הקב"ה מתגלה אל משה רבנו ומורה לו ללכת למצרים ולבשר לבני-ישראל על הגאולה הקרובה: "לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם, ה' אלוקי אבותיכם נראה אלי... לאמר... פקוד פקדתי אתכם... ושמעו לקולך".
משה השיב לקב"ה כי הוא חושש שבני-ישראל לא יאמינו לדבריו: "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו לקולי, כי יאמרו לא נראה אליך ה'". חז"ל אומרים, שבאותה שעה "דיבר משה שלא כהוגן". הלוא הקב"ה אמר לו "ושמעו לקולך", ואילו הוא מביע חשש שלא יאמינו לו.
סימן מהאבות
שואל המהרש"א: למה נהג משה שלא כהוגן, וכי מניין לו לדעת שבני-ישראל יאמינו לדבריו? זאת ועוד: התורה מספרת שהעם האמין לדברי משה אחרי שעשה את האותות לעיני העם, והלוא זו הייתה בקשתו מהקב"ה, לתת לו אות ומופת, כדי שיאמינו לו.
המהרש"א מסביר, שביד זקני ישראל היה מסור סימן, שהגאולה תבוא בלשון "פקוד פקדתי". הקב"ה אמר למשה לומר לעם-ישראל "פקוד פקדתי אתכם", על-פי הסימן שהיה מסור ביד הזקנים, ומכיוון שמשה ידע כי בני-ישראל הם מאמינים בני מאמינים, היה עליו להניח שיאמינו לו ולא לטעון "והן לא יאמינו לי".
בשורה שאינה נקלטת
אולם עכשיו נשאלת השאלה על משה רבנו, אם אכן ידע על הסימן שהיה מסור בידי הזקנים, למה אמר "והן לא יאמינו לי"?
אלא חשש משה שגם אם במוחם יאמינו לדבריו, מכיוון שיאמר להם את הסימן שהיה מסור בידם מאבותיהם, בליבם יתקשו לקלוט את בשורת הגאולה. אחרי מאתיים ועשר שנות שעבוד נהפכה הגלות למציאות הקבועה שלהם, וגם כשישמעו את בשורת הגאולה, עדיין לא יוכלו לקלוט אותה בליבם. לכן ביקש מהקב"ה אות מוחשי שיגרום לבני-ישראל לחוש שאכן באה הגאולה.
מעל הגלות
על כך השיב לו הקב"ה: "ושמעו לקולך". אכן, הגלות ארוכה וקשה, אך עם זה, השעבוד לא נהפך בעיני בני-ישראל למציאות הרגילה. מעצם הווייתם אין בני-ישראל שייכים כלל למצרים ולגלות. גם אחרי מאתיים ועשר שנים הם חשים בכל יום ויום "כאילו יום זה נכנסו למצרים". כשישמעו את הבשורה האלוקית "פקוד פקדתי אתכם", ודאי שהדבר ייקלט גם בליבם – שהגיעה עת גאולתם.
על כך חז"ל אומרים שמשה נהג 'שלא כהוגן', כי לפי גורל מעלתו היה צריך להעריך בשלמות ובמידה מדוייקת יותר את מעלתם של בני-ישראל, שגם אחרי שנים רבות כל-כך של שעבוד מורגש בליבם שאין הם שייכים למצרים ולגלות. כוח זה קיים בעם-ישראל גם בימינו. אף-על-פי שעברו יותר מאלף ותשע-מאות שנים של גלות, היהודים הם מעל הגלות, ומיד כשהם שומעים שהגאולה עומדת לבוא – הם מתחזקים ברוחם ומאמינים ומצפים לגאולה.
(ספר השיחות תנש"א כרך א, עמ' 246) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
