הדרך להגיע ללבו של יהודי ולהראות לו את אור התורה היא על-ידי אור. אין צורך להילחם בחושך. מדליקים נר קטן, ומיד החושך מתפזר ומתפוגג

חנוכה הוא חג של ניצחון, ניצחון אדיר. זה ניצחונה של היהדות על התרבות היוונית-הלניסטית; ניצחונם של היהודים המעטים והחלשים על היוונים הרבים והחזקים; ניצחונם של נאמני התורה על המתייוונים. אך ראו-נא מהו הדבר שמסמל את הניצחון המופלא הזה - לא חרב, לא חנית, לא מקל, אלא דווקא נר - להבה קטנה ומאירה.

יש בחג החנוכה מסר מופלא על כוחו האמיתי של עם-ישראל. יש בו לקח לדורות, כיצד צריך להתנהג במצבים דומים. צריך רק להטות אוזן למה שמלחשות השלהבות הקטנות של נרות החנוכה.

כאז כן עתה

יש זהות מעניינת בין התקופה שלנו לתקופת מלחמת החשמונאים. כאז כן עתה מתמודדת היהדות מול תרבות כלל-עולמית, שמושכת את בני-הנוער והצעירים. כאז כן עתה ניצב מול העם היהודי הפיתוי, להשליך אחר גוו את הדברים המבדילים אותו מן העמים האחרים, ולהתערות במשפחת העמים - עם ככל העמים. בימים ההם הייתה זו התרבות ההלניסטית, וכיום זו התרבות המערבית, גלי האופנה והרוח המנשבת בעולם.

השאלה היא - כיצד מתמודדים? איך מסבירים לעם, שההיטמעות בתוך התרבות המערבית משמעותה בעצם התאבדות קולקטיבית, ביטול ייחודנו כעם יהודי? איך משכנעים צעיר יהודי, שהזוהר של התקשורת והאופנה הוא אשליה וזיוף, דבר ריק וחולף, שאין מאחוריו שום תוכן ממשי? איך מוצאים את שביל-הזהב, שמאפשר לנצל את כל ההישגים הטכנולוגיים של העולם המודרני, בלי להיות מושפעים מהתכנים השליליים שעולם זה מקרין סביבו?

התשובה היא - נר, אור. לאו-דווקא מלחמה ברע, לאו-דווקא הדגשת השלילה, לאו-דווקא גערות ומחאות. הדרך להגיע ללבו של יהודי ולהראות לו את אור התורה היא על-ידי אור. זו סגולה מיוחדת שנתן הקב"ה באור, שאין הוא צריך להילחם נגד החושך. מדליקים נר קטן, ומיד החושך מתפזר ומתפוגג.

כל אחד יכול להאיר

אמנם לפעמים צריך להילחם. גם החשמונאים קמו ונלחמו נגד היוונים והמתייוונים. אבל זה מצב זמני, תגובה מיידית על אירועים ועל מצבים מסויימים. הדרך הכללית, השיטה והקו, באים לידי ביטוי בסמל שהשאירו החשמונאים לדורי-דורות - הדלקת נרות, הפצת אור.

רבים מבני העם היהודי בימינו חיים באפלה, מבחינה יהודית. הם נוהים אחר הגל העולמי לא משום שהם מעדיפים אותו מן היהדות, אלא משום שזה הדבר האחד והיחיד שהם מכירים. מעולם לא טעמו את טעמה של היהדות ולא למדו להכיר את האור הגדול הטמון בה. חובתנו להאיר לפניהם את היהדות. להפנות זרקור אל מכמניה, הטובלים מבחינתם בחשכה. אז יתברר שאין צורך כלל להילחם, לגעור ולגנות. האור עצמו יעשה את המלאכה.

ועוד יתרון לאור - גם ילד קטן יכול להעלות אור. כדי להילחם צריך להיות גיבור-מלחמה, אבל להדליק אור - כל אחד יכול. לא כל אחד יודע להתפלמס ולהתווכח, אבל כל אחד מסוגל להאיר באור היהדות. חובתו של כל יהודי שזכה לאור התורה, לפתוח צוהר גם לרעהו. כל אחד ואחד יכול לסייע בביעור הבערות, אם יבאר מושגים יהודיים לסובבים אותו, ישמיע לפניהם רעיון מפרשת-השבוע וכדומה. כך מדליקים אור ומגרשים את החושך.

ימי החנוכה הם סמל ומופת לפעילות הנדרשת מאיתנו כל ימות השנה. כשם שבחנוכה אנו מעמידים חנוכיות "על פתח ביתו מבחוץ" ומאירים את העולם שסביבנו באור התורה, כך בחיי היום-יום צריך כל יהודי להשתדל להפיץ בסביבתו יותר אור, יותר שמחה, יותר אמונה ויותר תורה. וכשיהיה אור - ממילא לא יהיה חושך.