קריאת 'מעשה ראובן'
באנציקלופדיה התלמודית ערך 'טעמי המקרא'1 מובא, שיש שתי מערכות טעמים במעשה ראובן2, וזה תלוי בשאלה אם בתיבת ישראל יש 'אתנחתא' (וההמשך "ויהיו בני יעקב שנים עשר" הוא סיום הפסוק), או שיש בתיבה זו 'סוף פסוק' (וההמשך "ויהיו בני יעקב שנים עשר" הוא פסוק אחר).
בשם ספר 'שערי תפילה' להמדקדק ר' זלמן הענא3 כתבו, שזה "קרי וכתיב" והקורא יקרא לפי הקרי, היינו כפסוק אחד, כמו ב'טעם העליון' בעשרת הדברות4; ומס' 'לוח ארש' להיעב"ץ5 הביאו, שהיחיד קוראו כשני פסוקים, ובציבור קוראים אותו כפסוק אחד.
ברוב החומשים מובא רק לקוראם כפסוק אחד, וכמדומה שכך נפוץ לקרוא הן בשמו"ת והן בציבור (וכן משמע ברוב המפרשים – ובפרט מכיוון שזה מדגיש את העניין שראובן לא חטא ממש), וכן משמע גם בלוח 'דבר בעתו', וכל-שכן בשאר הלוחות (ולפניהם – באחרונים לסי' תכח וכו') שלא הביאו מעניין זה מאומה.
מאידך בחומש 'תורה תמימה' ועוד, ובתנ"ך קורן וברויאר, הובאו בפסוק זה שתי מערכות-הטעמים ביחד (ללא הוראה כיצד לקרוא בפועל – וכנראה הדבר נעשה רק בשביל שימור המסורת).
בתיקון 'איש מצליח' מובאת דרך שונה בזה: לקרוא (בציבור6) פעם ראשונה ולסיים ב'וישמע ישראל', כאילו הם שני פסוקים, ופעם שנייה לסיימו ב'שנים עשר', כפסוק אחד.
בחומש 'שי למורא' כתב לנהוג כהיעב"ץ, וכן נדפס לאחרונה בספר חת"ת, וצריך עיון.
_________________
1) כרך כ, טור תרז-ח.
2) וישלח לה,כב.
3) אות שכה.
4) דבריו שם בעניין עשרת הדברות, הובאו בשו"ע אדמו"ר הזקן (סי' תצד ס"ח-יא), וחבל שלא צויין לספר זה כלל במהדורה החדשה של השו"ע. וראה בס' 'הסידור' עמ' רלח ואילך, וש"נ. אודות מסקנת אדה"ז למעשה שם שלא כהרז"ה, ציינו שם ל'הערות וביאורים' גיליון תתל"ח עמ' 109. אגב, גם ב'מנחת שי' כאן השווה זאת לעשרת הדברות.
5) סי' תסב.
6) ראה בהסכמת הרב נאמ"ן ל'תיקון' זה. ושם כתב גם, שבקריאת שמו"ת מנהגו לכפול גם את התרגום על כל צורה בנפרד.
עוד על ברכת 'הגומל' בטיסת-פנים
ב'התקשרות' גיליון תרס"ו עמ' 17 מובא הספק אם לברך בזמננו 'הגומל' על טיסה פנים-ארצית (מצד הסיכון שבטיסה עצמה, ללא מעבר מעל ים או מדבר), ושלמעשה ההוראה היא שלא לברך 'הגומל' על טיסה כזאת.
כך גם מדוייק בלשון 'ספר המנהגים'1: "הנוסע מעבר לים באוירון – גם-כן מברך ברכת הגומל" – הרי שאם אינו נוסע 'מעבר לים' – לא יברך.
ואכן, בקובץ 'הערות וביאורים'2 מסר הרה"ג הרה"ח ר' יהודה לייב שי' שפירא, רב וראש ישיבה דמיאמי רבתי, שבשעתו שאל זאת בקובץ 'יגדיל תורה' ברוקלין נ.י.3 ע"פ המכתב שבלקוטי שיחות4 שבו משמע שיש לברך גם על עצם הסיכון שבטיסה (ללא ים ומדבר), והסתפק אם הדברים נכונים למעשה גם בתנאי הבטיחות דהיום. והרבי הוסיף על המכתב הנ"ל את הקטע (הנדפס ב'יגדיל תורה' שם): "זה עתה ראיתי בס' טהרת יו"ט ח"ח (עצ"ז ואילך) ובשו"ת ציץ אליעזר חי"א ס"ד כמה דעות בזה". הרי שהרבי בעצמו כותב שיש להסתפק בזה.
כמו-כן מסר שם בשם הרה"ח מוהר"ר שמואל דוד רייטשיק ע"ה, שהוא עצמו שאל זאת מהרבי ביחידות, והרבי ענה לו שהאווירונים עכשיו שונים הם מאלה שהיו מלפנים, ואין צריך לברך.
הרב יוסף שמחה גינזבורג
_______________
1) ס"ע 14.
2) גיליון ר"ה תשס"ח עמ' 68.
3) גיליון כד עמ' תרא.
4) חי"ב עמ' 152, שעליו נסב הדיון ב'התקשרות' שם.
עמידה בחזרת הש"ץ
בגיליון 'התקשרות' לפ' בראשית (תשד"מ) הופיע מאמר רב-ערך בנושא כפול: עמידה במודים דרבנן, ועמידה בחזרת הש"ץ. ברצוני להוסיף מספר נקודות לגבי עמידה בחזרת הש"ץ.
1) דברי אדמו"ר הזקן (קכד,ז) לעניין תקיעות דמעומד נמצאים בסוגריים. בשו"ת שארית יהודה (למהרי"ל מיאנוביץ, אחי אדמו"ר הזקן, דף כא,א) ובשו"ת דברי נחמיה (חאו"ח דף יט,ג) נאמר, שהסוגריים מעידות על כך שאדמו"ר הזקן היה לו ספק בדבר, ולכן הניחו בסוגריים לעיון נוסף1.
2) נראה לי להציע הסברים לגבי ספיקו של אדמו"ר הזקן, ממספר זוויות-ראיה:
א) אם "תקיעות מעומד" פירושו שהציבור עומד, אזי "תקיעות מיושב" פירושו שהציבור יושב, וזה כידוע היפך המציאות בקהילות רבות2.
ב) בשו"ת 'יחוה דעת' (ח"ה סי' יא) מביא מקורות רבים המעידים על כך שהציבור יושב בחזרת הש"ץ הן בקהילות ספרדיות והן בקהילות אשכנזיות.
ג) בשו"ע אדמו"ר הזקן (תקצ"ב,ב) מביא טעם אחר3 לשם "תקיעות מיושב/מעומד" ("לפי שאף השומעין צריכין לעמוד בעת שמיעת תקיעות הללו"), וייתכן שבעלי אותו טעם אינם סוברים את הטעם המובא בסימן קכד. ייתכן גם שבעלי אותו טעם סוברים, שהקישור של השם "תקיעות מעומד" לעמידת הציבור4, מקורו ומשמעותו למנהג שתוקעים בתפילת-לחש, ומזה "התגלגל" קישור זה לתקיעות שבחזרת הש"ץ. כידוע, אדמו"ר הזקן בשולחנו (תקצ"ב,א) שולל תקיעות בתפילת-לחש.
3) מאחר שבסי' תקצ"ב מסביר אדמו"ר הזקן את פשר "תקיעות מיושב/מעומד" באופן השני כנ"ל, ומתעלם לחלוטין מהנימוק שבסי' קכד, אולי מהווה עובדא זו הוכחה לכך שחזר בו מאותו הנימוק5.
4) עצם דברי הרמ"א (קכד,ד) לגבי הצורך לעמוד בחזרת הש"ץ – והם המקור המצוטט בדברי אדמו"ר הזקן שם – נאמרים בתור "יש אומרים" בלבד, כך שאינם בהכרח דעה מחייבת של הרמ"א ואדמו"ר הזקן6. כמו"כ הרמ"א מייחס את דבריו ל'הגהות מנהגים' ובכך בעצם הוא כאילו מציין במפורש שזה רק בגדר מנהג7. על-פי-זה אפשר לענות על השאלה [המובאת גם בשו"ת 'יחוה דעת' הנ"ל] מדוע לא מייחס הרמ"א את דבריו לדברי הרמב"ם (פ"ט מהל' תפלה ה"ג) שבהם נאמר במפורש שעומדים בחזרת הש"ץ.
5) לאור כל הנ"ל, אותם גדולי-ישראל שנהגו לשבת בחזרת הש"ץ, כמפורט במאמר הנ"ל ב'התקשרות' וכן בשו"ת 'יחוה דעת' הנ"ל, אין הכרח שיש בהנהגתם סתירה לדברי הרמ"א ואדמו"ר הזקן.
הרב יוסף כהן, רב בעיר רמלה
ההערות למאמר זה הן הערות המערכת.
_______________________
1) ישנה גם אפשרות שהסוגריים נוצרו מפני שהדברים נכתבו על הגיליון ע"י אדמו"ר הזקן או ע"י מהרי"ל, והוכנסו פנימה ע"י המדפיסים (ראה דוגמאות בס' 'תורת חב"ד – ביבליוגרפיה' כרך ב, 'ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן', ס"ע כג).
2) ידוע שבמשך הדורות השתנו הרבה דברים (גם בעניין זה – ראה בפרמ"ג שהובא להלן הערה 7), וצ"ע מה הראיה ממה שנהוג בימינו.
3) מהלבוש סי' תקפ"ה ס"א והמגן-אברהם ר"ס תקצ"ב.
4) בהגהות מנהגים (מנהג של יום חול סו"ס י, מקור דברי הרמ"א) מתייחס לביטוי בגמרא (ר"ה טז,א-ב) "למה תוקעין כשהן יושבין, וחוזרין ותוקעין כשהן עומדין".
5) זאת רק באם ידוע שאדמו"ר הזקן כתב את הל' ראש-השנה אחרי הל' תפלה (הספר לא נכתב לפי סדרו, ראה ב'הקדמת הרבנים בני הגאון המחבר' שהתחיל בהלכות ציצית והלכות פסח).
6) ראה בס' 'כללי הפוסקים וההוראה משו"ע אדמו"ר הזקן', כלל רצב (ובסמוך לו), לגבי 'יש אומרים' שברמ"א, שלא הביאם כדבר מוחלט להלכה. וראה בזה גם בשדי חמד, כללי הפוסקים סי' יד אותיות ב-ג.
7) צ"ע האם אמנם כל הכתוב בספר זה הוא רק מנהג בלבד, למשל האמור שם (בפרק הנ"ל סי' ח) שאסור לדבר מברוך שאמר ואילך, גם הוא אינו אלא מנהג - אתמהה. אבל בענייננו, גם הפרמ"ג שם (משבצות ס"ק ב) כתב רק שעמידה בחזרת הש"ץ היא "מנהג מקדמונים" ולא יותר מזה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
