ערב הכניסה לארץ-ישראל משה רבנו מדבר אל בני-ישראל ומברך אותם: "ה' אלוקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים, ויברך אתכם כאשר דיבר לכם".
חז"ל אומרים שכאשר שמעו זאת בני-ישראל, אמרו למשה: "משה, אתה נותן קצבה לברכותינו!" (=אתה מגביל את הריבוי שלנו רק עד אלף פעמים, והרי הקב"ה בירכנו שנתרבה ככוכבי השמים לרוב). אמר להם: "זו משלי הוא, אבל הוא יברך אתכם כאשר דיבר לכם" (כלומר, אני מברך אתכם שתתרבו פי אלף, והקב"ה יברך אתכם בריבוי גדול פי כמה וכמה).
כוחה של תביעה
משה ניסח את דבריו בדרך שעוררה קושיה אצל בני-ישראל. אמנם אחר-כך תירץ אותה, אבל לשם מה לו כל זאת? הלוא היה יכול לומר להם מלכתחילה, שהברכה שהוא מברכם אינה אלא משלו, ואילו הקב"ה יברכם פי כמה וכמה, וכך לא הייתה מתעוררת בליבם קושיה כלשהי?!
אך משה רבנו רצה לעורר אצל בני-ישראל את התביעה והבקשה שתתמלא הברכה הגדולה המובטחת מאת הקב"ה. לוּ היה אומר את הדברים מראש, לא הייתה מתעוררת התביעה הזאת אצל בני-ישראל. אך כאשר שמעו את ברכתו, התעוררו בתביעה: "אתה נותן קצבה לברכותינו!", ואז באה ההבהרה שהברכה האלוקית במקומה עומדת.
מתאווה לתפילותינו
זה גם עניינה של התפילה. במדרש נאמר שהקב"ה מתאווה לתפילותיהם של ישראל, כמו שנאמר "למעשה ידיך תכסוף". לכן יש צורך שהאדם יתפלל ויבקש מהקב"ה את צרכיו, כי זה רצון ה', שהאדם יתפלל ויבקש.
לכאורה אפשר לטעון: הלוא הקב"ה יודע מה הם הצרכים שלנו, ואם-כן, אחת מהשתיים: אם הדבר טוב לנו ואנו ראויים לו – נקבלו גם בלי תפילה, ואם הדבר אינו מגיע לנו – מה תועיל הבקשה והתפילה?
הכנת כלי
אלא רצונו של הקב"ה שנקבל את השפע האלוקי דווקא על-ידי התפילה והבקשה, משום שהוא מתאווה לתפילתם של צדיקים. גם כשדבר מגיע לנו, עלינו להתפלל ולבקש כדי לקבלו, כי זה רצון ה'.
עם זה, גם בלי הבקשה של ישראל נתן להם משה "אלף פעמים", כי יש צורך בהכנת כלי ראוי לקבלת השפע. לכן נתן משה לבני-ישראל את ברכת "אלף פעמים" – שכן המספר אלף מייצג שלמות (כפי שמבואר בתורת החסידות 'אלף' כולל גם את עולם האצילות הנעלה) – ואז כאשר יש כלים לקבלת הברכה האלוקית, על-ידי הבקשה והתפילה אפשר למשוך מלמעלה את האור האלוקי האין-סופי הבלתי-מוגבל.
(תורת מנחם כרך לד, עמ' 209) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
