ידועה איגרתו של הבעש"ט (נדפסה בפעם הראשונה בסוף ספר 'בן פורת יוסף' של בעל ה'תולדות'), שבה הוא מספר על 'עליית הנשמה' שהייתה לו, ושבמהלכה הגיע עד 'היכל המשיח', ושאלו: "אימתי קאתי מר" (=מתי יבוא מר); וענהו המשיח – "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". וכך מבואר בספרי גדולי החסידות, כי גילוי אור החסידות הוא התחלת "התנוצצות אורו של משיח".
מכיוון שכך, התבוננות במהות החסידות תאפשר לנו להבין את משמעות הגאולה. למשל, את אופי החיים בתקופת הגאולה. מצד אחד ברור שזו תהיה מציאות-חיים חדשה לגמרי, ומצד שני נאמר 'עולם כמנהגו נוהג'. הרי שיהיה שילוב של חידוש בתוך המציאות הקיימת. ואכן, הרבי מליובאוויטש הסביר שהדבר משתקף במילה 'גאולה', שעיקרה המילה 'גולה', אלא שכאן נוספת ה'א', והיא שהופכת את ה'גולה' ל'גאולה'.
מה האור מחולל
גם במהותה של החסידות יש דבר דומה. מצד אחד, היא לא חידשה דבר. התורה אותה תורה; המצוות אותן מצוות. השינויים במנהגים וכדומה – לכולם מקורות קדמונים, ואין הם חידוש של החסידות. מצד שני, החסידות חוללה מהפכה אמיתית. היא החדירה רוח חדשה ורעננה בחיי היהדות, עד שגם מי שבמוצהר אינם חסידים, מושפעים בפועל מרוח החסידות.
את ההסבר אפשר למצוא במכתב שכתב כ"ק אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, לרגל חג-הגאולה י"ט בכסלו. הוא כותב כי ביום הזה, י"ט בכסלו, שמסמל את פריצת דרכה של החסידות – "אור וחיוּת נפשנו ניתן לנו". שתי המילים הללו, 'אור' ו'חיוּת', ממצות את בשורתה של החסידות.
מה ההבדל בין חדר חשוך לחדר מואר? מבחינת החפצים והעצמים שבחדר, אין שום הבדל. האור אינו מביא שום דבר חדש לחדר ואינו מוסיף מאומה על מה שהיה בו. ועם זה, איזה הבדל בין חדר שבו שוררת עלטה לחדר מואר! בחדר חשוך החפצים מאבדים ממשמעותם; קשה לעמוד על ערכם האמיתי; ובמקום לעשות בהם שימוש מועיל – האדם עלול להיתקל בהם ולהיחבל. זה ההבדל בין חושך לאור.
אף מושג ה'חיוּת' כך. רוח-החיים אינה מוסיפה מאומה על מה שכבר יש בגוף. היא אינה משנה את מבנה האיברים והגידים. אבל איזה הבדל! אותו אוסף של איברים וגידים יכול להיות מוטל כאבן דוממת, והוא יכול להיות יצור חי, תוסס, מלא עליצות וחיוניות. הכול בזכות אותו דבר בלתי-מוגדר שנקרא – 'חיוּת'.
עולם כמנהגו – אבל גאולה
שני המושגים הללו, 'אור' ו'חיוּת', ממחישים איך אפשר לשנות את פני הדברים מן הקצה אל הקצה, וזאת בלי להוסיף דבר על עצם מהותם. אותו דבר עצמו יכול להיות מואר וחי, והוא יכול להיות אפל וחסר-חיים.
החסידות, במהותה האמיתית, היא 'אור' והיא 'חיוּת'. ההגדרה הממצה ביותר שלה היא – פנימיות התורה, נשמת התורה. היא שופכת אור חדש על התורה ומחיה את מצוותיה. התורה אותה תורה והמצוות אותן מצוות, אבל על-ידי החסידות הן מתחילות להאיר ולחיות. כפי שראו הכול, שעל-ידי גילוי אור החסידות החלו יהודים לחוש אחרת את התורה, ולקיים בחום, בשמחה וברעננות, את מצוותיה. השגרה וההרגל פינו את מקומם לחיוּת פנימית שחדרה לחיי היהדות.
גם הגאולה (בתקופה הראשונה שלה) תהיה שילוב של המציאות הקיימת עם אור חדש, שיעניק לה מימד שונה לחלוטין. 'עולם כמנהגו', אבל עם "ונגלה כבוד ה'". |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
