הדיווחים על ההשמדה ההמונית של יהודי אירופה כבר הגיעו לארץ-ישראל. הצבא הנאצי התקדם וכבש עוד ועוד חלקים מהעולם. בקיץ תש"ב השתלט הצבא הגרמני, בעזרת הפשיסטים האיטלקים, על טוברוק שבלוב, חצה את גבול מצרים והסב אבדות כבדות לצבא הבריטי. הוא כבר הגיע לאל-עלמיין שבמדבר המערבי של מצרים והיה קרוב מאוד לאלכסנדרייה. מכאן הייתה הדרך לארץ-ישראל קצרה מאוד. הנציב הבריטי בארץ הודיע לראשי היישוב היהודי שאם אלכסנדרייה תיפול, הוא ייאלץ להסיג את כוחותיו לעיראק.
כמעט שבעים שנה חלפו מאז, אך ר' פינחס בומז'ה, תושב רחובות, חי את אירועי הימים ההם כאילו אירעו היום. "אינכם יכולים לתאר לעצמכם את הפחד שהיה אז", הוא מדגיש. "סובבנו חסרי-אונים בתחושה של סוף העולם. ידענו כי אם נינצל זה יהיה רק על-ידי נס. הצבא הגרמני התקדם עוד ועוד והתכוננו לגרוע מכול. מצב הרוח הכללי והפרטי היה בשפל המדרגה".
התארגנויות למלחמה ולתפילה
לדבריו, פה ושם נוצרו התארגנויות לאימונים צבאיים, אך זה היה מגוחך למדיי. להתארגנויות האלה לא היה שום סיכוי לעמוד בפני הצבא הגרמני האדיר. יהודים מאמינים התארגנו למשמרות תפילה ולימוד. בישיבות עוררו את הבחורים לתיקון המעשים והמידות. היו שאף עסקו בהלכות קידוש השם, מתוך תחושה שהקץ קרוב.
ואז אירעה התפילה המיוחדת ליד ציונו של בעל 'אור החיים' בהר-הזיתים בירושלים, והפיחה תקווה בלבבות. בספרו 'אמרו צדיק' מספר הרב ד"ר מאיר גרוזמן על אותה תפילה נוראה, בראשותו של האדמו"ר רבי ישראל מהוסיאטין.
תפילה וזעקה
הוא מספר כי רבה של בני-ברק, הרב יעקב לנדא, נכנס בימים הקשים האלה אל הרבי מהוסיאטין והניח על שולחנו פירוט של הסכנות הצפויות מהנאצים. בסיום מכתבו ביקש שהרבי יבטל את הגזֵרה הנוראה. קרא האדמו"ר את האיגרת והשיב: "צריך ביטחון". הרב לנדא התעקש: "ויהודי אירופה המובלים להשמדה, וכי להם אין ביטחון?!". הצדיק השיב שארץ-ישראל שונה.
הגיע ט"ו בתמוז, יום הסתלקותו של ה'אור החיים'. בכל שנה נהג האדמו"ר לעלות לציונו. הרבי בא במונית, עם מספר מצומצם של מקורבים ורבנים. הוא הוציא מכיסו ספר תהילים והחל לומר מן הפרק הראשון. לאמירת התהילים הצטרפו כל הנוכחים, ובמהרה נהפכה התפילה לזעקה ולבכי.
הבשורה
"למדתי אז בישיבת חברון", מספר בומז'ה. "אבא, הרב אביגדור, שלח להודיע לי כי כדאי שאתאמץ להגיע לתפילה כדי לראות את הצדיק. הרמז היה ברור. הנאצים מתקרבים ומי יודע אם נזכה עוד. הייתה שם חרדת-קודש. הכול אמרו תהילים ובכו. איש לא התיק את עיניו מספר התהילים. באוויר עמד מתח רב. פתאום הרים הרבי את עיניו והסתובב מעט אל הקהל. 'ער וועט נישט קומען' (=הוא לא יבוא), אלה היו מילותיו.
"המילים המעודדות התפשטו במהירות. המצביא הנאצי התרברב שכיבושה של ארץ-ישראל יארך כזמנה של ארוחת צהריים אחת. אבל מאותו יום והלאה החלה מפלתו. הצבא הבריטי, בפיקודו של פילדמרשל מונטגומרי, הדף את גדודיו של הצורר, וליהודי ארץ-ישראל הייתה הרווחה".
ר' בומז'ה: "הכול אמרו תהילים ובכו" | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
