובפרש"י.
37) יתרו יט, ח.
38) פרש"י עה"פ.
39) ברכות ס, סע"ב.
40) ראה לקו"ד ח"ב רסו, סע"א ואילך. סה"ש תרצ"ו ע' 91 ואילך.
41) ראה סה"ש שם ע' 92, ובהנסמן שם בהערות.
42) סוכה נב, ב.
43) מיכה ד, ו.
44) הרב ר' יעקב לנדא. – ראה אודותו סה"ש תרפ"ז ע' 151 הערה 38.
45) ראה מכתב י"ג סיון שנה זו (אגרות- קודש חי"ג ע' קסט) – בשוה"ג. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
