נושאים נוספים
	התקשרות גליון 783 - כל המדורים ברצף
	רק בהתמסרות מוחלטת אפשר להביא את הגאולה
	טעימה והתחלה של הגאולה
	ליובאוויטש בעיני גדולי רבני הונגריה
	פרשת דברים
	הלכות ומנהגי חב"ד

ייסוד קרן גמ"ח בפורטלאנד * שיחות ופגישות עם הרב מסיגעט, לימים האדמו"ר בעל 'ברך משה' מסאטמר * הוראות בעל פה שקיבל הרב צבי מאיר שטיינמץ על דרכו של הרבי, בעת שהעיתונים הרשמיים מלאו בהשמצות * רשימה שלישית מעסקנותו הבלתי-רשמית, בשליחות הרבי * פרסום ראשון

מאת הרב מרדכי מנשה לאופר

בשלהי שנת תשל"ו "מציע [הרבי], להנהיג בכל הבתי-כנסיות שיעורים בלימוד התורה.. וכן לייסד קופות גמ"ח (ובאם ישנם כבר – להרחיבם ביותר חברים וכו')" – כך מופיע ב'שלשלת היחס' שבתחילת 'היום יום'.

כשנה וחצי לאחר מכן, ביום א' לסדר צו תשל"ח, פונה הרב צבי מאיר לרבי בשאלה אם ייסע לפורטלנד להשתתף בשמחת הבר-מצווה של נכדו (והוא מפרט את ההתלבטויות). תשובת הרבי:

המצו[רף] ב[זה] לצדקה שם באם אין שם קרן גמ"ח – ליסוד קרן גמ"ח שם (בעיר או בבית הכנסת וכיוצא בזה) אזכיר ע[ל] הצ[יון].

בא' דחול המועד סוכות תשל"ז כותב הרב צבי מאיר לרבי מכתב חשוב ("ההכרח יאלצני לבוא לפני כסא קדשו בעניין דלהלן"), ובינתיים הוא מנצל את ההזדמנות לדווח לרבי "על פעולות אחדות אשר באו כתוצאה מדברי ההתעוררות שהואיל [=כ"ק אדמו"ר] להשמיע בהתוועדות של אור לערב חג-הסוכות".

פעולות אלו, שעליהן דיווח, התקיימו בשהותו בבל-הרבור ("שם חגונו את ב' הימים הראשונים של החג"). בין השאר "נאמתי לפני הקהל ד' פעמים".

וכן: "עוררתי גם על יסוד קופת גמילות חסדים בשני בתי-הכנסת [של הרב שפירא, ושל 'ישראל הצעיר'], והבטיחו לי בקהילת 'ישראל הצעיר' להתחיל בזה תיכף ומיד אחרי החג. כמובן שהבטחתי את השתתפותי וגם בחברה ש"ס בקרוין-הייטס נתייסדה הקופה בהשתתפותי".

בליובאוויטש – ה'רשעים' מתקרבים לצדיקים

בשבת בראשית תשל"ז הוכרח הרב צבי מאיר לשבות בקווינס לרגל שמחה משפחתית (בן אחותו עלה לתורה). רב בית הכנסת הגדול במקום (שהתפללו בו כמאתיים איש) היה הרב א', מגזע זידיטשוב.

לרב צבי מאיר נודע שהרב הנ"ל "הרשה בדוחק לבחורים [=מ-770] שביקרו בבית-הכנסת שלו לחזור על שיחות-הקודש בחול-המועד סוכות, אולם מאן לקבל את עשרת השקלים שנשלחו [=על-פי הוראת הרבי] לקופת הגמ"ח של הקהילה".

היטב חרה לו הדבר "ושמרתי הדבר בלבי, כשעליתי לתורה נדבתי ח"י שקל והערתי, כי מסופקני אם יאות לקבל 'מעות לובאויצ'ים'. – הוא הופתע.. אחר-כך עבר להתקפה, [באומרו] שעניין העשרה שקלים זהו לצורך תעמולה. כמו כן, הפריך את דברי תלמידי ליובאוויטש בעניין אהבת-ישראל, בהסתמכם על איחוד ג' המינים עם ערבה שאין בה טעם וריח, לא תורה ולא מצוות – כי אין זה מדובר אלא ב'סתם יהודים', אולם על אלה ש'יודעים את ריבונם ומכוונים למרוד בו', על אלה נאמר 'כי משנאיך ה' אשנא'... והרחיב פיו בנוסח הידוע".

הרב צבי מאיר לא שתק. "ניגשתי אל הבימה ובקול חוצב להבה דיברתי בחמת רוחי לערך חצי שעה ויותר".

בין הדברים:

"הרימותי קולי ואמרתי: בליובאוויטש לא מתקרבים לרשעים! אלא משתדלים ומצליחים שהרשעים יתחברו לצדיקים.

"סיפרתי על הקיבוץ הגדול של בעלי תשובה שבאו לתשרי... ובעת הזאת... נמצא איש אחד, שליבו לא הולך שבי אחר 'הכשרים' ו'דיני תורות'... ומסר נפשו ליבו ומאודו בשביל כלל-ישראל, ומה עושים אלה העומדים מהצד? מנסים להטיל דופי במפעל ההצלה הענקי הזה! והשקלים של הרבי מליובאוויטש הם פסולים ואילו אם יהודי רפורמי היה מביא כמה פרוטות היו מקבלים אותו בזרועות פתוחות!..

"הוויכוח הזה עשה לו כנפיים בכל הסביבה ובבתי הכנסיות בקווינס, וכמה ימים אחר-כך עוד באו אנשים ולחצו את ידי ברגשי תודה והסכמה".

בין השאר הוא מציין: "אחרי כל זה הודה לי בארבע עיניים כי אילו ליובאוויטש לא עשתה רק אלפי בעלי התשובה, דיינו".

ועוד: "הרב .. הודה כי לא ראה הקול-קורא לפני חתימתו, אלא חתם על-פי הטלפון...".

להמשיך להיות בקשר

בשנים תשל"ה-תשל"ז ותשמ"ג שררה מתיחות רבה בין חוג מסוים של יוצאי הונגריה, שנלחם נגד ליובאוויטש בדרכים שונות ומשונות. הרב צבי מאיר שטיינמץ קיבל הוראה מיוחדת: להמשיך בקשריו עם אישים מחוגים אלה.

באור ליום ד' לסדר חוקת תשמ"ב, אחר ביקורו בירושלים ת"ו, מדוות הרב צבי מאיר על "הפגישה עם הרב אב"ד ווייס"- "שארכה לערך שעה ויותר": "בבואי אל ביתו במוצאי שבת קודש (כמובן בבגדי שבת) קיבלני בסבר פנים יפות... וטיילנו ארוכות בזיכרונות ימי נעורים ובקורות ימי חייו… אחרי שידידותינו התחדשה והתחממה גליתי לו את זהותי החב"דית. הופתע קצת, אולם לא נתקררה ידידותנו עקב גילוי זה. אדרבה לפני עזבי מסר לי את מספר הטלפון הסודי שלו להתקשר אתו בכל עת שארצה.

"אחרי כן סיפרתי לו בפרטיות על חתני ונכדיי הלומדים בישיבת 'אהלי תורה' [=ליובאוויטש ניו-יורק], שאין שם לימודי חול כלל ושכולם תודה לה' יתברך מתנהגים בדרכי החסידות. סיפרתי לו על הפעולות ועל המבצעים וכו', והוא אמר כמצטער, שמעולם לא נפגש עם כ"ק [אדמו"ר שליט"א], רק החליף מכתבים".

הרב צבי מאיר מסכם את ביקורו אצל הראב"ד ווייס: "לא רציתי להתראות כשליח רשמי ולדחוק אותו אל הקיר בוויכוחים ותביעות אלא אדרבה להודיעהו, כי בחוג הנלווים אל כ"ק אד"ש יש לו ידיד נאמן, משקיף ועוקב ומתחקה על דרכיו ונאמן בבריתו זה שישים שנה".

בשולי אותו דיווח, על הביקור אצל הרב ווייס, מזכיר הרב צבי מאיר:

"גם הרב משה טייטלבוים [=כיום האדמו"ר מסאטמער] אמר לי באמת ואמונה, כי הוא מחסידי כ"ק אד"ש ומעריך את פעולותיו, וכי הפציר בדודו [=מו"ה יואל טיילבוים בעל 'ויואל משה'] לשיתוף פעולה בחיזוק עניני היהדות עם ליובאוויטש, וכי 'אנטבה' היה בה משום 'רווח והצלה' הגם שהיו על-ידי הציונים, הנה עכשיו...".

הערצה לפועלו של הרבי

על קשריו אלו עם אדמו"רי הונגריה בשנת תשל"ז, לאחר מבצע אנטבה, כאשר בהמשכו יצא הרבי והכריז בגלוי כי יד ה' עשתה זאת, ומנגד יצאו אנשים וחרפו כו' – דיווח אז הרב צבי מאיר כדלהלן:

"אור ליום א' ולסדר ואגדלה שמך והי-ה ברכה, תשל"ז

"אל כ"ק אדמו"ר שליט"א

"הנה בקשר לעניינים העומדים על הפרק ושלהם הואיל כ"ק אד"ש להקדיש תשומת לב במשך ההתוועדויות האחרונות, יורשה נא לי לדווח בקצרה על כמה מגעים שהיו לי עם חוגים אלה, שמפאת מוצאי ומוצא משפחתנו מדורי דורות, קיימים בינינו קשרי ידידות וקשרי זיכרונות גם יחד... אמסור רק תורף הדברים בבחינת 'תנא ושייר', כי תקצר היריעה מהכיל.

"הנה באסרו חג העבר, עקב שתי השאלות שהציג כ"ק אד"ש [=בחודש תשרי תשל"ז, על שימוש ברופא מומחה שאינו שומר תורה-ומצות, ועל דין ברכת הניסים לניצולי אנטבה], התקשרתי עם הרב שי' מסיגט, הרב משה טייטלבוים, כידוע הוא בנו וממלא-מקומו היחיד של אביו זצ"ל בעל-המחבר 'עצי חיים' מסיגט, בנו וממלא-מקומו של הקדושת יום טוב והייטב לב זצ"ל בן בנו של הרב ישמח משה זצ"ל מאוהעל, והרב עצי חיים הוא היה אחיו הבכור של הרב מסאטמער שליט"א..

"ידידותי עם הרב מסיגט היא כבר בת מ"ה שנה בערך, מעת היותו יתום... הרב מסיגעט גם השתתף בחתונת בתי הצעירה שתחי' [=באלול תשכ"ד] ונתכבד בברכה אחריתא תחת החופה. והנה הוא קיבלני בסבר-פנים-יפות וימינו תחבקני, העלינו זיכרונות קודם על מו"ר הנ"ל וגם על מסירות נפשו של אבי ע"ה לאביו... וגם הוא גילה לי זיכרונות כמוסים, שלא גילה לשום איש מימי ענותו אחרי פטירת אביו ז"ל.

"אחרי כן פתחתי בתמיהה רבתי, איך קרה הדבר כי הצטרף לכת המשמיצים אשר פערו פיהם לבלי חוק, והזכרתי לו כי אחרי מאורעות הפורים לפני שנתיים [=כאשר שרפו דיוקן כ"ק וכן רגמו 'טנק המבצעים' וכו'] הוא דן את הבריונים ברותחים, והשתדל להשקיע את אש המחלוקת (עד שקיבל כמה איומים בטלפון)...

"גם שאלתי בפירוש אם אמת נכון הדבר, שאמר באסיפה הידועה, כי מי שאומר שאנטבה היה נס הוא... אז הוא אחז ראשו בשתי ידיו ואמר: חס-ושלום, שהוא לא הזכיר כל העניין (רק אחרים דיברו על זה), ולא אמר (חס-ושלום) מילה וחצי מילה על כ"ק אד"ש. והוציא את העיתון הידוע, קראנו יחד את כל דרשתו, ואמנם לא הוזכר שם כלל שמו של כ"ק אד"ש לא בפירוש ולא ברמז (רק ציטוטים על התנגדותו של הרבי מוהרש"ב זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, לציונות וציונים).

"רק העיר בלשון רכה, שהיה מעדיף לכנות את מבצע אנטבה בשם 'רווח והצלה' ולא בשם 'נס', כדי שלא להקל בביטוי הקדוש הזה, אולם בעצם עניין הנס לא פקפק. אז שאלתי אותו אם הוא יודע מי היה רופא המשפחה של אביו הגאון מסיגט זצ"ל (כי אני ידעתי), וקרא בשמו: 'נאדאר'... היה זה יהודי משומד רחמנא-ליצלן (ועם זאת, לא חששו אז מטענת 'כוחי ועוצם ידי'...).

"אחר-כך הזכיר בשפה רפה כמה מטענותיהם [=של אנשי סאטמער]... ובמשך השיחה הארוכה הדגשתי הנקודות דלהלן:

"...בנוכחותו של חיים הרצוג וכמה פקידים גבוהים של הצירות והקונסוליה אמר כ"ק, כי אנחנו בגלות בחוץ-לארץ ואנחנו בגלות בארץ-ישראל ושחס מלהזכיר אתחלתא דגאולה, ושעכשיו חושך כפול ומכופל ושאסור לדחוק את הקץ ואפילו את ג' השבועות (שזה 'אנכי' ו'לא יהיה לך' שלהם...) הזכיר, אלא שאפילו במצב הזה אסור לפי דעת כ"ק אד"ש למסור אדמת ארץ-הקודש לזרים ורוצחים.

"שאלתי ודרשתי, שיקרא בשם אחד ממאות השליחים של כ"ק אד"ש בכל קצווי תבל המפיצים אור היהדות בארצות צייה וצלמוות... וסיפרתי על חתני משה שי' [=לאזאר] ועל מפעליו במילאנו כאחד מני אלף... ובתום השיחה הארוכה הדגיש, שהוא מלא הערצה למפעליו של כ"ק אד"ש ושליחיו בעשיית בעלי-תשובה (הזכרתי לו לפני כן הסיפור על הגשר המתנועע בחלומו של הרבי האמצעי זי"ע, שהוא הרב מסיגט הוא מצאצאיו [=השווה: 'ספר הצאצאים' עמ' 389 מס' 1231]), ושהוא יודע על מקוואות הטהרה בכל הקמפוסים ושהוא יצא להגן על ענייניו של כ"ק במיאמי, גם לחש באזני שהוא הציע לדודו הרב מסאטמער לפני כמה שנים לשתף פעולה עם כ"ק אד"ש בענייני חיזוק היהדות... אמר כי היה רוצה מאוד לשוחח עם כ"ק אם היה הדבר אפשר לו (הרהרתי אחר-כך: אולי בטלפון?)...".

"אני רוצה בשלום"

במכתב נוסף, מ"י' בכסלו, חג הגאולה דאדמו"ר האמצעי זי"ע" – הוא ממשיך לדווח על שיחה טלפונית שניהל עם הרב מסיגט:

"והנה אחרי שנרמזתי על-ידי הרב חודוקוב שיחי' כי הוראת כ"ק אד"ש בהתוועדות של כ' מרחשוון על ניתוק כל ויכוח עם ה'מתלוצצים' לא חלה על מגעיי עם הרב מסיגט, התקשרתי עמו בטלפון, והגם כי מסרתי את תוכן השיחה להרב חודוקוב שי', ארשה לעצמי למסור עוד הפעם עיקריה מכלי ראשון...

"שאלתיו: מי הם ה'בעלי בתים' כיום של העלון הידוע [='דער איד'], האם אפשר להפסיק את זרם מי השופכין של השמצות וליצנות? סיפרתי לו בפרוטרוט על השיחה בעניין נבואת יונה וכו' [=גודל הזהירות הנדרשת מלקטרג ח"ו על בני-ישראל – בש"פ חיי שרה ('שיחות קודש' תשל"ז כרך א' עמ' 258-256 (ואילך)] וזאת היתה תשובתו בקיצור:

"כי כנראה באו ההתקפות כתגובה על מודעות ב"אלגמיינער זשורנאל" שהתקיפו את חברי 'התאחדות הרבנים' בשמותיהם. אמרתי לו כי ה'אלגמיינער' לאו לובאוויץ חתים עליה... אמנם נערך בידי איש האוהד ללובאוויץ, אולם העיתון הוא באמת ממלא-מקומו של ה'טאג מארגן זשורנאל', ושהוא העורך יביא לחמו בנפשו מכל מקור שהוא. הוספתי כי אני יודע ועד, כי הרבה דברים הנדפסים שם הם למורת רוח נכבדי אנ"ש, ושכבר טיכסנו עצה מה לעשות למנוע פרסום דברים, שהקוראים יוכלו לחשוב כי ממקור לובאוויץ יצאו. על זה השיב כי אמנם יתכן כי כן הוא, אולם ה'עולם' חושב אחרת, והלא יש לו יניקה גדולה מלובאוויץ על-ידי המודעות וה'תורות' הנדפסות שם, ובוודאי יש בידי אנשי חב"ד להשפיע על הפסקת מלחמת המודעות.

"אמרתי לו שביקורי אצלו באסרו-חג היה על דעת עצמי, אולם – כדי להוכיח לו עד כמה חשוב השלום – אחרי שדיווחתי על הפגישה, קיבלתי רמז להמשיך במגעים עמו. אז הוא אמר לי שהוא אוהד ('סימפאטיש' בלשונו) ללובאויץ, ושבהיותו במיאמי התיידד עם הרב ווברמן והרב קורף שיחי' [=שליח כ"ק אד"ש למיאמי] ושהוא התפעל מרופא אחד שפגשו בבית הטבילה (בעל תשובה) יחד עם שני ילדיו, שהרופא הזה אינו פותח לעצמו משרד ומעדיף לעבוד בתור פקיד בבית חולים, כדי להימנע מדררא של חילול השבת.

"פתאום הוא אמר מיוזמת עצמו: 'אני רוצה בשלום ואני אקרא לפגישה את כל האנשים החשובים בעלי ההכרעה ואפגישם עמך', ושאתן לו את מספר הטלפון הפרטי שלי (מאז לא שמעתי ממנו). בסוף השיחה אמר לי, שהגם לפעמים מתעוררת אצלו קושיא על כ"ק אדמו"ר שליט"א, אולם זה לא גורע מאהדתו. למשל, קשה לו, איך מקרבים את חיים הרצוג וחבריו ומעודדים אותם על-ידי זה להוסיף ולנסוע ביו"ט שני של גלויות להקפות, שהרי מכשילים אותם לשנה הבאה, כי הלא על-פי הדין סוס"י תצ"ו הם אסורים במלאכה בפרהסיא ואף בצנעה, כשבאים לגור הנה עם נשותיהם ובני-ביתם (הגם שבדברי הרדב"ז נאמר "כשעוקר דירתו" ובא לגור עם אשתו ובני-ביתו, והאנשים המדוברים שהם תלויים במינוי הממשלה בוודאי לא מחסלים דירתם בארץ-ישראל כשבאים הנה, אולם כנראה כל זה רק לעניין 'בצנעה'). הבטחתי לו לברר עניין זה כי הלוא בטוח אני כי כ"ק אד"ש לא זז מהשולחן ערוך, והזכרתי עד כמה הוא מקפיד להזכיר על 'ברכה אחרונה' בתום ההתוועדויות.

"הזכרתי לו בעניין זה עובדה מפליאה, כי כשנכנסו חיים הרצוג וסיעתו אל ההתוועדות [=בליל שמחת תורה השנה (תשל"ז)] ונתיישבו על-יד השולחן והרב גרונר שיחי' נתן להם כוסיות לומר לחיים, כפי הנראה במכוון לא שם כ"ק אליהם לב, הגם כי מתוכן השיחה על 'כוח מעשיו הגיד לעמו', היה ברור כשמש למי מכוונים הדברים. אולם העלים עינו מנוכחותם למרות שהרב גרונר הסתובב הנה והנה במבוכה, על ההיעלמות הזאת. רק כאשר היה כ"ק בדרכו החוצה החזיר להם שלום. אולי, אמרתי לו, ייתכן, כי מכיוון שההתוועדות היתה המשך של יו"ט ראשון או מטעמה של השאלה הנ"ל לא רצה לשים להם לב.

"הוא הדגיש שלא לקנטר חס-ושלום הוא שואל, ושגם הוא בא במבוכה, כאשר עורך דין (אמריקאי) שהוא תלוי בחסדו ובטובותיו בא אל הקפותיו, והוכרח לברכו בשפה רפה וכו'.

"והנה לא מסתבר לי, כי כדי להחניף לי, הוא מעמיד פנים כאוהד, כי הלא אינו נהנה ממני לא בכבוד ולא הענקות חשובות, ומה לו לעורר חמתם של ה'לצים' ולהיכנס לתגר עמהם. בתום לבי אני נוטה לחשוב, כי אמנם הוא מהמתונים וליבו לשלום. אם יעלה בידו להשפיע על חבריו מה'התאחדות' – ימים ידברו.

"עבדו המבקש סליחתו, אם אמרתי דבר שלא כרצונו ח"ו,

"צבי מאיר בן לאה גיטל".

דברים בשם אומרם

כארבע שנים לאחר מכן, ב"ו' ערב שבת קודש לסדר קרח תשמ"א", כותב הרב צבי מאיר:

"אל כ"ק אדמו"ר שליט"א

"מצורף-פה צילום של עמוד מחידושי החתם סופר על התורה בדיבור המתחיל 'והאספסוף' המצטט את ספר התניא…

"על עובדת הציטוט הנ"ל העירני הרב מסיגעט–סטמער שי', שביקרתי אצלו לפני שבועיים. אחרי הפסק של כמה שנים, חידשתי (להפצרת כמה מאנ"ש) קשר ידידות הנעורים עמו והבטחתי לו לספר על החתם-סופר הנ"ל לפני כ"ק אד"ש בשם אומרו".

[הרב צבי מאיר מציין:

"עובדת הזכרת התניא בחתם-סופר יש בה מן החידוש... החידוש הזה נכתב עשר שנים לפני פטירת כ"ק אדמו"ר הזקן נבג"מ. ולפי זה היה ממש בן דורו ולא שמענו על קשר כלשהו ביניהם. אמנם בגאליציא כבר למדו התניא בתקופה ההיא כמפורש בתשובתו הידועה (סימן ק"ד) של המראה יחזקאל, תלמידו של הרה"ק ר' מענדעלי מרימונוב זצ"ל.

בהזדמנות נוספת ציין:

"ספרו מנחם ציון הוא הספר היחיד שהותיר [לפליטה] מתורת רבו הרה"ק מרימנוב, סיפרתי על כמה מקומות שמביא את ספר התניא (והוא היה בן שלושים בלבד כשנפטר בעל התניא זי"ע), ובפרשת… מתרץ קושיא על-פי הקדמת בעל התניא..."].

במסיבת צאצאי ה'תוספות יום-טוב'

בשנת תש"מ חידש הרב צבי מאיר שטינמץ את קיום הסעודה החגיגית השנתית, כפי צוואתו של בעל התוספת-יום-טוב לצאצאיו: "אני קובע יום משתה ושמחה את יום הא' לחודש אדר, משנכנס אדר מרבין בשמחה, והוא השני לראש-חודש לדורותיכם עד עולם...".

במסיבה זו נטלו חלק צאצאים ממשפחות שונות של יוצאי הונגריה מווילימסבורג, מנכבדי חסידי סאטמער לצד חסידי חב"ד, כמו הרה"ח מוהר"ר יוסף אברהם הלר שליט"א (כיום מרבני קראון-הייטס).

הוא ניצל הזדמנות זו, כמו גם אירועים משפחתיים, להביא את דבר החסידות החב"דית ונשיאיה, אליה נחשפו חלקם לראשונה, ודאג לדווח עליהם לרבי.

על אחד מהם מציין הרבי: "התודה על הנח[ת] ר[וח] שע[ל] י[די] בשו[רות] ט[ובות] הנ[זכרים] ל[עיל] אזכיר על הציון".

בהזדמנות מסוימת הוא מדווח לרבי: בחתונה ביום א' וישלח (תשמ"ג) שאלוני על דבר חגיגת יום ההולדת (די"א ניסן) בבית-הלבן, והשיבותי להם לפי עניות-דעתי כי מלבד הקיום של "והיו מלכים אומניך", וכסיפור במסכת זבחים (יט,א) על מלך פרס, זכאי איש ש'עשה' עשרות אלפי בעלי-תשובה, 'להפקיר' עצמו אפילו לחגיגה בבית הלבן ובלבד ששמע אמונת התורה יגיע לאחד מאלף אלפי נידחי ישראל, שאצלם 'נשיא ארצות הברית' היא המשרה הכי גדולה בעולם.